גביהי ואח' נ' הבטחון ואח'

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6221-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מוחמד גביהי 2. בלאל גביהי 3. אחמד גביהי 4. מאגדה עאבד 5. אחמד אבו עאבד 6. עבד אלגפור בדוי 7. סלימאן אבו עאבד 8. באסם אבו עאבד 9. עאבד אבו עאבד 10. נדאל זאיט 11. מחמוד אבו עאבד 12. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל (ע"ר) נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד פיקוד המרכז עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד סוהאד בשארה בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט אלכס שטיין: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי תבוטל "הודעה בדבר הריסת מבנים לצרכים ביטחוניים מובהקים – מרחב מחנה פליטים טולכרם", שפורסם על-ידי המשיב 2 (להלן: ההודעה והמפקד הצבאי, בהתאמה) ביום 30.6.2025. במסגרת ההודעה הורה המפקד הצבאי על הריסת כ-104 מבנים המצויים המחנה הפליטים בטול-כרם (להלן: המחנה). ביום 30.6.2025 הוגשה השגה מטעם העותר 12 נגד ההודעה, אשר נדחתה ביום 1.7.2025 על-ידי היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. מכאן העתירה שלפנינו, אשר במסגרתה התבקש צו ביניים דחוף להימנע מהריסת המבנים מושא העתירה עד להכרעה בעתירה. לא ראיתי לנכון ליתן לעותרים סעד ארעי, למעט הסעד השגרתי אשר דוחה ביצוע הריסה שאינה נדרשת מטעמים צבאיים הקשורים ללחימה או מטעמי ביטחון שאינם סובלים דיחוי. העותרים, תושבים במבנים המיועדים להריסה, טוענים כי הודעת המפקד הצבאי לא הובאה לידיעתם, כך שהופרה זכות הטיעון שלהם ונמנע מהם להשיג באופן אמיתי על החלטת המפקד הצבאי. עוד נטען כי ההודעה פוגעת קשות בזכות העותרים לקניין, ובתוך כך מפרה את עקרונות המשפט הבינלאומי ההומניטרי. העותרים אף סבורים כי מדובר בהחלטה שאינה סבירה ואינה מידתית, שכן, לדבריהם, הריסה נרחבת של מבנים אינה הכרחית כדי לקיים את הצורך הצבאי. בהיבט זה, העותרים, אשר מחזיקים בארבעה מבנים מבין המבנים המיועדים להריסה, מפנים לחוות דעת מומחה מטעמם אשר מבהירה כי קיימת חלופה סבירה להרחבת הדרך אשר מייתרת את הריסת המבנים שבבעלותם. ביום 25.7.2025 הונחה לפנינו תשובת המדינה אשר דיווחה את ביצוע ההריסה שענייני ביטחון דחופים חייבו את ביצועה המיידי. דין העתירה להידחות מחמת מעשה עשוי. המבנים שנהרסו מטעמי ביטחון דוחקים – נהרסו, ואת הנעשה לא נוכל, וממילא לא נרצה, להשיב. באשר לארבעת המבנים בבעלות העותרים שלא נהרסו – באין החלטה אופרטיבית בדבר הריסתם, העתירה ביחס אליהם הינה מוקדמת ואינה ראויה לדיון. דין העתירה להידחות גם בהיעדר עילה מבוררת להתערבותנו. כפי שעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, בשנים האחרונות הוקמו במחנה תשתיות טרור נרחבות אשר יוצרות סיכון ממשי לכוחות הביטחון הפועלים במרחב. כמו כן, יכולת התמרון של הכוחות נפגעת לנוכח תנאי הטופוגרפיה הייחודית והבנייה הצפופה במחנה. הריסת המבנים דרושה אפוא לצורך סלילת צירים מבצעיים במחנה, אשר יבטיחו את חופש הפעולה של כוחות הביטחון במחנה ויקטינו את האפשרות כי המחנה ישוב לשמש כמרחב טרור. בנותנו את ההחלטה בדבר הריסת המבנים, המפקד הצבאי שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים, לרבות הנזק שעלול להיגרם לתושבים, ומצא כי השיקולים הביטחוניים גוברים. ההחלטה התקבלה תוך בחינה פרטנית של כל אחד מהמבנים המיועדים להריסה, תוך ניסיון לצמצם את הנזק ככל שניתן. אשר על כן, נחה דעתי כי הריסת המבנים נועדה להגשים צורך צבאי מובהק. הלכה היא עמנו כי למפקד הצבאי סמכות להרוס מבנים בשל צרכים צבאיים דחופים. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, השופטת ג' כנפי-שטייניץ בבג"ץ 54641-03-25 עיריית ג'נין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (23.3.2025), שניתן אך לאחרונה: "בהקשר זה נקבע כי 'צורך צבאי-מבצעי גובר על החובה לשמור על שלמות הרכוש בתנאי שמדובר בצורך אמיתי וחיוני. חיי חיילים או השגת מטרה צבאית-מבצעית עדיפים על שלמות הרכוש' (בג"ץ 24/91 תימרז נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה, פ"ד מה(2) 325, 336 (1991); בג"ץ 2977/02 עדאלה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור, פ"ד נו(3) 6 (2002)). כן נקבע כי למפקד הצבאי שיקול דעת נרחב בהפעלת סמכויות מעין אלה לאור מומחיותו הייחודית, ובית המשפט יתערב בה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד (בג"ץ 10356/02 הס נ' מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443, 458 (2004); בג"ץ 5779/22 חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (2023)). כך בפרט כאשר הביקורת השיפוטית מתבקשת בזמן אמת, כשהכוחות מצויים בשטח, ובנסיבות של דחיפות מבצעית – עניין המעורר קושי של ממש בבירור העתירות (בג"ץ 358/88 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד מג(2) 529, 540 (1989))". סוף דבר: העתירה נדחית, ועמה נדחות גם הבקשות לצווי ביניים, אשר הוגשו זו-אחר-זו מבלי שהיתה לכך הצדקה עניינית. הבקשות לצירוף עותרים נוספים נדחות אף הן, זאת מאחר שהעתירה אליה הם מבקשים להצטרף נדונה לדחייה; וזכויותיהם שמורות להם. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. אלכס שטיין שופט השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופטת רות רונן: העותרים עתרו בעתירה לסעד עיקרי שנגע לביטול הודעה בדבר הריסת מבנים שהוצאה על ידי המשיב 2 ביום 30.6.2025 (להלן: הצו); ולסעד חלופי שנגע להימנעות מהריסת המבנים בהם מתגוררים העותרים עצמם, שמלכתחילה סומנו להריסה בצו. מתשובת המדינה מיום 25.7.2025 עולה כי המבנים נושא העתירה כבר נהרסו בפועל (למעט ארבעת המבנים שבבעלות העותרים, שלא נהרסו, ואשר חברי ציין לגביהם כי אין החלטה אופרטיבית ביחס להריסתם). משכך, אין עוד כל אפשרות פרקטית לדון בעתירה לגופה (ואף לא בטענות העותרים בתגובתם מיום 11.7.2025 להודעת המשיבים מיום 6.7.2025), שכן לא תוכל להיות לדיון כזה כל משמעות אופרטיבית. מטעם זה - ומבלי לחוות כל עמדה ביחס לטענות העותרים לגופן - אני מצטרפת למסקנתו של חברי השופט א' שטיין בפסק דינו. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלכס שטיין. ניתן היום, ד' אב תשפ"ה (29 יולי 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת