נביל אלשמאלי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6219/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6219/10 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער: נביל אלשמאלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.7.10 בתפ"ח 28761-12-09 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי וע' גרוסקופף תאריך הישיבה: כ"א בשבט תשע"א (26.1.11) בשם המערער: עו"ד א' רט בשם המשיבה: עו"ד א'גורדן בשם שירות המבחן: גב' ב' וייש פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים, מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ע' גרוסקופף) לפיו נגזר על המערער עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור כל עבירת נשק. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שייחס לו עבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 1. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 16.12.2009, בסביבות השעה 20:00, הבעיר המערער מטען חבלה שהיה בידו, והשליכו לכיוון בניין בשכונת ג'ואריש בעיר רמלה, בו מתגוררת משפחת אבו עמאר. המטען פגע בקיר סמוך לבניין ולא התפוצץ. לאחר זריקת המטען נמלט המערער לכיוון ביתו אשר נמצא בקרבת מקום. 2. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת המעשים אשר ביצע המערער. הוא הדגיש כי העושה שימוש אלים ומסוכן בנשק כפתרון לסכסוך, צפוי לעונש חמור במיוחד. בנוסף דחה בית המשפט את הטענה כי המעשה נעשה באופן אימפולסיבי גרידא, וזאת לאור הצורך של המערער להצטייד בטרם ביצוע המעשה במטען חבלה. לאור כל אלה, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש חלופי למאסר בפועל ולהעמיד את המערער תחת פיקוח של שירות המבחן. מנגד ציין בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מהנסיבות המקלות העומדות לזכות המערער, ובכללן: גילו הצעיר, העדר העבר הפלילי, ממצאי שירות המבחן, ההודאה והבעת הצער על מעשיו, כמו גם, מצבו הרפואי. לפיכך, גזר על המערער 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. 3. בא כוח המערער טוען כי שגה בית המשפט בהטילו על המערער עונש מאסר בפועל. לשיטתו, מקרה זה נמנה על אותם מקרים בהם יש להעדיף את השיקול השיקומי של המערער על פני שיקולי הגמול וההרתעה. לביסוס טענתו מציין בא כוח המערער את מסקנות שירות המבחן אשר המליץ כי המערער יועמד בפיקוח למשך שנה לצד ענישה שתאפשר זאת, ואת שורת הנסיבות המקלות העומדות לזכות המערער והוזכרו בגזר הדין, בהן נסיבותיו האישיות והרפואיות. בנוסף טוען בא כוח המערער כי העונש הכבד שהוטל פוגע בסיכויי המערער להשתקם ולחזור למוטב וחורג מרף הענישה שנקבע במקרים דומים ואף חמורים יותר בעבר. בא כוח המערער מוסיף וטוען כי נסיבות ביצוע העבירה היו ספונטניות ולימדו כי המעשה לא תוכנן מראש על-ידי המערער. לבסוף טוען בא כוח המערער כי בית המשפט לא נתן משקל לסולחה שנערכה בין משפחת המערער ומשפחת אבו עמאר. 4. בא כוח המדינה טוען כי נסיבותיו החמורות של המקרה אינן מאפשרות להעדיף את השיקול השיקומי. לשיטתו, לאור מעשיו החמורים של המערער הקל בית משפט קמא בעונשו ולא מיצה עימו את הדין, כך שהפחתה נוספת בעונשו תהיה לא מידתית. בנוסף הוא הדגיש כי המערער היה כבן 19 בעת ביצוע העבירות והבין את חומרת מעשיו. הוא פעל באופן מודע ומחושב ולא באופן אימפולסיבי. לבסוף טוען בא כוח המדינה כי רף הענישה, כמו-גם המסר שיצא מבית המשפט במקרים דומים, היה מחמיר בהרבה, ואין הצדקה לסטות מכך במקרה דנן. 5. נציגת שירות המבחן, הגב' וייס, הסכימה כי מדובר במקרה חמור וכי המערער לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, אך ציינה כי לאור נסיבות המקרה המיוחדות ניתן וראוי לסייע למערער להפנים דרכי התנהלות תקינות. לפיכך, המלצת שירות המבחן הייתה המרת עונש המאסר בעונש חלופי שיאפשר הליך שיקומי, והוצאת צו מבחן למערער. 6. דין הערעור להדחות. כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2009)). המקרה שלפנינו אינו מאותם המקרים המצדיקים התערבות. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעונש במקרה זה, ואיזן ביניהם באופן ראוי. העבירה של נשיאת נשק, בה הורשע המערער, היא עבירה חמורה. בולטת במיוחד במקרה זה הקלות שבה המערער החליט לעשות דין לעצמו תוך הצטיידות בנשק בדמות מטען חבלה, והשימוש האלים והמסוכן בו על-ידי זריקתו לעבר בית מגורים. ניתן רק לשער מה יכלו להיות התוצאות של מעשה זה לו היה המטען מתפוצץ. חשוב להטעים כי העושה מעשה מסוג זה ראוי, בהעדר נסיבות מקלות כבדות משקל, להיענש בחומרה. היטיב לתאר ארוע בנסיבות דומות השופט א' א' לוי: "האירוע בו עוסק ערעור זה הוא דוגמה נוספת לקלות הבלתי נסבלת בה הופך ויכוח של מה בכך, לאירוע אלים עם פוטנציאל לגרום לפגיעות בנפש. המשיב החזיק במטען חבלה מאולתר, שכלל ברגים שנועדו להעצים את פגיעתו, ומותר לתהות מדוע נדרש להחזיק כלי משחית מסוג זה. לא נעלמה מעינינו העובדה כי למערער אין עבר פלילי, אולם מנגד נכונותו להשתמש באותו מטען בעקבות מחלוקת שפרצה בינו לבין קרובי משפחתו, מלמדת עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הגלומה בו לזולת, ומכאן הצורך להגיב על מעשיו בחומרה." (ע"פ 9345/08 מדינת ישראל נ' בדראן (לא פורסם, 27.5.2009)). מנגד, לא התעלם בית המשפט מהנסיבות המקלות העומדות לזכות המערער, ובכללן: גילו הצעיר בעת ביצוע המעשה והעדר קיומו של עבר פלילי, כמו גם, הודאתו במעשיו, הבעת חרטה ולקיחת אחריות חלקית. בית המשפט נתן דעתו לנסיבות אלו והקל בעונשו של המערער. אמנם, בית המשפט לא אימץ את המלצות שירות המבחן להימנע מלהטיל על המערער עונש מאסר בפועל, אך עם זאת, התחשב בממצאי התסקיר בעת קביעת העונש, ודעתי כדעתו. כידוע, אין בית המשפט מחויב לקבל את המלצות שירות המבחן בעת שגוזר הוא את עונשו של אדם לדין (ע"פ 2909/04 סדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.2005)), במקרה זה, נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, לא היה מקום לקבוע כי אין להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. בנוסף לא מצאתי, אף לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שהועלו על-ידי בא כוח המערער, כי יש להתערב בעונש שנגזר. אוסיף כי איננו סבורים כי יש מקום להשוואה בין מקרה זה לבין פרשת בן ציון (ע"פ 5133/08 בן ציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.1.2009)), שם הוקל עונשו של המערער בעיקר בשל היותו מצוי, בעת שמיעת הערעור, בעיצומו של הליך שיקומי והיה חשש כבד כי שליחתו למאסר תפגע באפקטיביות ההליך. שיקול זה אינו עומד בענייננו. משכך, הערעור נדחה. ניתן היום, ב' באדר א' תשע"א (6.2.11). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10062190_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il