הסופרת קורינה נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6218/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותר: הסופרת קורינה נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוון למשיבים על מנת שינמקו מדוע לא יבוטל פסק הדין שניתן על ידי משיב 1 ביום 28.6.00 בתיק עבל 1017-00 ומדוע לא יוענקו לעותרת הסעדים שנתבקשו על ידה בפני בית הדין האיזורי לעבודה. 2. העותרת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה והשיגה בפניו על החלטת המוסד לביטוח לאומי מכוחה נשללה זכותה לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים ינואר ופברואר 1999. הטעם להחלטה זו היה נעוץ בעובדה כי ביום 4.10.98 שולמה לעותרת הכנסה משכר דירה אשר יועדה מראש, בין היתר, לחודשים ינואר ופברואר 99 וכי לאור סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א1980- (להלן - "החוק") נבלע סכום הגמלה בהכנסה האמורה שהופקה על ידי העותרת לתקופה הרלבנטית. בית הדין האזורי קבע כי על פי סעיף 9 לחוק וכן תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב1982- (להלן - "התקנות") רואים כהכנסה חודשית מנכס, בין היתר, את "סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל" ומכאן שסכום כסף ששולם בעד תקופה שקדמה או שנתאחרה מעבר לתאריך התשלום ייחשב כהכנסה של מקבל התשלום עבור התקופה שבעדה שולם בפועל. מכאן, מאחר ששולמו לעותרת באוקטובר 98 סכומים של 300 דולר לכל חודש עבור ינואר ופברואר 99 כדין ייחס המוסד לביטוח לאומי את התשלום המוקדם לחודשים מאוחרים אלה ויש על כן לייחס את קבלת ההכנסה לחודשים אלה. בכך אישר בית הדין את החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בזכות העותרת להבטחת הכנסה לחודשים האמורים. 3. העותרת ערערה לבית הדין הארצי, ובהחלטה שניתנה על ידו אישר את עמדת הערכאה הקודמת לו. הוא קבע כי מהחוק והתקנות (במיוחד תקנות 10(א) ו15-) ניתן ללמוד שאמת המידה לחישוב הגמלה מתבססת על התקופה הרלבנטית שבעבורה שולמה ההכנסה ואילו מועד תשלומה של ההכנסה - בין אם הוא מוקדם ובין אם הוא מאוחר לתקופה זו - אינו מעלה ואינו מוריד. 4. בעתירה לפנינו חזרה העותרת על טענותיה בערכאות הקודמות ואף הרחיבה את היריעה לטיעונים נוספים בנושאים אחרים שלא נכללו כלל במיגזר המחלוקת המקורית בין הצדדים. אשר לנושאים האחרונים - ברי כי לא ניתן להעלותם לראשונה בערכאה זו ודי בכך כדי שבית משפט זה לא יזקק להם. אשר לשאלות שנדונו בערכאות הקודמות - יש לחזור ולהזכיר את העקרון הנוהג בבית משפט זה לפיו אין זה ממנהגו להתערב בפסקי דין הניתנים על ידי בית הדין הארצי לעבודה אלא אם נפלה בהם טעות מהותית והצדק מחייב התערבות כזו. וכך, אפילו היה מדובר בטעות מהותית, בג"צ לא יטה להתערב אלא אם מדובר בבעיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית כללית המעלה ענין עקרוני שהשלכתו נרחבת.(ראה בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693). הענין שלפנינו אינו נופל בגדרם של אותם מקרים בהם נוהג בית משפט זה להעמיד למבחן הביקורת פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. אין מדובר בענין שנפלה בו טעות מהותית ואין דרישת הצדק מצדיקה התערבות כזו. לאור האמור, אנו דוחים את העתירה על הסף, משלא נמצאה עילה להתערבותנו. ניתן היום, י' בחשוון תשס"א (8.11.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00062180.R04