פואה ואח' נ' מפקד מחוז ירושלים ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 62171-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרים: 1. משה פואה 2. אברהם גרוסמן 3. חיים יוגל נגד המשיבים: 1. מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל 2. משטרת ישראל 3. השר לביטחון לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יהודה פואה, עו"ד מיכאל ליטווק בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין, עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטותיו של המשיב 1, מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל (להלן: מפקד המחוז) מיום 4.6.2025 שהטילו מגבלות על העותרים בכל הנוגע לאפשרות להיכנס, לשהות ולהימצא בשטח הר הבית ובמבואותיו. 2. ברקע הדברים נמצא אירוע שבו היו מעורבים העותרים יחד עם אחרים ביום 26.5.2025, שבו חל יום ירושלים. באותו מועד העותרים הגיעו לעמדת הבידוק המובילה לכניסת המבקרים להר הבית עם תשמישי קדושה, חסמו את המעבר ופעלו בניגוד להנחיות אנשי הביטחון שנכחו במקום. למען הבהירות יצוין כי כללי הביקור הנוהגים ביחס להר הבית אוסרים על קיום פעילות דתית או פולחנית בעלת סממנים חיצוניים גלויים וכן על הכנסת תשמישי קדושה או חפצים אחרים המשמשים לפעילות זו. כללי הביקור האמורים מצוינים במפורש בשלט הכניסה למקום. 3. בהמשך לאירוע המתואר עוכבו העותרים על-ידי שוטרים שהגיעו למקום. בו ביום נערך לעותרים 3-2 שימוע טרם בחינת הרחקתם מהר הבית. במהלך השימוע שנערך לכל אחד מהם הובהר כי מפקד המחוז שוקל למנוע מהם את הגישה להר הבית ומבואותיו לפרק זמן של עד שישה חודשים, מכוח סמכותו לפי סעיף 4א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה) ונשמעו טענותיהם. העותר 1 זומן לשימוע שנקבע למחרת, יום 27.5.2025. מבלי לפרט יצוין כי הוא לא התייצב במועד האמור ובמקום זאת הגיש ביום 28.5.2025, באמצעות בא-כוחו, את טענותיו בכתב. 4. ביום 4.6.2025 ניתנו כאמור החלטותיו של מפקד המחוז בעניינם של העותרים, שבמסגרתן הוא אסר על כניסתם, שהייתם והימצאותם בשטח הר הבית ובמבואותיו. ביחס לעותר 2, נקבע כי תקופת הרחקתו מהר הבית תהיה למשך חודש אחד, מיום 26.5.2025 ועד ליום 26.6.2025. ביחס לעותרים 1 ו-3 נקבע כי תקופת ההרחקה תעמוד על שלושה חודשים החל מיום 26.5.2025 ועד ליום 26.8.2025. 5. ביום 18.6.2025 פנו העותרים למשיבים בבקשה לביטול ההחלטות שהתקבלו. העותרים טענו כי לא הייתה בהתנהגותם משום הפרעה לסדר הציבורי וכי תכליתה של הרחקתם מהר הבית היא "ענישה בעקבות מחאה חוקית ולגיטימית על אפליית יהודים בהר הבית". העותרים טענו עוד כי הרחבת התחום שבו ניתן להגביל את זכויותיהם אל מחוץ לשטח הר הבית (קרי לעמדת הבידוק שבכניסה) אינה עומדת בהוראות החוק והפסיקה ופוגעת בזכויות היסוד שלהם באופן שאינו מידתי. העותרים הוסיפו וטענו כי הם הורחקו מבלי שניתנה להם התראה מראש על כך שהם מבצעים פעילות אסורה. 6. ביום 26.6.2025, בטרם ניתן מענה לבקשתם, הוגשה העתירה הנוכחית, ובה העותרים חוזרים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם. העותרים מלינים הן על ההחלטות הפרטניות שניתנו בעניינם והן על מה שהם מגדירים כמדיניות של ענישה כלפי מי שמבצעים פעילות מחאה לגיטימית. כן מדגישים העותרים כי עניינם שונה ממקרים קודמים שבהם הורחקו מבקרים מהר הבית, שכן באותם מקרים ההרחקה ניתנה לאחר שבוצעה פעילות אסורה בתוך שטח הר הבית ואילו הם הביעו את מחאתם אך בעמדת הבידוק שבכניסה אליו (תוך הפנייה לבג"ץ 4897/24 בידינו למען הר הבית נ' השר לביטחון לאומי (22.4.2025), שעסק בהנפת דגל ישראל בתוך שטח הר הבית, ולבג"ץ 8871/17 פואה נ' מפקד מחוז ירושלים (14.12.2017) (להלן: עניין פואה), שעסק בנטילה של ארבעת המינים בתוך שטח הר הבית). 7. בתגובתם המקדמית מיום 10.7.2025 טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות. בכל הנוגע לעותר 2, נטען כי ממילא תקופת ההגבלה שהוטלה עליו הסתיימה במועד הגשת העתירה, יום 26.6.2025, כך שבשלב זה הוא אינו מנוע מלהיכנס להר הבית. בהמשך לכך, ממקדים המשיבים את טענותיהם בעניינם של שני העותרים האחרים. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי אין בהחלטותיו של מפקד המחוז על הרחקתם של העותרים מהר הבית משום ענישה, וכי מדובר בצעד מניעתי שתכליתו שמירה על שלום הציבור וביטחונו. המשיבים הטעימו כי יום ירושלים הוא יום רגיש ועמוס במיוחד במרחב של הר הבית והעיר העתיקה וכי התנהלותם של העותרים הפרה את הסדר הציבורי ועיכבה באופן משמעותי את כניסתם של עשרות מבקרים להר הבית ביום זה. בכל הנוגע לעותר 1, נטען כי זה עוכב בהיותו הדמות הדומיננטית ביותר בקבוצה ולאחר שהלהיט את יתר הקבוצה ולא נענה להוראות השוטרים. בכל הנוגע לעותר 3, נטען כי זה התעקש לעלות להר הבית עצמו עם תפילין תוך שחסם את המעבר, וכי הוא עוכב על-ידי השוטרים במקום לאחר שניתנו לו מספר אזהרות. המשיבים הדגישו כי התאים שעומדים לרשות המבקרים לצורך השארת ציוד אישי ממוקמים לפני הכניסה לעמדת הבידוק, וכי היה על העותרים להפקיד את תשמישי הקדושה שהביאו עמם שם. לבסוף, הפנו המשיבים גם למקרים קודמים שבהם היו מעורבים העותרים 1 ו-3. 8. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. באשר לעותר 2, כפי שטענה המדינה, תקופת הרחקתו מהר הבית הסתיימה במועד הגשת העתירה, יום 26.6.2025, כך שממילא העתירה ביחס אליו התייתרה ודינה להימחק. בכל הנוגע לעותרים האחרים, כפי שנפרט להלן, לא נפל כל פגם בהחלטותיו של מפקד המחוז המצדיק את התערבותנו. החלטות אלה ניתנו מכוח סמכותו בפקודת המשטרה והן מאזנות כראוי בין זכויותיהם של העותרים לבין שמירה על שלום הציבור וביטחונו. כל זאת, בהתחשב ברגישותו הייחודית של הר הבית והצורך לנהוג בו בזהירות ולשמור על הסדר הציבורי בו (ראו: בג"ץ 8988/06 משי זהב נ' מפקד מחוז ירושלים, פסקה 11 (27.12.2006); עניין פואה, בפסקה 10). 9. סעיף 4א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 מורה כך: (א) מצא שוטר כי קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, רשאי הוא – (1) להורות לכל אדם הנמצא באזור או במקום שבו קיים החשש האמור, הוראה סבירה הדרושה באופן חיוני לשם הצלת הנפש או הרכוש או למניעת הפגיעה, ובכלל זה להורות על מניעת גישה לאזור או למקום, או יציאה ממנו.." מכוח הוראה זו, בסמכותה של המשטרה להורות על הגבלת הגישה של אדם למקום מסוים לצורך שמירה על שלום הציבור וביטחונו, לרבות להר הבית (ראו למשל: בג"ץ 4776/06 סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים, פסקה 3 (28.12.2006); עניין פואה, בפסקה 13). 10. באופן יותר ספציפי, על רקע אופיו הייחודי של הר הבית כפי שתואר לעיל, בשנת 2014 הותקן נוהל מחוז ירושלים 01.01.01 "הגבלת גישה להר הבית" (7.2.2022) (להלן: הנוהל). נוהל זה קובע, בסעיף 3 לו, כך: "א. סבר מפקד מחוז ירושלים, כי קיים חשש ממשי, לפיו אדם עתיד לעשות בהר בית מעשים שיגרמו לפגיעה חמורה בסדר הציבורי, בשלום הציבור או בביטחונו, רשאי הוא להורות על מניעת גישתו להר הבית או להגבילה בתנאים. ב. לצורך הפעלת סמכותו, ישקול מפקד מחוז ירושלים, בין השאר, את השיקולים האלה כולם או חלקם: (1) הבסיס הראייתי המקים את הצורך במניעת הגישה. (2) הערכה מבצעית ומודיעינית בדבר הסכנה העלולה להיגרם לשלום הציבור וביטחונו כתוצאה מביקורו של האדם בהר הבית. (3) ככל שמדובר בחשש להפרת הוראות הנוגעות להתנהגות בהר הבית – עוצמת ההפרה הצפויה, סיבה, מקרים קודמים בהם הופרו ההוראות על-ידי האדם ונכונות האדם להתחייב שלא להפר את הוראות המשטרה" (ההדגשות הוספו). בהמשך לכך, סעיף 3(ו) לנוהל זה, קובע כי הוראה למניעת גישתו של אדם להר הבית מוגבלת לתקופה של עד ששה חודשים, וכי מפקד המחוז רשאי להאריך אותה מעת לעת. 11. לנוכח תשתית נורמטיבית זו מצאנו כי מפקד המחוז פעל בעניינם של העותרים בהתאם לאמור בנוהל ולפי סמכותו מכוח סעיף 4א לפקודת המשטרה. ההחלטות על הרחקתם התקבלו בשים לב למכלול השיקולים, לרבות החשש שעלה להפרת הסדר הציבורי כתוצאה מהתנהלותם ביום ירושלים (ובהתחשב גם בכך שהפרו את הנחיותיהם של השוטרים במקום), עברם בעניין זה ומידע מודיעיני שנאסף ביחס אליהם. כל זאת, כאמור, בהתאם להוראות הנוהל ולשיקול הדעת המסור למפקד המחוז בעניין זה. בניגוד לטענתם של העותרים, אין בהחלטה זו משום ענישה על הפרה של כללי המקום, אלא צעד מניעתי, שתכליתו להגן על שלום הציבור וביטחונו. לא ראינו אפוא כל עילה להתערב בהחלטותיו של מפקד המחוז. 12. סוף דבר: העתירה נדחית. הרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ה (18 יולי 2025). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט