ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים נ. ועדת הבחירות לבחירת

החלטה בתיק בג"ץ 6214/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6214/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים 2. ד"ר אברהם חיים נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הבחירות לבחירת רבני העיר ירושלים 2. עיריית ירושלים 3. אגודת בית הכנסת חסידי גור בירושלים 4. המרכז העולמי לתורה ולחסידות שע"י חסידי בעלזא 5. מוסדות חוט של חסד 6. בית הכנסת נר יוסף קטן 7. בית הכנסת ניצנים בקעה 8. אגודת בית הכנסת הרמב"ן בדרום ירושלים 9. בית הכנסת האשכנזי שערי תבונה 10. בית הכנסת הדתי לאומי הר נוף 11. בית הכנסת בית יצחק נחלת המזרח 12. בית הכנסת נעם שיח, קהילת נעם שיח שבשכונת חומת שמואל 13. בית הכנסת בית שלמה שערי דיצה קרית יובל 14. בית הכנסת משכן גבריאל בית הכנסת הספרדי ע"ש משכן גבריאל ובניו 15. השר לשירותי דת עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד דוד הלפר, עו"ד אלעד סוקולובר ועו"ד רבקה הלפר-שמיר בשם המשיבים 1 ו-15: עו"ד נטע אורן ועו"ד דניאל מרקס בשם המשיבה 2: עו"ד אלי מלכה ועו"ד שמואל א' שפט בשם המשיבים 14-3: לא מיוצגים פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. במוקד העתירה – טענה על קיפוח המגזר ה"דתי כללי" בבחירות לרבני העיר ירושלים. "קיפוח", אמרתי, על מנת למתן קמעא לשון חריפה יתר על המידה שנקטו בה העותרים – "גזר דין של כליה", "הכחדה" – שלא לצורך. 2. בעתירתם מבקשים העותרים להורות על ביטול החלטות ועדת הבחירות לבחירת רבני עיר בירושלים (להלן: "ועדת הבחירות") לפיהן אומצה התשתית העובדתית שעמדה לפני הוועדה הקודמת (בלשון העותרים: "התשתית העובדתית העתיקה", גם זו לשון גוזמה, בשים לב לכך שמדובר בפרק זמן של כ-3 וחצי שנים). שינויים שחלו ברבוֹת השנים במספר המתפללים בבתי הכנסת, שוב אינם מאפשרים להסתמך על אותה תשתית עובדתית, ויש לעדכנהּ – לטענת העותרים – ולהורות בינתיים בצו ביניים על דחיית מועד בחירת רבני העיר ירושלים, שנקבע על-פי החלטת ועדת הבחירות ליום כ"ז בתשרי תשע"ה (21 באוקטובר 2014). השעה דוחקת אפוא, כשבין המועד שבו נדונה העתירה לבין מועד הבחירות, חוצץ חג הסוכות. עיקרו של פסק הדין נכתב בערבוֹ של חג, והוא יֵחתם במוצאי החג. הרקע לעתירה 3. לפני למעלה מ-11 שנים נפטר הרב שלום משאש זצ"ל ומאז לא מכהן בירושלים רב עיר. במשך שנים ארוכות נעשו ניסיונות לקידום ההליכים לבחירת רבני עיר לירושלים. גם עתירות לבית משפט זה הוגשו; חלקן כדי לקדם את הליך הבחירה, חלקן כדי לעכּבוֹ. 4. חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: "החוק") מסדיר בעיקרו של דבר את אופן מתן שירותי הדת לציבור היהודי בישראל. מכוחו הותקנו בין היתר תקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), והן מורות את הדרך שיש לילך בה ואת המעשה שיש לעשותו לצורך ביצוע הבחירות. 5. רב עיר נבחר "באמצעות אסיפה בוחרת בבחירות אישיות ישירות, שוות וחשאיות" (תקנה 2 לתקנות). האסיפה הבוחרת היא בעלת הסמכות המהותית לבחירת רבני עיר. על-פי תקנה 8(ב) לתקנות, מחצית מחבריה ימונו בידי מועצת הרשות המקומית, לפחות מחצית מאלה יהיו נשים. רבע מחברי האסיפה הבוחרת ימונו בידי נציגי בתי הכנסת. שמינית מהחברים יהיו רבני שכונות, רבני קהילות וראשי מוסדות תורניים שימונו בידי השר לשירותי דת (להלן: "השר"), בהסכמת ראש הרשות המקומית. שמינית מהחברים יהיו נציגי ציבור מתחומי הרוח, החינוך, האקדמיה והמינהל, שימונו בידי השר, בהסכמת ראש הרשות המקומית, ולפחות מחציתם יהיו נשים. 6. ועדת הבחירות, מופקדת על האדמיניסטרציה, על ניהול הליכי הבחירות, בכלל זאת על קביעת בתי הכנסת שנציגיהם ישתתפו באסיפה הבוחרת, ומספר הנציגים, בהתאם לתבחינים שנקבעו בתקנה 12(ב) לתקנות. הנציגים עצמם נבחרים על-ידי חברי האסיפה הכללית של עמותת בית הכנסת. ועדת הבחירות מונה חמישה חברים על-פי הרכב שנקבע בתקנות, ושנועד להבטיח יצוג הולם למרכיבי מועצת העיר. 7. ביום 15.5.2014 חתם השר על כתב מינוי לוועדת הבחירות בירושלים. ועדת הבחירות התכנסה לישיבה ראשונה, בהרכב חסר, ביום 26.5.2014; ולישיבה שנייה, בהרכב מלא, ביום 16.6.2014. בישיבה זו החליטה ועדת הבחירות לאמץ את התשתית העובדתית שגובשה על-ידי ועדת הבחירות הקודמת באשר למפת בתי הכנסת בירושלים. מן הפרוטוקול עולה כי ההחלטה התקבלה לאחר בירורים עם רשם העמותות ואצל עיריית ירושלים, אשר איששו את ההנחה כי במה שנוגע לייצוג המגזרים והעדות לא חל שינוי משמעותי במפת בתי הכנסת בעיר. ניתנה אפשרות להגשת השגה לוועדת הבחירות מאת בתי כנסת שלטענתם נפגעו מהחלטתה, בצירוף תצהיר ובו נתונים עדכניים על אודות בית הכנסת. בכפוף לאותן השגות, קבעה ועדת הבחירות 12 בתי כנסת (הם המשיבים 3-14; להלן: "בתי הכנסת המייצגים") – מחציתם ספרדיים, מחציתם אשכנזיים (כמצוות תקנה 14) – שישלחו נציגים מטעמם לאסיפה הבוחרת. השגות שהוגשו נדונו, נבדקו מספרי מתפללים בכמה בתי כנסת, ההשגות נדחו, ונקבעו מועדים להגשת מועמדות ולקיום הבחירות. עיקרי טענות העותרים 8. העותרת 1 מעידה על עצמה כי היא "גוף הקיים למעלה מ-500 שנים. על-פי המסורת, ועד העדה הספרדית הוקם על-ידי הרמב"ן, והנהיג את יהודי ירושלים מאות בשנים. בראש ועד העדה עמד הראשון לציון, אשר כשמו כן הוא, היה רב העיר ירושלים". לדברי העותרת 1: "הפגיעה הציבורית במגזר הדתי-הכללי, שמרבית בניו נמנים על ציבור העדה הספרדית בירושלים, מביאה את העותרת 1 להיות למגזר זה לפה" (סעיף 28 לעתירה). העותר 2, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל, מעיד על עצמו כחוקר וכמרצה בעל שם עולמי בנושאי יהדות ספרד ותרבותה, פִּרסם מאמרים וספרים לרוב, שימש כמנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח ותחום מורשת במינהל חברה ונוער במשרד החינוך והתרבות, כיהן בתפקידים ציבוריים מגוּונים, וכיום משמש כיושב ראש ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים. 9. העותרים טוענים על קיפוחו של המגזר הדתי-הכללי שנוצר בגלל הסתמכות ועדת הבחירות על תשתית עובדתית שאינה עדכנית, מחמת פגמים שנפלו בבחירת בתי הכנסת המייצגים, ועוד. השגות שהוגשו לוועדת הבחירות מלמדות על כך ש-66% מנתוני התצהירים שהוגשו לביסוס התשתית העובדתית על-ידי ועדת הבחירות הקודמת לפני 3 וחצי שנים אינם עדכניים עוד. כך למשל, על-פי התצהיר הקודם שניתן מטעם בית הכנסת "בית יצחק" שבשכונת פסגת זאב, אחד מבתי הכנסת המייצגים, מספר המתפללים בו הוא 325, בעוד שעל-פי תצהיר עדכני מספר המתפללים עומד על 120; על-פי התצהיר הקודם שניתן מטעם בית הכנסת "נעם שיח" שבשכונת הר חומה, מבתי הכנסת המייצגים, מספר המתפללים בו הוא 279, בעוד שעל-פי תצהיר עדכני מספר המתפללים עומד על 190 בלבד; על-פי התצהיר הקודם שניתן מטעם בית הכנסת "משכן גבריאל", גם הוא נִמנה על בתי הכנסת המייצגים, מספר המתפללים בו הוא 270, בעוד שעל-פי תצהיר עדכני מספר המתפללים עומד על 125. לטענת העותרים, השגות בעניינם של בתי הכנסת הללו, והדומות להן, נדחו על-ידי ועדת הבחירות ללא נימוק ממשי. 10. עוד טענו העותרים כי ועדת הבחירות בחרה לאמת את התשתית העובדתית, בעקבות ההשגות שהוגשו לה, באמצעות בדיקת מספר המושבים בבתי הכנסת ולא לפי מספר המתפללים, כנדרש בתקנה 12(ב) לתקנות. למרות שגם בדיקה זו גילתה פערים ממשיים בין המצב העדכני לבין זה שבעבר, לא ראתה ועדת הבחירות לשנות את רשימת בתי הכנסת המייצגים. העותרים קובלים על כך שועדת הבחירות נקטה באמצעים שונים על מנת לקדם במהירות את הליך הבחירות תוך סיכול כל אפשרות להתנגדות עניינית, וזאת באמצעות עיכוב במסירת מידע ופרוטוקולים של ישיבותיה, וקביעת סד זמנים בלתי אפשרי. 11. העותרים טוענים בתקיפות כי בקביעת בתי הכנסת המייצגים לא ניתן יצוג הולם למגזר "הדתי-כללי". לשיטת העותרים, פוקדים אֵלו המשתייכים למגזר זה את בית הכנסת לפחות פעם בשבוע וצורכים שירותי דת באופן תדיר. אנשים אלה אינם נִמנים על המגזר החרדי, ולא על המגזר הדתי-לאומי. מדובר במגזר עצמאי הזכאי לייצוג. העותרים מסתמכים על סקר מיום 9.9.2014 שבוצע באמצעות מכון סמית למחקר, לפיו המגזר הדתי בירושלים מונה כ-15% מאלו הצורכים שירותי דת באופן תדיר (להלן: "קבוצת הייחוס"). המגזר המסורתי-דתי מונה כ-22% מקבוצת הייחוס, המגזר החרדי מונה כ-38%, והמגזר הדתי-לאומי כ-14%. מכאן מסיקים העותרים כי על המגזר "הדתי-כללי" נמנים כ-37% מקבוצת הייחוס. לטענתם, החלטת ועדת הבחירות להכפיף ולכלול מגזר זה במגזר הדתי-לאומי אינה סבירה, חותרת תחת עיקרון הייצוגיות ועיקרון השוויון שנקבעו בתקנות, ומבטלת את זכותו של מגזר שלם להיות מיוצג כדבעי בהליך בחירת רבני העיר ירושלים. העותרים מציינים גם שבמסגרת איסוף הנתונים והגשת התצהירים מטעם בתי הכנסת השונים, ניתנה אפשרות להגדרת בית הכנסת כ"כללי", כמגזר מובחן ונפרד מהמגזר החרדי, החסידי, הספרדי או הדתי-לאומי; ללמדנו על עצם קיומו של המגזר, ועל חשיבותו. 12. לתמיכה בטענתם, צרפו העותרים מכתב מאת ד"ר מאיר בוזגלו, העוסק בפילוסופיה של היהדות, ו"המהווה חלק מהפנים של המגזר הכללי, ש'זוכה' להעלמה ולהאלמה שיטתית מן המפה המגזרית בישראל", כלשון העותרים. אֵלו מקצת דברי מכתבו: "לנוכח העובדה שכארבעים אחוז (כפי שעולה מסקרי גוטמן) מן הציבור הישראלי מגדירים את עצמם מסורתיים, לקחתי על עצמי את ההנהרה של זהות זו. אחד הפרויקטים המרכזיים בהגותי, הנו הנסיון להגדיר את המושג 'מסורתיות' בהגדרה פוזיטיבית... ולצקת בה תוכן ממשי... רבני ארצות האיסלאם, דוגמת רבה הספרדי של ירושלים, הרב שלום משאש זצ"ל והרב יוסף משאש זצ"ל רבה של חיפה, נקטו בגישות יחודיות מקילות עבור הציבור הכללי, גישות שלא היו עומדות בסטנדרט הרבני האורתודוכסי הקלאסי... ה'מסורתיות' עליה אני מדבר רבות, מתייחסת לתהליך חברתי-דתי עמוק המחלחל אל כל שכבות האוכלוסיה... בהעדר יצוג הולם לזהות זו המחנות המוגדרים היטב לוקחים על עצמם לייצגו. כך, החילונים, החרדים, הציונות הדתית, התנועה הקונסרבטיבית (שגם נקראת מסורתית אך לא באותה משמעות) והרפורמים, רואים את עצמם כנציגיו. אהבת ישראל שיש לציבור זה כלפי היהודים מנעה ממנו לבטא את עצמו... תהליך ההתגבשות החברתית של הציבור המסורתי-כללי, אינו רק בתגובה לרעיונות חדשים כגון מעמד האשה וסכנת הגזענות, אלא גם ובעיקר, מדובר בתהליך סוציולוגי שמשנה את דפוס היחסים בין הרב לקהילתו... מדובר במגזר מהותי שאינו דתי לאומי וודאי שאינו חרדי... אני נקרא בזאת אל הדגל, על מנת להעביר לבית המשפט את מרקם החיים ומציאותו, כפי הידוע לי ממחקריי, פעילותי האקדמית ומעורבותי החברתית. מדובר במצב בעייתי ביותר, בו מגזר רחב ביותר, עליו נמנית היהדות המסורתית, המגזר הדתי-מסורתי-כללי, המובחן והמובדל מהמגזרים החרדי והדתי-לאומי, אינו מיוצג כלל. מעבר לצורך והחובה הבסיסיים במתן ייצוג לקבוצות החברתיות השונות, הרי שהקבוצה עליה אני מדבר, זקוקה לייצוג מודגש יותר מהקבוצות האחרות, משזו אינה זוכה לשיקוף פוליטי ואין לה רבנים עצמאיים". בתמצית, טוען ב"כ העותרים, כי הם-הם "הרוב הדומם", "הישראלי היפה", קבוצה שחיה את חייה באופן סביר ורגיל, אינה נוטלת חלק בשיח קיצוני ובמחלוקות פוליטיות, ובנקל אפשר לטאטאה אל מתחת לשטיח. 13. מכאן עתירתם של העותרים לבטל את החלטות ועדת הבחירות, לא לאמץ את התשתית העובדתית שעמדה לפני ועדת הבחירות הקודמת, לקיים הליך של איסוף נתונים עדכני ושיטתי, להבטיח יצוג הולם למגזר הדתי-כללי, ולדחות לפי שעה את המועד להגשת מועמדות לרבני העיר ירושלים ואת המועד לקיום הבחירות. עיקרי תגובת המשיבים 14. השר, ועדת הבחירות ועיריית ירושלים – מבקשים לדחות את העתירה. לדבריהם, לא נפל כל פגם בהחלטותיה השונות של ועדת הבחירות, ואלה התקבלו בשקיפות, בהליך מסודר, על יסוד תשתית עובדתית עניינית ומלאה. בחירת תריסר בתי הכנסת המייצגים – מקרב כ-1,700 בתי כנסת בירושלים – משקפת נאמנה את כלל העדות והמגזרים בתחומי העיר ירושלים. הבחירה נעשתה בהסתמך על דוח עדכני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוך מתן קדימות לבתי הכנסת שבהם המספר הגדול ביותר של מתפללים, מ-12 מינהלים קהילתיים שונים, ועל סמך תבחינים נוספים, בהתאם לתקנה 12 לתקנות. 15. עיריית ירושלים טוענת כי אין מגזר "כללי" בקרב בתי הכנסת בירושלים, וכי המונח "כללי" בהקשר הנדון מתייחס לבתי כנסת שלהם צביון מגזרי משולב – חרדי וציוני דתי. לאֵלו מקרב הציבור הירושלמי המגדירים את עצמם בסיווג "כללי" אין בתי כנסת נפרדים, והם מתפללים בבתי הכנסת החרדיים, הציונים-דתיים, והמשולבים. 16. השר וועדת הבחירות טוענים כי נכון נהגה ועדת הבחירות בכך שלא החלה את עבודתה מבראשית. קדמה לכינוסה של הוועדה הנוכחית מלאכה רבה שנעשתה בוועדת הבחירות הקודמת. ועדת הבחירות התלבטה בין דרכי פעולה אפשריות ביחס למה שנעשה כבר בעבר, במסגרת הנסיונות במהלך השנים לקדם את הליכי בחירת רבני העיר בירושלים. לאחר דיונים והתייעצויות הוחלט לאמץ את התשתית העובדתית הקודמת, מלפני כ-3 וחצי שנים. על מנת לוודא שלא חלו שינויים משמעותיים במפת בתי הכנסת בעיר, נבדקו נתוני הקצאת מבני דת בעירייה, וכן נתונים מרשם העמותות בנוגע למספר בתי הכנסת שהתאגדו מאז. זאת ועוד, על מנת לוודא שהתשתית העובדתית עודנה אקטואלית, החליטה ועדת הבחירות לאפשר הגשת השגות מאת כל המעוניין בכך, בכלל זה מאת בית כנסת שלא הגיש תצהיר בעבר, ומאת בית כנסת שהגיש תצהיר בעבר אך נתוניו העובדתיים השתנו בינתיים. ההליכים לבחירת רבני עיר בירושלים עומדים כעת לפני סיום, לאחר שנים ארוכות, תלאות רבות והליכים משפטיים לרוב. בין היתר, ציינו השר וועדת הבחירות עתירה שהוגשה לבית משפט זה בטענה על העיכוב ההולך ונמשך בהליך בחירת רבני העיר (בג"ץ 4105/12 נציגות בתי הכנסת הציוניים בירושלים נ' ועדת הבחירות לבחירת רבני העיר בירושלים), ושבמסגרתה הוּצא צו על תנאי. בעקבות הצו, הצהיר השר על כוונתו לפעול במלוא המרץ כדי לקדם את הליכי בחירת רבני העיר בירושלים, ללא דיחוי נוסף. 17. בתגובת השר וועדת הבחירות ניתן גם מענה פרטני לטענות העותרים ביחס לבתי הכנסת שחלו בהם שינויים ושנתגלו לגביהם פערים במספרי המתפללים. ועדת הבחירות נזקקה גם למספר המושבים בחלק מבתי הכנסת, ככלי-עזר שנועד לביסוס התשתית העובדתית. בדיקות שנעשו על-ידי ועדת הבחירות הניחו את דעתה לגבי הבחירה בתריסר בתי הכנסת המייצגים. לטענת השר וועדת הבחירות, לא נפגע העקרון הכללי של יצוג הולם באסיפה הבוחרת לכלל המגזרים והעדות. החלטות ועדת הבחירות התבססו על שיקולים ענייניים, לבטח הן במתחם הסבירות, ואין עילה להתערבותו של בית המשפט. 18. אשר לטענה בדבר קיפוח המגזר ה"דתי-כללי", טוענים השר וועדת הבחירות כי יש לדחותה על הסף, בהעדר תשתית עובדתית לביסוסהּ. אדרבה, 3 מקרב 12 בתי הכנסת המייצגים סוּוגו בתשתית העובדתית שגיבשה ועדת הבחירות הקודמת כ"כללי". ועדת הבחירות הסתמכה על תצהירים שהגישו בתי הכנסת, וכל אֵלו מביניהם אשר הגדירו את עצמם כ"כלליים", ציינו השתייכות למגזר נוסף. למעשה, כך נטען על-ידי השר וועדת הבחירות, בדומה לטענת עיריית ירושלים, הציבור הדתי-המסורתי-כללי שבשמו מתיימרים העותרים לטעון את טענותיהם פוקד ככלל בתי כנסת המשתייכים למגזר החרדי או למגזר הדתי-לאומי, ספרדי או אשכנזי. הנסיון לטעון כי קיימים בתי כנסת המייצגים אך ורק מגזר "כללי" נפרד הוא בעייתי ומלאכותי, ומחייב גם חדירה לסוגיות של אמונה דתית והגדרה עצמית, אשר חורג מסמכותה של ועדת הבחירות. לא התייצב לעתירה אף לא בית כנסת אחד בטענה כי הוא משתייך למגזר "דתי-כללי", וכי קופח בייצוג באסיפה הבוחרת, משום שאין כדבר הזה. לפיכך, לטענת השר, ועדת הבחירות ועיריית ירושלים, בדין לא נוצרה קטגוריה נפרדת של מגזר "דתי-כללי". 19. קיצורו של דבר: (א) 3 שיקולים עמדו ביסוד החלטת ועדת הבחירות להסתמך על התשתית העובדתית שעמדה לפני הוועדה הקודמת: (1) זמן רב הוקדש להכנתה, מדובר בתשתית עובדתית טובה ומבוססת, ומחיקתה במחי-יד אינה החלטה מושכלת; (2) מניעת טרחא דציבורא. פעם ופעמיים בעבר הוגשו תצהירים מטעם בתי כנסת, שנחתמו לפני עורכי דין. דרישה להגשת תצהירים בפעם השלישית היא הכבדה, גם מעמסה כספית, ונחיצותה מוטלת בספק. הכבדה זו גם יכולה לגרום לכך שחלק מבתי הכנסת לא ישובו להגיש תצהירים, והליך הבחירה יפגם; (3) הצורך בקידום מהיר של הליך הבחירות, לאחר שנים ארוכות, ובעקבות הוצאת צו על תנאי. (ב) ועדת הבחירות אינה מתכחשת לעצם קיומו של ציבור "דתי-כללי", או "מסורתי-כללי", בירושלים, אך זה קיבל את ביטויו בבתי הכנסת שנקבעו כמייצגים, ולא קופח בייצוג באסיפה הבוחרת. דיון והכרעה 20. למִקרא טענות העותרים ותגובות המשיבים, למִשמע טענות באי-כוחם המלומדים של הצדדים מזה ומזה, ולאחר שקילת המכלול, דומני כי דינה של העתירה להידחות. אמנם אין "קדוּשה" יתרה בתריסר בתי הכנסת המייצגים שנקבעו על-ידי ועדת הבחירות, שנציגיהם ישתתפו באסיפה הבוחרת, יותר מאשר בבתי כנסת אחרים מכלל 1,700 בתי הכנסת שבירושלים; אין מדובר במדע מדויק, ויתכן שאפשר היה לקבוע גם בתי כנסת אחרים; יש יותר ממענה הולם אחד למשימה שהוטלה על ועדת הבחירות; ברם, החלטתה של ועדת הבחירות לבטח נמצאת במתחם הסבירות, ולא נמצאה לנו עילה להתערב בה ולשנותה. 21. תקנה 12(ב) לתקנות קובעת כך: "ועדת הבחירות תקבע את בתי הכנסת... בהתאם לתבחינים האלה: תינתן קדימות, ככל האפשר, לבתי הכנסת שבהם המספר הגדול ביותר של המתפללים בעיר, או לבתי כנסת שמשקפים מקבץ של בתי כנסת מעדה מסוימת או מגזר מסוים שלהם ייצוג משמעותי בתחום הרשות המקומית, באופן שיינתן ייצוג הולם וראוי לכלל העדות והמגזרים ברשות המקומית; כמו כן יינתן ייצוג, ככל האפשר, לכלל תחומה של הרשות המקומית". בחינת מלאכתה של ועדת הבחירות בעניין דנן, מעלה כי מילאה אחר הוראות תקנה 12(ב) הנ"ל. 22. הפרוטוקולים מישיבות ועדת הבחירות הם גלויים, מקיפים ומפורטים, ומאפשרים להעביר את החלטותיה תחת שבט הביקורת השיפוטית. דוח עדכני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שימש כבסיס לעבודת ועדת הבחירות, ובהתאם לתבחינים הנ"ל נבחנו על-ידה בתי הכנסת שהגישו תצהירים לפי מספרי המתפללים שעליהם הצהירו, מגדול ועד קטן, בהתייחס למגזרים, לעדות ולמינהלים הקהילתיים. 23. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – "מבין היהודים בירושלים, 35% מגדירים את עצמם כחרדים, 18% מגדירים עצמם דתיים, 12% מסורתיים-דתיים, 14% מסורתיים לא כל כך דתיים ו-20% – חילונים (היתר, כ-1% לא הגדירו את עצמם" (עמוד 6 לדוח מיום כ"ה באייר תשע"ד (25.5.2014) "לקט נתונים לרגל יום ירושלים"). על סמך נתונים אלה קבעה ועדת הבחירות (פרוטוקול מיום 16.6.2014) כי 35% מהיהודים בירושלים הם חרדים, 65% אינם חרדים, ואלה הוגדרו כציונים. במגמה להתחשב גם במי שהגדיר עצמו "חילוני" שקלה ועדת הבחירות לקבוע את בתי הכנסת המייצגים באופן ש-4 יהיו חרדיים ו-8 דתיים-לאומיים. לבסוף, בשים לב לפילוח הסיעתי במליאת מועצת העיר, כנתון-עזר, הוחלט לעגל כלפי מעלה את הייצוג לבתי הכנסת החרדיים, באופן שייבחרו 5 בתי כנסת חרדיים, ו-7 דתיים-לאומיים. ועדת הבחירות החליטה על כללים מנחים לבחירת בתי הכנסת, כפועל יוצא מדרישות התקנות: כדי ליתן יצוג, במידת האפשר, לכלל תחומהּ של העיר, נקבע כי במידת האפשר לא יִבּחר יותר מבית כנסת אחד מכל מינהל קהילתי; נקבע כי ינתן יצוג לשכונות גדולות ומשמעותיות בפריפריה, לעומת מרכז העיר; נקבע שמספר המתפללים ימנה לפי התפילה (שחרית או ערבית) שבה נמצאים מתפללים רבים יותר בבית הכנסת, בעזרת גברים ובעזרת נשים כאחד; נקבע שמספר המתפללים הקובע יהיה הממוצע בין שתי השבתות שלגביהן נמסרו נתונים, אלא אם ימצא פער חריג במספרי המתפללים בין שתי השבתות. בהתאם לכללים מנחים אלה, ריכזה ועדת הבחירות את תצהירי בתי הכנסת לפי מספרי המתפללים, מגדול ועד קטן, בחנה כל אחד לפי המגזר שאליו הוא משתייך על-פי הצהרתו, עד להשלמת המכסות שנקבעו לכל מגזר. 24. בהתאם לכללים הנ"ל, וכמתחייב מתקנה 14 לתקנות (לגבי מקום שבו מתקיימות בחירות לשני רבני עיר – ספרדי ואשכנזי), נבחרו ששה בתי כנסת ספרדיים, וששה אשכנזיים. אֵלו הם: "חוט של חסד" ו"נר יוסף" – בתי כנסת ספרדיים-חרדיים. "בית יצחק", "נעם שיח", "בית שלמה" ו"משכן גבריאל" – בתי כנסת ספרדיים דתיים-לאומיים. "גור" ו"בעלזא" – בתי כנסת אשכנזיים חרדיים-חסידיים. "ניצנים, "רמב"ן", ו"דתי לאומי הר נוף" – בתי כנסת אשכנזיים דתיים-לאומיים. "שערי תבונה" – בית כנסת אשכנזי חרדי-ליטאי. 25. ועדת הבחירות שלחה הודעות ל-12 בתי הכנסת המייצגים הללו, לאלו שנכללו ברשימה בעבר, ופרסמה הודעות בעיתונות, על הבחירה ועל האפשרות להגיש השגה. עינינו הרואות, אפוא, הליך גלוי, מסודר ושיטתי. הסתמכות על תצהירי בתי הכנסת, היא סבירה, ולא היה צורך בשליחת נציגים מטעם ועדת הבחירות לכל בתי הכנסת בירושלים כדי שהם עצמם יִמְנו את המתפללים, שהיה בה, בנסיבות העניין, משום הכבדה ניכרת. לגבי אותם בתי כנסת שבהם עלה מספר המתפללים על מספר המקומות נעשתה בדיקה מיוחדת. כך נמצא לגבי בית כנסת רמב"ן (בהתייחסות שנחתמה בידי רב בית הכנסת) כי יותר משפחות נרשמו ושילמו דמי חבר ביחס למספר המקומות בבית הכנסת. לגבי בית כנסת "בית יצחק" הוסבר הפער בין מספר המקומות למספר המתפללים בהוספת כסאות פלסטיק לפי הצורך, מעבר למקומות הקבועים, והוסבר מיקומם בתוככי בית הכנסת. לגבי בית כנסת "חוט של חסד" הוסבר הפער בכך שהתפילות מתקיימות במספר אולמות, ישנם גם 4 ארונות קודש ניידים כדי לאפשר תפילה בקומה העליונה, ויש קומה תחתונה המיועדת להכיל ילדים רבים בתפילת שחרית של שבת ובתפילת מנחה. הפערים שנמצאו בין נתונים שנמסרו לבין מספר המושבים בפועל לא מצאו חן בעיני ועדת הבחירות. ואולם, ההסברים שניתנו, בכלל זה מידה מסויימת של חוסר בהירות בטופס שבתי הכנסת נתבקשו למלא (האם מספר המתפללים כולל ילדים, אם לאו, נתון משמעותי בכלל ובתפילות שבת בפרט), וביקורים במקום, שכנעו כי מדובר היה ברצון לשקף פעילות אמיתית בבתי הכנסת. 26. לגבי בית כנסת "מוסאיוף", שמקומו נפקד מרשימת בתי הכנסת המייצגים, הרי שהוא אכן מן הגדולים בעיר, כטענת העותרים (אם כי מספר המתפללים בו פּחת מ-1,400 לפי התצהיר הקודם ל-870 לפי התצהיר העדכני). ברם, שלא כטענת העותרים, ועדת הבחירות לא התעלמה ממנו, אלא הקדישה לו דיון נרחב (עמודים 5 ו-6 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.2014). בית כנסת "מוסאיוף" נמצא באותו מינהל קהילתי (בוכרים) שבו נמצא בית כנסת "גור", שמשום היותו הגדול בעיר, נכנס לרשימת בתי הכנסת המייצגים. לפיכך הועדף בית כנסת "נר יוסף", אף הוא גדול מאד (765 מתפללים, לעומת 870, כאמור, בבית כנסת "מוסאיוף", לפי התצהיר העדכני), באותה 'משבצת' של "ספרדי-חרדי". בית כנסת זה נמצא בתחומי המינהל הקהילתי רמת שלמה, שמתוכו לא נבחר בית כנסת אחר. בתי כנסת חרדיים-ספרדיים לרוב נמצאים במינהל הקהילתי רמת שלמה, והבחירה בבית כנסת "נר יוסף" ממלאת גם אחרי דרישת התקנות להתחשבות ב"מִקבץ" של בתי כנסת קטנים יותר, אשר משקפים אוכלוסיה מסויימת. זאת ועוד, בית כנסת "נר יוסף" הצהיר על עצמו כבעל צביון "ספרדי", מבלי לדקדק אם הוא חרדי או דתי-לאומי, ולפיכך ציינה ועדת הבחירות בפרוטוקול כי זהו בית כנסת "כללי", ודומה שקביעה זו עולה בקנה אחד עם מגמתם של העותרים. על כל פנים, בהצטבר כל הנסיבות הנ"ל, לא נראית בחירתו של בית כנסת "נר יוסף" במקום בית כנסת "מוסאיוף" בלתי סבירה. 27. העותרים טענו בנוסף, על פגם בקביעת בית כנסת "רמב"ן" ובית כנסת "ניצנים" גם יחד, כבתי כנסת מייצגים, בשל הקרבה הגאוגרפית ביניהם. אמת נכון הדבר, שני בתי הכנסת הללו שוכנים בקרבת מקום, אך הם משתייכים למינהלים קהילתיים שונים. כאמור לעיל, ועדת הבחירות קבעה כלל מנחה בתחילת עבודתה, כי במידת האפשר לא יִבּחר יותר מבית כנסת אחד מכל מינהל קהילתי, כדי ליתן יצוג, במידת האפשר, לכלל תחומהּ של העיר, כנדרש בתקנות. דומה כי הסתמכות על תחומיו של המינהל הקהילתי, היא סבירה. 28. תצהירי בתי הכנסת שמשו כלי-עזר – לא חזות הכל – וכן גם ביקורי חברי ועדת הבחירות בכמה בתי כנסת, על מנת להתרשם אם מספר המתפללים שעליו הוצהר יכול לעלות בקנה אחד עם מספר המקומות הקבועים ועם התוספות במרחבים הקיימים במקום. ועדת הבחירות שקלה אם הנתונים שנבדקו בעקבות ההשגות שהוגשו מצדיקים שינוי ברשימת בתי הכנסת המייצגים, אֵלו בתי כנסת היו באים במקומם, והאם בתי הכנסת מייצגים כדבעי מגזר שלם. לבסוף באה ועדת הבחירות לכלל החלטה ברוב דעות (בניגוד לדעתו החולקת של נציג הרבנות הראשית) כי אין מקום לשינוי ברשימת בתי הכנסת המייצגים בעקבות ההשגות. 29. כאמור, בנוסף להשגות, נקטה ועדת הבחירות בעוד שני אמצעי בדיקה כדי לוודא את התאמת התשתית העובדתית שעמדה לפני ועדת הבחירות הקודמת, לעת הזאת: בדיקה ברשות התאגידים העלתה כי מאז ועד היום נרשמו אצל רשם העמותות 43 בתי כנסת כעמותות חדשות (על-פי תקנה 12(ג) לתקנות, תנאי לקביעת בית כנסת כזכאי לשלוח נציג מטעמו לאסיפה הבוחרת, שבית הכנסת הוא עמותה לפי חוק העמותות, התש"ם-1980). נוספו אפוא 43 בתי כנסת ל-1,700 בתי הכנסת הרשומים; בדיקה בעיריית ירושלים העלתה כי מאז ועד היום הוגשו 39 בקשות להקצאת קרקע לשם הקמת בית כנסת, וכי כ-20 מתוכן אושרו. על רקע זה, בהתחשב עם ההשגות שהוגשו כאמצעי בקרה, ובשים לב לשאר השיקולים שהנחו את ועדת הבחירות (תמציתם בפסקה 19(א) לעיל), אין לומר שהחלטתה להסתמך על התשתית העובדתית שגובשה על-ידי ועדת הבחירות הקודמת לפני כ-3 וחצי שנים, אינה סבירה. הדעת נותנת, כי שיקוליה של ועדת הבחירות ענייניים, ומגשימים את תכלית סמכותה על-פי התקנות. 30. אשר לטענת קיפוח המגזר ה"דתי כללי" או ה"מסורתי כללי": אמנם אין זה מן הנמנע כי יש רבים, כפרטים, אשר רואים את עצמם ככאלה. ברם, לטענת ב"כ השר וועדת הבחירות, העותרים לא ביססו בראיות משכנעות את עצם קיומו של מגזר שכזה בהיקף של 37% כנטען. אכן, מכתבו הנ"ל של ד"ר מאיר בוזגלו אינו תחליף לחוות דעת. כזכור, רק מיעוט מקרב בתי הכנסת הצהירו על עצמם כ"כלליים", ומרבית אלה שעשו כן, ציינו בנוסף מגזר אחר. ועדת הבחירות סברה, כעולה מפרוטוקולי דיוניה, כי הציבור המשתייך למגזר ה"דתי כללי" או ה"מסורתי כללי", שהעותרים ביקשו להיות לו לפה, פוקד בתי כנסת המשתייכים למגזר ה"חרדי" או ה"דתי". דומה אפוא כי לא היה בסיס ליצירת קטגוריה שלישית, נפרדת, של בתי כנסת "כלליים", שאינם "חרדים" ולא "דתיים". סיווג "כללי" שמצא את מקומו בכמה מתצהירי בתי הכנסת נועד לציין בעיקר שציבור המתפללים באותם בתי כנסת הוא מעורב, הכולל מתפללים דתיים-לאומיים, חרדים, מסורתיים. על כל פנים, העותרים לא שכנעו כי יש בנמצא בתי כנסת שאינם מזוהים עם הזרמים המוגדרים הנ"ל, והם על טהרת ה"כלליות" בלבד. 31. אכן, שומה עלינו להיות זהירים בענייני אמונות, השקפות ודעות. לבטח המִגוון האנושי בכגון דא הוא עצום ורב, בירושלים ובמדינת ישראל כולה. כפי שציינו ב"כ השר וועדת הבחירות בתגובתם, אין מנוס מחלוקה מגזרית בסיסית בלבד, מחמת המורכבות והרגישות שבהגדרה עצמית בעניינים שכאלה. נסיון לרדת להבחנה דקה יותר, נדון לכשלון, וגם אין זה ראוי לבוא לפני ולפנים, לקִרבי אמונתו של הפרט, לבדוק בציציותיו ואת מידת אדיקותו. אף אין לערבב מין בשאינו מינו – השתייכות מגזרית במידת דתיות. ודוק: אין עוררין על עצם קיומו של ציבור מסורתי בירושלים, גם סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד על כך, אך ציבור זה נוהג ברובו להתפלל כאמור בבתי הכנסת החרדים, או הדתיים-לאומיים, או בבתי כנסת "כלליים", "משולבים", שבהם מתפללים דתיים-לאומיים וחרדים גם יחד. 32. אשר על כן, לא נמצאה לנו עילה להתערב בהחלטת ועדת הבחירות ולפיכך אציע לחברַי לדחות את העתירה, וממילא למחוק את הבקשה למתן צו ביניים לדחיית מועד הבחירות. כמו כן אציע לחייב את העותרים בתשלום הוצאות למשיבים בסך של 20,000 ₪; מחציתם לשר ולוועדת הבחירות ומחציתם לעיריית ירושלים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, כ"ג בתשרי תשע"ה (17.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14062140_O09.docעכב+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il