חאמד פדל סעיד נזאל נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 621/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר העותר: חאמד פדל סעיד נזאל נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה לסילוק מבנה חדש מס' 210128 שהוצאה ביום 20.12.2022 (להלן: הוראת הסילוק), מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה ושומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו). הוראת הסילוק הוצאה ביחס לבינוי המצוי בסמוך לכפר "נבי-אליאס" שבגדה המערבית ואשר תואר בהוראת הסילוק כ-"מבנה בלוקים ובטון עם גג פאנל" (להלן: המבנה). על פי הנטען בעתירה, העותר הינו בעל זכויות החזקה והשימוש במגרש בשטח של כ-2000 מ"ר המצוי בכפר "נבי-אליאס", הממוקם בסמוך לעיר קלקיליה שבגדה המערבית (להלן: המגרש). לטענת העותר, מדובר בקרקע חקלאית המעובדת על ידיו ועל ידי בני משפחתו ומשמשת לפרנסתם. ביום 20.12.2022 נתלתה הוראת הסילוק על המבנה בשטח המגרש. למחרת היום, ביום 21.12.2022, הגיש העותר בקשה לביטול הוראת הסילוק. בבקשתו טען העותר כי המבנה הינו מחסן חקלאי המצוי בשלבי הקמה, וכי לא הוגשה על ידו בקשה לקבלת היתר בניה עובר לתחילת עבודות הבינוי מתוך אמונה בתום לב כי אין צורך בקבלת היתר כאמור לבניית מחסן חקלאי בקרקע חקלאית. עוד טען העותר בבקשתו כי הקמת המבנה נעשתה "תחת עיניהם הפקוחות של מי מגורמי המנהל האזרחי אשר התייצבו בשטח במעמד ביצוע העבודות בתחילתן ולא הודיעו [לעותר] על הצורך בהפסקת ביצוע עבודות הבניה ולא טרחו ליידעו בדבר הצורך בקבלת אישור ו/או היתר...". על רקע זה טען העותר כי אין מקום להוצאת הוראת הסילוק מן הטעם שאין סיבה המצדיקה הליכי אכיפה מזורזים ביחס לבינוי, חלף נקיטה בהליכי אכיפה רגילים המאפשרים להגיש בקשה להיתר בניה להכשרת העבודות שבוצעו. ביום 15.1.2023 התקבלה החלטת מנהל יחידת הפיקוח לדחות את בקשת העותר לביטול הוראת הסילוק. בהחלטתו ציין מנהל יחידת הפיקוח כי: "הבינוי הנ"ל עולה לכדי מבנה חדש כהגדרתו בצו והוא מצוי בתחומי צו איסור בנייה 1/96 [צ"ל צו איסור בנייה אב/01/22 – י' כ']", על כן, כך ציין מנהל יחידת הפיקוח, אין כל היתכנות תכנונית לבינוי בהיעדר אישור מהמפקד הצבאי וממילא קיים גם אינטרס בסילוק המבנה. על רקע החלטת מנהל יחידת הפיקוח, הגיש העותר, ביום 20.1.2023, למפקד כוחות צה"ל בגדרה המערבית (להלן ולעיל: המפקד), בקשה להחרגת המבנה מתחום צו איסור הבניה. כמו כן, ביום 26.12.2023, עובר למתן החלטת יחידת הפיקוח, הגיש העותר ללשכת התכנון המרכזית באיו"ש בקשה למתן היתר בניה להכשרת המבנה שהקים. בשתי הבקשות הנ"ל טרם התקבלה החלטה והן עודן תלויות ועומדות. ביום 22.1.2023 הגיש העותר את העתירה דנן, במסגרתה נטען כי החלטת המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, משום שהמבנה מושא הוראת הסילוק ניתן לרישוי ולהכשרה. עוד נטען כי הבינוי שביצע העותר אינו פוגע באינטרס הציבורי, שכן המבנה הוקם על שטח פרטי אשר אינו מיועד לצרכי ציבור, וכי אין במבנה כדי להפריע לכל תכנון עתידי בשטח. כמו כן, נטען כי בעצם מתן ההוראה לסילוק המבנה כבר התקבלה החלטה בדבר הריסתו. זאת, כך נטען, מבלי שניתנה לעותר זכות טיעון בעניין. נוסף על כן, נטען כי הוצאת הוראת הסילוק סותרת את כללי המשפט הבינלאומי האוסרים על פגיעה ברכוש פרטי של תושבי אזור המצוי בתפיסה לוחמתית, וכן פוגעת בזכות הקניין של העותר המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לבסוף, העותר מבקש כי הוראת הסילוק תעוכב עד לקבלת החלטה בבקשת ההחרגה שהגיש ביום 20.1.2023. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, ובהחלטתי מיום 22.1.2023 ניתן צו ארעי ולפיו לא ייהרס הבינוי מושא העתירה עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, בהחלטתי זו, הוריתי למשיבים להשיב לעתירה דנן. בתשובתם לעתירה טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים, שכן אין חולק כי הבינוי נעשה ללא היתר. נטען כי אי ידיעת החוק אינה פוטרת את העותר מבירור המצב הנורמטיבי בטרם תחילת הבנייה, וכי על פי ההלכה, בית המשפט לא יושיט סעד לעושים דין לעצמם. עוד נטען כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה, שכן הוראת הסילוק הוצאה בהתאם לתנאים הקבועים בצו. הוטעם כי אין בסיס לטענת העותר לפיה אין סיבה המצדיקה נקיטה בהליכי אכיפה מזורזים, שכן על פי ההלכה עשיית שימוש בסמכות להוצאת צו לסילוק מבנים חדשים אינה דורשת כל הכרח בטחוני או תכנוני לשם נקיטתה. כמו כן, נטען כי טענת העותר כי נשללה ממנו זכות הטיעון משוללת יסוד, שכן ניתנה לעותר זכות טיעון עת שהגיש בקשה לביטול הוראת הסילוק. נוסף על כן, הוטעם כי טענות העותר בדבר הסתירה, כביכול, בין סמכות הוצאת הוראת הסילוק לבין כללי המשפט הבינלאומי והמשפט החוקתי הישראלי נבחנו על ידי בית משפט זה לא פעם, ונדחו. אשר לבקשת העותר כי הוראת הסילוק תעוכב עד לקבלת החלטה בבקשת ההחרגה שהוגשה על ידו, המשיבים סבורים כי אין מקום להיענות לבקשה זו. זאת, מן הטעם כי בקשות ממין זה הן בקשות מורכבות שהטיפול בהן אורך זמן, כך שהיענות לבקשה תסכל את מטרת הסמכות להוצאת הוראת סילוק לבנייה חדשה – הענקת כלי אכיפה מהירים בידיי המשיבים. עוד בהקשר זה צוין כי סעיף 5(ב) לצו קובע מפורשות כי פניה למנהל האזרחי, לרבות ללשכת התכנון, אינה מעכבת את ביצוע הוראת הסילוק. כמו כן, צוין כי העותר ממילא לא הוכיח אופק תכנוני ממשי להכשרת הבנייה. לאחר עיון בעתירה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה. ראשית, לעניין טענת העותר כי נשללה ממנו זכות הטיעון, צודקים המשיבים כי טענה זו משוללת יסוד, שכן לשם מתן זכות טיעון הוקנתה הזכות להגיש בקשה לביטול ההחלטה בדבר הוצאת הוראת הסילוק (וראו בעניין זה בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 32 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (30.4.2019)). כאמור לעיל, העותר עשה שימוש בזכות האמורה כאשר הגיש את בקשתו מיום 21.12.2022, ועל כן אין בסיס לטענתו כי נשללה ממנו זכותו האמורה. שנית, כפי שמטעימים בצדק המשיבים, הטענה כי הסמכות להוציא את הוראת הסילוק והשימוש בה, בנסיבות מסוג המקרה דנן, סותרות את כללי המשפט הבינלאומי ואת זכויותיו על פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, נדונו ונדחו לגופן על ידי בית משפט זה לא פעם, ואין מקום לשוב ולהידרש אליהן מבראשית בכל עתירה העוסקת במטריה דנן (ראו עניין אלרוב, בפסקה 12 והאסמכתאות שם). הוא הדין באשר לטענתו בדבר הפלייתו לרעה ביחס לתושבים אחרים, אשר ממילא נטענה ללא תימוכין או תשתית ראייתית (בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (17.11.2019) (להלן: עניין דבאסה)). שלישית, אשר לטענת העותר כי השימוש בסמכות להוצאת הוראת הסילוק בנסיבות העניין חורג ממתחם הסבירות – כאמור לעיל, לשיטת העותר, לא היה מקום להוצאת הוראת הסילוק בעניינו משום שהמבנה מושא הוראת הסילוק ניתן לרישוי ולהכשרה. על כן, לטענת העותר, אין מקום לעשות שימוש בסמכויות האכיפה החריגות הנ"ל במקרה דנן. בתשובה לטענה זו טענו המשיבים כי משום שעל השטח בו בוצע הבינוי על ידי העותר חל צו איסור בניה, ממילא אין אופק תכנוני ממשי למבנה ועל כן אין טעם להשהות את הליכי האכיפה עד שבקשות העותר בעניין הכשרת הבינוי יתבררו לגופן. עוד נטען בהקשר זה, כי הסמכות שהוקנתה למשיבים בצו נועדה בדיוק למקרים כגון דא, כך שהיענות לבקשת העותר בהקשר זה תחתור תחת תכלית הסמכות האמורה ועלולה ליצור מדרון חלקלק בהקשר זה. סבורני כי טענות המשיבים בעניין זה, בדין יסודן. אכן, כפי שצוין בפסיקה: "הצו לסילוק מבנים חדשים נועד לאפשר אכיפה מהירה ויעילה של הוראות סילוק שניתנו בקשר עם בנייה בלתי חוקית" (בג"ץ 8492/22 מנסור נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (26.01.2023)). עוד צוין בהקשר זה כי העותר מבקש "לגרור את המשיבים להליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן, דבר שמעצם טבעו מיועדת ההוראה למנוע" (עניין דבאסה, פסקה 10). דברים אלו יפים לעניינינו, וביתר שאת שעה שלדברי המשיבים הטיפול בבקשות ההחרגה צפוי להיות מורכב וממושך, ואין לראות בהן אופק תכנוני ממשי להכשרת הבנייה (השוו לעניין מנסור, בפסקה 8)). מטעם זה גם אין מקום להיעתר לבקשת העותר כי הוראת הסילוק תעוכב עד לקבלת החלטה בבקשת ההחרגה שהוגשה על ידו. בנסיבות העניין, נוכח מסקנתי כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה, לא מצאתי להידרש ליתר טענות הצדדים. סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות. לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן ביום 22.1.2023 יוותר על כנו למשך 14 ימים נוספים מיום מתן פסק הדין, לצרכי התארגנות העותר. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג באדר התשפ"ג (‏6.3.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23006210_L02.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1