ע"פ 6209-13
טרם נותח

פלוני נ. מדינת ישראל

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"פ 6209/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6209/13 ע"פ 6484/13 ע"פ 6520/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' שהם המערער ב-ע"פ 6209/13: פלוני המערער ב-ע"פ 6484/13: פלוני המערער ב-ע"פ 6520/13: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער תל אביב מיום 29.08.2013 ב-תפ"ח 3904-02-11 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' דותן, צ' צפת ו-א' זמיר תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו התשע"ד (2.12.2013) בשם המערער ב-ע"פ 6209/13: עו"ד אבי כהן בשם המערער ב-ע"פ 6484/13: עו"ד נטע פת, עו"ד אלי מסטרמן בשם המערער ב-ע"פ 6520/13: עו"ד גיל אדלמן בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן לנוער: גב' שולמית מרדר פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' דותן, צ' צפת ו-א' זמיר) ב-תפ"ח 3904-02-11 מיום 29.8.2013. 2. המערער ב-ע"פ 6520/13, אשר היה הנאשם 1 בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא (להלן: ש"ל) והמערער ב-ע"פ 6484/13, אשר היה הנאשם 2 באותו הליך (להלן: י"ח), הורשעו שניהם על פי הודאתם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק (תוך התעללות ובנוכחות אחרים שחברו יחד עמו לביצוע המעשה) ובעבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג לחוק. 3. המערער ב-ע"פ 6209/13, אשר היה הנאשם 3 בהליך שהתנהל לפני בית המשפט קמא (להלן: ש"ט), הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק וכן בעבירה של סיוע להתעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא וסעיף 31 לחוק. 4. לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר בית המשפט קמא על שלושת המערערים 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יבצעו עבירת מין או אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר, וכן פיצוי למתלונן בסך 25,000 ש"ח מכל אחד מהמערערים. 5. שלושת הערעורים שלפנינו נוגעים לחומרת העונשים שגזר בית המשפט קמא על המערערים. כתב האישום המתוקן 6. בכתב האישום תוארה מסכת התעללות מזעזעת, אשר כללה התעללות מינית, נפשית ופיזית במתלונן, מצד ילדים בני גילו אשר להם היכרות מוקדמת עמו. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, במהלך חופשת חג החנוכה בחודש דצמבר 2009, הלך המתלונן, יליד שנת 1996, אשר היה באותה תקופה בן 13, לביתו ובדרכו פגש את ש"ל, יליד 1997, אשר ביקש מהמתלונן להתלוות אליו. השניים נכנסו לחצר אחורית בבית מגוריו של ש"ל, שם פגשו את י"ח, יליד 1995. בהיותם בחצר, הפשיל ש"ל את מכנסיו, כפף את גופו של א"ש בכוח לישיבה על ארבע וביצע בו מעשה סדום שלא בהסכמתו, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיו. מעשה זה נעשה בנוכחותו של י"ח, אשר חבר לביצוע המעשה ועודד אותו בעצם נוכחותו במקום. 7. מיד לאחר מכן כרכו י"ח ו-ש"ל שרוך סביב צווארו של המתלונן והובילו אותו "כמו כלב", כשהוא מהלך על ארבע, במעלה ארבע קומות, עד לביתו של א"ק, קטין יליד 1997 אשר בשל גילו הצעיר לא ננקטו נגדו הליכים על-אף חלקו בפרשה זו. עם הגעתם לדירתו של א"ק שהו במקום א"ק ו-ש"ט, יליד 1992. 8. בהיותם בדירה החזיקו י"ח, ש"ל ו-א"ק את המתלונן כשהוא קשור בשרוך, חרכו "קורנפלקס" באש ואילצו אותו לאכול מתוך קערה אשר הונחה על הארץ. השלושה הכו את המתלונן באגרופים בגבו וסטרו על פניו. בזמן ביצוע המעשים נעל א"ק את דלת הכניסה כדי למנוע מהמתלונן לברוח, זאת בידיעת שלושת המערערים. ש"ט הואשם בסיוע להתעללות בכך שאפשר את ביצועם של המעשים המתוארים בעצם נוכחותו וחבירתו לאחרים. 9. במהלך מסכת ההתעללות בדירת מגוריו של א"ק, ביצעו שלושת המערערים ו-א"ק מעשי סדום במתלונן כך ש-י"ח, ש"ט ו-א"ק החדירו, כל אחד בתורו, את איבר מינם לתוך פיו בכוח ובניגוד לרצונו, תוך שהם מכים אותו. כל זאת בנוכחותו של ש"ל, אשר חבר אליהם לביצוע המעשה. 10. בגין המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, יוחסו ל-י"ח ול-ש"ל שתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק ועבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא לחוק. בגין מסכת עובדתית זו יוחסה ל-ש"ט עבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(4) ו-345(ב)(5) לחוק, וכן עבירה של סיוע להתעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא וסעיף 31 לחוק. ההליכים בבית המשפט המחוזי 11. כאמור, שלושת המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן ובית המשפט גזר את דינם של שלושת המערערים ביום 29.8.2013. 12. בעניינו של ש"ל עמד בית המשפט על האבחון הפסיכולוגי שערך שירות המבחן לנוער (להלן: שירות המבחן), ממנו עלה כי בוחן המציאות של ש"ל הינו טוב, כי הוא בעל פוטנציאל שכלי גבוה ויכולת שכלית בתחום הנורמה ולא מצא שקיימים בו דחפים מיניים סוטים או אימפולסיביות מינית, על אף שבסיטואציות חברתיות מסוימות חש ש"ל צורך להוכיח את גבריותו. בתסקירים שהוגשו בעניינו לבית המשפט ציין שירות המבחן כי ש"ל נטל אחריות חלקית בלבד לעבירות המפורטות בכתב האישום ואף הושעה מקבוצה טיפולית אליה צורף. עם זאת, לאחר טיפול פרטני השתלב שוב בקבוצה הטיפולית ואף נטל אחריות, הביע חרטה וגילה אמפתיה כלפי הקורבן. מנחיו ציינו כי הוא בעל פוטנציאל טיפולי גבוה וכי על אף שבעבר תפקודו הלימודי והחברתי היה לקוי והוא גילה התנהגות אלימה והתנהגות בעלת אופי מיני כלפי ילדים אחרים, כיום מתפקד ש"ל באופן תקין ומטופל על ידי סבתו. שירות המבחן המליץ להשית על ש"ל עונש מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי לנפגע העבירה ולחתום על התחייבות כספית משמעותית. כמו כן, הוצע כי יהיה תחת פיקוח שירות המבחן במשך שנה וימשיך להשתתף בטיפול קבוצתי ופרטני. 13. בעניינו של י"ח התקיימה ועדת אבחון אשר קבעה כי יכולותיו גבוליות, אך הוא אינו סובל מפיגור שכלי ואין עדות להפרעה נפשית משמעותית. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו הפוגעת קשורה ברמתו השכלית ובדימויו העצמי הנמוך, כי הוא אינו מבין מצבים חברתיים, כי יכולת השליטה העצמית שלו לקויה וכי הוא מוצף בתכנים ודחפים מיניים רבי עוצמה. בנוסף לכך, הוריו של י"ח, הגם שהם אכפתיים ותומכים, אינם מהווים עבורו דמות סמכותית. מן התסקירים עלה כי י"ח תפס את המעשים המתוארים כ-"מעשי קונדס", צמצם את אשמתו ונטה להעביר את האשמה ליתר המעורבים. עוד צוין בתסקיר כי ניכר קושי בגיוסו להליך טיפולי וכי י"ח החל לשתף פעולה עם הקבוצה הטיפולית בה לקח חלק רק לאחר שהוזהר כי יורחק ממנה. על אף שבהתאם לתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא נראה ש-י"ח מצליח לגלות אמפתיה כלפי הקורבן, מצוין כי ניכר שהמוטיבציה שלו לטיפול הינה חיצונית וקשורה בהליך המשפטי המתנהל נגדו. שירות המבחן המליץ להשית עליו מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי לנפגע וכן בהתחייבות כספית משמעותית. הומלץ כי יבצע של"צ וכי ימצא תחת פיקוחו של שירות המבחן. 14. בעניינו של ש"ט ציין בית המשפט קמא כי כבר עם מסירת הודעתו במשטרה מסר תיאור מלא של המקרה ולא הכחיש כי ביצע את המעשים, אך טען כי יתר המשתתפים איימו עליו שיעשה כן והוא שיתף פעולה מחשש שיכו אותו, כפי שעשו בעבר. מהודעתו עלה אף כי חש התעוררות מינית בזמן ביצוע המעשים. בתסקירים שהוגשו לבית המשפט צוין כי ש"ט הוכר כקטין נזקק ושהה במסגרות חינוכיות מיוחדות מגיל צעיר, זאת בשל קשיים בתפקוד הורי. אבחון פסיכולוגי שעבר בטרם התרחש המקרה העיד כי הוא מתקשה לשלוט בדחפיו ועלול להיות מסוכן לסביבתו ולעצמו. ועדת אבחון שהתכנסה במאי 2011 בעניינו של ש"ט קבעה כי הוא אינו סובל מפיגור, אך תפקודו הקוגניטיבי נמוך לגילו. ועדת האבחון קבעה בנוסף כי הוא חווה עצמו כחלש, מתחבר לצעירים ממנו ונגרר אחריהם וכי הוא אינו מביע אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן מצא לש"ט מסגרת טיפולית בהוסטל המיועד לבעלי הפרעות נפשיות-התנהגותיות קשות, אשר ש"ט הביע בתחילה רצון להשתלב בו. המלצת שירות המבחן היתה להטיל על ש"ט עונש מאסר על תנאי, לחייבו בתשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה וכן להטיל עליו התחייבות כספית משמעותית להימנע מביצוע עבירות. בנוסף המליץ שירות המבחן להטיל על ש"ט פיקוח בתנאי מגורים של שירות המבחן למשך שנה. עם זאת, סמוך למועד הדיון בבית המשפט המחוזי, העביר שירות המבחן עדכון דחוף לבית המשפט, לפיו ש"ט עזב את ההוסטל ומסרב לשוב אליו והודיע כי אם ש"ט לא יתחייב לשוב להוסטל, לא יוכל לבוא בהמלצות טיפוליות לגביו. 15. בשלב הטיעונים לעונש התברר כי במהלך אותה חופשת חנוכה בשנת 2009, חברו שלושת הנאשמים וביצעו יחדיו מספר עבירות רכוש. במהלך המעשים אף איים י"ח בסכין על קטין עובר אורח, לבל יסגיר את מעשיהם של המערערים. השלושה הודו במעשים שיוחסו להם בכתב האישום. בית המשפט לנוער בראשון לציון אימץ את המלצת שירות המבחן והחליט שלא להרשיע את ש"ל ו-י"ח, אלא לנקוט בדרכי טיפול. ש"ל חויב בחתימה על התחייבות כספית, הועמד במבחן שירות המבחן למשך שנה וחויב להשתלב באפיקי טיפול. י"ח חויב לחתום על התחייבות כספית, הוטל עליו קנס כספי והוא הועמד לפיקוח שירות המבחן עד הגיעו לגיל 18. כמו כן, הוטלו עליו 70 שעות של"צ. בית המשפט החליט להרשיע את ש"ט נוכח תסקירי שירות המבחן, אשר הצביעו על גורמי סיכון רבים לצד היעדר שיתוף פעולה מצידו וכן על היעדר המלצה טיפולית בעניינו, לאור נתוניו האישיותיים והקוגניטיביים. ש"ט חויב בחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות רכוש במשך שנתיים וכן הוטל עליו לשלם קנס. 16. לבית המשפט המחוזי הוגש גם תסקיר נפגע עבירה, אשר התבסס על שיחות עם אמו של נפגע העבירה ועל דוחות סוציאליים בעניינו. המתלונן עצמו סירב לשוחח עם עורכות התסקיר לגבי האירוע. עורכות התסקיר התרשמו כי לאירוע היתה השפעה ניכרת עליו וכי השפעת הפגיעה תקשה עליו כל ימי חייו. על פי התסקיר, נסיבות חייו של המתלונן אינן פשוטות וניכר שהוא אף סבל מהתעללות קודמת מצד נערים. היות שמשפחות הנפגע והמערערים מתגוררות בשכנות, נאלץ המתלונן ללמוד בפנמיה בעיר אחרת. מהתסקיר אף עלה כי משפחות המערערים פנו לאם בבקשה שתבטל את התלונה בהתייחסם לאירוע כאל אירוע מבדר. 17. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת העבירות שביצעו המערערים ועל חומרת נסיבות ביצוען, כחלק ממסכת אירועים, הכוללת גם את עבירות הרכוש שביצעו באותה חופשה, המבטאת פריקת כל עול מצידם. בית המשפט קבע כי יש להביא בחשבון את העובדה שהמעשים בוצעו בקטין חלש הצעיר מרוב המערערים, תוך התעללות וביזוי פיזי ונפשי. בית המשפט קבע כי יש להביא בחשבון גם את גילם הצעיר של המערערים, אשר אחד מהם, המערער ש"ל, היה צעיר מקורבן העבירה בעת ביצוע המעשים ואף היה קטין בעת מתן גזר הדין. בית המשפט אף נתן משקל לאינטרס השיקום הנובע מנסיבות חייהם של המערערים ומנתוניהם האישיים, לעובדה שהודו בעבירות שיוחסו להם וחסכו את הצורך להעיד את המתלונן וכן לזמן הארוך שעבר מאז בוצעו העבירות. עוד נתן דעתו להמלצות החיוביות של שירות המבחן בעניינם. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבל את המלצות שירות המבחן ולהימנע מהטלת עונש מאסר, זאת משום שלמרות מאמצי השיקום אשר מקבלים משקל נכבד בעניינם של קטינים, לא ניתן להתעלם מאינטרס הרתעת הרבים, בייחוד כאשר בסביבת המערערים מתייחסים למעשיהם כאל "מעשי קונדס". בית המשפט הביא בחשבון גם את הצורך בהגנה על קטינים, בייחוד לאור תסקיר נפגע העבירה, אשר מצדיק מתן משקל לשיקולי גמול, מניעה והרתעה. בית המשפט אף נתן דעתו לטענת המערערים בדבר שיהוי בהליכים שננקטו נגדם. בית המשפט קבע כי גם אם יניח לטובת המערערים שהשתהות התביעה בהגשת כתב אישום בעניינם, אשר הוגש למעלה משנה לאחר קרות האירועים המתוארים, היתה בלתי מוצדקת, אין בכך כדי להביא להפחתה בעונשם, לאור חומרת המעשים. בית המשפט קבע בנוסף כי התמשכות ההליכים בשלב ניהול ההליך נבעה מבקשות שהגיש שירות המבחן לדחיית מועד הדיון, במטרה למצוא פתרונות שיקומיים אשר יקלו עם המערערים, ועל כן אינה מצדיקה הקלה בעונשם. 18. בית המשפט קבע כי ראוי להתחשב בנסיבותיו האישיות של כל מערער ובחלקו היחסי במעשים המתוארים. חלקו של ש"ט היה קטן באופן יחסי ונתוניו האישיים דלים מנתוניהם של יתר המערערים. עם זאת, בית המשפט ציין כי סיכויי שיקומו לוטים בערפל והוא אף היה על סף הבגירות (בן 17) בשעת ביצוע המעשים. לעומתו, י"ח ו-ש"ל, שהיו צעירים יותר בעת ביצוע העבירה, נמצאים במסגרת שיקומית, אך עולות שאלות לגבי מניעיהם להשתתפות במסגרת זו. בית המשפט הביא בחשבון את העובדה ש-ש"ל היה קטין גם בעת מתן גזר הדין, אך הוא היה הגורם המניע מאחורי האירוע כולו. על בסיס שיקולים אלו, הגיע בית המשפט למסקנה כי על המערערים להיענש באופן דומה. נוכח כל האמור, גזר בית המשפט על כל אחד מהמערערים עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יבצעו עבירת מין או אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר. בנוסף, חייב בית המשפט כל אחד מהמערערים לפצות את המתלונן בסך של 25,000 ש"ח. 19. דעת המיעוט (השופט א' זמיר) קבעה כי לאינטרס השיקומי חשיבות מיוחדת ועל כן יש לתת לו משקל נכבד, זאת בהתבסס על מקרים חמורים בהם ניתנו עונשים קלים מן העונש שנפסק בענייננו. כמו-כן, לעמדת השופט זמיר, יש לתת משקל לעובדה שחלף זמן רב מאז האירוע ולכך שלא ננקטו בינתיים הליכי מעצר כנגד המערערים, עובדה אשר פוגמת באפקטיביות ובנאותות של עונש המאסר בפועל. השופט זמיר סבר כי יש לקבל את המלצות שירות המבחן ביחס לשלושת הנאשמים ולא להשית עליהם מאסר בפועל. הערעורים (א) ערעורו של ש"ט (ע"פ 6209/13) 20. ש"ט מערער על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. לטענתו, ישנו הבדל מהותי בין מידת מעורבותו בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום לבין מידת מעורבותם של יתר המערערים וכן הוא טוען כי חלקו קל יותר מחלקם. עוד נטען כי על אף שש"ט מבוגר מיתר המערערים, הרי שמבחינה מנטאלית וקוגניטיבית הוא ילדותי מהם ונגרר אחריהם בביצוע המעשים האמורים. ש"ט טוען כי על בית המשפט לתת משקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, למאפייניו האישיותיים, ליכולותיו הקוגניטיביות ולניסיונו להשתקם. לטענתו, על בית המשפט לתת משקל גם לשיהוי הממושך בהגשת כתב האישום, לזמן שחלף עד מתן גזר הדין ולעובדה כי חלפו ארבע שנים מיום ביצוע העבירה. ש"ט טוען כי יש לקבל את המלצות שירות המבחן בעניינו ולהטיל תחת עונש המאסר צו מבחן למשך שנה, בנוסף ליתר רכיבי גזר הדין. 21. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של ש"ט נדחתה (החלטת השופט ח' מלצר מיום 21.10.2013), לאחר שבין היתר הסתבר ש-ש"ט עזב את ההוסטל ומסר הצהרות סותרות בקשר לרצונו לשוב אליו, וזאת במטרה להימצא בביתו בתקופת החגים. שירות המבחן מסר כי ל-ש"ט אין מוטיבציה כנה לשוב להוסטל ולהשתלב בהליך טיפולי וכי מנהלת ההוסטל אינה מוכנה לאפשר את חזרתו אליו. 22. בתסקיר שירות המבחן לנוער שהוגש לבית משפט זה, ציין שירות המבחן את הקושי במציאת מסגרת מתאימה עבור ש"ט, את חוסר שיתוף הפעולה מצידו בניסיונות החזרתו למסגרת ההוסטל וכן את חוסר המוטיבציה מצידו לעבור טיפול משמעותי, אשר בגינם אין הוא יכול לשוב כיום למסגרת ההוסטל. שירות המבחן ציין עוד כי ש"ט לא לוקח אחריות על ביצוע העבירה ולא עבר כל תהליך טיפולי. ש"ט לא התייצב במועד שנקבע לריצוי עונש המאסר והוא מכחיש את ביצוע המעשים בהם הורשע. ש"ט אף לא עבר כל הליך טיפולי בתחום הפגיעות המיניות, דבר המעמיד אותו בסיכון לביצוע עבירות חוזרות. עם זאת, שירות המבחן מציין גם כי לא נפתח כל תיק חדש בעניינו של ש"ט מזה קרוב לשלוש שנים (מלבד הפרת הוראה חוקית עם בריחתו מההוסטל). שירות המבחן מציין עוד כי לש"ט בעיה בקבלת סמכות או גבולות חיצוניים וכי הוא אינו מצוי במסגרת תעסוקתית או לימודית תקופה ארוכה. שירות המבחן הודיע כי היות ש-ש"ט לא התגייס להליך הטיפולי על אף שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן – לא ניתן לבוא בהמלצות טיפוליות לגביו. 23. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 2.12.2012 הסתבר כי ש"ט עדיין לא התייצב לריצוי מאסרו. כיוון שבקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה, הורינו בדיון על מאסרו על אתר. (ב) ערעורו של י"ח (ע"פ 6484/13) 24. י"ח מערער אף הוא על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. לטענתו, היה על בית המשפט לתת משקל לכברת הדרך שעבר בהליך השיקום, להמלצות שירות המבחן בעניינו וליתרונות הטיפול במסגרת הקהילה ויעילותו. י"ח טוען כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי היותו בגיר בעת מתן גזר הדין מטה את הכף לעבר שליחתו למאסר, זאת משום שלטענתו ההליכים בעניינו התעכבו שלא באשמתו וכן משום שלאור מאפייניו האישיותיים, השהות בכלא תהיה קשה ומורכבת עבורו ותפגע בהליך השיקום בו החל. לטענתו של י"ח, העונש שגזר עליו בית המשפט הינו חמור מרף הענישה המקובל והוא אינו נותן משקל מספק להתמשכות ההליכים, לעובדה כי כלל לא נעצר, לכך שאין לו עבר פלילי ממשי וכן לגילו הצעיר ולמצבו הקוגניטיבי הגבולי. י"ח טוען כי הטיפול המותאם לקטינים הפוגעים מינית הוא אפקטיבי ועל כן יש הצדקה מיוחדת לנקוט באמצעים שיקומיים בעבירות מסוג זה, בייחוד כאשר מדובר בקטינים, שבעניינם ריצוי מאסר בפועל עשוי להיות בעל השלכות הרסניות. על כן מבקש י"ח לקבל את המלצות שירות המבחן בעניינו ולבטל את עונש המאסר בפועל. 25. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט זה עולה כי י"ח אובחן כבעל רמה שכלית גבולית לפיגור קל וכבעל קשיים לימודיים, אשר גרמו לו להפסיק את לימודיו בכיתה י'. מאז הפסיק את לימודיו, עובד י"ח בעבודות שונות. י"ח השלים את 70 שעות השל"צ שנגזרו עליו בגין העבירות שביצע יחד עם יתר המערערים בשנת 2009 ומאז לא עבר עבירות נוספות. שירות המבחן מדווח כי בתחילה התקשה י"ח לקחת אחריות על מעשיו ולדבר על העבירה, אך לאחר תהליך שעבר, שכלל טיפול פרטני וקבוצתי, מסוגל י"ח לקחת אחריות על מעשיו ולחוש אמפתיה כלפי הקורבן ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו לביצוע עבירות מין חוזרות הינה נמוכה. המלצת שירות המבחן בעניינו של י"ח הינה שלא להטיל עליו עונש מאסר, בשל החשש כי גורמי הסיכון הקיימים בעניינו יביאו לקטיעת ההליך השיקומי ואף להפיכתו מוקד לפגיעה של אחרים בבית הסוהר ולגיבוש זהות עבריינית מצידו. שירות המבחן ממליץ על מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיקוח של שירות המבחן שיכלול המשך טיפול, פיצוי לנפגע העבירה וכן הטלת התחייבות כספית משמעותית. 26. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של י"ח התקבלה (החלטת השופט א' שהם מיום 15.10.2013). (ג) ערעורו של ש"ל (ע"פ 6520/13) 27. ש"ל מערער על חומרת העונש שנגזר עליו. ש"ל טוען כי היה על בית המשפט לגזור את דינו בהתאם לעמדת המיעוט בבית המשפט המחוזי, זאת בשל גילו הצעיר בשעת ביצוע העבירה, העובדה שלקח אחריות מלאה על מעשיו ואף הודה בעבירות המיוחסות לו וכן לאור הפוטנציאל השיקומי הגבוה בעניינו. ש"ל טוען כי היה על בית המשפט לשקול את ההשלכות הקשות של עונש מאסר על קטינים פוגעים מינית, וכן לתת משקל לנסיבות חייו המיוחדות. ש"ל טוען בנוסף, כי בית המשפט טעה כאשר התייחס אליו כאל הגורם המניע העומד מאחורי מסכת ההתעללות. כמו כן, הוא טוען כי לא ניתן משקל מספק להתמשכות ההליכים בעניינם של המערערים. על כן מבקש ש"ל כי תחת עונש המאסר שנגזר עליו, יוטל עליו עונש המשלב דרכי טיפול, בהתאם להמלצת שירות המבחן בעניינו. 28. על פי התסקיר העדכני של שירות המבחן שהוגש לבית משפט זה, ש"ל הינו בן למשפחה חד הורית ומטופל בעיקר על ידי סבתו. מהתסקיר עולה כי ש"ל היה מעורב בשורה של עבירות רכוש. באותה חופשת חנוכה, בחודש דצמבר 2009, היה מעורב בעבירת רכוש בגינה נדון בבית משפט לנוער בראשון לציון לצו מבחן למשך שנה, ללא הרשעה, ולהתחייבות כספית. בינואר 2012 היה מעורב בעבירה נוספת, בגינה הורשע ונדון בבית המשפט לנוער בתל אביב לשל"צ, להתחייבות כספית ולפיצוי המתלוננת. עוד עולה מתסקיר המבחן כי בשנת 2013 נפתחו נגדו שני תיקי משטרה חדשים, ללא כתב אישום, בגין איומים ותקיפה ובגין שימוש בסם והפרעה לשוטר. שירות המבחן מדווח כי מאז החל ש"ל בטיפול פרטני וקבוצתי, חל שיפור משמעותי ביכולתו לקחת אחריות על מעשיו וניכר כי הוא מפנים תובנות משמעותיות מההליך הטיפולי, אך הטיפול טרם הסתיים. לעמדת שירות המבחן, ש"ל נמצא בסיכון נמוך לביצוע עבירת מין. עם זאת, ל-ש"ל בעיה של שימוש בסמי פיצוציות. לאור האמור, ממליץ שירות המבחן להטיל עליו מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, התחייבות כספית משמעותית, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה. כמו כן ממליץ שירות המבחן על המשך פיקוח לשנה אחת, אשר יכלול השתתפות בקבוצה טיפולית, אבחון והערכה של בעיית השימוש בסמי פיצוציות וכן מעקב אחרי תפקודו בבית הספר ובמשפחה. לעמדת שירות המבחן, כניסה למאסר תוביל לרגרסיה בהתקדמותו של ש"ל ועשויה לגרום לו לנזק. 29. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של ש"ל התקבלה (החלטת השופט א' שהם מיום 15.10.2013). 30. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 2.12.2013, הדגישו באי כוח המערערים את הנסיבות המקלות הקיימות בעניינו של כל אחד מהמערערים וכן את הנזק שיגרם, לטענתם, לכל אחד מהמערערים אם ישלח למאסר. באי כוח המערערים אף טענו כי יש לתת משקל לעובדה שהמדינה השתהתה זמן רב בהגשת כתב האישום ולכך שחלפו ארבע שנים מאז ביצעו המערערים את המעשים המתוארים בגזר הדין. המשיבה הסכימה במסגרת הדיון כי יש מקום להבחין בין י"ח לבין יתר המערערים, מאחר ש-י"ח לא ביצע עבירות נוספות במשך ארבע השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה. דיון והכרעה 31. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ושמענו את טענות הצדדים בדיון על-פה הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורם של ש"ל ו-ש"ט להידחות, בעוד שדין ערעורו של י"ח להתקבל באופן חלקי. 32. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא רק במקרים חריגים ונדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה או במקרים בהם נפלה טעות מהותית בגזר דינה של הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 9226/11 גוזלנד נ' מדינת ישראל (8.10.2013); ע"פ 4006/12 מלאך נ' מדינת ישראל (5.2.2013)). 33. טענתם העיקרית של המערערים, המצדיקה לעמדתם התערבות בעונש שהושת עליהם, הינה שהיה על בית המשפט קמא לתת משקל נכבד יותר לעובדה כי המערערים היו קטינים בשעת מעשה ולכך שאחד מהם עודנו קטין. כפועל יוצא, טוענים המערערים, היה על בית המשפט קמא לתת משקל נכבד יותר לשיקולי שיקום ולנזק שעלול להיגרם למערערים מריצוי עונש מאסר בפועל. על כן טוענים הם כי היה על בית המשפט לקבל את המלצות שירות המבחן בעניינם, ולא לגזור עליהם עונשי מאסר בפועל. 34. אין לקבל את עמדת המערערים. אמנם, על דרך הכלל, בית המשפט יטה ברוב המקרים להעניק משקל רב יותר לשיקולי שיקום בעניינם של קטינים, ביחס ליתר שיקולי הענישה. בית המשפט אף מביא בחשבון את גילו של הקטין ואת נסיבותיו האישיות כטעם ממשי להקלה בעונשו (ראו למשל: ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (9.8.2006) (להלן: ענין פלוני); ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (8.3.2009)). עם זאת, קטינות אין משמעה חסינות. כאשר מדובר במעשים קשים, ובעיקר בעבירות מין, ישנה חשיבות למסר המרתיע היוצא מבית המשפט, גם כאשר העבריין הוא קטין (ראו: ע"פ 4150/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 לפסק דינה של השופטת א' חיות (5.8.2009)). על כן, במלאכת האיזון שמבצע בית המשפט, עליו לתת משקל הולם גם לחומרת העבירה ולשיקולי הרתעה וגמול. ככל שהעבירות הינן קשות יותר, כך יטה בית המשפט להעדיף את המסלול הענישתי על פני זה השיקומי (ראו: ענין פלוני; ע"פ 5360/12 פלוני נ' מדינת ישראל (28.3.2013); ע"פ 8680/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.2013); ע"פ 9828/06 פלוני נ' מדינת ישראל (10.6.2007); והשוו גם: ע"פ 2681/05 מדינת ישראל נ' פלוני (17.1.2008)). דומה כי אין צורך להכביר מילים בענין חומרת המעשים שביצעו המערערים ובדבר הצלקות שמעשים אלו בוודאי השאירו בנפשו של המתלונן. החומרה הרבה של המעשים המתוארים מצדיקה הטלת עונשי מאסר בפועל ואין בידי לקבל את הטענה כי גילם הצעיר של המערערים מצדיק את המרתו של עונש המאסר בפועל באמצעים שיקומיים. 35. המערערים טוענים בנוסף כי השיהוי בהגשת כתב אישום ובבירור התביעה מצדיק הקלה בעונשם. טענה זו הועלתה גם בפני בית המשפט קמא, אשר היה ער לה והביא אותה במניין שיקוליו בעת מתן גזר דינו. לא מצאתי כל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי (ראו והשוו: ע"פ 6209/10 פלוני נ' מדינת ישראל (28.10.2010); ע"פ 4138/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ח' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (26.10.2006)). 36. ככלל, העונש שנגזר על המערערים הינו סביר ומאוזן ומביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים וגם את המדרג הראוי ביניהם, בשים לב לכל הנתונים שיש להביא בחשבון. 37. עם זאת, יש מקום לתת ביטוי מסוים להליך השיקומי שעובר המערער י"ח, שכולנו תקווה שיתמיד בו גם בעתיד. י"ח, בניגוד לשני המערערים הנוספים, השתלב בהליך טיפולי ולא עבר עבירות נוספות מאז מסכת העבירות שביצעו שלושת המערערים בדצמבר 2009. משכך, מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו בבית המשפט קמא יופחתו שלושה חודשי מאסר, כך שעל י"ח יהיה לרצות 15 חודשי מאסר בפועל. שאר רכיבי העונש יעמדו על כנם. אין מקום להתערב בגזר דינם של ש"ל ו-ש"ט. המשנָה לנשיא השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, כ"ח בשבט, התשע"ד (29.1.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13062090_C10.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il