פלוני נ. משרד הפנים - וועדת המאוימים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6208/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6208/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני נ ג ד המשיב: משרד הפנים - וועדת המאוימים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אדיסו מקונן בשם המשיב: עו"ד רותם סלמה פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה שעניינה הנפקת "תעודת זהות ישראלית" והענקת היתרי שהייה בישראל לעותרים, בני משפחה אחת, תושבי כפר יאטה. על פי הנטען בעתירה, אשר הוגשה על ידי העותרים בעצמם, העותר 1 (להלן: העותר) שיתף פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל ומשום כך הוא ובני משפחתו נרדפים במקום מושבם, באופן המצדיק את קבלת העתירה. עוד הובהר בעתירה, אשר הוגשה ביום 3.8.2017, כי ביום 22.12.2016, פנו העותרים לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאויימים או הוועדה), אך טרם קיבלו כל מענה מטעמה. במסגרת העתירה נתבקש צו ביניים, אשר יאסור על הרחקת העותרים מישראל. בהחלטתי, מיום 3.8.2017, הוריתי על מתן צו ארעי המורה, כמבוקש. בהמשך, וביום 16.11.2017, הודיע עו"ד אדיסו מקונן, כי הוא ישמש בא כוחם של העותרים בעתירה זו. הרקע להגשת העתירה והליכים קודמים 2. מתגובתו המקדמית של המשיב עולה, כי ביום 12.1.2015 פנו העותרים 7-1 לוועדת המאויימים, בבקשה להנפיק להם היתרי שהייה בישראל. במסגרת תגובת הוועדה לפנייה האמורה, התבקש העותר לפרט טענות קונקרטיות באשר לאיומים הנוגעים ליתר בני המשפחה, שאחרת יעלה עניינו האישי בלבד בפני הוועדה. במענה לתגובת הוועדה, טען העותר, כי חניית ביתו הוצתה ולפיכך נגרם נזק כבד לחניה ולמכונית שחנתה בסמוך לה. העותר הוסיף עוד, כי הנטען, בהקשר להצתה, מתייחס גם לאשתו ולילדיו, משום שהם מתגוררים עימו. בהמשך, נבחן עניינו של העותר בלבד בפני הוועדה, וזו קבעה, ביום 29.6.2015, כי "העותר מרבה לשהות בשטחי איו"ש, כפי שמצביעים המעברים הרבים שלו. אין הצדקה למתן היתרי שהייה בגין מאויימות". 3. בעקבות ההחלטה האמורה, הגישו העותרים 7-1, ביום 16.8.2015, באמצעות עו"ד רונן כהן, עתירה לבית משפט זה (להלן: העתירה הראשונה). במסגרת העתירה התבקש בית משפט זה להורות למשיב ("מתאם פעולות הממשלה בשטחים") להנפיק לעותרים 7-1 היתרי כניסה ושהייה בישראל, על רקע טענת מאויימות. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, בעקבותיה ניתן, ביום 21.9.2015, צו ארעי, האוסר על הרחקת העותרים 7-1 מישראל, עד להגשת תגובת המשיב לבקשה למתן צו ביניים. ביום 25.1.2017, ולאחר קבלת תגובתו של המשיב, אשר ביקש לדחות את העתירה בהעדר עילה להתערב בה, הועברה העתירה לדיון בפני הרכב תלתא. ואולם, ביום 14.5.2017, כחודש עובר לדיון שנקבע בעתירה, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת העתירה ולביטול הדיון, במסגרתה ביקשו העותרים למחוק את העתירה "לאחר עיון בתגובת המשיב". בהמשך לבקשה זו, ניתן ביום 14.5.2017, פסק הדין המורה על מחיקת העתירה, ללא עשיית צו להוצאות (בג"ץ 5561/15 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (14.5.2017)). 4. ביום 24.6.2017, הוגשה עתירה שניה מטעם העותרים 7-1, אליהם נוספו העותרים 8 ו-9 (להלן: העותרים), אשר במסגרתה התבקש בית משפט זה להורות למשיב ("משרד הפנים – ועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים") ליתן לעותרים תעודות זהות זמניות ואישורי שהייה כדין בישראל (להלן: העתירה השניה). זאת, לאחר שבקשת העותרים להנפקת אשרות שהייה שהוגשה לוועדה, לטענתם, ביום 22.12.2016, טרם נענתה. לעתירה, אשר הוגשה באמצעות עו"ד אדיסו מקונן, צורפה בקשה למתן צו ביניים, הדומה במהותה לבקשה שנלוותה לעתירה הראשונה. אף תוכנה של העתירה השניה נשא דמיון רב לזה המתואר בעתירה הראשונה. ביום 3.7.2017, ניתנה החלטת בית משפט זה, המורה על הגשת תגובה מקדמית מטעם המשיב, והקובעת כי בשלב זה לא יינתן צו ביניים. עוד הוסיף בית המשפט בהחלטתו (השופט ע' פוגלמן), כי "ככל שישנה טענת מאוימות רשאים העותרים לפנות לועדת המאוימים המופקדת על היבט זה ואף לבקש סעד ביניים מקצין המאוימים". יצוין, כי יומיים מאוחר יותר, נדחתה אף בקשת העותרים לקבל פטור מתשלום אגרה. ביום 13.7.2017, ביקשו העותרים למחוק את עתירתם, מבלי שציינו את הטעם לכך. ביום 17.7.2017, ועל יסוד הבקשה האמורה, ניתן פסק דין המורה על מחיקת העתירה השנייה (בג"ץ 5218/17 פלוני נ' משרד הפנים וועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים (16.7.2017)). 5. למען שלמות התמונה יודגש, כי במועד מתן פסק הדין בעתירה השניה הגישו העותרים ערר לבית הדין לעררים בתל אביב, אף הוא נגד "משרד הפנים – ועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים". לערר צורפה בקשה למתן צו ארעי, אשר ימנע את הרחקתם של העותרים מישראל. במסגרת הערר חזרו העותרים על הטענות והסעדים שהתבקשו על ידם, בגדרה של העתירה השנייה. ביום 18.7.2017, נמחק הערר בהעדר סמכות עניינית לדון בו (ערר (ת"א) 3467/17 אלהרוש נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (18.7.2017)). ביום 3.8.2017, הוגשה העתירה דנן, אשר הופנתה ל"משרד הפנים, וועדה הומאניטרית". תגובת המשיבה ותשובת העותרים 6. בתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה, מיום 18.10.2017, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף, משום חוסר ניקיון כפיהם של העותרים; שימוש לרעה בהליכי בית המשפט; ואי מיצוי הליכים. עוד הוסיף המשיב וטען, כי יש מקום לדחות את העתירה אף לגופה. 7. ביום 23.10.2017, התבקשו העותרים להודיע לבית המשפט, האם נוכח תגובתו המקדמית של המשיב הם עומדים על עתירתם, או שמא ניתן למחוק את העתירה. בהחלטתי, מיום 20.11.2017, הוארך המועד להגשת עמדתם המבוקשת של העותרים. במקביל, ולבקשת המשיב, בוטל הצו הארעי שניתן על ידי ביום 3.8.2017. בהחלטתי המבטלת את הצו הארעי ציינתי, כי "באפשרות העותרים לפנות לקצין המאויימים במנהלת התיאום והקישור הקרובה לאיזור מגוריהם בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני". ביום 31.1.2017, הודיעו העותרים, באמצעות בא כוחם, כי הם עומדים על העתירה. עוד נטען בהודעת העותרים, כי הם פנו לקצין המאויימים בהתאם להחלטת בית המשפט, אך טרם קיבלו מענה. דיון והכרעה 8. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, על עותר הפונה בבקשת סעד לבית משפט זה, לבוא לבית המשפט ב"ידיים נקיות". בין היתר, עליו לפרט את מלוא התשתית העובדתית, הרלוונטית להכרעה בעתירה, כפי שזו ידועה לו, ושלא להשמיט הימנה פרטים חיוניים, העשויים להשפיע על ההחלטה בעניינו. עותר אשר נוהג אחרת, אינו יכול לצפות כי עתירתו תבחן לגופה, והיא תדחה, ככלל, על הסף (בג"ץ 8520/12 אבו חבלה נ' שר הפנים (25.12.2017); בג"ץ 9991/16 עבד רבו נ' שר הפנים (26.2.2017); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש (27.10.2014)). העתירה דנן הוגשה מבלי שהעותרים חשפו בעתירתם את העובדה שהם ניהלו בבית משפט זה מספר הליכים משפטיים קודמים, אשר עסקו בשאלת מעמדם בישראל, עקב טענות למאויימות. אף החלטת וועדת המאויימים בעניינם של העותרים, מיום 29.6.2015, לא הובאה לידיעת בית משפט זה. מחדלם של העותרים בהסתרת עובדות מהותיות מהערכאה השיפוטית מקבל משנה תוקף, שעה שהעותרים ביקשו מבית משפט זה, עם הגשת עתירתם, ליתן להם צו ביניים במעמד צד אחד (בג"ץ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון, פ"ד נז(6) 97 (2003); יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ג 2015-2017 (2014)). חומרה יתרה יש לעובדה שלעותרים ניתנה הזדמנות לחזור בהם מעתירתם, והללו דחו את ההצעה באמצעות בא כוחם, אשר הגיש בשמם את העתירה השנייה. כזכור, עתירה שלא בא זכרה במסגרת העתירה דנן. 9. בנוסף, מן העובדות המתוארות לעיל, עולה חשש ממשי, כי העותרים עושים שימוש לרעה בהליכי המשפט. כאמור, העותרים, בהרכב זהה או דומה, הגישו שלוש עתירות לבית משפט זה, ובסך הכל פתחו בארבעה הליכים משפטיים שונים תוך פרק זמן מצומצם – העתירה השנייה הוגשה פחות מחודשיים לאחר מתן פסק הדין בעתירה הראשונה; במועד דחיית העתירה השנייה הוגש גם הערר לבית הדין לעררים; והעתירה שלפנינו הוגשה פחות משלושה שבועות לאחר שנמחקו העתירה השנייה והערר. עוד יודגש, כי אף שהעתירות והערר הוגשו, לכאורה, נגד משיבים שונים הרי שבמסגרתם השיגו העותרים על החלטת וועדת המאויימים, וזאת על יסוד טענות דומות. יצוין, כי שתי העתירות הראשונות נמחקו ביוזמת העותרים מטעמים בלתי ברורים ובעיתוי מעורר תהיות: העותרים 7-1 ביקשו למחוק את העתירה הראשונה, במסגרתה ניתן צו ארעי המונע את הרחקתם מישראל, רק בהתקרב מועד הדיון שנקבע בעתירה, ואילו את העתירה השנייה ביקשו העותרים למחוק עשרה ימים, לאחר שנדחתה בקשתם למתן צו ביניים. עוד נזכיר, בהקשר זה, כי העותרים 7-1 נימקו את בקשתם למחיקה הראשונה, בתוכנה של תגובת המשיב לעתירה, אשר הוגשה כשלושה חודשים קודם להגשת בקשת המחיקה; את הטעם למחיקת העתירה השנייה לא פירטו העותרים. לבסוף, יש להעיר כי לכל ההליכים המשפטיים צורפה בקשה למתן צו ביניים, אשר ימנע את הרחקתם של העותרים מישראל. עולה מהמקובץ החשד, שמא ההליכים המרובים בהם נקטו העותרים, לרבות הגשת עתירה זו, מטרתם קבלת צווי ביניים שיאפשרו את המשך שהייתם בישראל, חרף החלטת וועדת המאויימים בעניינם. בנסיבות אלה, נראה כי אין כל מקום שבית משפט זה יעניק לעותרים סעד מן הצדק (בג"ץ 6749/15 מטר נ' משרד הפנים - מדינת ישראל (22.12.2015); בג"ץ 4984/15 בן דרור נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה - משרד הפנים (28.7.2015); בג"ץ 8471/11 אבו פני נ' עזבון המנוח אסעד אבו פני (23.11.2011)). 10. זאת ועוד, דינה של העתירה להידחות על הסף גם משום אי מיצוי הליכים. לדברי המשיב, מכתב הפנייה לוועדה, מיום 22.12.2016, העומד במרכזה של העתירה השנייה, של הערר, ושל העתירה דנן, לא התקבל ברשות האוכלוסין וההגירה. העותרים צירפו, אמנם, לעתירה העתק בלתי חתום של מכתבם לוועדה, אך לא צורף כל אישור המעיד על שליחתו או על קבלתו של המכתב אצל המשיב. במצב דברים זה, משהעותרים לא מיצו את ההליכים בפני הוועדה, אין מקום לדון בעתירתם (בג"ץ 5382/17 פלוני נ' משרד הפנים טבריה (25.12.2017); בג"ץ 6178/17 בוסקיס נ' משה כחלון, שר האוצר (29.11.2017); בג"ץ 9264/17 עמותת הרצליה למען תושביה נ' מדינת ישראל (28.11.2017)). יודגש, לעניין זה, כי ככל שהמכתב נשלח אל ה"וועדה ההומניטארית", כמצוין בו, כאשר כוונת הכותב היא לוועדת המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן: הוראת השעה), הרי שוועדה זו אינה הגורם המתאים לטפל בטענות המאויימות שבפי העותרים. 11. סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף. ככל שהוגשה מטעם העותרים בקשה מתאימה לוועדת המאויימים, באפשרותם לפנות אל קצין המאויימים במנהלת התיאום והקישור הקרובה לאיזור מגוריהם, ולבקש היתר שהייה זמני בישראל עד להחלטת הוועדה. כאמור, הטענה המופיעה בהודעת העותרים, מיום 31.1.2017, לפיה הם ביצעו פנייה כאמור, נטענה בעלמא, ללא ציון מועד, ומבלי שצורף העתק מהפנייה. בכל מקרה, ראוי כי העותרים ישובו ויפנו אל קצין המאויימים על מנת לברר מה עלה בגורל פנייתם. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 3,500 ₪. ניתן היום, ‏ט"ז בטבת התשע"ח (‏3.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17062080_I09.doc יא+אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il