דוד עמר ראש עיריית נשר נ. זעתרא אקספרס בע"מ

פסק-דין בתיק עע"ם 6207/11 בבית המשפט העליון מבירושלים עע"ם 6207/11 לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך המערערים: 1. דוד עמר, ראש עיריית נשר 2. ועדת רישוי עסקים, עיריית נשר נ ג ד המשיבה: זעתרא אקספרס בע"מ בקשה לסיום הליך פסק-דין המערערים מבקשים למחוק את הערעור שבכותרת, והמחלוקת בה נותר להכריע הינה האם יש להורות כן תוך חיובן בהוצאות המשיבה. 1. הערעור שבכותרת נסב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) מיום 31.7.2011 בו התקבלה עתירה שהגישה המשיבה למתן רישיון עסק על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 לעסק של מכירת חלפים משומשים וסחר בכלי רכב אותו הפעילה בתחומי עירית נשר, ולביטול החלטת המערערת 2 אשר התנתה את מתן הרישיון בתנאים. המערערים והמשיבה הגישו סיכומיהם בהתאם לצו הסיכומים, וכחצי שנה לאחר הגשת סיכומי התשובה הגישו המערערים בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות, להשבת האגרה ולהשבת העירבון שהפקידו. בבקשה ציינו כי המשיבה העבירה עסקה מתחומי עירית נשר ועל כן ומשאין הם נדרשים עוד ליתן לה רישיון עסק הערעור התייתר. המשיבה מצידה עומדת על הוצאותיה בגין ההליך. לטענת המשיבה נוכח התעמרותם של המערערים בה אכן "הרימה ידיים" והחליטה להעתיק את עסקה אל מחוץ לתחומי עירית נשר, אך אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שהערעור דנן הינו ערעור סרק שאין בו ממש. המשיבה מוסיפה ומדגישה כי בהליך בגלגולו זה ובגלגולו הקודם התקבלו טענותיה בבית המשפט לעניינים מינהליים ובפסק דינו ביקר בית המשפט את התנהלותם של המערערים, ולטענתה גם מטעם זה ראוי לחייב את המערערים בהוצאותיה הראליות (סך של 30,000 ש"ח). בתשובה שהגישו טוענים המערערים כי העובדה שהערעור התייתר והפך תיאורטי לא נגרם בעקבות מעשיהם שלהם וכי לו היו עומדים על קיומו של הליך שהתייתר היה מדובר בהתנהלות בלתי סבירה. כן טוענים המערערים כי המשיבה לא טרחה להודיע מראש על כוונתה לצאת מתחומי העיר נשר ועל כן האחריות להוצאות שנגרמו לה רובצת על כתפיה ואילו עמידתה על חיובם בהוצאות היא בבחינת חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים. 2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי מצאתי כי יש לחייב את המערערים בתשלום הוצאות המשיבה, אם כי בסכום מתון. ככלל בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כמו כן הנחת המוצא היא כי במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת הליך ערעורי על החלטה או פסק-דין תקפים של בית המשפט קמא, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן. הנחת יסוד זו ניתנת אמנם לסתירה, אך הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.2007); רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008); עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית טבריה (15.1.2012)). במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי המערערים לסתור הנחת יסוד זו, אף כי בטיעונים שהעלו יש כדי להצדיק פסיקת הוצאות בשיעור מתון. מן הצד האחד, בעובדה שהמערערים מבקשים לחזור בהם מן הערעור נוכח העתקת מקום עסקה של המשיבה יש כדי להבהיר את מניעיהם במחיקת הערעור, אך משטענותיהם לא באו לכלל בירור ודיון, אין בה כדי ללמד על כך שהגשת ההליך הערעורי על פסק דינו של בית המשפט קמא - אשר קיבל את עתירת המשיבה במלואה וקבע כי על המערערים "להעניק [למשיבה] רישיון עסק ללא תנאי" - היה מוצדק לגופם של דברים. יובהר בהקשר זה כי גם מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר, אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה, וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים (ראו רע"א 2980/08 מירבן תעשיות כימיות בע"מ נ' אטורה תעשיות בע"מ, פסקה 8 (9.11.2009)). כן אין חולק כי המשיבה העתיקה את מקום עסקה כחמישה חודשים לאחר הגשת סיכומיה, ובהעדר נתונים נוספים אין באפשרותי לקבוע כי התנהלה בחוסר תום לב או כי החלטה זו גמלה בלבה כבר בשלב מוקדם יותר כך שהיה באפשרותה להקטין נזקיה, כטענת המערערים. מן הצד השני, העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית אכן משליכה על שיעור ההוצאות שיש לפסוק. כן יש לקחת בחשבון את השלב בו התבקשה המחיקה - טרם הדיון בעל-פה על ההוצאות הכרוכות בכך; את העובדה שהמחיקה התבקשה בשל שינוי נסיבות שאירע לאחר הגשת הסיכומים וכי מקורו של שינוי הנסיבות בהחלטתה של המשיבה אשר משיקוליה שלה החליטה שלא להמתין להכרעתו של בית משפט זה ולהעתיק את מקום עסקה; את היקף הסיכומים ומורכבות ההליך; וכן את העובדה שהמשיבה לא הביאה כל ראיה לטענתה בדבר שיעור הוצאותיה בפועל. בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יעמוד סכום ההוצאות אותו ישלמו המערערים למשיבה על סך של 4,000 ש"ח. 3. סיכומם של דברים - הערעור נמחק. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות בשיעור האמור לעיל. האגרה אותה שילמו בגין ההליך תושב לידי המערערים בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. ניתן היום, ז' בסיון תשע"ג (16.5.2013). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11062070_P07.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il