פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6205/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6205/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 11.7.12 בת"פ 50476-02-11 שניתן על ידי כבוד השופט הבכיר צ' סגל תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשע"ג (24.6.2013) בשם המערער: עו"ד עופר אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (ת"פ 50476-02-11, כבוד השופט צ' סגל) מיום 11.7.2012. 2. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הריגה, על פי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.2.2011 הלכו המערער ושניים נוספים (להלן: ע' ו-י') ברחוב כאשר קודם לכן שתו עם אחד בשם ב' משקה אלכוהולי. ב' הבחין במנוח ובמתלונן אשר שוחחו ביניהם בערבית. ב' ניגש אליהם והחל לקרוא לעברם קריאות בעלות אופי גזעני. המערער שמע קריאות אלה אך לא את תוכנן. ב' תקף את המנוח והכה אותו באגרופיו. שניות לאחר מכן הצטרף אליו המערער והכה באגרופיו את המנוח. בשלב זה נפלו משקפי המתלונן אשר הוכה אף הוא על ידי המערער וב'. המערער שלף מכיסו תער ספרים ותקף את המנוח באמצעותו כך שנגרם לו חתך עמוק בפניו. בתוך כך נפצע המתלונן ונגרם לו חתך רוחבי בצווארו. במהלך האירוע נשבר התער בידו של המערער. כתוצאה מהמעשים נגרמו למנוח חתכים בפניו ובעורק הפנים בצידו השמאלי של צווארו והוא החל לאבד דם רב. ע' ו-י' הצטרפו אף הם והחלו לתקוף את המתלונן ואת המנוח. ע' ו-י' דחפו את המתלונן והמנוח והכו אותם באגרופים. המתלונן התכופף וסוכך בידו על פניו וראשו. במהלך מנוסתו התמוטט המנוח כשהוא שותת דם רב. הוא התקשר למשטרה ואיבד את הכרתו. המתלונן איבד אף הוא את הכרתו ונפל ברחוב. המנוח פונה במצב אנוש לבית החולים וסמוך לאחר מכן נקבע מותו. 3. מאחר והמערער היה קטין במועד ביצוע העבירה, הוזמן תסקיר שירות מבחן בעניינו. מתסקיר זה עלה כי הרקע המשפחתי שלו הינו סבוך וניכר כי הוא הצליח להפנים את חומרת העבירה ובמהלך מעצרו השתלב בפעילות חינוכית שיקומית ושימש כחונך עבור נערים אחרים. התרשמות שירות המבחן הייתה כי מדובר בנער אינטליגנטי כאשר קשייו הם במישור הרגשי התנהגותי בעיקר על רקע נסיבות חייו. יחד עם זאת, שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית בעניינו נוכח חומרת העבירה בה הורשע. 4. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העבירה בה הורשע המערער, אשר הביאה למותו של אדם, וכן לנסיבותיה החמורות הנובעות מכך שהמערער הוא זה ששלף את התער, ולכך שהתקיפה בוצעה בצוותא גם לאחר שהמנוח שתת דם. בית המשפט המחוזי ציין את החומרה הנודעת לתופעה שכונתה "תת תרבות הסכין" ואת כאב משפחת המנוח ששכלה את בנה. בית המשפט ציין כי על אף שמדובר בקטין אין מנוס מלזכור כי עבירות מסוג זה מבוצעות לעיתים קרובות על ידי בני נוער ועל כן ענישת המערער חייבת לשדר מסר דווקא לקבוצת הגיל אליה הוא משתייך. יחד עם זאת, בית המשפט שקל לקולה את העובדה כי אין מדובר באירוע מתוכנן וכי על פי עובדות כתב האישום המתוקן המערער לא היה מודע למניע הגזעני. כמו כן, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות, במיוחד על רקע היותו קטין. בהמשך לכך, בית המשפט שקל לקולה את הליך השיקום המתקדם בו מצוי המערער, בפרט נוכח הרקע הלא פשוט ממנו הגיע, וכן שקל לקולה את העובדה שהוא מצר על המעשים. עוד ניתן משקל להודאתו וחרטתו. בית המשפט ציין כי רף הענישה הנהוג בעבירה מסוג זה עומד על כעשר שנות מאסר, אולם לאור כל אשר תואר לעיל יש מקום לסטייה מרף זה. על בסיס זאת גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של 8 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ופיצוי בסך 5,000 ש"ח למשפחת המנוח. 5. מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה משלא נתן משקל מספק לנסיבות חייו הקשות כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן אשר כללו בין היתר שהייה עם אימו ואחיו במקלט לנשים מוכות. עוד טוען הוא כי יש לתת משקל מכריע לנסיבות ביצוע העבירה, כאשר הפגיעה כוונה ללחיו של המנוח ולא לאיבר רגיש וכן לעובדה כי הוא לא יזם את האירוע אלא הצטרף לקטטה. עוד מדגיש המערער את קטינותו. בהקשר זה מציין הוא כי יש לתת משקל אף לאינטרס השיקומי משהוא עושה צעדים משמעותיים לשינוי אורחות חייו ונוטל חלק בפרויקטים שיקומיים שונים בבית הסוהר. לטעמו, יש להעניק לשיקול זה משקל ניכר נוכח הצעדים החיוביים אותם הוא נוקט על אף עברו האישי הסבוך. כן הוא מדגיש את הודאתו המיידית ואת חרטתו. לבסוף טוען הוא, כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות הייחודיות של המקרה שלפנינו. 6. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתה, העונש שנגזר על המערער אינו חורג ממתחם הענישה הראוי לעבירות מסוג זה והוא אף מקל בהתחשב בתוצאה הקטלנית של המעשים. המשיבה מדגישה כי המנוח צעד לתומו ברחוב והוא הותקף ללא כל התגרות מצידו וכי המערער חתך אותו בפניו ובעורק הראשי של צווארו. המשיבה מציינת כי בית המשפט שקל את כל השיקולים לקולה שצוינו בערעור. בהקשר זה מציינת היא כי צדק בית המשפט המחוזי משייחס משקל מוגבל לקטינות של המערער, שכן עבירות סכינאות נפוצות בקרב אוכלוסיה זו ועל כן יש לתת משקל ניכר לשיקולי הרתעה. באשר לשיקולי השיקום, טוענת היא כי אף אלו נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי ומציינת, כי מתסקיר שירות המבחן המשלים עולה כי אכן המערער התקדם כברת דרך אך לפניו עוד תהליך ארוך. 7. טרם הדיון בפנינו, הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער. ממנו, עולה כי הוא שולב בתוכנית לימודים ותעסוקה בכלא, וכי הוא לא ביצע כל עבירות משמעת בתקופת מאסרו. בהמשך לכך ניכר כי הוא עובר תהליך משמעותי ומבין את תוצאות מעשיו. שירות המבחן המליץ להתייחס מחד לחומרת העבירה אך מאידך גם לגילו הצעיר של המערער בעת ביצועה, לתפקודו החיובי בכלא ולתהליך הטיפול אליו התגייס. 8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו וכן את עמדת שירות המבחן לנוער, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). במקרה שלפנינו לא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה ודי בכך בכדי לדחות את הערעור. כך למשל בע"פ 3009/12 פלוני נ' מדינת ישראל (10.9.2012) הושת על קטין שהורשע בעבירת הריגה עונש של שמונה שנות מאסר בפועל. כך גם ע"פ 6508/05 פלוני נ' מדינת ישראל (13.9.2006) הושת על קטין שהורשע בעבירת הריגה עונש של 12 שנות מאסר בפועל. נדמה כי כלל השיקולים לקולה שציין המערער ביניהם קטינותו, מאמצי השיקום שבהם נוקט, חרטתו ונסיבות ביצוע העבירה נלקחו בחשבון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי וניתן להם משקל ראוי. 10. מאמציו של המערער לשינוי אורחות חייו כפי שעולים בבירור מתסקיר שירות המבחן המשלים ניכרים וראויים לציון. זאת כפי שצוין, בעיקר על רקע נסיבות חייו המורכבות. יחד עם זאת, אנו סבורים כי העונש שהוטל עליו הולם את חומרת המעשה שביצע שהסתיים בתוצאה הקשה מכל בה איבדה משפחה את בנה. עלינו להוקיע מכל וכל אלימות תוך שימוש בנשק קר מכל סוג ותחת כל נסיבה וודאי כזו שנעשתה ללא התגרות כלל. אנו תקוה כי המערער ישכיל להמשיך בדרך השיקום בה החל, יצא לחופשי בעודו אדם צעיר ויתחיל בדרך חדשה. 11. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ד' באב התשע"ג (11.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12062050_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il