פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 6203/97

כיפאיה עיסא ח'טיב - ומשפחתה נ. שר הפנים

העותרים ביקשו הכרה בזכותם לישיבת קבע בישראל, בטענה כי הם זכאים למעמד תושב.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/11/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 6203/97 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה תושבות קבע — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו הכרה בזכותם לישיבת קבע בישראל, בטענה כי הם זכאים למעמד תושב.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 6203/97

כיפאיה עיסא ח'טיב - ומשפחתה נ. שר הפנים

העותרים ביקשו הכרה בזכותם לישיבת קבע בישראל, בטענה כי הם זכאים למעמד תושב.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, בני משפחת חטיב, עתרו לבג"ץ בדרישה לקבל מעמד של תושבי קבע בישראל. המשיבים (משרד הפנים) טענו כי העותרים אינם עומדים בתנאים הנדרשים, שכן לא שהו בירושלים במועדים הקובעים (1967 או 31.12.72), וכי ביתם נבנה רק בשנת 1979. העותרים טענו כי המועד הקובע שרירותי וכי הופלו לרעה לעומת בן משפחה אחר שקיבל מעמד. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי המועד הקובע סביר וכי טעות מנהלית שנעשתה בעניינו של בן משפחה אחר אינה מקנה לעותרים זכות. עם זאת, המדינה הצהירה כי אין כוונה לגרש את העותרים וכי באפשרותם לפנות למפקד האזור כדי למצוא פתרון מעשי לקשיי המעבר שלהם.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים א' ברק, ט' שטרסברג-כהן, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • כיפאיה עיסא ח'טיב ומשפחתה
  • עבד-אל-ג'פור מחמד ח'טיב ומשפחתו
  • פאטמה מחמד חילו חטיב ומשפחתו
  • עבד אל דאיים מחמד חטיב ומשפחתו

נתבעים

  • שר הפנים
  • מנהל מינהל האוכלוסין

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים אינם עומדים בתנאי הסף לתושבות בישראל שכן לא שהו בירושלים ב-1967 או ב-31.12.72.
  • מבנה המגורים של העותרים נבנה רק בשנת 1979.
  • המועד הקובע (31.12.72) אינו שרירותי אלא מבוסס על שיקולים סבירים.
  • מתן היתר לבן משפחה אחר נבע מטעות, וטעות אינה יוצרת הפליה המקימה זכות.
טיעוני ההגנה
  • העותרים זכאים להכרה בתושבות קבע בישראל.
  • המועד הקובע שנקבע על ידי המשיבים הוא שרירותי.
  • קיימת הפליה לרעה של העותרים לעומת בן משפחה אחר שקיבל היתר ישיבה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותרים שהו בירושלים במועדים הקובעים.
  • האם המועד הקובע (31.12.72) הוא שרירותי.
  • האם קיימת הפליה פסולה לעומת בן משפחה אחר.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • תצלומי אוויר המראים כי בניינם של העותרים נבנה בשנת 1979.

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • הצהרת המדינה כי אין כוונה לגרש את העותרים
  • הפניית העותרים ליועץ המשפטי של מפקד האזור למציאת פתרון מעשי לקשיי המעבר

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6203/97 בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 6203/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' א' לוי העותרים: 1. כיפאיה עיסא ח'טיב - ומשפחתה 2. עבד-אל-ג'פור מחמד ח'טיב - ומשפחתו 3. פאטמה מחמד חילו חטיב- ומשפחתו 4. עבד אל דאיים מחמד חטיב-נומשפחתו נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשס"ג (19.11.2002) בשם העותרים: עו"ד הישאם אבו שחאדה בשם המשיבים: עו"ד יוכי גנסין פסק-דין העותרים מלינים על שאין מכירים בזכותם לישיבת קבע בישראל. עניינם נבדק על ידי המשיבים. מתברר כי הם לא היו בירושלים ב-1967 ואף לא ב-31.12.72. על פי תצלומי האוויר, בניינם נבנה רק ב-1979. בנסיבות אלה, אין העותרים זכאים להכרה בתושבות ישראלית. הם גם אינם נופלים לגדר ההסדר המדיני, שבסיסו הומניטרי, ואשר חל אך לגבי אלה שנמצאו בישראל אחרי 1967 ולפני ה-31.12.72. בא כוח העותרים מלין על שרירותו של המועד שנקבע (31.12.72). בדברי תשובתה ציינה גב' גנסין, כי הטעם המונח ביסוד מועד זה הינו פרק זמן מסויים לאחר מלחמת ששת הימים, שמאפשר למי שלא היו בירושלים בעת המפקד שלאחר מלחמת ששת הימים, אך חזרו אליה לאחר מכן, להישאר בה. טעם זה נראה לנו סביר, ואיננו סבורים שהמועד שנקבע הוא שרירותי. בא כוח העותרים מוסיף ומלין כי העותרים הופלו לעומת בן משפחתם, שקיבל היתר לישיבת קבע. עניין זה נבדק, ומסתבר שמקורו בטעות. טעות אינה יוצרת הפלייה המקימה זכות כלשהי. התוצאה היא כי דין העתירה להידחות. רשמנו לפנינו הודעת באת כוח המשיבים, כי לעת הזאת אין כל כוונה לגרש את העותרים אל מחוץ לישראל. מודעים אנו לקשיים שהם נתקלים במעברים מירושלים לאזור ומהאזור לירושלים. עניין זה צריך למצוא פתרונו בהסדר ראוי עם מפקד האזור. בעניין זה הצהירה בפנינו באת כוח המשיבים, כי בא כוח העותרים יוכל לפנות ליועץ המשפטי של מפקד האזור, אשר בלב פתוח ישתדל למצוא פתרון מעשי לבעייתם, ככל שהמצב הביטחוני יאפשר זאת. העתירה נדחית. ניתן היום, י"ד בכסלו התשס"ג (19.11.2002), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97062030_A15.doc/דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il