פנחס מיירה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6203/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6203/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פנחס מיירה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 2.6.05, בתיק פ. 40772/02, שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: כ"ה באדר התשס"ז (15.03.07) בשם המערער: עו"ד אריק קדוש בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר וניסיון לקבל דבר במרמה. בגין כל אלה נדון המערער ל-60 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר-על-תנאי וקנס בסכום של 200 אלף ש"ח. בכתב האישום שהגישה המשיבה נטען, כי המערער חבר לאחרים כדי למשוך במרמה כספים מחשבונות של לקוחות בנק שנפטרו. את המידע על החשבונות סיפק דוד גולן, מי ששימש בעת האירועים (2000 ו-2001) ראש תחום הרשאות ושוברים בבנק לאומי (להלן: גולן). זה האחרון רתם לקשר הפלילי את אייל טופז (להלן: טופז), חוקר פרטי וחברו מילדות. התוכנית היתה לאתר חשבונות מן הסוג האמור, לזייף צווי ירושה, ובאמצעותם למשוך את הכספים. בשלב הבא של האירועים הכניס טופז את המערער לסוד העניין, וסיכם עמו כי הוא (טופז) ישיג את פרטי החשבונות וצווי הירושה המזויפים, ועל המערער הוטלה המשימה לטפל במשיכת הכספים. לצורך כך פנה המערער לאחד – ניסים מרקדו (להלן: מרקדו), וזייף עבורו שתי תעודות זיהוי בהן הדביק את תמונתו. באמצעות אחת התעודות פתח מרקדו חשבון בנק, ובמקביל קנו גולן וטופז חותמות מזויפות הנחזות להיות חותמות של בית המשפט והרשם לענייני ירושה, ובאמצעותם ערכו "צווי ירושה" בדויים אותם מסרו למרקדו. בתום אותן הכנות החל מרקדו מושך כספים ממספר חשבונות, ובסך-הכל נמשך בדרך זו במרמה סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח, כאשר המערער זכה במחציתו ומתוכו שילם למרקדו את שכרו (60 אלף ש"ח). בעוד שבמחצית האחרת התחלקו גולן וטופז. בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. בא-כוח המערער המלומד, עו"ד א' קדוש, מלין על כך שבית משפט קמא בחר להאמין לעדי התביעה, ובעיקר לאלה שהיו מעורבים בפרשה וביקשו לגמד את חלקם – גולן ומרקדו. נטען, כי בהשוואת גרסתו של גולן לזו של מרקדו נתגלו סתירות, ואלו מלמדות על כך שהשניים לא דבקו באמת, מתוך כוונה להעביר את נטל האשם לשכמם של חבריהם. המערער סבור כי בנסיבות אלו היה חייב בית משפט קמא לקבוע את עמדתו ביחס לחלקו בפרשה, ולא להסתפק בהרשעתו באופן כללי כמבצע בצוותא. ועוד נטען, כי גם אם נכון ממצאו של בית המשפט המחוזי לפיו שימש "בורג חשוב" בפרשה, הוא לא התקרב למדרג "הניהול הבכיר" (בלשון המקור) של גולן וטופז. כמו כן, מלין המערער כנגד העונש שהושת עליו, ולצורך כך הוא הפנה למצב בריאותו המעורער – פיזית ונפשית. לא מצאנו בערעור כנגד ההרשעה ממש. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאים של עובדה ומהימנות הנקבעים בערכאה הדיונית, עקב יתרונה של זו בכל הנוגע להתרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מהעדים המופיעים בפניה. לא מצאנו מקום או עילה לחרוג מהלכה זו בעניינו של המערער. נהפוך הוא, בהכרעת-דין מנומקת ומפורטת, מנה בית המשפט המחוזי אחת לאחת את הראיות המצביעות על המערער כמי שהיה מעורב עד צוואר בפרשת המרמה שיוחסה לו. אכן, לשני עדי התביעה – גולן ומרקדו, היה לכאורה עניין להפחית מחלקם-שלהם ולהעצים את חלקם של שותפיהם, אולם אף זאת יש לזכור, שני אלה העידו לאחר שמשפטם בפני בית משפט קמא כבר הסתיים, וממילא לא יכלו לצפות לטובת הנאה בצורת הקלה בעונשם. נהפוך הוא, היה נהיר להם כי המשיבה עתידה לערער על גזר הדין. ואכן, בחודש אדר התשס"ד (25.2.04) נדונו בבית משפט זה ערעוריהם של גולן, טופז ומרקדו על חומרת העונש, בעוד שהמשיבה השיגה כנגד קולתו. ערעורם של המעורבים בפרשה נדחו, בעוד שערעורה של המשיבה התקבל. עונשו של גולן הועמד על 6 שנים מאסר (במקום שנתיים וחצי) שנגזרו בבית המשפט המחוזי, עונש של טופז הועמד על 5 שנים (במקום שנתיים וחצי), ועונשו של מרקדו הועמד על 3 שנים (במקום שנה וחצי). החיוב הקנס בסך מאה אלף ש"ח שנגזר לכל אחד מנאשמים אלה נותר על כנו (ע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 245). בנסיבות אלו לא נותר לנו אלא לחזור על אשר כבר אמרנו - עדות שמטרתה להחמיר בחלקו של המערער שוב לא יכלה לסייע לגולן וטופז, ועל כן אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לבסס את הרשעת המערער על גרסתם של שני שותפיו להן נמצא סיוע: כל אחת מהעדויות מהווה סיוע לחברתה; נמצא מתאם בין שיחות טלפון שקיים המערער עם מרקדו לשלבי הביצוע השונים של העבירות; ולבסוף, שיטת פעולתם של הקושרים שחזרה על עצמה. נוכח כל אלה, דעתנו היא כי לא הוכחה בפנינו עילה לשנות מהרשעת המערער. גם בערעור כנגד העונש לא מצאנו ממש. אכן, נראה כי העונש שנגזר למערער מכביד הוא נוכח מצבו ונסיבותיו האישיות, אולם עונש זה הושת עליו עקב מעורבותו בפרשת מרמה חמורה, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח עברו הפלילי בתחום זה. אין ספק שלמערער היה תפקיד נכבד בהוצאת הקשר הפלילי אל הפועל, ומכאן דעתנו כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנו ראוי ומאוזן. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה באדר התשס"ז (15.03.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062030_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il