איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ. שאדי סובח

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 6202/23 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שאדי סובח 2. עינבתאוי עלאא ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר ש' שלמה מלכה) בתאד"מ 29416-12-21 מיום 7.7.2023 בשם המערערת: עו"ד אמיר עזר בשם המשיב 1: עו"ד רונית דרשלר בשם המשיב 2: עו"ד בחוס וסים פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר ש' שלמה מלכה) מיום 7.7.2023 בתאד"מ (שלום הר') 29416-12-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. בחודש דצמבר 2021 הגיש המשיב 1 (להלן גם: התובע) תביעה בסדר דין מהיר נגד המערערת ונגד המשיב 2. בתביעה נטען כי המשיב 2 (להלן: הנהג הפוגע) התנגש ברכב בבעלותו של המשיב 1 וכי המערערת היא מבטחת רכבו של הנהג הפוגע. בכתב הגנתה, טענה המערערת כי מנתונים שנמצאים ברשותה, הנזקים שארעו לא תואמים את אופן התרחשות התאונה הנטענת, ולכן טענה כי התאונה לא התקיימה או לא התקיימה בנסיבות שנטענו. עוד בכתב ההגנה ציינה כי בידיה דו"ח של חוקר וכן חוות דעת מקצועית של בוחן תנועה. המערערת ביקשה לדחות את חשיפת דו"ח החוקר וביום 14.2.2022 דחה בית המשפט (כב' הרשם הבכיר צ' אלמוג) את הבקשה וקבע בין היתר כי "לפי ממצאי הדו"ח לא עלה חשד לביום תאונה ונמצא כי מדובר בתאונה אמיתית" (להלן: ההחלטה בבקשה לדחיית חשיפת הדו"ח). ביום 6.7.2023 התקיים דיון הוכחות בתביעה, ולאחר חקירותיהם של המשיב 1, הנהגת שנהגה ברכבו והנהג הפוגע, ציין הרשם הבכיר ש' שלמה מלכה את הדברים הבאים: "הערת ביהמ"ש: לשאלת בית המשפט- האם החוקר שהגיש את הדו"ח הסודי מטעם [המערערת – ע' פ'] הגיע? ב"כ [המערערת – ע' פ'] משיב כי הוא זומן אך לא הגיע. [המערערת – ע' פ'] הגישה דוח חוקר מטעמה. במסקנות הדו"ח – עמ' 17 סעיף ב' כתוב באופן מפורש כי מדובר בתאונה אמתית שהתרחשה בנסיבות המדווחות. עדות הנהגים והתובע, מחזקת את מסקנת חוקר [המערערת – ע' פ'] לפיה מדובר בתאונה שהתרחשה ולא באירוע מבויים כפי שטוען ב"כ [המערערת – ע' פ'] בניגוד לדו"ח החקירה ש[המערערת – ע' פ'] הגישה בעצמה. לפיכך- לאחר שמיעת עדויות הנהגים, בדעתי לקבל את עמדתו של חוקר [המערערת – ע' פ'] ואני קובע כבר כעת כי התאונה התרחשה ולא בוימה. לפיכך- מובהר לב"כ [המערערת – ע' פ'] כי חקירת חוקר תאונות מטעמו בכל הקשור לשאלת קרות התאונה- מיותרת לחלוטין. מבקש מב"כ [המערערת – ע' פ'] שיבהיר מדוע יש צורך לחקור מומחים נוספים כאשר המסקנה היא כי התאונה אכן התרחשה" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2023, בעמ' 9, ש' 36-26, ועמ' 10, ש' 2-1). מיד לאחר דברים אלה העלה בא כוח המערערת בעל פה בקשה שהמותב יפסול את עצמו. לדברי המערערת, החוקר שהגיש את הדו"ח טרם נשמע, כמו גם בוחן תאונות אחר מטעמה וחוקרת מטעם המשיב 1, ובנסיבות אלו בית המשפט גילה את דעתו בשאלת קיומה של תאונה לפני שמיעת כל הראיות. שאלה זו מצויה, לדברי המערערת, בליבת המחלוקת בין הצדדים ומשכך, טענה כי על המותב לפסול את עצמו. אשר למסקנת החוקר לגופה, המערערת טענה כי החוקר מטעמה אכן כתב "בשגגה" מסקנה שהתאונה אמתית, אבל מסקנתו זו אינה ברורה וממילא לא עולה מהראיות שאסף. עוד צוין כי משלא נחקר החוקר, אין לתת משקל למסקנתו, להבדיל מהראיות שאסף שהוגשו כחומר ראייתי בתביעה. למחרת היום דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי לאחר חקירת הנהגים המעורבים בתאונה ומשהובהר על ידי המערערת כי החוקר הפרטי שזומן על ידה לא יגיע לדיון, "הביע דעתו ביחס לשאלה האם התרחשה תאונה אם לאו" (סעיף 4 להחלטה). בית המשפט ציין כי עמדתו אינה אלא חזרה על מסקנת החוקר מטעם המערערת, ותואמת את העמדה שהובעה בהחלטה בבקשה לדחיית חשיפת הדו"ח. עם זאת, צוין, בית המשפט לא הביע דעה בכל הקשור לאחריות הצדדים לקרות התאונה, לשאלת הנזק ולתוצאות ההליך הסופי. עוד צוין כי הגם שניתן להבין את תחושת המערערת שהניחה שבית המשפט הכריע בתביעה אגב התייחסותו לשאלת קרות התאונה, אין די בתחושה זו שכן המבחן לפסלות שופט הוא אובייקטיבי. זאת ועוד, צוין כי לא ניתן להסיק מעמדתו ביחס לתאונה מסקנה כי נעל דעתו בכל הקשור לשאלת אחריות הצדדים ובמחלוקות שקשורות לנסיבות התאונה. משכך, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות ללא צו להוצאות. מכאן ערעור הפסלות שלפניי, שבמסגרתו חוזרת המערערת בעיקרם של דברים על טענותיה לפני בית משפט השלום. המערערת מדגישה כי בית המשפט הביע עמדה נחרצת עובר לשמיעת החוקר ובוחן התאונות מטעמה, וקיבל את עמדת החוקר (וזאת מבלי שהחוקר נחקר על חוות דעתו בבית המשפט ומבלי שהגיש תצהיר). המערערת מדגישה כי שאלת קרות התאונה מצויה בלב המחלוקת בין הצדדים, ואילו שאלת האחריות שאליה התייחס בית המשפט בהחלטתו, אינה שאלה ממשית מאחר שהנהג הפוגע הודה באחריותו לה. משכך, סבורה המערערת כי בית המשפט נעל דעתו בכך שמדובר בתאונה אמתית בטרם נשמעו כל הראיות בתיק, ואין הוא יכול להמשיך ולדון בו. המשיבים טוענים כי דין הערעור להידחות. לטענתם, המערערת אינה שלמה עם התפתחות התיק ומשכך הגישה את בקשת הפסלות ואת הערעור במטרה "להרוויח זמן", על מנת שיוכלו להביא לעדות את החוקר מטעמה (ראו סעיף 25 לתגובת המשיב 1 וסעיף 25 לתגובת המשיב 2). לשיטת המשיבים, המקרה לא מעורר כל חשש למשוא פנים. לדבריהם, בית המשפט דן בהליך באופן ניטרלי, שמע את העדים בפתיחות ובאופן אובייקטיבי, והביע את עמדתו לאחר מכן על יסוד התרשמותו מן העדים, כפי שקורה לא אחת בבתי המשפט. עוד מוסיפים המשיבים כי קביעת בית המשפט כי התאונה אמתית, אשר נמסרה כאמור לאחר שמיעת העדים, עולה בקנה אחד עם דברי החוקר מטעם המערערת עצמה. המשיבים מציינים גם כי המערערת לא ערערה על ההחלטה בבקשה לדחיית חשיפת הדו"ח, אשר גם בה נקבע כי התאונה אמתית. לאחר שעיינתי בערעור ובתשובות לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להתקבל. כידוע, ניהול יעיל של הליך משפטי אפשר שיביא את השופט אשר יושב בדין, ולעתים אף מחייבו, להביע דעה באשר לשאלות שבמחלוקת ולהצביע על חולשות בעמדתו של בעל דין מסוים, וזאת מבלי שהדבר יקים עילה לפסילתו (ראו, למשל: ע"א 3713/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (27.6.2023); ע"א 5208/20 פישר נ' בר הלל, פסקה 8 (3.9.2020)). זאת, לעתים, אף כאשר המותב מביע דעה בשלב מוקדם של ההליך (ראו והשוו: ע"א 8264/21 גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' זייצנקו, פסקה 6 (18.1.2022); ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו, פסקה 6 (6.12.2016)). ואולם, במקרים חריגים, אשר בהם התבטאויות המותב הן בעלות אופי מובהק ונחרץ, יתכן שיש בכך כדי להקים עילה לפסילת המותב (ע"א 1212/23 ורדי נ' פקיד שומה גושה דן, פסקה 14 (28.3.2023) (להלן: עניין ורדי); ע"א 9296/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (25.1.2021)). סבורני כי אין מנוס מן המסקנה כי המקרה שלפנינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. בהערתו בדיון מיום 6.7.2023 הביע המותב באופן נחרץ את דעתו באשר לשאלת התרחשות התאונה, וזאת בהסתמך על עדויות ששמע עד לאותה העת ועל דו"ח החוקר מטעם המערערת, ובטרם שמיעת עדים נוספים שהתכוונה המערערת לזמן מטעמה (החוקר ובוחן התאונות). עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בהליך, וכן בפרוטוקול דיון ההוכחות, מעלה כי מחלוקת מרכזית שניצבת בין הצדדים בהליך היא בשאלת התרחשות התאונה, ולמעשה אין חולק בדבר חשיבותה של שאלה זו להליך כולו. ביחס לשאלה זו, קבע כזכור המותב כי הוא "קובע כבר עתה כי התאונה התרחשה ולא בוימה" וכי חקירת גורמים נוספים מטעם המערערת "מיותרת לחלוטין". התבטאויות אלו חורגות מן הזהירות ומן המתינות הנדרשות מן המותב בשלב זה, ומשכך מצאתי להעביר את ההליך לדיון לפני מותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק (ע"א 8322/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 15 (5.2.2023); ע"א 95/23 ואכים נ' מדינת ישראל – רשות המסים – פקיד שומה חיפה, פסקה 11 (19.2.2023)). אכן, כפי שציין המותב, אף בהחלטה בבקשה לדחיית חשיפת הדו"ח צוין שנמצא כי מדובר בתאונה אמיתית. ואולם, יש לתת את הדעת לכך שהדברים צוינו בהחלטה ביחס לממצאי דו"ח החוקר – וכלשון בית המשפט באותה החלטה: "לפי ממצאי הדו"ח לא עלה חשד לביום תאונה ונמצא כי מדובר בתאונה אמיתית" – ולכך שבשלב שבו ניתנה החלטת ביניים זו טרם נשמעו העדויות מטעם הצדדים. זאת ועוד, העובדה כי עמדת המותב באה בהלימה עם מסקנת החוקר (שלא נחקר, כאמור), אינה מפחיתה מכך שבדבריו יצר למערערת את הרושם – במבט צופה פני עתיד – כי טענותיה ועדים שתחקור לא ישפיעו על מסקנותיו בנושא. קודם לחתימת הדברים אעיר כי אכן אין להתעלם מכך שתביעות מעין אלה מתבררות ביעילות ובמהירות, ויש לעודד זאת. אולם בצד האמור, אין מנוס משמירה על העקרונות המקובלים. הערעור מתקבל אפוא, וההליך יועבר לטיפולו של מותב אחר. המשיבים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המערערת בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ' בכסלו התשפ"ד (‏3.12.2023). מ"מ הנשיא _________________________ 23062020_M05.docx עת מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1