מדינת ישראל נ. עמרם קבילו

פסק-דין בתיק ע"פ 6202/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6202/11 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: עמרם קבילו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 33398-05-10 שניתן ביום 14.6.2011 על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ"ד בחשוון התשע"ב (21.11.2011) בשם המערערת: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם המשיב: עו"ד אשר אוחיון פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) מיום 14.6.11, בגדרו נגזרו על המשיב שמונה חודשי מאסר בפועל. 1. כנגד המשיב, יליד 1960, הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום מתוקן הכולל אחד עשר אישומים המייחסים לו עבירות שוחד, הפרת אמונים ומתן תעודה כוזבת לפי סעיפים (בהתאמה) 290, 284 ו-281 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המשיב, אשר שימש החל משנת 1995 כראש ענף תעסוקה במנהל האזרחי באיו"ש, הואשם כי בין השנים 2009-2007 נטל שוחד מקבלנים ומפועלים פלסטינאים תמורת יחס מועדף והקלות בהליך מתן אישורי כניסה לישראל. 2. אישומים 8-1 לכתב האישום מייחסים למשיב נטילת שוחד משמונה קבלנים שביקשו אישורי כניסה עבור פועלים פלסטינאים. על פי האישום הראשון, המשיב קיבל בשלוש הזדמנויות שונות מעטפות כסף שצורפו לבקשות, ובתוך כל אחת מהן סך של 500 ₪ במזומן; לפי האישום השני, המשיב קיבל בשלוש הזדמנויות שונות סכומים של 200 ₪ מקבלן אחר; האישום השלישי מייחס למשיב נטילת סכומים בסך 200 ו-400 ₪ בארבע הזדמנויות שונות; לפי האישום הרביעי, המשיב קיבל בערב פסח שנת 2009 מעטפה מקבלן שהכילה 500 ₪; לפי האישום החמישי, קיבל המשיב בארבע הזדמנויות שונות כ-10 ק"ג של פירות וירקות, ובתוך הארגזים היו מצויות מעטפות המכילות סכומי כסף שבין 1000-500 ₪; לפי האישומים 7-6, המשיב ביקש משני קבלנים לקנות עבורו בגדים של מותגי יוקרה בחו"ל בשווי של כמה מאות דולרים מבלי ששילם עבורם; לפי האישום השמיני, המשיב קיבל בשלוש הזדמנויות שונות מאחד הקבלנים פירות וירקות במשקל של למעלה מעשרה ק"ג בכל פעם. אישומים 11-9 לכתב האישום מייחסים למשיב נטילת שוחד מפועלים פלסטינאים שביקשו אישורי כניסה. על פי הנטען, המשיב השתמש בשירותם של שלושה פועלים פלסטינאים, עובדי מוסך במקצועם, שטיפלו ברכבו ללא תשלום. אחד מהפועלים אף הוציא כסף מכיסו ושילם עבור הטסט לרכב, ובאחת ההזדמנויות שהמשיב ביקר במוסך פועל אחר הזמין אותו לאכול על חשבונו. בתמורה לטובות הנאה אלו העניק המשיב יחס מועדף לשלושה, העביר להם את אישורי הכניסה ישירות למוסך ודאג להכניס אותם למשרדו מבלי שיאלצו לחכות בתור. ביחס לפועל מושא האישום התשיעי, נטען כי המשיב דיווח בגינו דיווח כוזב וניפק לו אישור כניסה מיוחד. בגין מעשה זה הואשם המשיב בעבירה של מתן תעודה כוזבת. 3. בתשובתו בכתב לכתב האישום התייחס המשיב נקודתית לכל אחד ואחד מהאישומים והודה בהם בניואנסים כאלה ואחרים, שאיני רואה טעם להידרש להם. כך, לדוגמה, לגבי האישום הראשון טען הנאשם כי קיבל פעמיים סכומים של 500 ₪ וזאת לאחר שהנפיק את אישורי העבודה, ולא שלוש פעמים ולפני הנפקת אישורי העבודה כפי שנטען בכתב האישום. כן טען כי קיבל פירות וירקות שלא לצרכיו האישיים אלא לשם חלוקתם לנזקקים, וכי קיבל ביגוד חינם לאחר שהצד השני סירב לקבל ממנו תשלום עבור הבגדים. על בסיס תשובת המשיב והודאתו באישומים המיוחסים לו, נמחק האישום האחד עשר והוא הורשע בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים. 4. בגזר דינו עמד בית משפט קמא על חומרת המעשים בהם הורשע המשיב תוך ניצול מעמדו והאמון שניתן בו. בית המשפט דחה את טענת המשיב כי כוחו לא עמד לו לסרב לקבל מתנות. נקבע, כי המשיב היה מודע לכך שמדובר במעשים פסולים ולמרות זאת שב וקיבל טובות הנאה מהקבלנים. בנוסף, עמד בית המשפט על נסיבות אישיות לקולא, עברו הנקי של המשיב, התנהלותו הנורמטיבית והעובדה שאיבד את מקום עבודתו ומקור פרנסתו. לסופו של יום גזר עליו בית המשפט שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וקנס כספי בסך 5,000 ₪. 5. בערעור שלפנינו, משיגה המדינה על קולת העונש. לטענת המדינה, העונש שנגזר על המשיב אינו משקף את חומרת המעשים ואינו מרתיע את הציבור, מה עוד שקיימות נסיבות לחומרה באופן נטילת השוחד, בתכיפות וריבוי המעשים. מנגד, טען המשיב כי אין זה המקרה המתאים להתערב בחומרת העונש. בהתאם לתשובתו לכתב האישום, אשר על פיה הורשע, הוא לא יזם את קבלת טובות ההנאה ואלה לא השפיעו עליו לגופה של החלטה. המשיב מודה כי נכשל ומצר על כך, אך הדבר נובע מאופיו הרך בגינו התקשה לסרב להפצרות לקבל את טובות ההנאה, כפי שעולה גם מתסקיר המבחן. 6. אומר בקצרה כי יש ממש בערעור וכי העונש שהוטל על המשיב אינו משקף נכוחה את חומרת המעשים. גם אם המשיב לא יזם את מתן השוחד וזה לא השפיע על החלטותיו לגופן, וגם אם קיבל את ארגזי הירקות לצורכי צדקה, אין בכך כדי להקהות את חומרת המעשים בהם הורשע. אף איני רואה נפקה מינה בשאלה אם קיבל המשיב את המעטפות עם המזומנים במצורף לבקשות כנטען בכתב האישום, או לאחר הנפקת האישורים כאמור בתשובת המשיב לכתב האישום. בכל מקרה, מוסר המעטפה והמשיב-מקבל המעטפה ידעו שניהם עבור מה ניתן הכסף. אמנם אין מדובר בסכומים נכבדים במיוחד, אלא בסכומים מצטברים של אלפי שקלים, אך ברי כי אין מדובר ב"מתנות בין ידידים" כפי שטען הסנגור במרומז. 7. עובד ציבור המקבל כסף במעטפה הוא סמל לשחיתות מערכתית ויש בתופעה זו כדי לפגוע אנושות באמון הציבור. איננו רוצים להידמות חלילה למדינות אחרות בהן רק שיטת "הבקשיש" או "השימוּן" או "מתחת לשולחן" – יהא הכינוי אשר יהא – היא השיטה היחידה בה האזרח הפשוט יכול לקבל את השירות המגיע לו כדת וכדין. מעשיו של המשיב אינם תולדה של מעידה חד פעמית או שיקול דעת מוטעה. המדובר בסדרה של מקרים רבים שהתרחשו במועדים שונים לאורך תקופה של כשנתיים. לכך יש להוסיף כי המשיב נשא בתפקיד רגיש ובכיר, בהיותו ראש ענף תעסוקה במינהל האזרחי, וכמי שבכוחו להנפיק אישורי כניסה לישראל. לא למותר לציין כי על פי האמור באישום הראשון, היה מדובר בקבלן שסחר במאות אישורי כניסה שלא כדין, ואין לדעת לאלו ידיים אישורים אלו התגלגלו. 8. מעשה השוחד חותר תחת אושיות המינהל התקין, משחית את מערכת המינהל הציבורי ומסיט אותה לפעול שלא על פי קריטריונים עניניים (רע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 728, 735-734 (1999)). הפסיקה חזרה והדגישה כי יש להחמיר עם מבצעי עבירת השוחד ולמצות עימם את הדין כדי להעביר מסר חד וברור לשמירה על טוהר המידות (ראו, לדוגמה, ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973); ע"פ 6129/94 שמבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.1995) (להלן: עניין שמבי)), וכי על מעשים מסוג זה יש להגיב ביד קשה הן משיקולי גמול והן משיקולי הרתעת הרבים (ע"פ 739/09 מדינת ישראל נ' שניצר (לא פורסם, 1.7.2009)). הדברים אמורים כלפי כל מי שהיה מעורב במתן שוחד, ובודאי כלפי מי שקיבל באופן קבוע ושיטתי כספים וטובות הנאה כמו המשיב דנן (עניין שמבי; ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2009), בפסקה 35). 9. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור, אך בהתחשב בנסיבות לקולא, ומאחר שהמשיב כבר עמד בפני ועדת השחרורים והיה אמור להשתחרר כבר ביום 13.12.11, ומאחר שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשם, אנו מעמידים את עונשו של המשיב על 18 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏כ"ו חשון התשע"ב (23.11.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11062020_E02.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il