דנה בן מאיר נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 620/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 620/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: דנה בן מאיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה צ' סגל), מיום 19.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 2184/06 תאריך הישיבה: ז' באדר התש"ע (21.2.2010) בשם המערערת: עו"ד יעקב קמר, עו"ד מרב זמיר בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף; עו"ד טל וייסמן; עו"ד רים בראנסי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי בירושלים (השופט צ' סגל) מיום 19.01.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב- ת.פ. 2184/06. 1. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום נגד המערערת ביחד עם 8 נאשמים נוספים, המייחס לה עבירות של התעללות בחסרי ישע על-ידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1973 (להלן: חוק העונשין), הזנחת מושגחים לפי סעיף 362 לחוק העונשין, תקיפת חסר ישע וגרימת חבלה חמורה לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק העונשין ושימוש פסול באמצעי כפיה לפי סעיפים 34 ו-44 לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. 2. ביום 19.01.10 נערכה ישיבת הוכחות בפני השופט צ' סגל. במהלך הישיבה העלה בא-כוח המערערת מספר התנגדויות אשר נדחו על ידי בית המשפט. בעקבות סירובו של בא-כוח המערערת לחדול מהתנגדותו גם לאחר שזו נדחתה, והתעלמותו מהוראות חוזרות ונשנות מצדו של בית המשפט להתיישב במקומו, קיבל השופט סגל החלטה בה צוין כי בא-כוח המערערת אחראי להשחתת זמן שיפוטי יקר ולסיכול שיטתי של כל אפשרות לקיום חקירה נגדית רצופה ויעילה מטעם המאשימה תוך שימוש בלשון בוטה ומשתלחת כלפי עמיתיו ותוך הפגנת חוסר כבוד כלפי בית המשפט וניהול דו-שיח אלים מולו. עוד צוין בהחלטה כי הואיל ונסיונו של בית המשפט למגר את התופעה באמצעות התראות בבא-כוח המערערת נחל כישלון חרוץ, אין לבית המשפט מנוס מליתן החלטה שיפוטית הנושאת בחובה סנקציה ממשית על מנת להבטיח את המשך ניהולו התקין של המשפט ולהציב גבולות ברורים וחד משמעיים בעבור בא-כוח המערערת. על כן הוחלט כי "ככל שיבקש בא-כוח נאשמת ארבע [בא-כוח המערערת בהליך זה – ד.ב.] להתנגד לשאלה המוצגת לעד פלוני, יכריז על כך בטרם זה ישיב. עצם ההתנגדות תירשם. נימוקי ההתנגדות יוגשו בכתב עד הישיבה העוקבת בצירוף תגובת הצד המשיב ככל שימצא לנכון. בית המשפט ייתן החלטתו בהתנגדות בגדר הכרעת הדין. בשל חומרת הדברים והיקפם כמצוין לעיל, אין מנוס מלפני אלא להתרות כבר עתה בבא כוח נאשמת ארבע. זו הפעם האחרונה, כי בית המשפט ישקול להטיל עליו הוצאות אישיות משמעותיות אם לא יחדל מהתנהגותו כפי שתוארה לעיל". 3. בעקבות ההחלטה הנ"ל ביקש בא-כוח המערערת מהשופט סגל לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק והביע תקווה כי "בכל תיק שאקבל מכאן ולהבא לטיפולי אם יהיה קבוע בפני אדוני, שאדוני יפסול עצמו כדי שלא אצטרך יותר להופיע בפני אדוני" (מתוך פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 19.01.10). בהמשך, הטיח בא-כוח המערערת בשופט סגל במשך דקות ארוכות דברים בוטים וחריפים. לכשאפשר לבסוף בא-כוח המערערת לנציגת המדינה להגיב לטענת הפסלות טענה האחרונה כי דבריו אינם מגלים עילת פסלות, אינם מחדשים וכי הם מהווים ניסיון לסיכול ההליך. כן ביקשה נציגת המדינה כי ההליך ימשיך להתנהל כסדרו חרף טענת הפסלות שהועלתה על ידי בא-כוח המערערת. באי-כוח יתר הנאשמים הצטרפו לבקשה להמשיך את הדיון כסדרו והתנגדו אף הם לטענת הפסלות. אשר על כן בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). בקשה להפסקת הדיון שהועלתה על ידי בא-כוח המערערת מיד לאחר מתן החלטת הפסלות, נדחתה אף היא. על החלטת הפסלות הוגש הערעור שלפני. 4. בערעור מעלה בא-כוח המערערת טענות שונות באשר לאופן ניהול ההליך על ידי השופט סגל ומטיח בו האשמות לרוב אשר אינן מעניינו של הליך זה. כן טוען בא-כוח המערערת לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית עקב היחסים העכורים ששוררים בינו לבין השופט סגל ולמשוא פנים מצידו של השופט כנגד המערערת אשר בא לידי ביטוי בהחלטות המסכלות, לכאורה, את הגנתה, ומגלות נטייה ברורה, לדבריו, לצדה של התביעה. המשיבה מתנגדת לטענת הפסלות, היא מאשרת קיומה של אווירה עכורה בין בא-כוח המערערת לבין השופט סגל, אך לדבריה אין כל ראיה לכך שהשופט גיבש עמדתה כלשהי ביחס לאשמת המערערת. 5. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי, לרבות פרוטוקולים מהדיונים שבא-כוח המערערת צירוף לערעורו, ושמעתי, ביום 21.02.2010, את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מבוססות ברובן על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, וכאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 1504/07 אליהו נעים ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175(2006)). גם חילופי דברים קשים בין בית המשפט לבאי-כוחם של הצדדים, או השתת סנקציות על באי כוח הצדדים בשל התנהלותם, מהווים חלק מניהול המשפט ואין בהם, כשלעצמם, כדי להקים עילת פסלות (ע"פ 6288/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (לא פורסם, 23.10.2008)). 6. המקרה שלפני אינו נמנה על אותם מקרים קיצוניים בהם החלטות דיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן. מקריאת החומר שהוגש לי מתקבל הרושם כי בא-כוח המערערת תרם לאווירה הקשה שנוצרה בבית המשפט ויצר תנאים קשים ביותר לניהול דיון. נסיבות אלו הובילו את בית המשפט לקבלת ההחלטה שהוזכרה לעיל באשר להתנגדויותיו של בא-כוח המערערת. בנסיבות העניין, גם אם התנהלותו של ההליך בפני השופט חרגה מן המקובל, ואינני מביעה כל עמדה בעניין זה, לא מצאתי כי דעתו של בית המשפט ביחס למערערת ננעלה כך שייבצר ממנו לדון בעניינה באופן חסר פניות. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהאמירות וההחלטות אשר כנגדן מלינה המערערת כוונו כנגד סנגורה, כביקורת על אופן ניהול המשפט על-ידו, ולא כנגד המערערת עצמה (ע"פ 930/07 עודד טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007)). במסגרת ההליך השיפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על עורך-הדין לשם ניהול המשפט וניווטו. אין בהתבטאויות מעין אלו כדי להוות עילה לפסילתו של בית המשפט, אלא במקרים בהם ניכר כי נתגבשה אצל בית המשפט עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ע"פ 6287/09 יהודה סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.10.2009)). נסיבות כאלו, כאמור, לא מתקיימות במקרה דנן. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ח באדר התש"ע (14.3.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10006200_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il