אליהו חדש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 62/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 62/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: אליהו חדש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 6127/07 שניתן ביום 17.12.08 על-ידי השופט כ' סעב תאריך הישיבה: ד' בסיון תשס"ט (27.5.09) בשם המערער: עו"ד שאדי סרוג'י, עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: בשם שירות מבחן למבוגרים: עו"ד דותן רוסו גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע והליכים קודמים א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בת"פ 6127/07 מיום 17.12.08, בו הושתו על המערער 36 חודשי מאסר, מהם 24 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, ופסילה מקבלתו או מהחזקתו של רישיון נהיגה ל-12 שנים, מעבר לפסילה שריצה במהלך ימי התיק. זאת - לאחר שהורשע, בעקבות הוכחות, בהריגה (סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), בגדרי תאונת דרכים טרגית מיום 26.9.06, בה קופחו חייה של הנוסעת אלה שליפר ע"ה שהיתה עמו במכונית בה נהג. בנוסף הורשע המערער באי ציות לרמזור אדום ובאי נהיגה במהירות סבירה. ב. במקור הוגש הערעור על הכרעת הדין, אך בפתח הדיון בפנינו הודיע בא כוח המערער כי שולחו מצמצם את ערעורו לעניין העונש, תוך שהוא נוטל אחריות למעשה. ג. על פי הכרעת הדין, הורשע המערער בכתב אישום לפיו חצה במהירות, בשעת לילה, צומת מרומזר באור אדום, והתנגש במשאית שנכנסה לצומת באור ירוק. המנוחה שישבה ברכב המערער נהרגה, כאמור. המערער עצמו נפצע, וכן נפצע נהג המשאית. המערער הואשם בנהיגה פזיזה על-ידי כניסתו באור אדום לצומת בלא להאט את נסיעתו, במהירות גבוהה ובלתי סבירה בנסיבות העניין ד. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 2.11.08. המערער - בן 45 אז - תואר כרווק המטפל באמו החולה, ואינו עובד. הוא ביטא באוזני השירות יאוש, וכן תחושת בדידות מול אחיו ואחיותיו - 13 במספר. הועלו גם מחשבות קשות. ואולם צוין כי אין המערער נעזר בגורמי טיפול, דבר המעצים את בעיותיו. השירות נמנע בנסיבות מהמלצה. ה. בגזרו את הדין ציין בית המשפט, כי בהרשעה בעבירות הריגה בתאונות דרכים יש להטיל מאסר בפועל לתקופה משמעותית, תוך שהנסיבות האישיות באות לכלל ביטוי בקביעתו של משך המאסר. אכן במקרה דנא, מחד גיסא, נשקל הפן החמור של התנהגותו הפזיזה והמסוכנת של המערער, הגמול הראוי וסבל משפחת המנוחה; מאידך גיסא, ניתן משקל לעברו הפלילי הנקי ועברו התעבורתי הלא מכביד של המערער, לפגיעתו הגופנית בתאונה ולמצבו הנפשי לאחר התאונה, ולנסיבותיו האישיות - כמי שסועד את אמו. על כן הוטל העונש כאמור מעלה. הערעור ו. בערעור נטען, לעניין העונש, כי היה מקום להפנות את המערער לבדיקה פסיכיאטרית, כי לא ניתן משקל לחלוף הזמן מאז התאונה, תקופה שבה לא נפתחו נגד המערער תיקים נוספים, וכן לעברו הנקי של המערער במישור הפלילי, ושאינו מכביד תעבורתית. עוד הוזכרו מצבו הגופני והנפשי של המערער, ונטען כי לא היה מקום למאסר בפועל ולמצער לתקופה ארוכה, וכן נטען כנגד הפסילה הממושכת ואי הניכוי של הפסילה הזמנית. ז. עובר לדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן למבוגרים, בו צוין כי המערער נקלט בבית הסוהר באגף נקיים מסמים ב- 20.1.09 ופועל כעובד מרפאה. נאמר, כי הוא מצוי בקשר תמיכתי עם העובדת הסוציאלית במקום - והוזכרו קשיי הסתגלות, ובעיקר דאגה למצב אמו. צוין כי המערער מביע רצון להשתלב בקבוצה טיפולית, אך הוא מתקשה לגייס כוחות להתמודדות הנחוצה. ח. בדיון בפנינו ביטא בא כוחו המלומד של המערער - שכאמור חזר בו מן הערעור על ההרשעה - קבלת אחריות, חרטה ובקשת רחמים מצד המערער. הוטעם, בחידוד הנימוקים שהובאו מעלה, נושא הטיפול באם שהמערער הקדיש לו את עצמו. על כן נתבקשה הקלה בעונש המאסר. מעבר לכך הטעים בא כוח המערער בטיעוניו את נושא שלילת רישיון הנהיגה, שלגביו טען כי יש לשקלו בהתאם לנסיבות אישיות, הן בפן הענישה והן בפן מניעתם של נהגים מסוכנים מהימצאות בכביש, ולשיטת ההגנה מצדיק המקרה דנא הפחתה בתקופת הפסילה. נתבקש אף תסקיר משלים נוסף. ט. נציגת שירות המבחן ציינה, כי בניגוד לעבר מבקש המערער – כאמור – להשתלב כיום בטיפול בקבוצה מתאימה. י. בא כוח המדינה ציין, כי רף האשמה במקרה דנא גבוה, תוך תוצאות קטלניות קשות מנשוא. אכן עברו התעבורתי של המערער, כך נאמר, אינו מכביד - אך נכללו בו גם עבירות של אי עצירה בתמרור עצור ונהיגה במהירות מופרזת. לשיטת המדינה יש צורך בענישה מרתיעה בכגון דא, ובמקרה דנא העונש שהושת מדוד וראוי; במאסר גם יוכל המערער לקבל את הטיפול. אף אין המדינה סבורה כי תקופת הפסילה שנקבעה מופרזת. י"א. למערער - יליד 1963 - כאמור, אין עבר פלילי. הוא קיבל רישיון נהיגה ב-1982, ומאז היו לו עד למקרה הנוכחי, 19 הרשעות תעבורה, שכללו גם נהיגה במהירות מופרזת ואי ציות לתמרור עצור. אין להקל ראש בהן וגם באחרות, ועם זאת גם לדעת המדינה אין זה עבר תעבורתי מכביד עד כדי שיהוה גורם מרכזי בענישה במקרה דנא (אגב, בטעות נכתב בגליון הרישום התעבורתי כי ההרשעה בתיק דנא היתה כגרימת מוות (לפי סעיף 304 לחוק העונשין) בעוד שהיתה בהריגה (סעיף 298)). י"ב. עיינו גם במסמכים רפואיים שהוגשו באשר למצבה הרפואי הקשה של אם המערער (סיכום אשפוז מ-5.5.09). האם מרותקת לביתה במחלות שונות – לב, כליות, דכאונות, והמערער צוין (תעודה מיום 25.12.08) כמטפל עיקרי, המלוה לביקורים ומסדיר עניני תרופות. ראש העיר טירת הכרמל כתב לנשיא המדינה (בגדרי בקשת הפחתה בעונש), ותיאר את מסירות המערער לאמו והשפעת היותו במאסר על מצבה הבריאותי. הכרעה י"ג. גזירת הדין בתיקי תאונות הדרכים שנסתיימו במוות, בעבירות הריגה או גרימת מוות, היא מן הקשות במטלות השיפוטיות. הטעם הוא, כי מחד גיסא, בתודעתנו תדיר דמותו של הקרבן או הקרבנות, שגם אם לא הכרנום הם לנגד עינינו – חייהם שנקפדו, תכניותיהם שלא התגשמו, עתידם שנמחה, מהם שלא יביאו ילדים לעולם, מהם שלא יזכו לראות בשמחת ילדיהם; לצדם משפחותיהם, שיומם ולילם אינו לעולם כמקדם. ומאידך גיסא, הנאשם או הנאשמת, שכמובן מצבם שונה לחלוטין, אך גם עליהם השפיעה הטרגדיה הקשה שנגרמה בשל התנהגותם, אם ברף הנמוך יותר של גרימת מוות ברשלנות ואם ברף הגבוה ממנו, של הריגה מתוך פזיזות ואדישות. חלק גדול מהם הם אנשים ללא עבר פלילי. ראו דברי השופטת ברלינר בע"פ 3305/06 צלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "אירוע מסוג האירוע הנוכחי הוא לעולם טרגדיה לנפגע ולפוגע גם יחד. הנהגים הפוגעים במקרים רבים הם אנשים נורמטיביים בדומה למערער שבפנינו, ושליחתם למאסר קשה במיוחד"; אך נאמר שם גם, שבמקרים מסוימים "אין ענישה אחרת שנותנת ביטוי ולו חלקי לערכם של חיי אדם, וראויים אלה שקולם יישמע דווקא משום שהיכולת לדבר נשללה מהם". כאמור, חלק מן הנאשמים הללו הם מה שקרוי "נורמטיביים", כלומר, מי שאינו בעל עבר פלילי, ולעתים גם עברו התעבורתי אינו רב. י"ד. בית משפט זה כבר נדרש לשאלות אלה פעמים רבות, ובודאי ככל שהמדובר בעבירות הריגה בתאונות דרכים, המדיניות העונשית ככלל היא מאסר מאחורי סורג ובריח. בע"פ 11786/04 אבו טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נאמר מפי המשנה לנשיא חשין : "תאונות הדרכים היו כמגפה הפושטת בקהילה ומותירה אחריה חללים כחיידק-מוות שאין יכולת לעמוד בפניו. הגיעה עת שבתי-המשפט יעלו תרומתם לעצירת המגפה, להשמדת חיידק-המוות. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים בחיידק-המוות ועל מי שהתנהגותם מסייעת למגפה להוסיף ולהתפשט." ט"ו. באשר ליחס בין הנסיבות האישיות להרתעה נאמר מפי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 3821/08 מג'דוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם. בתוך כך, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של עבריין תעבורה, אולם ברי, כי ככל שתוצאות עבריינותו חמורות יותר, כך הנכונות להתחשב בשיקולים אינדיבידואליים בענישה תלך ותפחת." וכדברי השופט אלון בע"פ 1688/07 מדינת ישראל נ' אלעוברה (לא פורסם): "בתי המשפט מחוייבים ומצווים להתריע ולהרתיע באמירה ברורה מפני החומרה והסכנה המופלגת הכרוכה בנהיגה תוך התרשלות רבתי, וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. עברייני הדרכים באים כרגיל מרקע נורמטיבי, ושיקולי השיקום נדחים דרך כלל בעניינם מפני אינטרס הציבור וההגנה על חייו וגופו בעת שנוסע הוא לתומו בדרכים או חוצה אותם רגלית". ראו גם, בהקשר הרחב של תאונות דרכים, דברינו ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ט"ז. אכן, בא כוח המערער הציג אסופה של פסקי דין שבהם הוטלו בעבירות הריגה בתאונות דרכים עונשי מאסר קלים יותר מאשר במקרה דנא. עיינתי בכל אלה לנסיבותיהם המיוחדות. ואולם, כנגדם ניתן כמובן להציג אסופה של פסקי דין בעונשים חמורים משמעותית, כגון בין שלוש לארבע וחצי שנות מאסר, וכל מקרה לעניינו. באחד מפסקי הדין שהוצגו על ידי המערער – שם הוטלו 14 חודשי מאסר בפועל – ציין המשנה לנשיא חשין כי העונש "קל הוא להפליא. ראוי היה המערער כי יידון לעונש חמור בהרבה" וראו, למשל, דברי השופטת ארבל בע"פ 1196/07 דאהר נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "תאונות הדרכים הפכו למרבה הדאבה למכת מדינה. מידי יום מתרחשות תאונות דרכים בכבישי הארץ, בהן מקפחים אנשים חייהם ולעתים הופכים לנכים קשים ואומללים לכל ימיהם. לא אחת "הגורם האנושי" הוא הסיבה המיידית לתאונה. קלות דעת, פזיזות, אדישות, נמהרות של אוחזי הגה, צריכה לגרור אחריה ענישה בכל חומרת הדין". נזכור: בהריגה עסקינן. עבירה מן הקשות בחוק העונשין, שעונשה המירבי עד 20 שנות מאסר (העונש במקרי גרימת מוות הוא עד שלוש שנות מאסר). אכן, הן בעבירות אלה והן באלה של גרימת מוות התוצאה היא מותו של אדם או של יותר מאדם אחד. אך משעה שהורשע נאשם בהריגה, החמורה מבין שתיהן, ברי כי הן במצוות המחוקק והן בשכל הישר ובנסיון החיים, ההתייחסות העונשית מחמירה משמעותית, בודאי באשר למאסר, מאשר במקרי גרימת מוות. י"ז. לאחר העיון, ונוכח כל האמור מעלה, איננו רואים מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, שנתן ביטוי לכל הנחוץ במסגרת פסק הדין. אין צורך להכביר מלים על חומרת המקרה ועל תוצאותיו הטרגיות, של קיפוח חיי אישה צעירה במיטב שנותיה. בית המשפט קמא קבע – והדבר חלוט כיום – ממצאים באשר למהירות גבוהה שבה נכנס המערער ברכבו באור אדום לצומת (גם על יסוד דבריו שלו במשטרה), בניגוד לעדותו בבית המשפט. על כן צד החומרה מובהק, ובית המשפט קמא הביאו בחשבון. י"ח. אשר לנסיבות האישיות, הן אכן אינן קלות, ובית המשפט קמא התחשב אף בהן. אין ליטול מן המערער – רווק בשנות הארבעים – את הטיפול המסור באמו החולה, את רקעו האישי המורכב, ואת הפגיעה בתאונה. י"ט. בשקלול סבורנו, כי עונש המאסר שהוטל אינו חורג מן העונשים שבכגון דא. אשר לפסילה, אפשר להבין כי בית המשפט רצה ליתן, בקביעת משכה, ביטוי לחומרה בה יש להתייחס להרשעה בעקבות תאונה קטלנית, במיוחד כשהמדובר בעבירת הריגה; והוא ציין במפורש כי הפסילה מוטלת בנוסף לזו שקדמה. לא נוכל להתערב גם בכך, וזאת מבלי שנביע דעה על האפשרויות לפניה לרשויות שונות בהקשר זה, העומדות או שיעמדו בפני המערער בחלוף השנים. כ'. סוף דבר, איננו נעתרים לערעור. אנו מביעים את התקוה כי המערער, שלא היה בעולם עברייני והמפגש עם בית הסוהר קשה לו במיוחד (כמו לרבים אחרים בתיקי תאונות), אכן יקבל את הטיפול המתאים בתקופת מאסרו, לשם עתידו שלו. ניתן היום, י"ב בסיון התשס"ט (4.6.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09000620_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il