חיים ברזי נ. ראש אכ'א במשטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6197/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6197/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותר: חיים ברזי נ ג ד המשיב: ראש אכ"א במשטרת ישראל בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אביגיל בורוביץ פסק-דין השופט מ' חשין: העותר היה שוטר במשטרת ישראל אך פוטר מן השירות לפני למעלה מחמש שנים. עתירתו עתה היא כי נצווה את משטרת ישראל וכי זו תחזירו לשירות. 2. בשנת 1997 גויס העותר למשטרת ישראל, וזמן קצר לאחר מכן נשלח לקורס שוטרים. במהלך הקורס הפר העותר פעמים מספר את כללי המשמעת בקורס - בין היתר הפרה הנוגעת לאמינות - ובעטיין של הפרות אלו הוחלט להדיחו מן הקורס. בשל חוות-דעתם החיובית של מפקדי העותר ביחידתו אשר לתיפקודו, הוחלט כי העותר ימשיך לשרת במשטרה לתקופת ניסיון בת שלושה חודשים, ועקב המלצות חיוביות על תיפקודו של העותר בתקופה זו, הוחלט לאפשר לו להשתתף בקורס שוטרים נוסף. בשנת 1998 החל העותר את הקורס השני. ואולם, לאחר מקרים מספר בהם הפר העותר את כללי המשמעת הוחלט - בשנית - להדיחו מן הקורס. קבילה שהגיש העותר כנגד הדחתו נדחתה וכן נדחתה פנייתו לראש אכ"א במשטרה. בשנת 1999, לאחר מספר הליכים - ביניהם שימוע שנערך לעותר - הוחלט לפטרו מן המשטרה. 3. העותר יצא כנגד פיטוריו בפנייה לגורמים רבים - הן במשטרה הן מחוצה לה - ואף הגיש בעניין זה שתי עתירות לבג"ץ. אלא שהעתירה בבג"ץ 1232/99 נמחקה לבקשת בא-כוח העותר ("לאחר ששמע את הערות בית המשפט"), ואילו העתירה בבג"ץ 1055/01 נמחקה לאור הודעת העותר כי "אין הוא מעוניין 'לחזור למקום שלא רוצים בי ושלא מעריכים את תפקודי'". 4. כיום, כחמש שנים לאחר פיטוריו מן המשטרה, מבקש העותר לשוב בשלישית ולתקוף את ההחלטה לפטרו. כן מבקש הוא כי תשולם לו משכורת באורח רטרואקטיבי, החל ממועד פיטוריו בשנת 1999. העותר טוען כי התנכלו לו, כי מעשה פיטוריו בעוול יסודו, וכי מרבית התלונות על התנהגותו בקורסים היו משוללות בסיס. לדבריו, פיטוריו מן המשטרה מנעו ממנו מהתקבל לעבודה בשירות בתי הסוהר ובקמ"ג, בעיקר לאור סוגיית האמינות אשר היוותה גורם מכריע, לטענתו, בהחלטה לפטרו. העותר מציין עוד כי לאחר פיטוריו התנדב למשמר האזרחי, ואף נשלח לקורס מיוחד של לובשי מדים במשמר האזרחי, אך היה הוא המשתתף היחיד שלא הוסמך עם סיום הקורס, וזאת, לטענתו, מחמת פיטוריו מן המשטרה בשל טעמי אמינות. 5. דין העתירה דחייה, משלא נמצא לנו כי פיטוריו של העותר נעשו שלא כדין. עניינו של העותר נדון לפני בעלי-סמכות במערכת ולא נמצאה לנו עילה טובה כי נתערב בשיקוליהם המקצועיים, לא כל שכן בשיקולים שהביאו להחלטה שלא לאפשר לו להשתייך ליחידה המיוחדת של המשמר האזרחי. למעלה מן הנדרש נציין, כי המכתבים אשר נשלחו אל העותר מטעם השב"ס והקמ"ג אינם מוכיחים - על-פניהם - כי קיים קשר בין הסירוב לקבלו לעבודה לבין פיטוריו מן המשטרה. 6. טעם נוסף לדחיית העתירה עניינו בכך שבקשת העותר היא כי בית-המשפט ידון באירועים אשר התרחשו לפני כ- 6 ו-7 שנים, ומבחינה זו ברי כי העתירה לוקה בשיהוי. יתר-על-כן, משהגיש העותר שתי עתירות קודמות בעניין פיטוריו מן המשטרה אך חזר בו מהן, ניתן לומר בלב שלם כי היה לו זה מכבר יומו בבית-המשפט. 7. העתירה נדחית. היום, כ"ח בתשרי תשס"ה (13.10.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04061970_G04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il