ע"פ 6193-14
טרם נותח
איאד אסד נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 6193/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6193/14
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער:
איאד אסד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) מתאריך 30.07.2014 ב-ת"פ 8158/08
תאריך הישיבה:
כ"ב באייר התשע"ה
(11.05.15)
בשם המערער:
עו"ד עבד אבו סבית
בשם המשיבה:
עו"ד תומר סגלוביץ'
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה ווייס
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) מתאריך 30.07.2014 ב-ת"פ 8158/08, שבגדרו הושתו על המערער העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי (כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר – המערער לא יעבור עבירה בה הוא הורשע, או עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילת רישיון נהיגה); פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים ממועד שחרורו ממאסר.
להלן יובאו הנתונים הדרושים להכרעה בערעור.
השתלשלות העניינים וגזר דינו של בית המשפט קמא
2. כנגד המערער, שהוא יליד שנת 1986, הוגש בחודש יולי 2008 כתב אישום. המערער הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום והתביעה החלה בניהול ההוכחות מטעמה. בתום פרשת התביעה, המערער הסכים לחזור בו מכפירתו ולהודות, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן), שבגדרו יוחסו לו העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין)), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין) ונהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיפים 62 ו-10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961).
3. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, בשעות הלילה המאוחרות בתאריך 09.05.2008, המערער נסע יחד עם שניים נוספים, ראד ופואד, על כביש 40, בסמוך לצומת דבירה, כאשר המערער הוא שנוהג ברכב (להלן: הרכב). בצומת דבירה נכנסו השלושה לתחנת דלק וביקשו באינטרקום לתדלק את הרכב בסכום של 100 ש"ח. לאחר שסיימו לתדלק את הרכב בסכום האמור – נסעו השלושה מהמקום מבלי לשלם.
בסמוך לאחר מכן, השלושה המשיכו לאזור צומת להבים ונכנסו עם רכבם לתחנת דלק נוספת. משהגיעו לתחנת הדלק האמורה – ראד נכנס לחנות התחנה וביקש מעובד התחנה משקאות, לרבות כאלה המכילים אלכוהול, בשווי של כ-100 ש"ח. לאחר שהמוכר מסר לראד את המשקאות שביקש, האחרון ברח מהחנות ונמלט מהתחנה ברכב יחד עם המערער ופואד.
4. משנודע למשטרה אודות שני האירועים הנ"ל – החלה ניידת בנסיעה מצומת להבים לכיוון תחנת הדלק שממנה מיהרו השלושה לברוח. המערער, שנהג ברכב כאמור, ראד ופואד הבחינו בניידת המשטרה המתקרבת וביצעו פניה שמאלה אסורה מהתחנה אל הכביש לכיוון צומת שוקת, תוך שהם חוצים את מסלול הנסיעה לכיוון הנגדי, שעליו נסעה באותה עת משאית. נהג המשאית הצליח להימנע מהתנגשות ברכבם של השלושה לאחר שביצע בלימת חירום, תוך חריקת צמיגים. גם ניידת המשטרה, שנסעה באותו מסלול נסיעה שאליו נכנס רכבם של השלושה, הצליחה להיחלץ מהתנגשות עמם בזכות סטייה של השוטר שנהג בניידת מן הכביש אל השול.
5. בשלב זה החל מרדף של ניידת המשטרה אחר רכבם של השלושה, כאשר המערער וראד סירבו לעצור בהתאם לדרישות המשטרה, וכן סירבו לבקשתו של פואד שיאפשרו לו לרדת מהרכב. במהלך המרדף המערער ביצע עקיפה של משאית, באזור שבו קו ההפרדה היה רצוף, ובזמן שבו נסע כלי רכב מסחרי בכיוון הנגדי. גם בעקיפה זו כמעט שנגרמה תאונה של כלי הרכב שהיו באזור.
6. בהגיעם לצומת הכניסה ליער להב פנו השלושה לכביש החוצה את היער והחלו לנסוע במהירות ובפראות, תוך שהניידת דולקת אחריהם. בשלב מסוים, המערער ביצע פניית פרסה והחל לנסוע לעבר חזית ניידת המשטרה, אשר נאלצה לסטות מהכביש כדי להימנע מהתנגשות ברכב. המערער המשיך בנסיעה עד שהבחין בניידת שניה שהגיעה לאזור והוצבה לרוחב הכביש כדי לחסום לשלושה את הדרך. בשלב זה המערער בלם את הרכב, סובב אותו והחל לנסוע חזרה לכיוון הנגדי. בהמשך הדרך הוצבה גם הניידת הראשונה כדי לחסום את הכביש, ולפניה נעמד השוטר שנהג בה. עם התקרבות הרכב לניידת המשטרה – הורה השוטר לשלושה לעצור את הרכב, אך אלה המשיכו לנסוע במהירות לעבר המקום שבו נעמד השוטר והוא נאלץ לקפוץ הצידה כדי שלא להידרס. על מנת להימנע מהתנגשות בניידת שהוצבה על המסלול, המערער סטה עם הרכב לתעלה בצד הכביש ונסע במורדה, תוך שהוא משפשף בנסיעתו את הניידת, עד שלבסוף הרכב נפל לערוץ ונתקע.
המערער נמלט מן המקום, ונעצר רק לאחר כחודשיים בבת-ים.
7. המערער הורשע בתאריך 03.02.2010 בעקבות הודאתו בכתב האישום המתוקן, וזאת כאמור לאחר שכבר נוהלה פרשת התביעה בתיק.
8. לאחר מתן הכרעת הדין, המערער הופנה, בהסכמה, לשירות מבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו. משדווח על ידי שירות המבחן כי המערער איננו משתף פעולה ואיננו נענה לזימונים שנשלחו לו (תוך ששירות המבחן גם מציין שהמערער אף מסר לו כי "לתפיסתו הדחיות בדיון בעניינו משרתות את טובתו") – בית המשפט המחוזי הנכבד החליט שלא לחייב את שירות המבחן להכין תסקיר במסגרת אותו הליך, אלא הסתפק בתסקיר שהוכן בעניינו של המערער בגדר הליך אחר.
9. המערער נמנע מלהתייצב למספר דיונים שנקבעו בהליך בטענה כי איננו חש בטוב (אף כי לא צירף בחלק מהמקרים אישור רפואי), ועל כן בתאריך 11.07.2010 הוצא נגדו צו הבאה על ידי בית המשפט המחוזי. מספר חודשים לאחר הוצאתו של צו ההבאה האמור – המאשימה הודיעה כי לא עלה בידי המשטרה לממשו, ומשכך בית המשפט הנכבד החליט בתאריך 21.10.2010 להתלות את ההליכים נגד המערער.
היה זה רק בתאריך 01.06.2014 (לאחר כשלוש שנים ומחצה), שהמערער אותר לבסוף והובא בפני בית המשפט המחוזי. בדיעבד התברר כי בין מועד התליית ההליך דנן על ידי בית המשפט קמא הנכבד ועד למעצרו של המערער בתאריך 01.06.2014 – התנהלו מספר הליכים פליליים נגד המערער, בבתי משפט אחרים, ואף הושת עליו במהלך שנת 2013 צו מבחן לתקופה של 18 חודשים. על אף זאת – לא מומש צו ההבאה באותה תקופה.
10. לאחר שהמערער הובא בפני בית משפט המחוזי בחודש יוני 2014, הוחלט על המשך ההליך בתיק. בעקבות בקשתו של המערער בית המשפט הורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו, והוא נערך על ידי שירות המבחן בתאריך 22.07.2014. בתסקיר המשלים האמור צוין כי בעקבות המצב הביטחוני ששרר באותה עת – נמנעה מקצינת המבחן האפשרות לפגוש את המערער ולקבל את עמדתו ביחס לנסיבות ביצוע העבירה בתיק, מושא הערעור שבפנינו. משכך, נכתב התסקיר המשלים על בסיס מידע שעמד לרשות שירות המבחן לאור היכרותו את המערער במסגרת צו המבחן שהושת עליו בשנת 2013.
בתסקיר המשלים נכתב כי המערער נישא בשנת 2010, והוא עתה אב לשניים. כן נכתב כי המערער עמד בקשר עם שירות המבחן החל ממועד מתן צו המבחן בשלהי שנת 2013 ועד מעצרו בתיק דנן ביוני 2014. עוד צוין בתסקיר, כי המערער "מגיע בקביעות, משתף בפתיחות אודות חייו, מבטא מוטיבציה גבוהה לשמר את השינוי אותו החל לעבור ומפגין נכונות להשתלב בפרויקט תעסוקה אליו הופנה...", וכן שהוא פנה לפרויקט המסייע לצעירים מהמגזר הבדואי בהשלמת השכלה ומציאת תעסוקה, אולם לא שולב בפרויקט, בשל קושי כלכלי במימון נסיעותיו למקום שבו מתרחש הפרויקט. שירות המבחן הוסיף כי המערער מצוי בשלבים ראשוניים של גיבוש זהותו העצמית, וזאת לאחר שנים של העדר יציבות, קושי להתמיד במסגרות שונות והתחברות עם חברה שולית. שירות המבחן התרשם כי "שילובו [של המערער – ח"מ] בטיפול וניסיונות השיקום שלו בטיפול מהווים גורם מצמצם סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד".
על אף האמור לעיל, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית וזאת מאחר שלא עלה בידי קצינת המבחן להיפגש עם המערער, כפי שצוין לעיל.
11. בהתבסס על כל האמור לעיל – בית המשפט קמא הנכבד גזר את דינו של המערער והשית עליו את העונשים שפורטו בפיסקה 1 שלעיל. בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של המערער ומנגד זקף לזכותו את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שינוי נסיבותיו האישיות וכן את העובדה כי הוא עמד בקשר חיובי עם שירות המבחן עד למעצרו במסגרת ההליך בתיק דנן. כמו כן בהתבסס על התנהלותו של המערער לאורך ההליך – הערכאה קמא הנכבדה דחתה את טענתו לפיה הוא סבר, בתום לב, כי ההליכים בתיק הסתיימו זה מכבר ושחידושם פגע ב"ציפיות" שנוצרו אצלו בעניין זה.
טענות הצדדים
12. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא אפשר עריכה של תסקיר משלים נוסף, לאחר שלא התאפשר לשירות המבחן להיפגש עמו בעקבות המצב הביטחוני. כמו כן, סבור המערער כי הערכאה קמא לא נתנה משקל מספיק לשינוי בנסיבותיו האישיות ולשיקולי השיקום בעניינו, ומנגד העניקה משקל יתר להתנהלותו במסגרת ההליך, תוך שדחתה את הסברו לכך כי סבר, בטעות, שההליך, מושא התיק, הסתיים. לבסוף טוען המערער כי עונש המאסר בפועל שהושת עליו עלול לגרום לפגיעה משמעותית במאמצי השיקום שהוא נרתם אליהם.
13. המשיבה סומכת את ידיה על גזר הדין שהושת על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטתה התנהגותו של המערער בגדר ההליך בפני בית המשפט המחוזי, וכן המשך התנהלותו הפלילית מאז הוגש נגדו כתב אישום במסגרת התיק שלפנינו – מצדיקה דחייה של הערעור והותרת העונש שהושת על המערער על כנו.
14. להשלמת התמונה אציין כי לקראת הדיון בפנינו הוגש לנו תסקיר משלים של שירות המבחן. בתסקיר המשלים האמור שירות המבחן חוזר על הדברים שנאמרו במסגרת התסקיר המשלים מתאריך 22.07.2014, אשר הובאו לעיל, וכן מוסיף את התייחסותו של המערער לעבירות, שבמרכז הערעור שלפנינו.
שירות המבחן התרשם כי המערער לוקח אחריות על מעשיו, מבין את חומרתם ובוחן את דפוסי התנהגותו והתנהלותו שעומדים בבסיס העבירות, שבלב הערעור. עוד צוין כי במהלך שהותו בבית הסוהר המערער מתפקד בכיתת החינוך שבאגף, משתתף בקבוצת "שליטה בכעסים" ולא ביצע עד כה עבירות משמעת.
דיון והכרעה
15. לאחר בחינת נימוקי הערעור, עיון בחומר שצורף על ידי הצדדים ושמיעת טענות באי-כוחם במהלך הדיון – הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יובאו הנימוקים העיקרים למסקנתנו האמורה.
16. הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה מתערבת בעונש שהושת על ידי הערכאה המבררת, למעט במקרים שבהם קיימת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר (ראו, למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (03.02.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.01.2009); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.06.2012)).
17. בענייננו, לא ראינו הצדקה להתערבות בגזר דינה של הערכאה הדיונית, וזאת בהתבסס על מספר טעמים, שיפורטו להלן:
(א) חומרת המעשים – העבירות שיוחסו למערער במסגרת כתב האישום המתוקן, אשר בהן הוא הודה והורשע, חמורות מאד. המערער נהג בצורה פרועה ביותר, תוך שהוא מסכן את בטיחותם של יתר הנוסעים ברכב, את חייהם של הנוסעים בכביש וכן את אלה של השוטרים, שנדרשו לדלוק אחריו (שאחד מהם אף נאלץ לקפוץ מהדרך כדי שלא להידרס על ידי הרכב, שבו המערער נהג), וכל זאת כדי לחמוק מענישה בגין מעשיו הפליליים שקדמו לכך (ואף בתום המרדף הרכוב, המערער כאמור ברח מהמשטרה ונעצר רק כחודשיים לאחר מכן). עבירות חמורות אלה הינן חלק מתופעת המרדפים המבטאת זלזול עמוק בחיי אדם ובחוק, והן מחייבות ענישה ביד קשה, לרבות הטלה של מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, וזאת לצורך יצירת הרתעה משמעותית, כפי שנפסק לא אחת בעבירות מסוג זה בנסיבות דומות (השוו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004); ע"פ 285/13 מוסטפא נ' מדינת ישראל (24.10.2013); ע"פ 3410/06 אלוקילי נ' מדינת ישראל (12.02.2007)).
(ב) התנהלותו של המערער במסגרת ההליך בפני בית המשפט קמא – התנהלותו המתחמקת של המערער לא הסתכמה במרדף שתואר לעיל, אלא הוא המשיך בניסיונותיו לחמוק מן הדין גם לאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום. המערער נמנע, כאמור, מלהגיע למפגשים עם שירות המבחן שנועדו לעריכת תסקיר בעניינו, וכן לא התייצב מספר פעמים לדיונים שנקבעו בתיק בפני בית המשפט קמא הנכבד, ניתק קשר עם בא-כוחו והוביל לכך שההליך נגדו עמד תלוי במשך כ-4 שנים (אף שגם למשיבה חלק נכבד בעיכוב זה לאחר שהתרשלה במימוש צו ההבאה שהוצא נגד המערער, למרות שהתנהלו נגדו הליכים נוספים במקביל, והוא אף היה עצור בחלק מהתקופה שבה ההליך היה תלוי).
זה המקום להוסיף כי התחמקותו השיטתית של המערער, וכן דברים שמסר לשירות המבחן, המלמדים כי הוא היה מעוניין בדחיית הדיון בעניינו – עומדים לו לרועץ ואנו מסכימים עם הערכאה הדיונית הנכבדה שדחתה את טענתו של המערער לפיה הוא סבר, בתום לב, שההליך נגדו במסגרת התיק הנוכחי הסתיים. יש לציין כי בניגוד לדבריו של ב"כ המערער, מתברר שהמערער גם לא התייצב לחלק מהדיונים שנקבעו בהליכים המקבילים (ראו, למשל, החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט ל' צבר) מתאריך 19.11.2012 ב-ת"פ 60180-03-11), ומשכך ברי שלא מדובר בטעות כנה מצידו.
(ג) שינוי בנסיבות אישיות – המערער טוען במסגרת הערעור שלפנינו כי בשנים האחרונות חווה הליך של התבגרות בעקבות נישואיו והולדת ילדיו, ומסר לשירות המבחן כי "תפקידים משפחתיים אלה חידדו עבורו את סדרי העדיפות בחייו וחשיבות השמירה על החוק". השינוי בנסיבות האמור ודבריו של המערער בהקשר זה הם שעמדו בבסיס התסקיר המשלים החיובי שהוגש בפני בית המשפט קמא הנכבד.
דא עקא שנראה כי בניגוד לדבריו של המערער – שינוי הנסיבות לא הביא לשינוי בדפוס התנהגותו, שכן מאז שהקים משפחה הוא ביצע והורשע בשתי עבירות נוספות, והן: סיוע לגניבה מרכב וכן נהיגה ללא רישיון והתחזות כאדם אחר במטרה להונות. מכאן שאיננו רואים לקבל את טענתו של המערער לפיה היה על בית המשפט קמא הנכבד ליתן משקל רב יותר לשינוי הנסיבות האישיות, וממילא שינוי זה איננו מצדיק הקלה בעונש שהושת על המערער במקרה דנן.
18. מכלול הטעמים הנ"ל מלמד כי העונש שהושת על המערער על ידי הערכאה קמא הינו סביר, ויתכן שהוא אף מתון בנסיבות.
19. בטרם סיום נציין כי בהינתן העובדה שהוגש לנו לקראת הדיון תסקיר משלים נוסף בעניינו של המערער – איננו רואים צורך להתייחס לטענת המערער בנוגע לכך שהיה על הערכאה המבררת לאפשר לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים נוסף שכזה, בהתחשב בנסיבות שמנעו מקצינת המבחן להיפגש עמו. לאחר שעיינו בתסקיר המשלים האמור ושמענו את דברי שירות המבחן בדיון שהתקיים בפנינו, הגענו למסקנה כי אין בכך כדי לשנות את התוצאה על פיה יש להותיר בעינו את העונש שהושת על המבקש על ידי בית המשפט קמא הנכבד. אף אם המערער הביע בפני שירות המבחן רצון לשנות מדרכיו – חומרת העבירות והתנהלותו הכללית של המערער מחייבת כי הוא יתן את הדין על מעשיו החמורים. מעבר לכך, יתכן שדווקא בתוך כותלי בית הסוהר – המערער יפנים באופן מלא את הצורך בשינוי דרכיו וימשיך במגמה של שינוי, שבה הוא החל לפי דברי שירות המבחן.
20. נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה. למותר לציין כי בעוד מספר חודשים המערער צפוי לסיים לרצות 2/3 מעונש המאסר שהושת עליו, ובמידה שהוא אכן ימשיך בהתנהגותו התקינה בתוך כותלי בית הסוהר ויתמיד להשתתף בקבוצות טיפוליות, כפי שעולה מהתסקיר המשלים שהוגש לנו לקראת הדיון בערעור – לא מן הנמנע שהוא יוכל לזכות בשחרור מוקדם בהתאם להוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.
ניתן היום, ג' בסיוון התשע"ה (21.5.2015).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14061930_K01.doc אפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il