פלוני נ. שירות בריאות כללית

9 1 בבית המשפט העליון רע"א 6192/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבה: שירותי בריאות כללית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' סלע) בת"א 25336-02-21 מיום 28.7.2022 בשם המבקשים: עו"ד שי גבאי בשם המשיבה: עו"ד איתן האזרחי; עו"ד מריאנה נובק פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' סלע) בת"א 25336-02-21 מיום 28.7.2022, אשר דחה את בקשת המבקשים לתיקון כתב תביעתם. תמצית העובדות הצריכות לעניין 2. המבקשים הם הורים לקטין, אשר נולד ביום 21.2.2014 כשהוא סובל ממומים מולדים קשים (להלן: הקטין). המשיבה היא קופת החולים שבה בוצע מעקב ההיריון למבקשת 1, אמו של הקטין (להלן גם: האם). ביום 10.2.2021 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבה, בטענה כי הולדת הקטין במומיו נגרמה כתוצאה מהתרשלות רופאי המשיבה במהלך מעקב ההיריון; וכי אלמלא ההתרשלות כאמור, היו המבקשים פונים לוועדה להפסקת היריון. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' ישראל טלר, מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה (להלן בהתאמה: חוות הדעת המקורית ופרופ' טלר). ביום 3.8.2021 הגישה המשיבה כתב הגנה, שנתמך אף הוא בחוות דעת של מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה. ביום 12.6.2022 הוגשה חוות הדעת האחרונה מטעם המשיבה, של מומחה לשירותי שיקום לנכים והערכות סוציאליות. ביום 14.6.2022 התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק. 3. ביום 10.7.2022 הגישו המבקשים בקשה לתקן את כתב תביעתם ולהוסיף לו חוות דעת מעודכנת של פרופ' טלר (להלן בהתאמה: בקשת התיקון וחוות הדעת המעודכנת), שלפיה רופאי המשיבה התרשלו, לא רק באי-אבחון המומים במועד הנדרש, אלא גם בכך שלא נקטו בפעולות הנדרשות כאשר כבר זוהו בפועל המומים, ואף לא הסבירו לאם את מצבו של העובר. עוד נטען בחוות הדעת המעודכנת, כי אילו היו ננקטות בדחיפות אותן פעולות, ניתן היה, חרף השלב המתקדם, להספיק לבצע הפסקת היריון. החלטת בית המשפט המחוזי 4. בהחלטתו מיום 28.7.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת התיקון. בית המשפט בחן את הבקשה, בין היתר, בראי תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות או התקנות), וציין כי טרם התקנת התקנות, בתי המשפט נהגו להיעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות "ברוחב לב". עם זאת, נקבע, בעיקרו של דבר, כי התקנות החדשות מלמדות על שינוי בגישה הליברלית שנקט בית המשפט ביחס לבקשות כאמור, כך שכיום, אין להיעתר לבקשות מסוג זה אם ניתן היה לכלול, במאמץ סביר, את התיקון המבוקש בכתב הטענות המקורי. 5. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף-על-פי שתקנה 46(א) לתקנות מסמיכה את בית המשפט להורות על תיקון כתב טענות "בכל עת", הרי שלפי תקנות 49(א)-(ב), יש להגיש בקשה לתיקון כתב טענות עד 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון. בית המשפט קבע כי לנוכח "סתירה לכאורית" זו בין הוראות התקנות הנ"ל, הרי שאם התיקון מתבקש בשל עובדות שהיו ידועות למבקש, בטרם חלף המועד להגשת בקשה כאמור לפי תקנות 49(א)-(ב), אין באפשרותו להגיש בקשה לאחר מועד זה; ורק אם העובדות האמורות נודעו לו לאחר חלוף 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, ניתן להיעתר לבקשתו "בכל עת", כלשון תקנה 46(א). ביישום הדברים על ענייננו, נקבע כי מאחר שהעובדות שבעטיין הוגשה בקשת התיקון היו ידועות למבקשים עוד בטרם הגשת התביעה, אין אפשרות להיעתר לבקשתם, משחלפו למעלה מ-60 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה. עוד נקבע כי יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהטענה החדשה סותרת את חוות הדעת המקורית של פרופ' טלר. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. תמצית טענות הצדדים 6. לטענת המבקשים, היה מקום לקבל את בקשת התיקון, בין היתר, משום שהתקנות החדשות לא גרעו מהגישה הליברלית שהייתה נהוגה ערב התקנת התקנות ביחס לקבלת בקשות לתיקון כתבי טענות; כי בקשת התיקון דנן הוגשה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שהוגשו ראיות הצדדים ולפני שנקבעה ישיבת הוכחות; וכי היעתרות לבקשת התיקון לא תפגע בזכויות המשיבה. עוד נטען כי חוות דעתו המעודכנת של פרופ' טלר אינה סותרת את חוות דעתו המקורית; וכי מכל מקום, לא היה מקום לבסס את ההחלטה על נימוק זה שהעלו המשיבים, לא כל שכן ללא קבלת תגובת המבקשים לטענה הנ"ל. המבקשים מדגישים, כי דחיית בקשת התיקון עלולה להוביל לתוצאה שגויה בהליך כולו, ולהותיר את הקטין ללא הסעד שהוא ראוי לו. 7. מנגד, המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, חוות דעתו המעודכנת של פרופ' טלר סותרת את זו המקורית; המבקשים לא נימקו מדוע התיקון המבוקש לא נכלל בכתב התביעה המקורי; התקנות החדשות משקפות שינוי בגישה הליברלית שנהגה ביחס לתיקון כתבי טענות; ומכל מקום, חלה התיישנות על הטענות מושא בקשת התיקון, משחלפו למעלה מ-7 שנים מיום לידת הקטין ועד ליום הגשת הבקשה. דיון והכרעה 8. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לניהול ההליך ולסדרי הדין, לרבות בנושא תיקון כתבי טענות, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה נוגדת את הדין, או גורמת לעיוות-דין (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); וכן, מני רבים, רע"א 198/20 פוטשניק נ' GARY MORBY, פס' 14 (10.6.2020)). שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר החריגים לכלל האמור, ולפיכך, דין הבקשה להתקבל, וכך גם דין הערעור להתקבל לגופו. 9. כידוע, כתבי הטענות נועדו, בין היתר, לקבוע את גדר המחלוקת העובדתית בין הצדדים (ראו, למשל, תקנה 11(3) לתקנות החדשות, שלפיה כתב התביעה יכלול את "תמצית העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה"; וכן תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), שלפיה כתב התביעה יכלול את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה"). עם זאת, לעתים מגלה בעל דין, לאחר שהגיש את כתב טענותיו, כי עליו לערוך בו תיקון עובדתי זה או אחר, על מנת לפרוש לפני בית המשפט את מלוא היריעה הנדרשת. על רקע זאת, הדין מכיר באפשרותו של בעל דין לבקש מבית המשפט לתקן את כתבי טענותיו. כך, תקנה 46(א) לתקנות החדשות – שניצבת במוקד דיוננו – קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות [...] לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". יצוין כי גם תקנה 92 לתקנות הישנות הכירה באפשרות כאמור, וקבעה כך: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". 10. לצד תקנה 46(א) לתקנות, אשר לפיה, כאמור, בית המשפט רשאי להורות על תיקון כתב טענות "בכל עת", תקנות 49(א)-(ב) קובעות, בין היתר, כי בקשה לתיקון כתב טענות תוגש "לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון". 11. אם כן, לא בכדי עמד בית המשפט המחוזי על המתח המתעורר למקרא שתי התקנות הנ"ל. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי יש ליישב מתח זה באופן הבא: אם העובדות שבבסיס בקשת התיקון היו ידועות למבקש בטרם חלפו 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, לא ניתן להגיש בקשת תיקון לאחר מועד זה; ורק אם העובדות האמורות נודעו לו לאחר חלוף 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, ניתן להיעתר לבקשתו "בכל עת". ברם, גישתו האמורה של בית המשפט המחוזי נעדרת עיגון בתקנות, ואף אינני סבורה כי זו הגישה הראויה ליישוב המתח הנדון. 12. אני סבורה כי יש לקבוע את הדין בסוגיה דנן באופן דומה לדין שנהג בנוגע ליחס שבין תקנות 113 ו-120 לתקנות הישנות, אבהיר. תקנה 113 נוגעת לגילוי ספציפי של מסמך, וקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12 [...]". תקנה זו עמדה, לכאורה, בסתירה למועדים שנקבעו בתקנה 120 לתקנות הישנות, שלפיה, בין השאר, בעל דין לא רשאי להגיש בקשה למתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים מבית המשפט, אלא אם פנה קודם לכן לבעל הדין שכנגד, וזאת במסגרת סד זמנים מסוים שמפורט בתקנה. בהקשר זה, בפסיקה נקבע כי אין מדובר בסתירה, באשר תקנה 113 מופנית כלפי בית המשפט, ואילו תקנה 120 מופנית כלפי בעל הדין, אגב התוויית מסגרת זמנים: "בעוד שתקנה 113 מופנית לבית המשפט, הרי האיסור לסטות מסדר זמנים הקבוע בתקנה 120 מופנה בעיקרו לבעל הדין, שלא יהא רשאי לבקש צו לגילוי מסמכים מחוץ לסדר הזמנים האמור, והשימוש בשיקול-דעתו של בית המשפט לפי פיסקה (ב) הוא תוצאה נגזרת מההגבלה החלה על בעל הדין. [...] אכן, פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, שבית המשפט מוסמך (בלי שתהיה הזכות לבעל הדין לבקש) להיזקק לבקשה לצו לגילוי מסמכים, כלליים או מיוחדים, גם לאחר שחלפו התקופות הנזכרות בתקנה 120, ללא בקשה להארכת מועד לפי תקנה 528, אך רשאי הוא גם לסרב לבקשה כזו, כאמור בתקנה האמורה. מטבע הדברים הוא, שבית המשפט לא ייעתר לבקשה שהוגשה באיחור אלא מטעמים של ממש, המצדיקים את הדבר" (רע"א 2362/90 הלפור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי, פ"ד מד(4) 285 (1990); להרחבה, ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי 50-44 (2021), ובמיוחד הטקסט הצמוד לה"ש 65 והאסמכתאות שם). דומה אפוא כי כך גם יש לפרש את היחס בין התקנות הרלוונטיות בענייננו: תקנה 46(א) מופנית אל בית המשפט ומסמיכה אותו להתיר את התיקון בכל עת, ואילו מסגרת הזמנים הקבועה בתקנות 49(א)-(ב) מופנית אל בעל הדין, ומציבה לפניו סד זמנים להגשת בקשה לתיקון כתב הטענות – עד 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון. בית המשפט, מצדו, רשאי להיזקק לבקשה כאמור גם לאחר שחלפו 60 הימים, אם מצא כי באיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות אלו המנויים בתקנה 46(א), ישנה הצדקה לקבלת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. יפים לענייננו דבריה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ ברע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (13.9.2022): "הגשת בקשה לתיקון כתבי טענות תוך המועד שנקבע בתקנה 49(ב) היא אכן הכלל. תכליתו לקדם יעילות דיונית ולהביא לכך שהתשתית הדיונית הנדרשת להכרעה בהליך תהא שלמה ומגובשת בשלב מוקדם ככל האפשר, באופן שניתן יהיה לפנות לשלב שמיעת הראיות ומתן ההכרעה ללא עיכובים מיותרים. עם זאת, אין בחלוף המועד שנקבע בתקנה 49(ב) כדי לסתום את הגולל על אפשרותו של בעל דין להגיש בקשה לתיקון כתב טענותיו, וייתכנו נסיבות בהן תיעתר בקשה לתיקון כתב טענות חרף השיהוי בו הוגשה" (שם, בפס' 17) אעיר, בהקשר זה, כי אך ברור הוא שאם עילת התיקון נולדה לאחר שחלפו 60 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, הרי שבית המשפט לא ידחה את הבקשה אך מהטעם שהוגשה באיחור (ראו והשוו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 272 (2021)). 13. ויודגש: בבוא בית המשפט לאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים כאמור, עליו ליתן את הדעת למספר היבטים. ראשית, בהנחה שעילת התיקון לא נוצרה בחלוף 60 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, הרי שניתן להניח כי ככלל, אם עובדה – שלא בא זכרה בכתב הטענות – היא מהותית לסכסוך מבחינתו של בעל הדין, היה הלה ממהר ומבקש לתקן את כתב טענותיו, עוד בטרם חלפו 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון (ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 138–139 (מהדורה שנייה, 2008)). כמו כן, משאבי מערכת המשפט הם יקרים. מחוקק המשנה העמיד קו גבול, אשר מעבר לו יינתן משקל מוגבר לאינטרס של כלל ציבור המתדיינים, שמשאבים אלו ינוהלו ביעילות (ראו: רוזן-צבי, עמ' 271). בנוסף, מסגרת הזמנים אשר נקבעה בתקנה 49(ב) לתקנות מקדמת את האינטרס של בעלי הדין לוודאות בנוגע לנקודת הזמן אשר אחריה תיחשב בקשת הצד שכנגד לכזו שהוגשה באיחור, על כל המשתמע מכך. לצד כל זאת, על בית המשפט לשקול אינטרסים לגיטימיים, שיכולים, במקרים מסוימים, להצדיק תיקון של כתב טענות, גם אם הבקשה לתיקון הוגשה באיחור. בית המשפט ישקול אפוא כל מקרה לגופו, על פי איזון ראוי בין השיקולים הרלוונטיים. בתוך כך, ככל שההצדקה לאיחור היא בעלת משקל נמוך, יהיה צורך בהצדקה משמעותית יותר לתיקון המבוקש – ולהיפך. 14. יצוין כי בפסיקתו של בית משפט זה ביחס לתקנות הישנות הרלוונטיות לענייננו, השתרשה ההלכה שלפיה יש לנקוט גישה ליברלית ולהיעתר, ככלל, לבקשות לתיקון כתב תביעה, אף בשלבים מתקדמים של ההליך, אם יש בתיקון כדי להועיל לבירור המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים (ראו, למשל: רע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פס' 8 (6.4.2009); רע"א 8518/21 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' אבישר, פס' 15 (27.2.2022)). עם זאת, הודגש כי אין להיעתר לבקשות כאמור באופן אוטומטי, אלא יש להכריע בהן על-בסיס איזון בין שלושה אינטרסים עיקריים: זה של מבקש התיקון, שטענה עובדתית אמיתית, שלא בא זכרה בכתב הטענות המקורי, תתברר; זה של המשיב לבקשה, שיריעת המחלוקת לא תורחב; וזה של הציבור, שמשאבי השיפוט ינוצלו ביעילות ושבתי המשפט יכריעו בסוגיות שאכן שנויות במחלוקת (ראו: בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פס' 7 (22.11.2012)). בהקשר זה, הכלל הוא שאם קבלת בקשת תיקון תפגע במשיב על דרך ייקור ההליך, אין בפגיעה כאמור כדי להוביל לדחיית הבקשה, וניתן לפצותו באמצעות פסיקת הוצאות (ראו, למשל: רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית, פס' 8 (30.8.2011); עניין אבישר, פס' 15; רוזן-צבי, בעמ' 270). 15. אני סבורה כי ההלכות שהוזכרו לעיל, נכונות, בעיקרו של דבר, גם ביחס לתקנות החדשות (ראו: עניין אבישר, פס' 15). זאת, בראש ובראשונה, כפי שעולה מלשון תקנה 46(א) לתקנות, אשר אימצה את השיקולים להכרעה בבקשות כאמור מהפסיקה שפירשה את ההוראות הרלוונטיות בתקנות הישנות (ראו: ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 15 (4.4.2021); עניין שוקי הון, פס' 16; רוזן-צבי, בעמ' 270). לצד האמור, ראוי לציין כי תקנה 49(ב), אשר קובעת מסגרת זמנים להגשת בקשה לתיקון כתב טענות, כמפורט לעיל, מערימה מכשול נוסף שעל מבקש התיקון לעבור בדרכו אל תיקון כתב טענותיו. זהו, אפוא, חידוש בתקנות החדשות אשר מתיישב עם המגמה הכללית העולה מהן, של ייעול ההליך והקפדה יתרה על סדרי הדין (ראו: רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו, פס' 9 (25.8.2021); עניין שוקי הון, פס' 16). בהקשר זה, ראוי להזכיר כי גם לפני התקנת התקנות החדשות, הדין קבע שככל שבקשה מוגשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, תצטמצם נטיית בית המשפט לקבל את הבקשה (ראו: עניין אינסלר, בפס' 8). 16. במאמר מוסגר יוער, כי לפי התקנות החדשות, הדרך להגיש בקשה שאמורה להיכלל ברשימת הבקשות, כאמור בתקנה 49(ג), לאחר שהוגשה הרשימה הנ"ל, עוברת בהגשת בקשת רשות להגיש את הבקשה הנדונה. כך, לפי תקנה 49(ז) לתקנות, בקשה שלא נכללה ברשימת הבקשות – "לא תוגש אלא ברשות בית המשפט...". אמנם, בדברי ההסבר לתקנות, נכתב כי ניתן לכלול בקשה לתיקון כתב טענות ברשימת הבקשות (ראו: משרד המשפטים דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 23-22 (2021)). ואולם, לפי לשון התקנות, נראה כי בקשה לתיקון כתב טענות לא אמורה להיכלל מלכתחילה ברשימת הבקשות, לנוכח תקנות 49(א)-(ב), הקובעות, כזכור, כי בקשה כאמור צריכה להיות מוגשת תוך 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון (ולא 20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה, כאמור בתקנה 49(ג), ביחס לבקשות הכלולות ברשימת הבקשות). הכללת בקשה לתיקון כתב טענות במסגרת רשימת הבקשות תכשיר, אפוא, בקשות רבות שהוגשו באיחור, לפי תקנות 49(א)-(ב), תוך ריקון מתוכן, במידה רבה, של תקנות אלה. מן הכלל אל הפרט 17. בענייננו, שוכנעתי כי על אף האיחור שנפל בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה (שהוגשה כאמור לאחר שחלפו 60 ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון), ענייננו נמנה על המקרים שבהם יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. ראשית, אשר לעצם האיחור, נטען כי המומחה מטעם המבקשים הוא זה אשר ביקש להתייחס לסוגיה הנוספת באיחור, לאחר שכבר מסר את חוות דעתו. המשיבה לא כפרה בטענה זו, אלא טענה כי הסבר זה איננו מניח את הדעת. נדמה, כי אין לפנינו רשלנות של המבקשים או של בא-כוחם, ויש ליתן לכך משקל. לגוף העניין, שוכנעתי כי בשים לב לנסיבות המקרה; השלב המוקדם בו הוגשה הבקשה - פחות מחודש ימים לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, ובטרם החלה שמיעת הראיות; בהינתן חומרת הנזק שנגרם לקטין, ומהות הטענה שמבוקש להוסיף לתביעה, כל אלה מצדיקים לאפשר את תיקון התביעה כמבוקש. בנסיבות אלו, אפילו הייתה אפשרות סבירה לכלול את התיקון המבוקש בכתב התביעה המקורי, אינני סבורה כי יש במחדל זה, כשלעצמו, כדי לסתום את הגולל על בקשת התיקון (ראו: עניין בוסקילה, פס' 10). על רקע זאת, לא נראה שקבלת הבקשה תסב למשיבה נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות, והמשיבה אף לא טענה אחרת. אשר לטענה בדבר סתירה בין חוות דעתו המעודכנת של פרופ' טלר לזו המקורית, וכן טענת ההתיישנות, ברי כי טענות המשיבה בנדון שמורות לה, ובאפשרותה להעלותן במסגרת המתאימה ובשלב המתאים לפני בית המשפט המחוזי. 18. סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת, וכך גם הערעור לגופו מכוח סמכותי לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בשים לב לאופי העקרוני של הסוגיה שהתעוררה בענייננו, אין צו להוצאות בערכאה זו. אשר לשאלת חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה בגין קבלת בקשת התיקון, בית המשפט המחוזי יחליט בדבר על פי שיקול דעתו. ניתן היום, ‏י"א בטבת התשפ"ג (‏4.1.2023). ש ו פ ט ת _________________________ 22061920_R03.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1