פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6192/11

יעקב ורקר,רו"ח נ. שר האוצר

העותרים ביקשו להחיל חובת דיווח כללית לצרכי מס הכנסה ולבטל את הפטורים הקיימים בחוק ובתקנות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 20/12/2011 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6192/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חובת דיווח מס — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו להחיל חובת דיווח כללית לצרכי מס הכנסה ולבטל את הפטורים הקיימים בחוק ובתקנות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6192/11

יעקב ורקר,רו"ח נ. שר האוצר

העותרים ביקשו להחיל חובת דיווח כללית לצרכי מס הכנסה ולבטל את הפטורים הקיימים בחוק ובתקנות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים ביקשו מבית המשפט העליון להורות על החלת חובת דיווח כללית למס הכנסה על כלל האזרחים, בטענה שהמצב הקיים מפלה עצמאים ומאפשר העלמות מס. המשיבים טענו כי מדובר במדיניות לגיטימית של רשות המסים המקצה משאבים לאכיפה ממוקדת ולא גורפת, וכי אין עילה להתערב בחקיקה. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי קביעת מדיניות אכיפה וסדרי עדיפויות היא תפקידן של הרשויות המוסמכות ולא של בית המשפט. נקבע כי העותרים לא הציגו עילה משפטית לביטול החוק או התקנות, וכי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית אלא במקרים של חוסר סבירות קיצוני, שאינו מתקיים כאן. העותרים חויבו בהוצאות משפט סמליות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יעקב ורקר
  • חיים רבינוביץ
  • יצחק זיו

נתבעים

  • שר האוצר
  • יו"ר ועדת הכספים של הכנסת

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • חובת הדיווח הקיימת מפלה לרעה עצמאים
  • העדר חובת דיווח כללית מאפשר העלמות מס
  • חובת דיווח כללית תמנע מתן הטבות מס למי שאינם זכאים להן
טיעוני ההגנה
  • מדובר בתקיפת חקיקה ראשית ותקנות ותיקות
  • הפטור מבוסס על מדיניות חוקית ולגיטימית של הקצאת משאבי אכיפה
  • קיימת הבחנה רלוונטית בין אוכלוסיות (למשל ניכוי במקור לשכירים)
  • הטלת חובת דיווח גורפת דורשת משאבים עצומים שאינם זמינים

הדגשים פרוצדורליים

  • העותרים קיבלו הזדמנות לחזור בהם מהעתירה לאחר הגשת תגובת המשיב 1

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • מס הכנסה
  • חובת דיווח
  • עתירה לבג"ץ
  • מדיניות אכיפה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

3000

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
אפליה
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6192/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6192/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. יעקב ורקר,רו"ח 2. חיים רבינוביץ, רו"ח 3. יצחק זיו נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. יו"ר ועדת הכספים של הכנסת עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דב אבן-אור בשם המשיב 1: עו"ד ערין ספדי בשם המשיב 2: עו"ד ד"ר גור בליי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה, משאלת העותרים להחיל חובת דיווח כללית לצרכי מס הכנסה. נקודתית מכוונת עצמה העתירה - ככל שניתן להבין - נגד סעיף 134א לפקודת מס הכנסה ("סמכות לפטור מהגשת דו"ח"); וכן נגד תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), תשמ"ח - 1988 שהותקנו מכוחו. בין היתר נטען, כי חובת הדיווח מוטלת כיום באופן מפלה בעיקר על עצמאים, כי היעדרה של חובת דיווח כללית מאפשר העלמות מס, וכן כי הטלת חובה כאמור תמנע מהמדינה ליתן הטבות למי שאינם זכאים להן. העתירה מתייחסת לעתירה דומה שנדחתה (בג"ץ 978/98 ורקר נ' שר האוצר (לא פורסם)), לדוחות התומכים בגישת העותרים, וליוזמות עבר לשינוי המצב. ב. בתגובת המשיב 1 (מיום 15.11.11) נטען, בין היתר, כי מדובר בתקיפת תקנות שתוקנו לפני עשרות שנים, כי לא הוצגה עילה להתערב בחקיקת משנה (פסקה 11), ובפרט שהתקנות אושרו על ידי ועדה מועדות הכנסת (פסקה 12). לגופו של עניין נטען, כי התקנות: "מגלמות מדיניות חוקית ולגיטימית... האסטרטגיה שבמדיניות זו, בוחרת להקצות את משאבי הרשות לטיפול במי שאפשרויותיו להעלמת מס גדולים יותר, ולפטור מהגשת דוחות מס ציבור שלא תהיה תועלת מרובה מקבלת דיווחו מבחינת גביית מס" (פסקה 13). הוטעם, כי מדובר בהבחנה רלבנטית בין אוכלוסיות שונות, ובהקשר זה הוזכרה גם חובת הניכוי במקור החלה על שכירים. המשיבים נדרשו לועדות השונות שישבו על המדוכה, והזכירו שורה ארוכה של טעמים לאי-החלתה של חובת דיווח גורף, לרבות המשאבים הדרושים לצורך טיפול בדיווח בהיקף כה רחב (פסקאות 16-15). בכל הנוגע לבעיית "ההון השחור" הוזכרה תשובת הממונה על הכנסות המדינה לעותר 1 (מיום 16.9.09), בה נמסר, בין היתר, כי "נעשות כל העת פעולות שמטרתן להגביר את אכיפת חוקי המס... מבלי להזדקק לדיווח כללי" (פסקה 18). סוף דבר, נטען כי העתירה אינה מגלה עילה. בתגובה מיום 15.11.11 הודיע בא כוח המשיב 2, כי "הכנסת אינה רואה מקום להוסיף על האמור בתגובת המשיב 1, ועמדתה היא כי דין העתירה להידחות על הסף". ג. לאחר העיון בתגובת המשיבים, ושוב בכתב התשובה שהגישו העותרים (ביום 12.12.11) אין בידינו להיעתר לעתירה, בעיקר מן הטעמים שהעלתה באת כוח המשיב 1 והובאו מעלה. בסופו של יום מבקשים העותרים לבטל חוק (ראו סעיף 13 לעתירה), ללא שהצביעו על עילה מן המשפט החוקתי לביסוס בקשתם. גם אם לשיטת העותרים הטלת חובת דיווח כללית תהיה יעילה יותר, אין בכך כדי לבטל את החלטת המחוקק לנקוט גישה המעניקה פטור מחובת דיווח לאוכלוסיות מסוימות לפי שיקולים ענייניים, אשר פורטו מעלה. ככל שהעותרים סבורים, כי לצורך המאבק בהעלמת מס ראוי היה להקצות את משאביה של רשות המסים, ואת משאביהן של האוכלוסיות שהופטרו מהגשת דוחות, באופן אחר - בידם כמובן להמשיך ולפעול במישור הציבורי. ואולם: "התפקיד של אכיפת החוק מוטל על הרשויות המוסמכות של המינהל הציבורי, ולא על בית המשפט. בידי הרשויות המוסמכות מופקדים המשאבים הנדרשים לאכיפת החוק. משאבים אלה לעולם אינם מספיקים לצורך אכיפה מלאה של כל החוקים. לכן שומה על הרשויות המוסמכות לכלכל את צעדי האכיפה במסגרת המשאבים, בהתאם למדיניות אכיפה ולפי סדרי עדיפות המשתנים עם הנסיבות. תפקידו של בית המשפט בתחום זה מוגבל" (בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 112, 125 - השופט זמיר). ד. זאת ועוד, "בית-משפט זה לא יתערב בשיקול דעת המסור לרשות מינהלית ולא ישים עצמו במקומה של רשות זו אלא אם כן חוסר הסבירות יורד לשורשו של ענין וקרוב לודאי הוא כי על-פי מידה נכונה של סבירות לא יכולה היתה הרשות להגיע להחלטה מעין זו" (בג"צ 558/79 ג'מל נ' הסוכנות היהודית, פ"ד לד(1) 424, 429 - השופט, כתארו אז, מ' אלון); ברי כי לא זה המצב שלפנינו, ובודאי כך שעה שהעתירה מכוונת עצמה גם נגד הוראת חוק מפורשת (אשר עודכנה מעת לעת על ידי המחוקק), המעגנת את מדיניות המשיבים. סוף דבר, אף אילו אימצנו את עמדת העותרים לגבי המצב הרצוי - ועניין זה כמובן אינו מסור להכרעתנו - הם לא הציגו עילה המצדיקה את ביטול התשתית המשפטית שביסוד המצב הקיים. בהתחשב באמור, וכיון שבהחלטה מיום 16.11.11 ניתנה לעותרים ההזדמנות לחזור בהם מעתירתם לאחר שהוגשה עמדת המשיב 1, החלטנו לחייבם - ולוא באופן סמלי - בשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ לטובת המשיב 1. ניתן היום כ"ג בכסלו תשע"ב (18.12.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11061920_T07.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il