עאדל יעקוב נ. מרואן גמ'אל ח'טיב

2 1 בבית המשפט העליון ער"א 6187/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. עאדל יעקוב 2. נאג'י יעקוב 3. עיזבון המנוח עיסאם יעקוב 4. ח'יאתם יעקוב 5. אליאס יעקוב 6. הניה יעקוב-עבאללה 7. ראניה יעקוב 8. רימה יעקוב- ח'ורי נ ג ד המשיב: מרואן גמ'אל ח'טיב ערעור על החלטת הרשמת (ש' עבידאן) בבש"א 3534/21 מיום 26.7.2021 בשם המערערים: עו"ד מ. מויס פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 3534/21 מיום 26.7.2021, בגדרה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 38762-05-14 מיום 22.1.2015 ועל החלטתו מיום 30.12.2020 הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. ביום 22.1.2015 התקבלה בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ס' דבור) תביעה שהגיש המשיב נגד המערערים, בהיעדר הגנה (להלן: פסק הדין). בקשה שהגיש מערער 1 (להלן: המערער) בחלוף מספר שנים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, נדחתה על ידי בית המשפט (השופטת ע' גולומב) בהחלטה מיום 30.12.2020 (להלן: ההחלטה). בהחלטה צוין כי המערער לא הציג כל טעם, ודאי לא טעם מיוחד, המצדיק הארכת מועד. מה גם, המערער הותיר את השאלה מתי נודע לו על פסק הדין בעמימות רבה, ואף לפי הגרסה שהעלה בתצהירו, על פיה פסק הדין הגיע לידיו בתחילת שנת 2019, לא ניתן הסבר להתמהמהות במשך כשנה עד שהגיש את בקשתו. נקבע גם כי סיכויי ההליך אינם ממשיים באופן המטה את הכף לטובת המערער. ביום 23.5.2021, בחלוף כ-5 חודשים ממועד מתן ההחלטה, הגישו המערערים לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הן על פסק הדין והן על ההחלטה. נטען כי הארכת המועד להגשת הערעור נדרשת כדי למנוע הנצחתו של פסק דין שגוי שגרם להם עיוות דין חמור. בהקשר זה עמדו המערערים על פגמים שונים שנפלו לטענתם בפסק הדין. באשר לאיחור בהגשת הערעור לבית משפט זה, ציינו המערערים כי הם לא עודכנו על ידי בא-כוחם הקודם על כך שניתנה ההחלטה, ונודע להם עליה רק במהלך חודש מרץ שנה זו, אחרי שנודע לבא-כוחם הנוכחי עליה. ביום 26.7.2021 דחתה הרשמת את הבקשה, בקבעה כי לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד להגשתו של הליך ערעורי. צוין כי לפי הרישומים במערכת "נט המשפט", ההחלטה הומצאה לבא-כוחם הקודם של המערערים כבר ביום 31.12.2020 כאשר הם אף אינם חולקים על כך. מכאן כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. טענת המערערים כי ההחלטה לא הובאה לידיעתם על ידי בא-כוחם הקודם, לא מקימה עילה למתן הארכת מועד, שכן תקלות או אי-הבנות ביחסים שבין בעל דין לבין בא-כוחו אינן מהוות ככלל "טעם מיוחד" להארכת מועד. מה גם, המערערים נמנעו מלציין במדויק את המועד שבו נודע להם מבא-כוחם הקודם על מתן ההחלטה, וטענותיהם בעניין זה נותרו עמומות. מעבר לכך, אין ספק כי המערערים ידעו על מתן ההחלטה לכל המאוחר ביום 22.3.2021, מועד הגשת ייפוי כוח לבית המשפט המחוזי על ידי בא-כוחם הנוכחי. חרף האמור, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לכך שבקשתם הוגשה רק חודשיים לאחר מכן. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו נטען בעיקר כי שגתה הרשמת בהחלטתה לאור העוול הכבד שנגרם למערערים, כאשר הם מפרטים את הפגמים השונים שנפלו לטענתם בפסק הדין שניתן בשנת 2015. בנוסף, נטען כי בהחלטתה הרשמת לא שקלה כיאות את סיכויי הערעור, התעלמה משיקולים שונים רלוונטיים המטים את הכף לטובתם, כמו גם מטענות שונות שהם העלו בבקשתם. עוד נטען כי לא ניתן די משקל "לקושי הניכר שנגרם בעקבות משבר הקורונה". דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: ער"א 2743/21 מאיר נ' פריאנטה (6.5.2021); בש"א 8881/20 נובק נ' אברהם, פסקה 4 (24.12.2020); בש"א 8509/20 אפטר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 3 (10.12.2020)). המערערים לא הציגו כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת. הלכה היא כי הארכת מועד להגשת ערעור תינתן רק כאשר ישנו "טעם מיוחד" המצדיק את מתן ההארכה (וראו: תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ער"א 290/21 שרף יהושע ייזום פרויקטים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 (14.1.2021)). בענייננו, המערערים הגישו בקשתם באיחור ניכר מאז שהומצאה ההחלטה לידי בא-כוחם. כפי שציינה הרשמת, תקלות או אי-הבנות בין בעל דין לבא-כוחו אינן מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד (בש"א 6803/12 עמי נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (9.10.2012); בש"א 7161/18 שניצקי נ' ארז חבר, נאמן לנכסי עזבון המנוח יצחק חנוביץ, פסקה 4 (14.1.2019); רע"א 1435/21 אגמי נ' משאבי אנוש זה אנחנו (11.5.2021)). כפי שגם הוסיפה הרשמת למעלה מן הצורך, אף אם המועד להגשת בקשתם היה נמנה מהיום שבו בא-כוחם הנוכחי הגיש ייפוי כוח לבית המשפט המחוזי וניתנו לו הרשאות צפייה בתיק, לא ניתן כל הסבר מדוע הבקשה הוגשה רק בחלוף חודשיים ימים (ממש "בדקה ה-90"). הדעת נותנת כי מי "שנכווה ברותחין ייזהר בצוננים" וכאשר נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק דין בשל איחור בהגשתה, יזהרו כפל כפליים לעמוד במועדים הקבועים בדין לערער על החלטה זו. ברם, לא זו בלבד שהמערערים מתמידים בהתנהלותם הדיונית המשתרכת, אלא שהם לא הציגו טעם כלשהו המצדיק ארכה, כאשר אין די בעניין זה בהעלאת טענות כלליות כדוגמת הטענה לקיומו של קושי בשל "משבר הקורונה", הצורך בלקיחת האיחור ב"פרופורציה" וכיו"ב. בצדק אפוא קבעה הרשמת כי לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות מתן ארכה. כאמור, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ח בתשרי התשפ"ב (‏24.9.2021). ש ו פ ט _________________________ 21061870_N01.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1