פלוני נ. צבא ההגנה לישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 61846-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרים: 1. פלוני 2. אחמד שעת נגד המשיבים: 1. צבא ההגנה לישראל 2. קצין משטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לביטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו הביאס קורפוס בשם העותרים: עו"ד אמינה קומבר בשם המשיבים: עו"ד אופיר גבעתי; עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו מסוג "הביאס קורפוס", בגדרה התבקשנו להורות למשיבים להודיע למשפחת העותרים בידי מי הם מוחזקים; היכן הם מוחזקים ומכוח איזה דין; וככל שהם לא מוחזקים כדין – להורות על שחרורם לאלתר. כן התבקשנו "להכריע אחת ולתמיד" בדבר זהות הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקת העותרים ואחרים במצבם. לפי האמור בעתירה, ביום 3.7.2025 נעצרו העותר 1, קטין בן 16, והעותר 2, דודו של העותר 1, בסמוך לנקודת חלוקת סיוע הומניטרי בצפון-מערב רפיח. קרובי משפחתם של העותרים פנו באמצעות הדואר האלקטרוני ל-"משל"ט תיאום", בבקשה לקבלת מידע באשר לעותרים, ולתיאום פגישה בינם ובין עורך דינם (בהתאם לנוהל שתואר בבג"ץ 2254/24 אבו מוסא נ' צבא הגנה לישראל (2.5.2024)). במענה לפנייה, נמסר להם כי הוחלט על מניעת מפגש העותרים עם עורך דין עד ליום 20.8.2025. בעתירה נטען כי מכוח הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי כאחד, מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע באשר לזהות המחזיק בעצור. ביום 31.7.2025 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה דחייה על הסף. תחילה ציינו המשיבים כי העתירה כורכת, שלא כדין, את עניינם של שני עותרים, ומשכך דינה להידחות. המשיבים הוסיפו ומסרו כי העותרים מוחזקים מכוח אסמכתאות חוקיות לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק), וכי הממונה על החזקתם החליט על מניעת מפגש בינם ובין עורך דינם עד ליום 20.8.2025, בהתאם לסעיף 6(א1) לחוק. המשיבים ציינו כי החוק מונה מספר מקומות כליאה אפשריים למי שמוחזקים מכוחו, וכי הוא אינו קובע הוראות בנוגע למסירת הודעה על מקום הכליאה (ראו: סעיף 2 לחוק). אשר לטענה הנוגעת למסירת מידע באשר למקום ההחזקה – המשיבים טענו כי בית משפט זה קבע כי לא מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע במענה לפנייה ישירה מטעם בני משפחה של עצור מרצועת עזה, שנעצר אגב עימות מזוין. כן נטען, כי לא מוצו הליכים כנדרש באשר לטענות המבוססות על המשפט הבינלאומי. המשיבים הוסיפו כי עתירה למתן צו "הביאס קורפוס" נועדה לברר את המקור החוקי להחזקתו של אדם, ומשעה שנמסר כי קיימת אסמכתא חוקית למעצר העותרים – הסעד המבוקש בעניין התייתר. לבסוף, באשר לסעדים הכלליים שהתבקשו בעתירה, הובהר כי עמדת המשיבים בסוגיות אלו תוגש במסגרת הליך עקרוני המתנהל בגדרי בג"ץ 1537/24. בהתאם לבקשתם, הגישו העותרים ביום 13.8.2025 תשובה לתגובה המקדמית מטעם המדינה (להלן: התשובה לתגובה המקדמית). העותרים טענו כי הטענות ביחס לשני העותרים הן זהות למעשה, שכן השניים נעצרו "בנסיבות זהות לחלוטין" והתקבלה בעניינם החלטה זהה באשר למניעת מפגש עם עורך דין (סעיף 4 לתשובת העותרים). משכך, נטען, כי פיצול הדיון בעניינם לשתי עתירות יפגע ביעילות הדיונית – ולא יקדם אותה. העותרים חזרו על טענותיהם בעתירה באשר לחובות העקרוניות המוטלות על המדינה למסור מידע אודות החזקת העותרים ואחרים במצבם, והדגישו כי, לשיטתם, העתירה לא התייתרה לאחר שנמסר כי קיימת אסמכתא חוקית למעצרם של העותרים – שהרי צו "הביאס קורפוס" נועד גם לספק פרטים חיוניים למשפחת העותר באשר למעצרו. לאחר עיון בעתירה, בתגובה המקדמית אליה ובתשובה לתגובה המקדמית, מצאנו כי דינה להידחות על הסף, וזאת מבלי להידרש לטענת המשיבים באשר לכריכת עניינם של שני העותרים בעתירה אחת (בפרט משעה שהם בני משפחה אחת, וכי בעתירה נטען שהשניים נעצרו יחדיו). במסגרת העתירה התבקשנו להורות על מסירת מידע באשר לאופן החזקתם של העותרים, ולהורות על שחרורם ככל שההחזקה אינה בהתאם לדין. משעה שנמצא כי קיימות אסמכתאות חוקית למעצרם – הסעד שעניינו שחרור העותרים התייתר (ראו והשוו: בג"ץ 5394/24 עסילה נ' צבא הגנה לישראל (8.8.2024); בג"ץ 42159-10-24 סלאמה נ' צבא הגנה לישראל (10.11.2024); בג"ץ 42133-10-24 שחיבר נ' צבא הגנה לישראל (18.11.2024)). נותרו, איפוא, הסעד הפרטני שעניינו מסירת מידע בדבר מקום החזקת העותרים, והסעד העקרוני הנוגע לקביעת הגורם האחראי על מסירת מידע מסוג זה. המשיבים טוענים כי לא קיימת, בנסיבות העניין, כל חובה למסור מידע בדבר מקום החזקת העותרים. זו הייתה עמדתם גם בשורה של הליכים אחרים הנוגעים לעצורים תושבי רצועת עזה שנעצרו מכוח החוק. בתמצית, בבג"ץ 38429-08-24 (ובהליכים הנוספים שאוחדו עם הליך זה – בג"ץ 38489-08-24 ובג"ץ 38533-08-24. להלן, יחדיו: ההליכים המקבילים) התבקשו המשיבים להגיש תגובה משלימה בשאלה האם קיימת חובה, על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, למסור מידע על מקום הימצאו של אדם הכלוא מכוח החוק, וזאת על מנת לאפשר דיון והכרעה לגופה בסוגיה מתוחמת זו. בהחלטה האחרונה בהליכים המקבילים, מיום 6.8.2025, נקבע כי על המשיבים להגיש את תגובתם עד ליום א', 7.9.2025. הסעד המבוקש במישור העקרוני, אם כן, נדון במסגרת ההליכים המקבילים. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שממילא ההחלטה בדבר מניעת מפגש העותרים עם עורך דינם תפוג ביום 20.8.2025 ונוכח זהות הטענות בין העתירה דנא ובין ההליכים המקבילים – סברנו כי אין תוחלת באיחוד ההליך דנן עם ההליכים המקבילים (או בהותרת ההליך דנן תלוי ועומד עד להכרעה בהליכים המקבילים), וזאת מבלי שנעלמו מעינינו טענות העותרים במישור זה. ברי, כי ההכרעה בהליכים המקבילים תהיה רלוונטית גם למקרה זה (ככל שתוארך ההחלטה הפרטנית) וגם לעצורים נוספים שבאי-כוחם יפנו אל המשיבים בנדון, וחזקה כי המשיבים יפעלו בהתאם (ראו גם: בג"ץ 51550-07-25 עאשור נ' צבא הגנה לישראל (11.8.2025); בג"ץ 62312-07-25 ציאם נ' צבא הגנה לישראל (11.8.2025); בג"ץ 83691-07-25 עראם נ' צבא הגנה לישראל (14.8.2025)). נוכח האמור לעיל – העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת