פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 61793-10-25
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט יחיאל כשר
העותרים:
1. ריאד סעד אחניני
2. עבוד שחאדה מצרי
נגד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית
2. לשכת התכנון המרכזית
3. ועדת המשנה לפיקוח
4. מועצת התכנון העליונה
5. ראש המנהל האזרחי
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד סלימאן שאהין
בשם המשיבים:
עו"ד אסתי אוחנה
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו נסבה על נושא שעומד במרכזם של הליכים לא מעטים בבית משפט זה – תוקפה של תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התש"ף-2020 (להלן: תקנה 10(א)) והשימוש בה לצורך דחיית בקשות להיתרי בנייה. לצדה של העתירה, שהוגשה ביום 29.10.2025, הגישו העותרים גם בקשה למתן צו ביניים שיקפיא את ביצוע צווי ההריסה שניתנו בעניינם של עד להכרעה בעתירה. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי המעכב את הריסת המבנים עד למתן החלטה אחרת (למעט הריסה הנדרשת מטעמי ביטחון מובהקים).
2. למען שלמות התמונה יצוין כי שאלת חוקיותה של תקנה 10(א) עומדת במרכזן של עתירות עקרוניות בנושא, שבגדרן אף הוצא צו על-תנאי (בג"ץ 4563/22, בג"ץ 8532/22 ובג"ץ 8608/22). בהליכים קודמים שכוונו כלפי תוקפה של תקנה 10(א) נהגו המשיבים להסכים למתן צו ביניים שימנע את הריסת המבנים ולהשהיית הדיון עד להכרעה בעתירות העקרוניות. כעת המשיבים מעלים טענה שנמנעו מהעלאתה בעתירות קודמות שהוגשו בסוגייה – טענה כנגד צירוף עניינם של כמה עותרים בגדרה של עתירה אחת, הגם שעניינו של כל אחד מהם נוגע למבנים אחרים. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת תגובה לעתירה אחרת ובהחלטה שניתנה שם צוין כי אין מניעה עקרונית מהעלאתה, אך בשים לב לשינוי מהמדיניות שבה נהגו המשיבים עד כה – יש לעשות כן רק מכאן ולהבא (בג"ץ 20943-06-25 אבו צאע נ' המפקד הצבאי באיו"ש (16.10.2025)).
3. בענייננו, המשיבים טוענים כי "מדובר בעותרים שונים, המחזיקים במבנים שונים, אשר בעניינם תיקי בב"ח שונים, והמקרקעין שעליהם הוקמו המבנים אף מצויים באזורים שונים". עוד הוטעם שההכרעה בבקשה לצו ביניים מחייבת הבחנה בין המבנים השונים שלגביהם הוצאו צווי ההריסה. המשיבים סבורים כי בנסיבות אלה יש לדחות את העתירה במתכונת שבה הוגשה, ולבחון את עניינו של כל אחד מהעותרים בנפרד. באופן יותר ספציפי צוין כי ככל שהעתירה תידחה המשיבים לא יבצעו את צווי ההריסה למשך פרק זמן של 14 ימים ממועד מתן פסק הדין כדי לאפשר לעותרים לכלכל את מעשיהם.
4. מנגד, העותרים טוענים כי אין מקום להחיל בעניינם את הדרישה להגשת עתירה פרטנית. הם טוענים להפליה בהשוואה לעותרים קודמים, וסבורים כי דווקא הגשת עתירות נפרדות צפויה להרבות את ההליכים המשפטיים. לגוף הדברים טוענים העותרים כי ממילא הדיון ממוקד בטענות העקרוניות שמשותפות לעתירות כולן.
5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי הדין עם המשיבים. העיקרון הגורס כי אין לצרף בעתירה אחת את עניינם של עותרים שונים, כאשר ההכרעה בעניינם מבוססת גם על מסכת עובדתית שונה, הוא עיקרון שהוכר זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה. זאת, אף כאשר העניינים השונים הם בעלי אופי דומה (ראו למשל: בג"ץ 3758/13 בשאראת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה, פסקה 5(א) (25.8.2013); בג"ץ 9019/17 מוסא נ' שר הביטחון (21.11.2017)).
6. אכן, עשויים להיות יתרונות מסוימים לדרכם של העותרים, אך בהתאם להלכה הפסוקה שורת הדין מחייבת אחרת. זאת ועוד, אף בפן המעשי של הדברים, דומה שהעותרים ממעיטים בהשלכות שיש לכריכת עניינים שונים בעתירה אחת על הדיון בבקשות לצווי ביניים. גם אם העתירות מעוררות שאלות משפטיות דומות, ההחלטה בעניין צווי ביניים מחייבת התייחסות לנסיבותיהם המובחנות של המבנים השונים (למשל מבחינת מיקומים, היבטים ביטחוניים ועוד). על כן, אין מוצא מדחיית העתירה תוך השארת דרכם של העותרים סלולה להגשת עתירות פרטניות.
7. חשוב להדגיש כי אין בדחיית העתירה נקיטת כל עמדה ביחס לאמור בה, ואף לא ביחס לבקשה למתן צו ביניים.
8. סוף דבר: העתירה נדחית. בהתאם להצעת המשיבים, הצו הארעי שניתן ביום 29.10.2025 יוותר על כנו למשך פרק זמן של 14 ימים ממועד מתן פסק הדין.
9. בנסיבות המתוארות – כאשר עמדת המשיבים מעוגנת בהלכה הפסוקה, מחד גיסא, אך מנגד היא סוטה מן הפרקטיקה שהתגבשה עד כה, מאידך גיסא – אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ו (01 דצמבר 2025).
נעם סולברג
משנה לנשיא
דפנה ברק-ארז
שופטת
יחיאל כשר
שופט