מועין שווק נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6176/12 בבית המשפט העליון ע"פ 6176/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: מועין שווק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.07.2012 בת"פ 28463-09-11 שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: י"א בטבת תשע"ג (24.12.12) בשם המערער: עו"ד ר' שחם בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק דין השופטת ע' ארבל: הערעור נסב על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) על המערער, בגין עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת סכין, בהן הודה במסגרת הסדר טיעון. על המערער נגזרו 30 חודשי מאסר מתוכם 18 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד. תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר דינו של בית המשפט קמא 1. המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ונשיאת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק. על-פי העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, התפתח סכסוך בין המתלונן לבין המערער ואחיו. אחי המערער, שהוא נאשם 1 בכתב האישום, הלך לביתו, חזר עם סכין וניסה לפגוע במתלונן. התנהל מאבק שבמהלכו הצליחו המתלונן ואדם נוסף למנוע את המעשה. בין לבין, הגיע לזירה המערער כשהוא מצויד בסכין ודקר את המתלונן. כתוצאה מהדקירה נזקק המתלונן לאשפוז. המערער (כמו גם אחיו) הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות שיוחסו לו, כאמור. 2. המתלונן העיד לעונש. לדבריו, אימם של המערער ואחיו גידלה אותו, הם חברים מילדות ומשמשים לו כמשפחה. עוד סיפר כי האירוע התפתח ככל הנראה על רקע שתיית אלכוהול. לדבריו, משפחת המערער תמכה בו, מימנה לו את הטיפול הרפואי ועזרה למשפחתו. בין הצדדים נערכה סולחה והמתלונן ביקש שלא להחמיר עם המערער ואחיו. גם אשת אחיו של המערער העידה וביקשה מבית המשפט שלא למצות את הדין עם בעלה וכן תיארה את קשיי המשפחה עקב ההליך המתנהל נגדו. לבית המשפט הוצג הסכם סולחה וכן מכתבים ממעסיקיהם של המערער ואחיו, שהביעו רצון להמשיך ולהעסיקם. לגבי המערער הוצג אישור מבית הדין השרעי שלפיו לאחר גירושיו הוא משלם מזונות ובחלק מימי השבוע בנותיו נמצאות בחזקתו. המשיבה הציגה את עברו הפלילי, הכולל שש הרשעות קודמות, ביניהן עבירות נגד שוטרים, החזקת סכין, נהיגה בזמן פסילה, קבלת דבר בתחבולה ועבירות אלימות. כן הוצגו תסקירים של המערער ואחיו הכוללים התייחסות לבית ההורים ולמשפחה. לגבי המערער לא בא שירות המבחן בהמלצה, עם זאת צוין כי ככל שיוחלט על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כי אז מומלץ להעמידו בפיקוח שירות המבחן. הממונה על עבודות השירות אישר את העסקתו של המערער (כמו גם את אחיו) בעבודות שירות ככל שיורה בית המשפט על כך. בית המשפט הבהיר בהתייחס לחוות דעת זו כי טרם גיבש עמדה בעניין. באת כוח המשיבה עתרה לגזור על המערער, כמו גם על אחיו, עונש מאסר ממושך, קנס ומאסר מותנה, תוך שאבחנה את חלקו של כל אחד מהם, בשים לב גם לעברם הפלילי. בא כוח המערער פירט את הרקע המשפחתי, את עובדת היות המערער גרוש וציין את עמדת המתלונן שביקש לסלוח למערער ולאחיו. עוד ציין את הרקע לאירוע, את העובדה שפינו את המתלונן לבית החולים. הסנגור ביקש לגזור על מרשו עונש מאסר בעבודות שירות בשילוב פיקוח שירות המבחן. 3. בית המשפט המחוזי הפנה לעונש המרבי הקבוע בחוק בעבירה העיקרית בה הורשע המערער – שש שנות מאסר – וציין כי יש להתמקד במעשה העיקרי וכי העבירה של נשיאת סכין בה הורשע המערער נבלעת מעצם טיבה בעבירה העיקרית שנעברה עקב שימוש בסכין. בית המשפט הדגיש את הצורך להילחם באלימות בכלל ובתופעת "תת תרבות הסכין" בפרט, בהבהירו כי "לבית המשפט תפקיד בניסיון למגר את השימוש בסכין כדרך לפתרון סכסוכים, זאת באמצעות מדיניות של ענישה מרתיעה ומחמירה". כן הוסיף כי בנסיבות המקרה לא מדובר באלימות מתוכננת אלא באלימות שהתפתחה על רקע של מה בכך. אולם, ציין כי אין בכך להפחית מחומרת האירוע שאך בדרך נס הסתיים רק בפציעה. עוד עמד על כך שלמערער עבר פלילי עשיר ומכביד של עבירות אלימות ועבירות נגד שוטרים. אמנם העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2006 וזו שלפניה בשנת-2002. אולם על פי ההרשעות הקודמות והתסקיר של שירות המבחן, המערער נוטה לאלימות ויש באלה יחד עם הרשעותיו הקודמות להשפיע על שיקולי הענישה. לזכותו של המערער כמו גם לזכות אחיו, זקף בית המשפט את הסיוע בפינויו של המתלונן לבית החולים, העובדה שנערך הסכם סולחה שכן המערער ואחיו הבינו מייד את החומרה שבמעשה ופעלו מיידית לסייע למתלונן במאמציהם לתקן את תוצאות העבירה ולפצות על הנזק שנגרם. בית המשפט ציין גם לזכותו של המערער את העובדה שהודה במשפט, הגם שלא בראשיתו. עוד לקח בחשבון את מצבו המשפחתי והנזק שיגרם למשפחתו כתוצאה מהענישה, עם זאת הבהיר בית המשפט כי רכיב זה נסוג מפני שיקולי ענישה אחרים, במיוחד בשים לב לעברו הפלילי המכביד. בית המשפט אבחן בין המערער לבין אחיו. בעוד שלגבי האח שאינו רב הרשעות כמו המערער, כלשונו של בית המשפט, הסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודת שירות, ביחד עם העמדתו בפיקוח של שירות המבחן; לגבי המערער, קבע בית המשפט שאין מנוס מלגזור עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, בעיקר בשים לב לעברו הפלילי ונסיבות העבירה בה הורשע. עם זאת, לעניין משך המאסר, נתן בית המשפט את דעתו למצבו המשפחתי של המערער כמצדיק הקלה בעונש. כאמור, בסופו של יום גזר בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מאסרו ו-12 חודשי מאסר מותנה, שלא יעבור תוך 3 שנים עבירות שבביצוען הורשע וכן כל עבירת אלימות הגורמת לחבלת גוף. טיעוני הצדדים 4. בערעורו טוען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט כאשר הטיל על המערער מאסר בפועל שלא במסגרת עבודות שירות. הוא גורס כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדת תיקון כתב האישום והרשעת המערער בעבירה שחומרתה מופחתת, לכך שהעבירה בוצעה כאשר המתלונן ואחר תופסים באחיו של המערער, וכי למתלונן לא נותרו כל נזקים מעבר לפציעה המיידית. לטענתו, בית המשפט ציין אמנם לזכותם את התנהלות המערער ואחיו לאחר ביצוע העבירות, אך לא נתן לדברים ביטוי מעשי בגזירת העונש. עוד טען כי עברו הפלילי ישן ברובו, הוא לא ריצה מאסרים קודמים ומאז לידת בנותיו לא ביצע כל עבירה נוספת. על פי תסקיר שירות המבחן ילדותו הייתה קשה. המערער חושש לשחזר עבור בנותיו את חווית הנטישה והיעדר דמות אב אותה חווה הוא בילדותו, חשש שיש בו כשלעצמו מימד הרתעתי. המערער לבדו מגדל את בנותיו שכן האם אינה מעוניינת לעשות זאת, ולא ברור שהיא אכן יכולה לעשות זאת נוכח בעיותיה הרפואיות. כפי שציין בית המשפט, עונש המאסר הינו הרה גורל עבור בנותיו של המערער אשר לא יהיה להן תא משפחתי להיאחז בו. עוד מוסיף הוא כי המערער היה במעצר בית מלא ובנסיבות העניין ראוי היה להעמידו לדין בפני בית משפט שלום. המערער מצידו הביע נזקקות להשתלב בטיפול, ובתסקיר האחרון שירות המבחן נכון היה לשלבו בטיפול במסגרת השירות לצד צו מבחן. 5. בא כוח המשיבה מציין את הנסיבות המורכבות של המקרה ומפנה גם הוא לתסקיר שירות המבחן, מדובר בסכסוך של מה בכך. בא כוח המשיבה סומך ידיו על גזר דינו של בית המשפט קמא על רקע חומרת מעשיו של המערער, עברו הפלילי המכביד והנזק למתלונן. הוא מדגיש את העובדה שבית המשפט חזר והתריע נגד תת תרבות הסכין והצורך להילחם בתופעה החמורה. הכרעה 6. לאחר בחינת נימוקי הערעור ושקילת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לחומרת העונש שהוטל על נאשם אלא במקרים חריגים, בהם נפלה טעות מהותית בגזר דינה של הערכאה הדיונית או שישנה סטייה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו לדוגמה: ע"פ 848/12 טלאל חלפאללה נ' מדינת ישראל (18.12.12) וכן ע"פ 6925/09 פלוני נ' מדינת ישראל (17.10.10)). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את נסיבות המקרה ושקל את השיקולים השונים הצריכים לעניין לקולה ולחומרה: חומרת העבירות שבוצעו, עברו הפלילי המכביד של המערער אל מול נסיבותיו האישיות, הסולחה שנערכה ומצוקת בנותיו. בית משפט זה שב וחזר על הצורך להוקיע את השימוש הנרחב בסכינים ככלי לפתרון סכסוכים ועל החומרה הגלומה במה שכונה "תת תרבות הסכין" (ראו ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (5.9.11); ע"פ 259/97 סובחו נ' מדינת ישראל (28.4.98); ע"פ 6223/11 אגברנה נ' מדינת ישראל (25.6.12)). במקרה שלפנינו מדובר באירוע אלים שהתפתח על ויכוח של מה בכך, אך אין בכך להפחית מחומרת האירוע, בנסיבות שבהן המערער הגיע למקום מצויד בסכין ודקר את המתלונן ברום בטנו אחרי שקודם לכן ניסה אחיו לגרום לחתכים בגופו של המתלונן. כתוצאה מהדקירה נפצע המתלונן, הובהל לבית החולים, קיבל טיפול ראשוני והועבר לבית חולים, שם אושפז למספר ימים. בין המערער, אחיו והמתלונן נערכה סולחה אותה אזכר בית המשפט בגזר דינו, ולכל הדעות יכולה להיות שיקול בקביעת העונש, אך אין היא הופכת את קערת השיקולים על פיה (ע"פ 8199/10 חורי נ' מדינת ישראל (10.3.11)). בית המשפט אזכר לחומרה את הרשעותיו הקודמות של המערער, מאידך זקף לזכותו את העובדה שמיד לאחר האירוע סייעו הוא ואחיו לפינויו של המתלונן לבית החולים, כמו גם את נסיבותיו האישיות – היותו מטופל בבנותיו, תקופת המעצר ומעצר הבית בו היה נתון. בית המשפט גם זקף לזכותו את הודאתו, הגם שלא בפתח המשפט. בית המשפט התחשב גם במצבו הכלכלי של המערער ולא מצא לגזור עליו קנס כספי. מאחר שהמתלונן העיד כי פיצה את המתלונן לא מצא לחייב את המערער בפיצוי נוסף. מצאנו שבית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים לחומרה ולקולא, איזן ביניהם וגזר עונש ההולם את מכלול הנסיבות והשיקולים, תוך מתן ביטוי לעברו הפלילי של המערער ולחומרה אותה ראה במעשי אלימות בכלל ובשימוש בסכין בפרט. בבית משפט זה הודגש לא אחת הסיכון הכרוך בשימוש בסכינים והצורך להילחם בנגע האלימות ולקיים מדיניות של ענישה מחמירה ומרתיעה בניסיון למגר תופעה זו כדרך לפתרון סכסוכים. 7. הנחתנו היא כי ככל שהצהרת הכוונות של המערער היא כנה ואמיתית – יוכל הוא במסגרת מאסרו לעבור הליך טיפולי מתאים, במסגרת המקובלת בשירות בתי הסוהר. הערעור נדחה אפוא. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו במזכירות הפלילית שבבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 4.2.13, שעה 9:00. ניתן היום, ‏ב' בשבט התשע"ג (‏13.1.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12061760_B06.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il