אהרן ליס נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6172/98 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר: אהרן ליס נגד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב 3. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין תביעתו של העותר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תב"ע נו0-246/) כנגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה נדחתה, לאחר שנקבע - על פי הראיות שבאו בפני בית הדין - "שאין להכיר במחלת התובע כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה1995-". לכלל הקביעה האמורה הגיע בית הדין האיזורי לאחר שמצא: ראשית - שהמדובר במתח נפשי ממושך שנמשך ברציפות על פני שנים רבות, והלכה פסוקה היא "שמתח נפשי ממושך או מתמיד אינו רצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות ומצטברות"; ושנית - כי "אין גם מקום להכיר במחלת התובע מכח תורת המיקרוטראומה שכן המיקרוטראומה הפסיכיאטרית לא הוכרה בפסיקה...". העותר ערער על החלטת בית הדין האיזורי לבית הדין הארצי (דב"ע נו/ 0-327) וערעורו נדחה. בית הדין הארצי חזר וקבע: כי "מתח נפשי אינו נחשב "תאונה"; וכי בעניינו של העותר "לא ארע ארוע חריג" - על רקע המתח הנפשי בו היה מצוי - העשוי לבא בגדרי "תאונה". בעתירתו טוען העותר כי בית הדין לעבודה האיזורי והארצי טעו: בית הדין האיזורי - בכך "שהתעלם מן העובדה כי מה שהכריע את העותר לא היה המתח הממושך אלא המהלומה שניחתה... עם מתן ההודעה הפתאומית על פיטוריו"; ואילו בית הדין הארצי - בכך שקבע שפיטוריו של העותר אינם מהווים "אירוע חריג" שדינו כדין "תאונה". דין העתירה להידחות: קביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי מבוססות על חומר הראיה; ומסקנותיו המשפטיות של בית הדין הארצי מתיישבות עם ההלכה הפסוקה ואין בהן משום אותה "טעות משפטית" המצדיקה התערבותו של בג"צ. העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ג תשרי תשנ"ט (14.10.1998). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98061720.H01