שמואל כהן נ. חיים אמויאל

פסק-דין בתיק ע"א 6172/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6172/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שמואל כהן נ ג ד המשיבים: 1. חיים אמויאל 2. מיכאל ארבל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 18.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 24549-04-11 בשם המערער: עו"ד מיכל אורן-יוספסברג פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן, להלן: בית המשפט), מיום 18.7.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער בע"א 24549-04-11. 1. המערער והמשיבים הם שכנים בבית משותף. בשנת 2009 הגישו המשיבים תביעת פיצויים בגין לשון הרע נגד המערער, והמערער הגיש תביעה שכנגד. על פסק הדין שניתן הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 2010 הגישה נציגות הבית המשותף (להלן: הנציגות), אשר בניהולו של המערער, כתב תביעה נגד המשיבים ונגד דייר נוסף בגין אי תשלום דמי וועד הבית. על פסק הדין של המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (להלן: המפקחת) הגישה הנציגות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדון והוכרע על-ידי כב' השופט י' כהן (להלן: פסק הדין הראשון). אף הערעור על פסק הדין בתביעת לשון הרע הובא להכרעת אותו מותב. 2. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בערעור על פסק הדין בתביעת לשון הרע. המערער נימק בקשתו בכך שבמסגרת הדיון בערעור בפסק הדין הראשון, נחשף בית המשפט לטענות כוזבות וחסרות שחר שהעלו המשיבים נגדו ואף לקביעות שקבעה נגדו המפקחת. המערער טען עוד כי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיו בהתחשב בקביעת בית המשפט בעניין חוקיות בחירת הנציגות, וכי אף מראית פני הצדק מחייבת שהערעור על פסק דינו של בית משפט השלום יידון בפני שופט אחר אשר לא קבע עמדה כלשהי בסכסוך שנתגלע בין בעלי הדין. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי לא קם כל חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער בעקבות הקביעות שקבע בפסק הדין הראשון. בית המשפט ציין כי אכן הכריע בפסק הדין הראשון בעניין חוקיות בחירת הנציגות. ואולם, כך קבע, קביעתו היתה מחויבת בהתחשב בטענות שנטענו ואשר דרשו הכרעה. בית המשפט הוסיף כי קביעותיו אלה לא חרגו מעבר למידה שהיתה דרושה להכרעה באותו עניין, וכי נקבעו במסגרת תפקידו השיפוטי. בית המשפט הוסיף כי כל שופט שידון בערעור שלפניו, יהיה חייב להביא בחשבון את קביעתו הקודמת בעניין חוקיות בחירת הנציגות, שכן מדובר במעשה בית דין. בית המשפט הניח כי קביעתו זו אינה נוחה למערער, אך קבע כי יהיה על המערער להתמודד עמה בכל מקרה. לפיכך דחה, כאמור, את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. המערער שב וטוען בערעורו כי בית המשפט היה אמנם ער לבעייתיות שבתוכן פסק הדין של המפקחת, אך לדעתו, יש בחשיפתו לטענות ולקביעות שנקבעו נגדו שם כדי להשפיע על בית המשפט. לטענת המערער גם הותרת הקביעה בעניין חוקיות בחירת הנציגות על כנה – יש בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. המערער טוען עוד כי אף בערעור הנוכחי הועלתה שאלת אופן בחירתו לנציגות, וכי המשיבים התמקדו בטענה זו. לדעת המערער, העובדה שבית המשפט נתן דעתו וקבע קביעה שעניינה מערכת היחסים שבין המערער לבין המשיבים, יש בה כדי להקים חשש ממשי לקיומה של דעה קדומה נגדו, בנוגע לבחירות לנציגות ולתפקוד המערער בה. המערער מוסיף כי יש לקחת בחשבון בהקשר זה את העובדה לפיה זכות הערעור היא זכות מהותית, ויתכן שאף חוקתית, אשר יש להגן עליה ולוודא את הוצאתה אל הפועל. בנוסף, מבקש המערער להעניק משקל מיוחד במקרה זה לשיקול מראית פני הצדק, וזאת כדי לחזק את אמון הציבור במערכת השיפוטית. המערער טוען כי פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו לא תעכב את הדיון בערעור, ואף לא ייגרם נזק למשיבים אם השופט ייפסל. 5. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו ועיינתי במכלול החומר שצורף. דין הערעור להידחות. העובדה שבית המשפט דן בעבר והכריע בסכסוך בעניין דומה בין בעלי הדין אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את פסילתו מלדון בערעור הנוכחי שלפניו. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 379/11 גיא מיקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.3.2011)). זאת ועוד, פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך, ולכן אין די בעובדה שעל בית המשפט להכריע בעניין בו דן בעבר או בנגזרותיו, או הביע עמדה, כדי לגרום לפסילתו, ויש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים, באופן בו דעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265-266 (2006). יתרה מכך, אפילו דן אותו מותב בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, עדיין אין בעובדה זו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002)). 6. מעבר לצורך אציין כי עיון בפסק הדין של בית המשפט בערעור על פסק הדין הראשון מעלה כי בית המשפט תיקן את פסק הדין של המפקחת באופן בו ביטל את קביעות המפקחת אשר לא היו דרושות להכרעה בשאלת חוקיות הבחירות לנציגות, ואשר נקבעו ללא "כל טעם מעשי". גם מטעם זה אין כל יסוד לטענת המערער בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיו מצד בית המשפט בדיון בערעור הנוכחי שהובא לפניו. מדובר, אפוא, לכל היותר, בחשש סובייקטיבי של המערער, אשר אין די בו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 4223/11 זנון (זאב) קלוגר נ' אולג איזיקוביץ' (לא פורסם, 30.6.2011)). לפיכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ט באלול התשע"א (18.9.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11061720_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il