שושנה דוד נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6170/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6170/15 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג העותרת: שושנה דוד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אברהם רוטשילד; עו"ד רז רוטשילד פסק-דין השופט צ' זילברטל: בעתירה זו מבקשת העותרת כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, השופט א' איטח, ונציגי הציבור ה"ה א' וייץ (עובדים) ו-מ' ינון (מעסיקים)) בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו אשר קבע כי יש לדחות את תביעתה על הסף מחמת התיישנות. רקע והליכים קודמים 1. כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, ביום 23.11.1989 הגישה העותרת למשיב 2 (להלן: המל"ל) תביעה להכרה בפגיעה בעבודה (מחלת מקצוע). תביעת העותרת התקבלה, ושולמו לה דמי פגיעה לפי בסיס השכר ברבע השנה שקדם לחודש אוקטובר 1989. בשנת 1992 נקבע כי יש להעמיד את שיעור הנכות הזמנית של העותרת מיום 1.1.1980 ועד ליום 6.10.1989 על 60 אחוזים, וכי את שיעור הנכות היציבה יש להעמיד על 70 אחוזים מיום 27.3.1990. גמלת הנכות הזמנית ששולמה לעותרת התבססה על בסיס השכר ברבע השנה שקדם ליום 1.1.1980, ואילו גמלת הנכות היציבה שולמה על בסיס השכר משנת 1989. העותרת הלינה בזמן אמת על כך שהגמלאות שולמו לה לפי בסיסי שכר שונים, אך המל"ל דחה את הרוב המוחלט של טענותיה בעניין זה במכתב משנת 1992. 2. ביום 24.1.2012 פנתה העותרת למל"ל בבקשה לשינוי בסיס השכר שלפיו שולמה לה הגמלה הזמנית ותשלום ההפרש באופן רטרואקטיבי. המל"ל דחה פנייה זו בנימוק שתשובתו משנת 1992 בעינה עומדת. בעקבות תשובת המל"ל הגישה העותרת לבית הדין האזורי תביעה ובה חזרה על טענותיה בדבר בסיסי השכר השונים ששימשו לחישוב גמלאותיה, וצרפה לתביעתה חוות דעת אקטוארית משנת 1996. 3. בפסק דינו מיום 8.12.2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופטת ס' דוידוב-מוטולה) את בקשת המל"ל לדחות את תביעת העותרת על הסף מחמת התיישנות. בית הדין האזורי עמד על כך שתביעת העותרת הוגשה בחלוף 20 שנים מהיום שבו השיב המל"ל לפנייתה בדבר בסיסי השכר שעל-פיהם שולמו גמלאותיה ועל כן תביעתה התיישנה הן על פי תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 והן על-פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בית הדין האזורי עמד על כך שהעותרת לא טענה לקיומם של חריגים שעשויים היו להאריך את תקופת ההתיישנות ואף לא הסבירה מדוע המתינה זמן כה רב להגשת התביעה, בפרט כאשר חוות הדעת האקטוארית היתה בידיה כבר בשנת 1996. הוסבר גם, כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים הקבועים להגשת תביעות על-פי תקנות הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי קבע גם, כי, בניגוד לטענת העותרת, היא אינה יכולה להיבנות מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נד/0-77 לקסר נ' הביטוח הלאומי, פד"ע כ"ח 361 (1995), שכן נסיבותיו שונות מהנסיבות בעניינה. הוסבר, כי בעניין לקסר, בניגוד לענייננו, התביעה הוגשה מיד לאחר שנקבע לראשונה בסיס השכר לצורך תשלום גמלת הנכות ולכן אין להתחשב בכך שהתביעה הוגשה בחלוף זמן לאחר שהמל"ל החל לשלם לעותרת גמלת נכות על בסיס שכר מסויים, עד אשר יקבע שכר הבסיס המתאים. כן נדחו טענות נוספות של העותרת, וביניהן, כי המל"ל לא טען להתיישנות בתשובתו אליה בשנת 2012 ועל כן יש להחזיקו כמי שלא טען להתיישנות בהזדמנות הראשונה. 4. ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה ביום 23.11.2014 וזאת מטעמיו של בית הדין האזורי. העתירה 5. ביום 10.9.2015, קרוב לשנה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הגישה העותרת את העתירה דנא. העותרת טוענת כי בתי הדין שגו בכך שדחו את תביעתה מחמת התיישנות, בלי שדנו בטענותיה לגופן, וכי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' חג'ג' (1.4.2015), להלן: עניין חג'ג') העוסק בהחלת דיני ההתיישנות על תביעות הנוגעות למל"ל. דיון והכרעה 6. לאחר העיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בלי שתתבקש תשובה. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק דורש את תיקונה, או מקום בו ניתן הפסק בהיעדר סמכות או תוך הפרתם של כללי הצדק הטבעי (בג"ץ 6494/11 תורג'מן נ' מדינת ישראל (2.9.2012)). לא שוכנענו כי בפסק דינו של בית הדין האזורי נפל פגם המצדיק התערבות של בית משפט זה. עיקר טענותיה של העותרת הן בעלות אופי ערעורי מובהק, כך למשל, תוקפת העותרת את מסקנות בתי הדין כי אין ממש בטענותיה לפיהן המל"ל לא טען להתיישנות בהזדמנות הראשונה או באשר לקביעותיהם כי אין לראות בעילת תביעתה כעילה המתחדשת מדי חודש עם תשלום הגמלה לעותרת. 7. העותרת מבקשת אמנם לטעון, כי נוכח פסק הדין בעניין חג'ג', אשר ניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה, יש לקבוע כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות המצדיקה התערבות. בפסק דין בעניין חג'ג' קבע בית הדין הארצי, כי אין להחיל את חוק ההתיישנות על חובות דמי ביטוח של מבוטחים למוסד לביטוח לאומי או על חובות בגין גמלה ששולמה ביתר, וכי על סוגיה זו יש להחיל את דיני השיהוי המנהלי. לטענת העותרת, אף שהקביעה מתייחסת לחובות המבוטחים כלפי הביטוח הלאומי, בפסק הדין ישנן התייחסויות לאופיו ותכליתו של חוק הביטוח הלאומי התשכ"ח-1968 שמהן ניתן ללמוד כי אין להחיל את דיני ההתיישנות גם על תביעות של מבוטחים כלפי המל"ל, ועל כן יש לברר את תביעת העותרת לגופה. טענה זו, עם כל הכבוד, אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. ראשית, עניין חג'ג' עסק כאמור בהתיישנות תביעות של הביטוח הלאומי כלפי מבוטחים ולא בתביעותיהם של מבוטחים כלפי הביטוח הלאומי. שנית, בעניין חג'ג' נקבע כי חוק ההתיישנות אמנם לא חל על תביעות הביטוח הלאומי, אך יש לבחון תביעות אלה על פי דיני השיהוי שבמשפט המנהלי - כלומר לא נקבע שבכל מקרה ניתן יהיה להגיש תביעה בחלוף כל תקופת זמן, כפי שמבקשת העותרת לעשות בענייננו. שלישית, בית הדין האזורי אמנם התייחס בפסק דינו לכך שתביעת העותרת התיישנה גם על-פי חוק ההתיישנות, אך נראה כי הנימוק המרכזי לפסיקתו התבסס על הוראות תקנות הביטוח הלאומי, אשר בתקופה הרלבנטית, קבעו כי על מבוטח המבקש לתקוף את החלטת המל"ל בעניין תביעתו לגמלה, להגיש תביעה בתוך שישה חודשים (כיום תקופה זו עומדת על 12 חודשים) - ותקנות אלה עומדות בתקפן גם לאחר פסק הדין בעניין חג'ג'. מכאן, שגם האמור פסק הדין בעניין חג'ג' אינו מצדיק את התערבות של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי. סוף דבר, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בתשרי התשע"ו (‏8.10.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15061700_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il