פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6170/09 בבית המשפט העליון ע"פ 6170/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבודת השופט א' רובינטשיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.12.08 שניתן על ידי כבוד השופטים נ' אחיטוב מ' דיסקין ור' בן-יוסף תאריך הישיבה: כ' בסיון תש"ע (2.6.10) בשם המערער: עו"ד ה' יוספי בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשה מגונה בבת משפחה בטרם מלאו לה 16, מעשה מגונה בבת משפחה קטינה (ריבוי מעשים), ותקיפה בנסיבות מחמירות (ריבוי מעשים). על-פי עובדות כתב האישום המתוקן המערער הינו אביה של המתלוננת, ילידת 1981, הסובלת מבעיות נפשיות. בהיות המתלוננת בגילאים 15-17 נהג המערער לבצע בה מעשים מגונים במספר מקרים וללטפה על החזה מתחת לבגדים. המערער אף איים עליה כי אם תספר לאימה הוא ימרר את חייה. במהלך שנת 2007, לאחר שנפרדה מבעלה, שבה המתלוננת יחד עם בנה להתגורר עם אמה ועם המערער. באפריל 2008, עת שהו לבד בדירה, ביקש המערער מהמתלוננת למרוח קרם גוף על איבר מינו ולעסותו, אך המתלוננת סירבה ויצאה מהחדר. עוד הורשע המערער כי במהלך השנים 1998 ועד לנישואיה של המתלוננת תקף אותה המערער במספר הזדמנויות והיכה אותה בראשה ובידיה. 2. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטות נ' אחיטוב ומ' דיסקין והשופט ר' בן יוסף) נתן ביום 23.6.09 את גזר דינו של המערער לאחר קבלת תסקיר מבחן אודות המערער, תסקיר נפגעת עבירה ודו"ח הערכת מסוכנות. בית המשפט ציין את הערכת תסקיר המבחן לפיה המערער אינו מגלה מודעות לחומרת מעשיו וכי יתקשה להפיק תועלת מהליך טיפולי. כן הוא מתקשה לגלות אמפתיה למצבה של המתלוננת ולהשלכות מעשיו על חייה. עוד צוין תסקיר הקורבן בו הכחישה המתלוננת את הפגיעה המינית בה וציינה רק את האלימות הקשה כלפיה. המתלוננת ביקשה שלא להחמיר עם המערער. צוין בתסקיר כי המתלוננת נתונה ללחצים משפחתיים על רקע הגשת התלונה. דו"ח הערכת המסוכנות העריך כי המערער הוא בעל רמת מסוכנות נמוכה לרצדיביזם מיני, אך המסוכנות עולה לרמה נמוכה עד בינונית כאשר מדובר במתלוננת, אם ימשיכו השניים להתגורר תחת אותה קורת גג. בית המשפט המשיך וציין את עברו הפלילי של המערער הכולל שתי עבירות אלימות, אחת מהן כלפי אשתו. מנגד ציין בית המשפט כי המתלוננת ואימה אשר העידו במסגרת הטיעונים לעונש ביקשו שהמערער לא ישלח למאסר אלא לטיפול ואמרו כי הן סולחות לו ובטוחות כי חרטתו אמיתית וכנה. בית המשפט קבע כי במקרה זה ישנה חומרה יתרה בגלל הפגיעה בקטינה, בת משפחה, אשר פגועה נפשית. צוין כי ניתן להניח שהמעשים הרעו בצורה ניכרת את מצבה הנפשי של המתלוננת. כמו כן מתבטאת חומרתו היתרה של המקרה אף באלימות הפיזית שנהג המערער כלפי המתלוננת, אלימות בה נקט המערער בהזדמנויות נוספות כלפי בני המשפחה לפי עברו הפלילי. בית המשפט התחשב בכך שאין מדובר בעבירות מין בדרגה חמורה וכי גם לעבירות התקיפה לא היתה תוצאה חבלתית. כן נלקח בחשבון הזמן שחלף מביצוע העבירות, הודאתו של המערער והערכת המסוכנות הנמוכה. לבסוף גזר בית המשפט על המערער עונש של חמש וחצי שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירות מין מסוג פשע; ושנת מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם. 3. הערעור מופנה כנגד גזר הדין. בא-כוח המערער טען בפנינו כי העונש שנגזר על מרשו מוגזם ובלתי מידתי, על רקע נסיבותיו האישיות והמקרה האינדיווידואלי. לעניין המעשים סבר אף בית המשפט קמא כי אין מדובר במעשים ברף חומרה גבוה. לכך מצטרפת הודאתו של המערער שחסך את העדתה של המתלוננת, בייחוד על רקע מצבה הנפשי והיותה מאושפזת בעת הגשת כתב האישום. הודאתו סייעה למצבה הנפשי של המתלוננת אשר חשה סגירת מעגל, השניים בקשר והיא אף מבקרת אותו בבית הכלא, ונראה כי היא משקמת את חייה. עוד ציין הסנגור כי חלפו כעשר שנים מאז ביצוע המעשים, ובשנים אלו דאג המערער למתלוננת ולבנה אף בפן הכלכלי. הסנגור הוסיף וטען כי אין כל ראיה שהמעשים הם שהובילו למחלת הנפש של המתלוננת. כמו כן הערכת המסוכנות שלו נמוכה ועברו הפלילי אינו מכביד. הוא משתתף כרגע בקבוצה טיפולית. הוא זה שתמך כלכלית במשפחה והחזיק אותה. 4. מנגד טענה באת-כוח המדינה כי יש לדחות את הערעור. המערער הורשע בביצוע עבירות חמורות. הוא ניצל את בתו במשך זמן לא מועט בהיותה קטינה ולאחר שנודע לו על מחלת הנפש ממנה היא סובלת. הוא איים עליה ואף היכה אותה. עברו הפלילי כולל גם אלימות כלפי אשתו. המערער לא מגלה הבנה לחומרת מעשיו ובעל רמת סיכון בינונית כלפי המתלוננת אם יגורו יחד. בית המשפט קמא ראה לנגד עיניו את כל השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם. 5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן רף חומרת המעשים אותם ביצע המערער במתלוננת אינו גבוה, אך מצטרפות אליהם נסיבות המשוות למעשים חומרה יתרה. מדובר במתלוננת שהינה בתו של המערער, כאשר המעשים בוצעו בה בביתה על-ידי האדם שאמור להיות הקרוב ביותר אליה והמגן על שלומה. המעשים בוצעו לאורך תקופה ארוכה של מספר שנים ובמקביל אליהם אף הפעיל המערער אלימות פיזית כלפי המתלוננת. נסיבה מחמירה מרכזית בעניין זה הוא מצבה הנפשי של המתלוננת. כפי שציין הסנגור לא נטען כי המעשים גרמו למחלתה הנפשית של המתלוננת, אך ברי כי מעשים מעין אלו אינם מטיבים עם מחלת נפש, כאשר המערער היה מודע לקושי הנפשי איתו מתמודדת בתו. במקום להיות האב התומך שמסייע לבתו לטפל ולהתמודד עם מחלתה בא והוסיף מצוקה קשה על מצוקתה הקיימת. תסקיר הערכת המסוכנות אמנם מצביע על מסוכנות מינית כללית נמוכה, אלא שכלפי המתלוננת המסוכנות היא נמוכה עד בינונית אם יתגוררו השניים יחד. מאחר שהמתלוננת אכן מתגוררת עם אמה כעת, ולאור מצבה הנפשי ברי כי האופציות שבפניה אינן מרובות, סיכון זה אין להמעיט בחומרתו. אף תסקיר שירות המבחן אינו עומד לזכותו של המערער, כאשר הוא מצביע על אי הפנמת חומרת המעשים והשלכתם על המתלוננת ואי לקיחת אחריות מצידו של המערער. לצד אלו יש להזכיר כי עברו הפלילי של המערער, גם אם אינו מכביד, כולל עבירת אלימות כלפי בת זוג. אמנם, רוב המעשים בוצעו לפני שנים רבות, והמערער הודה במסגרת הסדר טיעון ובכך חסך את עדותה של המתלוננת. גם סליחתה של המתלוננת, אשר הובעה הן בבית המשפט והן לאחרונה בפני שירותי הרווחה, וביקוריה את אביה בכלאו, הם נתונים שיש להביא בחשבון. לשיקולים אלו יש לתת משקל, אך יש לאזנם עם השיקולים הרבים לחומרה. נראה כי בית המשפט קמא ביצע מלאכה זו כיאות, ולא מצאנו כי יש מקום להתערב באיזון שערך. מנימוקים אלו הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בסיון תש"ע (6.6.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09061700_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il