פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 6155/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6155/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. ראש הממשלה
3. נציב קבילות סייענים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ד בסיוון תשס"ו
(20.6.2006)
בשם העותר:
עו"ד רונן כהן
בשם המשיבים:
עו"ד אבינעם סגל-אלעד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. העתירה שבפנינו מכוונת לשניים: ראשית, מדוע לא יוענק לעותר מעמד בישראל, ושנית, מדוע לא יטפל משיב 3, נציב קבילות סייענים, גם במי שבקשתו לשיקום נדחתה בידי המנהלה הביטחונית לסיוע.
2. בקשתו של העותר לסעד מבית משפט זה התבססה על הטענה שהוא סייע בידי משטרת ישראל לחשוף עבירות מרמה, רכוש, סחר ואחזקה באמצעי לחימה, וכן עבירות של הפרת הסדר הציבורי על רקע לאומני. תרומתו זו של העותר שהיתה בין השנים 1995 עד 2003, זכתה לאישור בתגובתם של המשיבים, אשר הוסיפו ואישרו כי במשך כ-7 שנים הופעל העותר על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במסגרת חקירה ב-10 תיקים.
3. על רקע כל אלה ביקש העותר כי יוכר כזכאי לשיקום, אולם הבהיר שאינו מבקש לעצמו הטבות כלכליות, הואיל ומצבו איתן, ובקשתו נועדה רק כדי לסלול את דרכו לקבלת מעמד בישראל נוכח תרומתו לביטחונה. העותר הוסיף וטען, כי עקב שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון, אין הוא יכול לחזור להתגורר בתחום שליטתה של הרשות הפלסטינית עקב הסכנה הנשקפת לחייו.
4. להשלמת התמונה נוסיף, כי בחודש פברואר 2005 דנה "ועדת המאויימים" בעניינו של העותר, והוחלט להנפיק עבורו היתרי שהייה זמניים בישראל, שיחודשו אחת לשלושה חודשים. באותה החלטה (ראו נספח מש/1 לתגובת המשיבים) נאמר כי היתרי השהייה לא נועדו להעניק לעותר מעמד כלשהו, ואף הודגש כי המשיבים יהיו רשאים לבטל את ההיתרים או לסרב לחדשם, אם הנסיבות יצדיקו זאת.
5. בדיון שהתקיים בפנינו ביום י"א בטבת תשס"ו (11.1.2006), ביקשנו מהמשיבים להביא את עניינו של העותר לדיון נוסף בפני דרג בכיר בפרקליטות, מתוך כוונה שבדיון זה ייטלו חלק כל גורמי הביטחון הנוגעים בדבר. ואכן, דיון זה התקיים ובו נטלו חלק מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, נציגים ממשטרת ישראל והמחלקה לחקירות שוטרים, משרד הפנים והמנהלה הביטחונית לסיוע. את תוצאתו של הדיון הביא בפנינו בא-כוח המשיבים בתגובה עדכנית שהוגשה בימים אלה לבית המשפט, וממנה עולה כי לא נמצאה אינדיקציה לכך שלעותר נשקפת סכנה בתחומי הרש"פ. נהפוך הוא, הוא נוהג לבקר בכפר מגוריו – שם מתגוררים אשתו וילדיו – לעיתים קרובות, ובשנים האחרונות אף נולדו לו שלושה ילדים. עובדה זו מחייבת מסקנה כפולה, לאמור, אין ממש בטענת העותר בדבר סכנה הנשקפת לחייו בתחומי הרשות, ושהוא לא הקפיד להביא בעתירתו עובדות-אמת בלבד ואף לא את כל העובדות הדרושות לעניין (להשלכותיו של מחדל זה השוו בג"צ 4047/05 פרחי נ' משרד הפנים, טרם פורסם; בג"צ 974/94 זגארי נ' שר הפנים, לא פורסם).
בנסיבות אלו איננו סבורים כי בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותר לקבלת מעמד נפל פגם כלשהו. באשר לראש העתירה האחר העוסק בנציבות קבילות סייענים, אף בה לא ראינו מקום להתערב. סמכותו של משיב 3 יוחדה לעסוק רק במי שהוכר על ידי המנהלה הביטחונית כזכאי לסיוע, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להורות על הרחבתה של סמכות זו. כך או כך, בפני העותר היתה פתוחה הדרך להעמיד את החלטת המשיבים בביקורתו של בית המשפט, ומשכך עשה, שוב אין מנוס מדחיית העתירה, וכך אנו מורים.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד בסיוון תשס"ו (20.6.2006).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03061550_O27.doc שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il