אסולין ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 61543-08-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. שמעיה חיים אסולין 2. שלמה יוסף לרנר 3. יהונתן לזר 4. סימה בר ששת 5. דביר דמרי 6. אלחנן יוסף חיון נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטי לממשלה 2. ראש הממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יאיר לרנר; עו"ד איתמר שיינין פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: לפנינו עתירה שלישית במספר שהגישו העותרים לבית משפט זה, לאחר שנדחו שתי עתירותיהם הקודמות באותו עניין – בג"ץ 70066-02-25 לרנר נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.3.2025) (להלן: פסק הדין בעתירה הראשונה); בג"ץ 17505-05-25 לרנר נ' היועצת המשפטית לממשלה (7.7.2025) (להלן: פסק הדין בעתירה השניה). בעתירה דנן, התבקש כי נורה למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה, לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה לדחות על הסף את בקשת העותרים לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב 2 – ראש הממשלה; וכי נורה ליועצת המשפטית לממשלה "לדון לגופו של עניין" בבקשה האמורה, "וזאת לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה תיוועץ בכל הגורמים הרלוונטיים בהתאם לדין ובהתאם להמלצות 'ועדת אגרנט' ו'ועדת שמגר'". לחלופין, התבקש כי נורה ליועצת המשפטית לממשלה לעכב את ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה. לצד העתירה, הוגשו בקשות למתן צו ביניים ולמתן צו ארעי, שבגדרן התבקש כי עד להכרעה בעתירה, יעוכב ההליך הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה, ולמצער כי היועצת המשפטית לממשלה תחויב "לקיים היוועצות ביטחונית ומדינית דחופה הן עם הממשלה והן עם גורמי ביטחון וזאת ביחס למשמעות הביטחונית, [ה]מדינית והציבורית של המשך ניהול ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה כסדרו". דין העתירה – להידחות על הסף. העותרים מבהירים בעתירתם, כי "בניגוד לעתירות הקודמות, עניינה של עתירה זו הוא בראש ובראשונה בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה לדחות על הסף בלי לקיים דיון לגופו של עניין בבקשת העותרים" (ההדגשה במקור). ברם, במהלך ניהול העתירה השניה שהגישו העותרים, לאחר מיצוי הליכים כאמור בפסק הדין בעתירה הראשונה, התקבל אצלם מענה מטעם היועצת המשפטית לממשלה, שבו נדחתה על הסף בקשתם לעיכוב הליכים, מבלי שהתקיים לגביה דיון לגוף הדברים (פסק הדין בעתירה השניה, פסקה 3; וראו גם הסעד שהתבקש שם, לקיים "היוועצות עם כלל גורמי הביטחון לבחינת ההשלכות הביטחוניות הנובעות מהמשך ניהול ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה" (שם, פסקה 1); על כך שמדובר בדחיה על הסף מטעם משפטי, ראו שם, פסקה 13). עתירה זו, נדונה ונדחתה על-ידי בית משפט זה במסגרת פסק הדין בעתירה השניה, אשר ניתן זה לא מכבר; זאת, כאשר המענה האמור הונח לפני בית המשפט בעת הכרעתו. כך נקבע שם: "כפי שציינה היועצת המשפטית לממשלה בתשובתה לפניית העותרים, בקשה לעיכוב הליך הפלילי היא '...פרוצדורה, המשרתת, על-פי רוב, את הנאשמים בפלילים, אשר להם יכולת הבחירה אם לבקש לממש אפשרות זו (ובכך לא לממש את זכותם לבירור אשמתם)'. כלומר, הטעם העומד ביסוד סעיף 3.1 להנחיה, הקובע כי בקשה לעיכוב הליך פלילי יכול שתוגש על-ידי הנאשם או מי מטעמו, נעוץ בהגנה על האינטרס של הנאשם בניהול ההליך הפלילי, ועל זכותו לעמוד על מיצוי ההליך הפלילי בעניינו וקביעת חפותו (כך לתקוותו). [...] לאור הטעם האמור, העתירה דנן אינה 'רק' עתירה ציבורית בהקשרה קיים נפגע ישיר שבחר לא לעתור, אלא עתירה בה לנפגע הישיר, בענייננו ראש הממשלה, יכול ותהיה השקפה לפיה עצם הפנייה (בענייננו, לעיכוב ההליכים בהליך הפלילי המתנהל כנגדו), קל וחומר היענות לה, פוגעת בזכויותיו. זאת ועוד: העותרים אינם תוקפים את ההנחיה, וגם לכך יש השלכות על עתירתם. התוצאה של כל האמור לעיל הינה שגם אם מקבלים את טענתם של העותרים כי הנזק שההליך הפלילי כנגד ראש הממשלה גורם לביטחון המדינה (כך לטענתם, לגביה איני מביע כל עמדה), יש בו כדי להצדיק הכרה בעתירה ציבורית המוגשת על ידם, עדיין, בהקשר המאוד מיוחד דנן, ומהטעם עליו עמדתי לעיל, התוצאה היא שונה מהמבוקש על ידי העותרים.   יתר על כן, בהיעדר טיעון התוקף את ההנחיה, נראה כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר עילה להתערבותנו בהחלטה לדחות את פנייתם של העותרים" (שם, פסקאות 11-9). לא מצאתי כל טעם מבורר העשוי להצדיק את הידרשותו של בית משפט זה בשנית לאותו עניין, פחות מחודשיים לאחר מתן פסק הדין בעתירה השניה. הנימוקים לדחיית העתירה השניה, בהעדר עילה להתערבות – עומדים בעינם. זאת בפרט, בזכרנו את אמת המידה המצמצמת ביותר החלה באשר להתערבות בהחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של רשויות התביעה; לא כל שכן – עת עסקינן בהחלטות הנוגעות לסמכות הייחודית לעיכוב הליכים לפי סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו למשל: בג"ץ 3272/24 פלוני נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 14-13 (1.7.2024); ראו גם בפסק הדין בעתירה הראשונה). העתירה נדחית אפוא בזאת; ממילא, נדחות עִמה גם הבקשות למתן צו ארעי ולמתן צו ביניים. בהתחשב בכך שטענות העותרים נדחו אך לאחרונה על-ידי בית משפט זה, מחד גיסא; ובשים לב לכך שלא נתבקשה תגובה, מאידך גיסא, יִשאו העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 2,500 ש"ח; בשיעור נמוך – "אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה" (שופטים טז, כח). ניתן היום, ב' אלול תשפ"ה (26 אוגוסט 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת