פרנק סגל נ. ללי מנשרוב

פסק-דין בתיק ע"א 6141/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6141/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: פרנק סגל נ ג ד המשיבים: 1. ללי מנשרוב (פורמלית) 2. מישורים חברה לפיתוח בע"מ 3. גיל בלוטרייך 4. דני הרצוג 5. עו"ד רפאל מוזס ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.6.2014 ב-ת.א. 25969-06-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' שינמן תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"ו (2.11.2015) בשם המערער: עו"ד יאיר אשכולי; עו"ד אלי הלם בשם המשיבה 1: פטורה מהתייצבות בשם המשיבים 4-2: עו"ד רונן הורוביץ; עו"ד ירון אלון בשם המשיב 5: עו"ד יואב רזין; עו"ד אורן מאור; עו"ד טל ברנד פסק-דין משלים (המשיב 5) הנשיאה מ' נאור: 1. המערער רכש בשנת 1997 מהמשיבה 1 (שהיא משיבה פורמאלית בערעור שלפנינו) את זכויותיה בקרקע חקלאית ברעננה בשטח של כ-5 דונם (להלן: המקרקעין). המקרקעין הם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל). רכישה זו עמדה במרכז תביעה שהגיש המערער בשנת 2010, לאחר שבשנת 2006 שונה ייעוד המקרקעין והמערער נדרש להשיבם למינהל ולדבריו לא קיבל עבורם פיצוי. התביעה הוגשה כנגד חמישה נתבעים: המשיבה 1 שהיתה כאמור החוכרת הקודמת במקרקעין, המשיבים 4-2 שהיו המתווכים ברכישה והמשיב 5, עו"ד רפאל מוזס, שייצג בעסקת הרכישה את המערער. כתב התביעה המתוקן ייחס למשיבים תרמית, הפרת הסכם, רשלנות מקצועית, והפרת חובה חקוקה, וזאת בשל "תרגיל עוקץ" מתוחכם שנטען כי אחראים לו המשיבים 4-1 ובשל רשלנות מקצועית, לכאורה, ואי שמירה על זכויותיו של המערער מצדו של המשיב 5. הסכום שנתבע היה כ-10 מיליון ₪. המערער טען בין השאר כי שילם בפועל סכום הגבוה משמעותית מהסכום בו נקב ההסכם. 2. התביעה נדחתה על כל רבדיה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט י' שינמן) בפסק דין מקיף ומנומק. לענייננו, לא ראיתי צורך לעמוד בהרחבה על פרטי הפרטים. די שאציין כי טענות עובדתיות שונות שהעלה המערער – הטענה כי שילם סכומים עודפים והטענה לפיה זויפה חתימתו על גבי הסכם ועל גבי תצהיר שנערכו מול המינהל – נדחו; בית המשפט קבע שעדותו אינה אמינה, וסמך ממצאיו על עדויות המשיבים. המערער חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 90,000 ש"ח. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. מלכתחילה הוגדרה המשיבה 1 כמשיבה פורמאלית בערעור, והערעור כוון נגד המתווכים (המשיבים 4-2) ונגד עו"ד מוזס (המשיב 5). במהלך הדיון בערעור בפנינו ביום 2.11.2015 ובעקבות הערותינו חזר בו המערער מהערעור כלפי המשיבים 4-2. המערער חויב בפסק הדין החלקי בהוצאות מופחתות לעניין משיבים אלה. בסופו של דבר, ועל אף המלצתנו שהמערער יחזור בו מן הערעור גם בעניינו של המשיב 5, עמד המערער על ערעורו כלפי משיב זה. הערעור שלפנינו מכוון אפוא לעניינו של המשיב 5 בלבד. 3. לאחר שעיינו בטענות הצדדים והוספנו ושמענו טענות על-פה, אין אנו רואים מקום להיעתר לערעור. כאמור, גרסתו העובדתית של המערער נדחתה כליל בבית המשפט המחוזי. בערעור לפנינו העלה המערער טענה חדשה אשר לא בא זכרה בכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית המשפט קמא. לפי טענה זו, המשיבים 5-2 לא יידעו את המערער כיאות על כך שאם יהיה שינוי בייעוד המקרקעין, לא רק שהמקרקעין יוחזרו למינהל, אלא שהמערער לא יהיה זכאי לפיצוי כלשהו בגינם (משום שרכש אותם לאחר המועד הקובע לעניין החלטה 727 של המינהל אשר חלה בתקופה הרלוונטית על קרקע חקלאית). זאת, כך הטענה, אף שנתונים אלה היו ידועים למשיבים 5-2 במועד כריתת ההסכם. לטענת המערער, בכך הפר המשיב 5 את חובת הנאמנות שלו כעורך-דין כלפיו כלקוח. 4. קו טיעון זה הוא כאמור בבחינת טענה חדשה. לטעמי, די בכך כדי לדחות את הערעור בעניין המשיב 5. נושא ההסברים שניתנו למערער בעניין הפיצוי לו יזכה אם יידרש להחזיר את הקרקע למינהל, לא הועמד כלל בפני בית המשפט קמא כפלוגתא המחייבת בירור. הוא הועלה רק בשלב מאוחר של הדיון בפני בית המשפט, וזאת תוך סתירה לגרסה העובדתית שהוצגה בכתב התביעה המתוקן, ומסיבה זו התייחס אליו בית המשפט בקצרה בפסק דינו. בית המשפט ציין, ובצדק, כי המערער אסף טענות מן הגורן ומן היקב והעלה כל טענה אפשרית כדי לקבל פיצוי, ומשכך "הציג גרסאות שונות המעידות כשלעצמן על מופרכות התביעה" (עמוד 18 לפסק הדין). זאת ועוד: בית המשפט קבע ברורות כי לא הוכחו הטעייה, תרמית, מצג שווא או רשלנות מצד מי המשיבים. עוד נקבע כי המערער ידע בעת החתימה עם ההסכם מה טיב המקרקעין ומהן המשמעויות הנובעות מכך. כן קבע בית המשפט מפורשות שהמערער זכה לקבל את כל ההסברים הנדרשים הן מהמשיב 5 עצמו, הן מאחרים, והן ממסמכים רלוונטיים שהוצגו בפניו. כל אלה הם בגדר ממצאים שבעובדה, אשר אין לנו כל עילה להתערב בהם. ממילא, המערער אף לא ביקש מאתנו, ובצדק, להתערב בממצאים אלה. גם מטעם זה יש לדחות את הערעור. 5. סוף דבר: המערער ניסה לבסס עילה שלא עלתה כלל בתביעתו המתוקנת בפני בית המשפט קמא, ולנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו בפסק הדין – גם אין לקבל עילה זו. אשר על כן יש מקום לדחיית הערעור גם לגבי המשיב 5 וכך אנו מורים. המערער ישלם למשיב 5 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. חלק מההוצאות ישולם מיתרת הפיקדון שתיוותר לאחר העברת ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים 2-4. ניתן היום, ‏כ"א בחשון התשע"ו (‏3.11.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14061410_C11.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il