מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 6141/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6141/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.7.2011 בתפ"ח 6032-03-11 שניתן על-ידי כב' השופטים: י' כהן, א' הלמן ו-ב' ארבל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשע"ב (2.7.2012) בשם המערערת: עו"ד ג'ואי אש בשם המשיב: עו"ד זכי כמאל פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י' כהן, א' הלמן ו-ב' ארבל) על המשיב בגין עבירות אלימות ועבירות נשק בהן הורשע. על המשיב נגזרו שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, תוך שנקבע כי חמישה חודשים מתוכו ירוצו בחופף וחמישה חודשים במצטבר. בנוסף נגזרו על המשיב העונשים הבאים: עונש מאסר מותנה של עשרים וארבעה חודשים כי לא יעבור במשך שלוש שנים עבירה מסוג העבירות שבהן הורשע או עבירת אלימות מסוג פשע; עונש מאסר מותנה של שמונה חודשים כי לא יעבור במשך שנתיים עבירת אלימות או עבירה הנוגעת לנשק מסוג עוון; קנס כספי בסך של 5,000 ש"ח; ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר דינו של בית משפט קמא 1. המשיב הורשע על-פי הודאתו בגרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 בצירוף 335(א)(1) לחוק העונשין. על-פי העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, בין המשיב לבין המתלונן הייתה היכרות מוקדמת וביום 18.2.2011 נתקלו השניים זה בזה שעה שכל אחד מהם נסע בכלי הרכב שלו. המשיב, שחשד כי המתלונן ירה בו מספר ימים קודם לכן, סימן למתלונן שהוא מעוניין לשוחח עימו והשניים נסעו למקום מפגש בכביש שירות הנמצא ביציאה מכפר איכסאל. המתלונן המתין במקום המפגש ומשהגיע המשיב למקום הוא עצר את כלי הרכב שלו וירה לעבר המתלונן, תוך שהוא פוגע בידו הימנית וגורם לו לפצע ירי שבעקבותיו נזקק המתלונן לטיפול רפואי. ביום 8.5.2011 הורשע המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ובמסגרת הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים לא גובשה הסכמה באשר לעונש ולפיכך השמיע כל אחד מן הצדדים את טיעוניו בעניין זה. 2. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב את העונשים שפורטו בפתח פסק הדין בגין העבירות שבהן הורשע וזאת בדעת רוב של השופטים ב' ארבל ו-י' כהן וכנגד דעתה החולקת של השופטת א' הלמן אשר סברה כי יש לגזור על המשיב עונש חמור יותר ולהעמידו על חמישים וחמישה חודשי מאסר בפועל וכן להפעיל את מלוא המאסר המותנה שנגזר עליו בעבר באופן מצטבר. שופטי הרוב עמדו בפסק דינם על חומרת העבירות בהן הורשע המשיב ועל הצורך בגמול על עבירות מעין אלו ובהרתעה מפניהן. בפרט צוין הצורך בהרתעתו של המשיב כמי שהורשע בעבר בעבירות הנוגעות להחזקת נשק אשר חרף העונש שנגזר עליו בגינן - שישה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר מותנה - לא תיקן את דרכיו ואף עשה שימוש פוגעני בכלי נשק באופן שעלול היה להביא לפגיעה חמורה במתלונן ובעוברי אורח. עוד ציינו שופטי הרוב כי שירות המבחן נמנע ממתן המלצה שיקומית לגבי המשיב וכי מכתבו של ראש המועצה המקומית, לפיו נערך הסכם סולחה בין משפחתו של המשיב לבין משפחת המתלונן, דל בפרטים ולא ניתן ללמוד ממנו אם אכן יושבו ההדורים בין הצדדים. בצד הקולא עמדו שופטי הרוב על כך שהמשיב הודה בעבירות שיוחסו לו כבר בפתח ההליך וחסך מן המתלונן את הצורך להעיד. כמו כן צוין כי המשיב אדם צעיר, נשוי ואב לשני ילדים אשר עד לביצוע העבירה הקודמת בשנת 2009 ניהל אורח חיים נורמטיבי ואף הביע חרטה על מעשיו. כמו כן ראו שופטי הרוב מקום ליתן משקל להמלצת שירות המבחן לפיה יש להסתפק במקרה דנן בהשתת עונש מאסר לתקופה קצרה אשר די בה להבהיר למשיב את חומרת מעשיו ואשר תהיה אפקטיבית לגביו בעוד שתקופת מאסר ארוכה עלולה לחשוף אותו להשפעות שליליות ולהפנמת דפוסי התנהגות עבריינים. השופטת א' הלמן בדעת המיעוט סברה לעומת זאת כי נוכח הנסיבות החמורות בהן ביצע המשיב את העבירות לא ניתן להסתפק בעונש שהטילו שופטי הרוב ויש לגזור עליו כאמור עונש מאסר בפועל לתקופה של חמישים וחמישה חודשים וכן להפעיל את מלוא המאסר המותנה שנגזר עליו בעבר באופן מצטבר. השופטת א' הלמן עמדה על כך שמדובר בעבירת אלימות חמורה שבוצעה תוך שימוש בנשק חם, לאחר תכנון ומתוך מטרה לפגוע במתלונן. עוד ציינה כי מעשיו של המשיב עלולים היו לגרום למתלונן פגיעה קשה יותר ואף לפגוע באזרחים תמימים וכי רף הענישה המקובל לעבירות אותן ביצע המשיב נע בין חמש וחצי לתשע שנות מאסר. בנוסף, הדגישה השופטת א' הלמן את הצורך למגר את תופעת השימוש בנשק לצורך פתרון סכסוכים ובפרט את הצורך בהרתעתו של המשיב, נוכח העובדה שהוא ביצע את העבירות שעה שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. כמו כן צוין כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב אינו חיובי וכי המלצת שירות המבחן להסתפק בתקופת מאסר קצרה אינה עולה בקנה אחד עם יתר הנתונים שפורטו בתסקיר ואינה מתחשבת בכך שעונש המאסר שנגזר על המשיב בעבר לא הרתיע אותו מלחזור ולהחזיק בנשק ואף לעשות בו שימוש. טענות הצדדים ותסקיר שירות המבחן 3. בערעור שלפנינו טוענת המדינה כי העונש שנגזר על המשיב סוטה לקולה במידה ניכרת מהעונש הראוי בנסיבות המקרה; כי העונש אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב; וכי הוא חוטא לשיקולי הגמול וההרתעה. לטענת המדינה, מעשיו של המשיב בוצעו לאחר תכנון וללא התגרות תכופה, ורק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה חמורה יותר. עוד טוענת המדינה כי התנהלותו של המשיב וניסיונו ליישב סכסוכים באמצעות שימוש בנשק מעידה על כך שהוא הפנים קודים עבריינים חמורים וכן על כך שלא היה די בעונש המאסר שנגזר עליו בעבר ואף לא בעונש המאסר המותנה שריחף מעל ראשו כדי להרתיעו. המדינה מוסיפה וטוענת כי בא-כוחו של המשיב לא הציג את הסכם הסולחה שנערך עם המתלונן כמקובל, וכי נוכח עמדת שירות המבחן לפיה המשיב לא הפנים את חומרת הפגיעה שגרם למתלונן והוא אינו חש אמפטיה כלפיו ממילא אין מקום להתייחס לסולחה כשיקול לקולת העונש. לטענת המדינה, נוכח התפשטותן של תופעות אלימות בחברה היה על בית המשפט ליתן ביטוי עונשי הולם לצורך בהרתעה, בפרט משמדובר בעבירה שעניינה שימוש בנשק חם. עוד נטען כי החומרה היתרה הגלומה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה אינה היקף הפציעה הנגרמת לקורבן אלא הכוונה המיוחדת של העבריין לגרום לו נזק. המדינה אף נסמכת, בין היתר, על דעת המיעוט של השופטת א' הלמן, לפיה רף הענישה המקובל בנסיבות המקרה נע בין חמש וחצי לתשע שנות מאסר, והיא מציינת עוד כי לא הייתה הצדקה לקבוע שעונש המאסר המותנה ירוצה ולו בחלקו בחופף לעונש המאסר בפועל. המשיב מצידו טוען כי התערבותה של ערכאת הערעור בעונשים הנגזרים על-ידי הערכאה הדיונית היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או למקרים בהם העונש שהוטל חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות. לטענת המשיב, אין מקום להחמיר בעונשו שכן הלכה למעשה נגזרו עליו שישים וחמישה חודשי מאסר, מהם ארבעים ואחד חודשי מאסר בפועל ועשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי. עוד טוען המשיב כי המתלונן נכח בכל הישיבות שהתקיימו בבית משפט קמא, הביע את הסכמתו להסדר הטיעון שנערך עם המשיב והוא מעוניין בשחרורו, נוכח הסולחה הכנה שנערכה בין משפחות השניים. המשיב טוען עוד כי דעת המיעוט של השופטת א' הלמן נשענה על גזרי דין שניתנו בנסיבות שונות וחמורות בהרבה מאלו שהתרחשו במקרה דנן ועל כן אין להקיש מהם לענייננו. לבסוף נטען כי עונש מאסר חמור יותר יקשה על המשיב לשוב לאורח חיים נורמטיבי וכי מן התסקיר עולה כי מדובר באיש משפחה מסור. להשלמת התמונה יצוין כי מן התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המשיב לבית משפט זה עולה כי מאז החל לרצות את עונשו הוא היה מעורב במספר אירועים אלימים בכלא. עוד עולה מהתסקיר כי המשיב אינו משולב בתהליך טיפולי וכי חרף הרצון שהביע לשנות את דפוסי פעולתו האלימים הוא שב ומגיב באלימות בסיטואציות שונות. דיון 4. דין הערעור להתקבל. אכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור לחומרה או לקולא בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית, והיקף ההתערבות מצטמצם לאותם המקרים שבהם נפלה טעות בגזר הדין או למקרים שבהם העונש חורג באופן מובהק מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פיסקה 8 (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). בחינת המקרים שבהם הורשעו נאשמים בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, כבעניינו, מגלה כי קשת הענישה נעה בין שלושים חודשי מאסר לתשע שנות מאסר, הכול תוך מתן הדעת לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של מבצעה (ראו למשל: ע"פ 5466/09 ווהב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.1.2010); ע"פ 10662/06 גריצנקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007) (להלן: עניין גריצנקו); ע"פ 8498/07 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.2008); ע"פ 6022/10 שלעאטה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.3.2012); ע"פ 4995/11 חן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.5.2012); ע"פ 5034/10 ביקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011); ע"פ 7374/07 שמאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.11.2009); ע"פ 2854/08 איסקוב נ' מדינת ישראל, פיסקה ח (טרם פורסם 18.1.2009); ע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל, פיסקה 19 (טרם פורסם, 29.10.2008) והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין פרטוש)). כך, למשל, בעניין גריצנקו נדחה ערעור על חומרת העונש שהוטל על צעיר אשר עקב סכסוך שפרץ במסיבת יום הולדת בינו לבין המתלונן, נטל את נשקו הצה"לי של חברו ירה ופגע במתלונן כך שזה נזקק לטיפול רפואי. בית המשפט שקל, בין היתר, את הודאתו ואת החרטה שהביע, את גילו הצעיר ואת העדר העבר הפלילי שלו והותיר על כנו את העונש שנגזר על הצעיר - שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. מנגד, בעניין פרטוש, שנזכר בחוות דעתה של השופטת א' הלמן, נדון ערעורו של אדם אשר לאחר ויכוח שפרץ בינו לבין אחיו בדירת אימם, שב לדירה כשהוא מלווה באדם נוסף, הוציא סכין ממכנסיו ודקר את אחיו מספר פעמים ולאחר מכן עזב את המקום כשהוא מותיר את אחיו בדירה. בנוסף הואשם המערער באותו מקרה בשיבוש מהלכי משפט עקב תיאום גרסאות בינו לבין האדם הנוסף שנכח באירוע. אותו מערער אף כפר במעשים שיוחסו לו ולאחר שהורשע נגזר עונשו בבית המשפט המחוזי לשש שנות מאסר בפועל, בין היתר נוכח העובדה שלחובתו הרשעות קודמות, וערעור שהגיש על חומרת העונש נדחה. 5. המעשים שבהם הורשע המשיב במקרה שלפנינו חמורים הם. המשיב עשה שימוש באקדח אותו החזיק שלא כדין, בכוונה לפגוע במתלונן עימו היה מסוכסך. למעשיו נלוו תכנון ונחישות להוציא את הכוונה מן הכוח אל הפועל. נופך מיוחד של חומרה נילווה למעשיו של המשיב בהינתן הרשעתו הקודמת בעבירות של החזקת נשק ואף שיש צדק בטענת הסנגור כי המקרים שנזכרו בחוות דעתה של השופטת א' הלמן נבדלים בנסיבותיהם מן המקרה דנן, נראה כי שופטי הרוב לא נתנו משקל הולם לחומרת מעשיו של המשיב במקרה דנן ולצורך המוגבר הקיים בהרתעתו בשל העובדה ששב לסורו והפעם אף ירה בנשק שבו החזיק שלא כדין למרות המאסר המותנה שריחף מעל ראשו. זאת ועוד, עבירות נשק והשימוש בו לביצוע עבירות אלימות הפכו נפוצות מדי במקומותינו. על כן, מן הראוי ליתן במקרים כגון אלה משקל מוגבר גם לצורך בהרתעת הרבים. בהינתן שיקולים אלה ובאיזון שיש לערוך בינם ובין השיקולים לקולא אותם מנה בית משפט קמא ובהם: הודאתו של המשיב והחרטה שהביע, גילו הצעיר, היותו איש משפחה מסור והסולחה שנערכה בין משפחתו לבין משפחת המתלונן (שאינני רואה מקום להטיל ספק בכנותה), אציע לחברותיי להעמיד את עונש המאסר בפועל שיוטל על המשיב בגין העבירות שבהן הורשע על ארבעים ושמונה חודשים תחת שלושים ושישה החודשים שגזר עליו בית משפט קמא. יתר חלקי גזר הדין לרבות הפעלת חמישה חודשים מתוך המאסר המותנה במצטבר וחמישה בחופף, יוותרו על כנם. בסך הכול יהא על המשיב לרצות, אפוא, חמישים ושלושה חודשי מאסר בפועל ואילו יתר רכיבי גזר הדין שניתן על-ידי בית משפט קמא, קרי: עונשי המאסר המותנים, הקנס הכספי והפיצוי - יעמדו בעינם. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ב (5.7.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11061410_V09.doc אנ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il