אורן אבוקסיס נ. מדינת ישראל שרות בית הסוהר

פסק-דין בתיק בג"ץ 6128/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6128/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ד' ברלינר העותר: אורן אבוקסיס נ ג ד המשיב: מדינת ישראל שרות בית הסוהר עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשס"ז (21.12.06) בשם העותר: עו"ד מ' רובינשטיין ועו"ד י' איציקוביץ בשם המשיב: עו"ד א' דגן פסק-דין השופטת ע' ארבל: נציב שירות בתי הסוהר החליט על פיטוריו של העותר משירות בתי הסוהר בשל אי התאמה על רקע הגשת כתב אישום נגדו בעבירות של קבלת שוחד מאסיר, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית ואי מילוי חובה רשמית. העותר קובל על פיטורין אלה, מבקש למנוע אותם בהיות הפיטורין שלא כדין ושלא בצדק, להורות למשיב להמתין עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו טרם מתן ההחלטה על פיטוריו, להחזירו לשירות ולשבצו בתפקיד אחר מזה שמילא עד כה. 1. העותר הועסק בשירות בתי הסוהר מאז דצמבר 1994 בתפקידים שונים. החל משנת 2002 הוא שימש כעוזר קצין מודיעין בכלא אשל שבבאר שבע. במהלך שנת 2004 נוהלה נגד העותר חקירה סמויה על ידי המשטרה בחשד לקבלת שוחד והפרת אמונים. בסוף שנה זו נעצרו העותר וחשודים נוספים בפרשה. עם שחרורו של העותר בערובה החליט שרות בתי הסוהר על השעייתו. לאחר שהתקיים לעותר שימוע בפני פרקליטת מחוז הדרום, הוגש ביום 1.5.06 נגדו ונגד שלושה נאשמים נוספים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כאמור, כתב האישום מייחס לעותר עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית ואי מילוי חובה רשמית. על-פי עובדות כתב האישום, היה העותר מעורב, יחד עם קצין המודיעין בכלא, ויחד עם בן דודו, בקבלת כספים מאחד האסירים בכלא אשל בתמורה לטובות הנאה שונות, כגון סיוע לצאת לחופשות, קבלת התייחדויות, השתלבות בעבודה בין כתלי הכלא והשפעה על המלצה לשחרורו המוקדם של האסיר שתובא בפני וועדת השחרורים. 2. בעקבות הגשת כתב האישום נערך לעותר שימוע במשרדי שירות בתי הסוהר. לאחר השימוע הודיע נציב שירות בתי הסוהר לעותר על פיטוריו החל מיום 4.8.06. החלטה זו אושרה על ידי השר לביטחון פנים בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר). בהודעה מצוין כי המעשים המיוחסים לעותר מהווים פגיעה חמורה באמון ובביטחון הציבור, ובוצעו תוך ניצול לרעה של תפקידו וסמכויותיו של העותר כקצין מודיעין. כן נכתב כי העבירות המיוחסות לעותר יש בהן קלון. 3. העותר מבקש כי יינתן על ידי בית משפט זה צו שיאסור על פיטוריו עד למתן פסק דין במשפט הפלילי המתנהל נגדו. כן מתבקש בית המשפט ליתן צו עשה המחייב את שירות בתי הסוהר להחזיר את העותר לעבודתו בתפקיד שונה מזה שמילא עד להגשת כתב האישום נגדו. יצוין כי בקשתו של העותר למתן צו ביניים נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת נאור) ביום 1.8.06. 4. העותר טוען כי מעיון בחומר הראיות הלכאורי עולה כי אין כל ראיות ישירות להוכחת אשמתו, וכי אף הראיות הנסיבתיות לא מבססות תשתית פלילית נגדו. לטענתו, פיטוריו יגרמו לו נזק בלתי הפיך, שכן שירות בתי הסוהר לא יהיה מחויב לשוב ולקבלו לעבודה אם וכאשר יזוכה, וכן יפגעו זכויותיו הכלכליות, קידומו ומרכיבי שכרו. לטענתו, לו היה עובד מדינה לא היה ניתן לפטרו אלא רק להשעותו. העותר מציין כי במהלך שירותו שימש בתפקידים שונים, ועל כן ניתן להעסיקו בתפקיד אחר שאינו קשור לתפקידו האחרון. עוד הוא מעריך כי שמיעת התיק תסתיים תוך זמן קצר. 5. שירות בתי הסוהר מציין כי פיטורי העותר נעשו בהתאם לסמכותו של נציב שירות בתי הסוהר במסגרת הוראות סעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר, וכן בהתאם להליכים הקבועים בפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 02.07.00. לטענתו, תיק החקירה נגד העותר כולל ראיות חד משמעיות ובלתי תלויות לביצוע עבירות שיש עמן קלון, אשר לפי נהלי שירות בתי הסוהר מצדיקות את פיטוריו של העותר על אתר. כן הוא מציין כי העותר לא שיתף פעולה בחקירתו, לא נתן כל הסבר לראיות השונות שהצטברו נגדו, ואף סירב למסור מידע שטען שיש ברשותו ללא שתובטח משרתו. עוד טוען שירות בתי הסוהר, כי פסיקת בית משפט זה הכירה בסמכותו של נציב שירות בתי הסוהר לנקוט באמצעי מנהלי של פיטורי סוהר עוד בטרם הורשע הסוהר בדין פלילי, וכי רף הראיות הנדרש לשם כך הוא פחות מזה הנדרש לצורך ההליך הפלילי. לפיכך, מדובר בהחלטה סבירה ונכונה. לבסוף מזכיר שירות בתי הסוהר כי בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הרשות המוסמכת, קל וחומר כאשר מדובר בשירות היררכי ומיוחד מסוגו של שירות בתי הסוהר. 6. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו במסמכים שהוגשו מטעמם, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. נציב שירות בתי הסוהר פעל במסגרת סמכותו כאשר הורה על פיטוריו של העותר, וזאת בהתאם לסעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע כי אחד מתפקידי נציב שירות בתי הסוהר הינו: "להשעות, לשחרר או לפטר סוהר, אם הוכח להנחת דעתו שהסוהר מתרשל או בלתי יעיל במילוי תפקידו או אינו מתאים לתפקידיו מסיבה אחרת, וכן להשעות סוהר שהואשם בהתנהגות שלא כשורה, ובלבד שסוהר בכיר לא יושעה, וסוהר מדרגת מישר ומעלה לא יפוטר, אלא באישור השר". לעותר ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיו ואת הסבריו, הן במסגרת החקירה הפלילית, והן במסגרת השימוע שנערך לו בטרם פיטוריו בשירות בתי הסוהר. הפיטורים נעשו רק לאחר תום החקירה הפלילית, כאשר נאספו כבר כל הראיות בעניין, ולאחר הגשת כתב אישום כנגד העותר. לפיכך, לא ניתן לומר כי נפגעו כללי הצדק הטבעי בעניינו של העותר, כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, או כי ההחלטה לא התבססה על בירור עובדתי מעמיק של הפרשה (ראו בג"ץ 668/81 מעדי נ' שר הפנים, פ"ד לז(1) 744 (1983)). לפיכך, לא נותר לנו אלא לבחון את סבירות ההחלטה – אם אמנם היה לו לנציב שירות בתי הסוהר טעם מספיק וראוי להגיע לכלל מסקנה כי העותר אינו מתאים לתפקידו. 7. כבר נפסק על ידי בית משפט זה כי נציב שירות בתי הסוהר רשאי לפטר סוהר אף בטרם הורשע בדין הפלילי, וכי לשם כך די להחלטה שתעוגן בראיות מנהליות הולמות (בג"ץ 2234/06 שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 27.7.06) (להלן: עניין שרוף). בדומה, באשר לפיטורי שוטר, ראו בג"ץ 204/81 בן נעים נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לה(4) 469 (1981)). עם זאת, ודאי כי החלטה מעין זו של נציב שירות בתי הסוהר תיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה וההצדקה לפיטורין אלו. מחד גיסא יש לזכור כי פיטוריו של אדם הינם צעד קשה ופוגעני שיש לנקוט בו בזהירות רבה. על החלטה כזו להיות מבוססת על טעם בעל משקל, ויש לבחון האם לא ניתן לנקוט בצעד שפגיעתו פחותה (עניין שרוף). מאידך גיסא, יש לשים לנגד עינינו את הכלל כי שיקול הדעת בעניין פיטורי סוהר נתון לנציב שירות בתי הסוהר, ויש לשים לב כי מדובר במערכת היררכית אשר המשמעת ודרכי ההתנהגות בה חייבות להיות ללא דופי (בג"ץ 6208/04 אבו עמרה נ' נציב שרות בתי הסוהר, תק-על 2004(3) 2037). 8. עיינו בעתירה ובנספחיה, בתגובתו של המשיב, שמענו בהרחבה טיעון בעל-פה מפי בא-כוח העותר, כמו גם טיעוני באת-כוח המשיבה שהציגה עיקרי חומר הראיות, ובו, בין היתר, העברות כספים לחשבונה של אשת העותר מבלי שניתן לכך הסבר מהעותר ששמר על זכות השתיקה, ונחה דעתנו כי לא נפל פגם בהחלטתו של נציב שירות בתי הסוהר, ואין לראותה כחורגת ממתחם הסבירות. ראשית נציין כי רשויות התביעה קנו ידע וניסיון רב, וחזקה עליהן כי תעשינה כמיטב יכולתן להעמיד לדין את מי שראוי להעמיד לדין ולא להעמיד לדין את מי שאין זה ראוי כי יועמד לדין. מעבר לכך, לאחר שעיינו בראיות שנאספו כנגד העותר ובהודעותיו של העותר, אנו סבורות שקיימות ראיות ברמה המנהלית לצורך קבלת החלטת הפיטורין. העותר מואשם בעבירות חמורות ביותר, אשר ביניהן לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים. העבירות בוצעו, על-פי כתב האישום, יחד עם קצין המודיעין שהיה ממונה על העותר בכלא אשל. העותר מואשם כי קיבל שוחד לפחות בשלוש הזדמנויות. כספי השוחד שולמו לעותר ולממונה על מנת לאפשר לאסיר לרכוש סמים וטובות הנאה שונות, ובכללן סיוע ביציאה לחופשות, קבלת התייחדות, השתלבות בעבודה בין כתלי הכלא, וכן קבלת המלצה חיובית לעניין שחרור מוקדם בפני וועדת השחרורים. העותר אף עמד, על-פי הנטען, בקשרים אסורים עם בני משפחת האסיר לצורך תיאום וקבלת כספי השוחד. כן איפשר העותר, על-פי כתב האישום, לאסיר בטחוני להחזיק במכשיר טלפון נייד, לבצע ממנו שיחות בניגוד לכללים תוך חשש לפגיעה בביטחון המדינה הנובע מכך. העבירות התבצעו בקשר הדוק לתפקיד שמילא העותר במסגרת שירות בתי הסוהר, ותוך שהוא מנצל, לכאורה, את הסמכויות שהופקדו בידיו ואת האמון שניתן בו. במצב דברים זה מקובלת עלינו גישתו של נציב שירות בתי הסוהר לפיה לא ניתן להעסיק את העותר במסגרת השירות, אף לא בתפקיד שונה מזה שמילא. אכן, האישומים והחשדות טרם באו לכלל הרשעה וכפי שהסתבר לנו בדיון, הדרך עדיין ארוכה עד לסיום ההליכים, בניגוד לתקוותו של העותר. השאלה לעת הזו בפנינו הינה האם חרג המשיב מסמכותו או ממתחם הסבירות והמידתיות שבגדרו עליו לפעול עת הורה כבר בשלב זה על פיטורי העותר (ראו עניין שרוף). כאמור, אנו סבורות שהתשובה לכך היא שלילית. 9. באשר לבקשתו של העותר כי יושעה מעבודתו תחת להיות מפוטר. גם בעניין זה לא מצאנו כי החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר אינה סבירה בנסיבות העניין. העותר היה מושעה מתפקידו החל מחודש דצמבר 2004 ועד ליום 4.8.06, דהיינו כמעט שנתיים תמימות. יש לציין כי בתקופת השעייתו של סוהר מתפקידו משולמת לו לפחות חצי ממשכורתו. במצב הדברים הנוכחי יכול נציב שירות בתי הסוהר לשקול במסגרת שיקוליו גם שיקול כלכלי לפיו באם תוארך תקופת השעייתו של הסוהר יאלץ שירות בתי הסוהר להמשיך ולשלם לו חלק ממשכורתו, ללא שאותו סוהר מבצע עבודה כלשהי. בנסיבות העניין שבפנינו אין לומר כי שיקול זה אינו סביר, ויש להדגיש כי מדובר בכספי ציבור. העותר טוען כי לו היה עובד מדינה לא היה ניתן לפטרו אלא רק להשעותו, וזאת בהתאם לסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, הקובע כי "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין". העותר צודק בטענתו, אך איני סבורה כי יש בכך כדי לפסול את החלטת נציב שירות בתי הסוהר. המחוקק לא כלל הוראה מעין זו בחוקים הנוגעים לעובדי שירות בתי הסוהר והמשטרה, ונראה שלא בכדי. כאמור, הן המשטרה והן שירות בתי הסוהר הינם ארגונים היררכיים המצויים בליבת שלטון החוק בישראל ומחייבים באופן מיוחד קיומה של משמעת והתנהגות ללא דופי בשורותיהם. מכל מקום, לראשי ארגונים אלו ניתן שיקול דעת רחב יותר באשר לפיטורי עובד עוד בטרם הרשעתו בדין. אשר על כן אין לקבל את טענת העותר בעניין זה. 10. לסיכום נאמר כי שיקול הדעת בנושא הפיטורין נתון לנציב שירות בתי הסוהר ולא מצאנו פגם או סירכה בשיקול דעתו. לא התעלמנו מכך כי פיטוריו של אדם אחרי שנות שירות רבות הינם צעד קשה וחמור ואין לנקוט בו כלאחר יד, אך כאמור הדבר מצוי בסמכותו של הנציב, והוא איזן באופן סביר בין השיקולים השונים המונחים על הכף, ובכלל זה זכויותיו של הסוהר, תפקודו התקין של השירות ואמון הציבור במערכת הכליאה (עניין שרוף). 11. העותר טוען כי ההחלטה לפטרו יוצרת מצב בלתי הפיך. בעניין זה רשמנו בפנינו את הודעת באת-כוח המדינה, כי במידה ויזוכה העותר מכל אשמה (ולא מחמת הספק) יהיה מוכן שירות בתי הסוהר להחזירו לעבודה במסגרת השירות. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל. ניתן היום, י"ג בטבת תשס"ז (3.1.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06061280_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il