פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6126/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים 2. בית הדין השרעי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד סוהיר ס. זידאן; עו"ד תמר חלומה שחאדה בשם משיבים 2-1: עו"ד מוחמד דיק בשם משיב 3: עו"ד קאזם כיואן פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בפסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים) מיום 26.12.2019, בו נדחה ערעור העותרת על החלטת בית הדין השרעי בחיפה (להלן: בית הדין). בפסק דינו של בית הדין לערעורים נקבע כי אין להוסיף הפרשי הצמדה על סכום המוהר הדחוי שנקבע במעמד הסכם הנישואין של בני הזוג, בין אם המוהר נקבע במטבע ישראלי ובין אם נקבע במטבע זר. העותרת ומשיב 3 נישאו זל"ז ביום 28.7.1990. בהסכם הנישואין בין השניים נקבע המוהר הדחוי של העותרת והועמד על סך של 5,000 דינר ירדני (להלן: המוהר). בני הזוג נפרדו בשנת 2018 והתגרשו בהתאם להחלטת בית הדין מיום 24.10.2019. באותו מועד התקיים דיון בבית הדין במסגרתו ביקשה באת-כוח העותרת להמיר את המוהר מדינר ירדני לשקלים חדשים ולהוסיף על הסכום הפרשי הצמדה, החל ממועד כריתת הסכם הנישואין עד התשלום בפועל. בית הדין דחה את הבקשה, והבחין לעניין הצמדה בין מוהר הנקוב במטבע ישראלי, אשר אותו ניתן להצמיד למדד יוקר המחיה ממועד כריתת ההסכם, לבין מוהר הנקוב במטבע זר. העותרת ערערה לפני בית הדין לערעורים על פסק דינו של בית הדין, בטענה כי החלטת בית הדין שגויה ויוצרת אפליה בין נשים שהמוהר שלהן נקבע במטבע זר לבין נשים שבעניינן נקבע המוהר במטבע ישראלי. ביום 26.12.2019 ניתן פסק דינו של בית הדין לערעורים, במסגרתו נקבע כי אין להצמיד את המוהר למדד יוקר המחיה, ללא קשר לסוג המטבע או לסכום המוהר שנקבע בהסכם הנישואין. פסק דינו של בית הדין לערעורים ניתן מבלי שהתקיים דיון בערעור וללא שמיעת הצדדים. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי בית הדין לערעורים חרג מסמכותו ופגע בזכות הטיעון המוקנית לה, כאשר דחה את הערעור על בסיס כתב הערעור בלבד ומבלי שניתנה לה הזדמנות להציג את סיכומי טענותיה. טענה נוספת בפיה של העותרת היא כי בית הדין לערעורים לא בחן את ההלכה שנהגה בבתי הדין השרעיים לאורך השנים ביחס למוהר הנקוב במטבע ישראלי ועל כן פסק דינו אינו מנומק די הצורך ופוגע בכללי הצדק הטבעי. העותרת מעלה גם טענות לגופה של ההלכה שנקבעה על ידי בית הדין לערעורים ביחס להצמדתו של המוהר למדד. בתגובת היועץ המשפטי לבתי הדין (להלן: היועמ"ש) נאמר, כי לפי הדין החל בבתי הדין השרעיים לא הייתה לבית הדין לערעורים חובה לקיים דיון בעל פה, זאת לפי תקנה 10 לתקנות שהקימו את בית הדין השרעי לערעורים. לגופה של ההלכה שנקבעה על ידי בית הדין לערעורים, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים. לאור האיסור בפסיקת ריבית בהלכה המוסלמית ומשאין חיוב בדין לבתי הדין השרעיים לפסוק ריבית, אין כל פסול בהכרעתו של בית הדין לערעורים אשר פסק דינו ניתן בהתבסס על ההלכה המוסלמית המחייבת. בנוסף, פסק הדין מנומק דיו וגם טענה זו של העותרת אינה מגלה עילה להתערבות. משיב 3 טען בתגובתו המקדמית כי תשלום ריבית והצמדה מנוגד להלכה המוסלמית ועל כן אין כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין לערעורים. דין העתירה להידחות. בהתאם להלכה המושרשת, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זאת. התערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 6865/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (8.10.2020); בג"ץ 2695/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 10 (27.5.2018)). העתירה דנא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים. כפי שעולה מתגובת היועמ"ש, פסיקת בית הדין מבוססת על הדין הדתי. כלל נקוט על ידינו מימים ימימה כי בית משפט זה אינו מבקר את טיבו ויישומו של הדין הדתי על ידי ערכאות השיפוט הדתיות (בג"ץ 301/63 שטרייט נ' הרב הראשי לירושלים, פ"ד יח(1) 598, 608 (1964); ראו גם: בג"ץ 1669/19 פלונית נ' בית הדין השרעי בירושלים, פסקה 6 (4.4.2019); בג"ץ 8132/18 פלוני נ' בית הדין השרעי במושבו בבאקה אל גרבייה, פסקה 4 (18.11.2018)). יש גם לדחות את טענת העותרת לפגמים דיוניים שנפלו בהליך שהתקיים לפני בית הדין לערעורים. ראשית, משום שעל פניו בית הדין פעל בהתאם לתקנות סדרי הדין הרלוונטיות, שאינן מחייבות קיום דיון לפניו (ראו: בג"ץ 4449/08 גבן נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקאות ה'-ו' (10.8.2019)). שנית, מידת התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית דין דתי שעניינן בסדרי דין מצומצמת במיוחד (ראו: בג"ץ 5241/16 הקדש חליל שרף אלדין אבו גבנה נ' בית הדין השרעי, פסקה 16 (18.12.2017)). שלישית, עיון בפסק דינו של בית הדין לערעורים מגלה כי רחוק לומר שהוא אינו מנומק. רביעית, פסק דינו של בית הדין לערעורים המחדש הלכה על פיה גם כאשר המוהר נקוב במטבע ישראלי אין להצמידו למדד יוקר המחיה ממועד קביעת המוהר ועד התשלום – בניגוד להלכה שהייתה קיימת עד למתן פסק הדין – אינו רלוונטי לעניינה של העותרת, שכן המוהר מושא המחלוקת נקוב בדינר ירדני. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בטבת התשפ"א (‏7.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20061260_N04.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il