פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 6125/18
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6125/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט ד' מינץ
העותר:
מוחמד שלאעטה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הרווחה והשירותים החברתיים
2. הוועדה המחוזית לאלימות במשפחה למחוז הצפון
3. מרכז לבריאות הנפש - מב"ן שבשירות בתי הסוהר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. העותר, שאינו מיוצג, מעלה טענות עקרוניות נגד סמכותה ואופן פעולתה של ועדת אלימות במשפחה במסגרת שירות בתי הסוהר (ועדת אלמ"ב). העתירה מנוסחת בצורה כוללנית, ללא הפניות למקורות משפטיים, והסעד המבוקש הוא לשלול את סמכותה של ועדת אלמ"ב להעריך מסוכנות של אסירים, ולקבוע כי הגורם המקצועי המוסמך הוא רק המרכז לבריאות הנפש (מב"ן).
שתי טענות מרכזיות בעתירה: א. מב"ן הוא גוף מקצועי יותר מאשר ועדת אלמ"ב; ב. להבדיל ממב"ן, ועדת אלמ"ב אינה מתרשמת מן האסיר באופן ישיר אלא רק באמצעות מסמכים כתובים.
2. דין העתירה להידחות.
מב"ן וועדת אלמ"ב הם שני גופים מקצועיים אשר מעבירים לשירות בתי הסוהר חוות דעת והמלצות בעניינם של אסירים. עם זאת, מדובר בגופים שונים, בעלי תפקידים שונים. מב"ן עוסק בעניינם של אסירים שאובחנו כחולי נפש או סובלים מהפרעה נפשית או עברייני מין; ואילו ועדת אלמ"ב דנה בעניינם של אסירים שהורשעו בביצוע עבירות מין או אלימות כלפי בן משפחה. אמנם במקרים לא מעטים קיימת חפיפה, ואסיר שביצע עבירות מין במשפחה יזקק לחוות דעת מצד שני המוסדות, אך אין קשר מהותי בין מב"ן לבין ועדת אלמ"ב. סמכויות מב"ן מעוגנות, בין היתר, בסעיף 12 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), וסמכויות ועדת אלמ"ב מעוגנות בסעיף 11 לחוק (ראו גם ס' 9(ד) לחוק; להבחנה בין הסעיפים ראו רע"ב 10059/02 אסלאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 603, 610 (2003)). כל אחד משני הגופים מהווה "מורה דרך" מקצועי המסייע לגורמים המוסמכים בשב"ס ולבתי המשפט בקבלת החלטות, אשר חלקן מורכבות ובעלות משמעויות ניכרות עבור האסיר (עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678, 710-709 (2003); רע"ב 1033/06 ג'אבלי נ' שירות בתי הסוהר (2.3.2006)). עם זאת, מב"ן וועדת אלמ"ב עוסקים כאמור בתחומים שונים, בוחנים את הסוגיות המונחות בפניהם מזוויות שונות, ועשויים גם להגיע למסקנות שונות (ראו, למשל, רע"ב 743/16 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 9 (29.3.2016)).
על רקע זה, הטענה כי מב"ן הוא הגוף שצריך להידרש להערכת מסוכנות של כל אסיר, באשר הוא, איננה מבוססת ואף אינה נהירה, שהרי המרכז לבריאות הנפש כשמו כן הוא. לפיכך אין מקום להיעתר לסעד המבוקש, ודין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות.
3. למעלה מן הצורך, אדרש בקצרה ובאופן לא ממצה לפעולתה של ועדת אלמ"ב. הרכב הוועדה נקבע על-ידי המחוקק בסעיף 11(א) לחוק ("צוות מקצועי, הכולל נציגים של משרד העבודה והרווחה ושל שירות בתי הסוהר"). פעילותה של הוועדה, לרבות הרכבה המלא, תפקידיה וסדרי פעולתה, מעוגנים ומוסדרים בפקודת נציבות 04.54.03 "אופן עבודת ועדות משרדיות ובין-משרדיות לעבירות במשפחה - אלימות וגילוי עריות" ובנוהל משרד הרווחה 3.37 "ועדות מחוזיות לגילוי עריות ואלימות במשפחה לענייני אסירים ומשפחותיהם". זכות הטיעון של אסיר בפני הוועדה מעוגנת בסעיף 13ד לפקודה ובסעיף 9.7 לנוהל, ואכן מדובר בזכות טיעון בכתב בלבד (בהקשר זה ראו: יצחק זמיר משפט מינהלי - כרך ב 1184-1182 (2011); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי - כרך א 519 (2010)).
אשר להיקף ההנמקה ואיכות חוות הדעת, בית משפט זה כבר הדגיש בעבר, לגבי חוות דעת בעניין שחרור מוקדם ממאסר, כי הציפייה היא לקבל "חוות-דעת מקיפה ומעמיקה", שתכלול גם התייחסות מטעם מומחים לבריאות הנפש (בג"ץ 634/02 מדינת ישראל נ' בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו, פ"ד נו(4) 487 (2002)). ככל שהעותר סבור כי עומדות לו טענות משפטיות מבוררות כנגד אופן פעילותה של הוועדה, שערי בית המשפט פתוחים בפניו והוא רשאי להגיש עתירה מנומקת, אך במתכונתה הנוכחית של העתירה – דינה להידחות.
4. כאמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו באלול התשע"ח (26.8.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
18061250_E01.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il