שמעון ביטון נ. כב' השופט דוד מינץ

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 612/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין העותר: שמעון ביטון נגד המשיב: השופט דוד מינץ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ד' דורנר: העותר הגיש לבית-משפט השלום בירושלים קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965-, כנגד אדם, אשר על-פי הנטען בקובלנה פגע בעותר על-ידי פרסום לשון-הרע במסגרת ארבע כתבות שהופיעו במקומון בעיר בית-שמש. במהלך דיון בקובלנה שנערך בתאריך 19.12.00 החליט בית-משפט השלום, ראשית, שלא לאפשר לעותר להגיש - כראיה שנועדה לסתור את ראיות ההגנה - אישורים המעידים על העברות כספים, שלטענת העותר מחזקים את טיעוניו; שנית, שלא לאפשר לעותר - שהגיש בקשה לזימון עדים אך חמישה ימים לפני הישיבה שבמסגרתה ביקש להעידם - לדחות את מועד הדיון על-מנת לאפשר לו לזמן את העדים מחדש, וזאת לאחר שבית-משפט השלום התיר לעדים שלא להופיע לדיון; ושלישית, לאפשר לצדדים לטעון בהקשר להוצאות-המשפט במסגרת שלב הסיכומים, חרף התנגדות העותר, שסבר כי יש לדחות את מועד השמעת הטיעונים עד לאחר שתינתן הכרעת-הדין. מכאן העתירה שבפנינו כנגד המשיב, השופט שבפניו נדונה הקובלנה שהגיש העותר. העותר נמנע מלצרף כמשיב לעתירתו את הנאשם בקובלנה. בגדר העתירה נטען, כי החלטות המשיב מוטעות ואינן סבירות, ועל-כן יש לבטלן. עוד טען העותר, כי העתירה הוגשה מן הטעם שאין אפשרות על-פי החוק להגיש ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי. דין העתירה להידחות על-הסף. הכלל הוא, שבית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות-ביניים בהליך פלילי, כדוגמת ההחלטות שאותן תוקף העותר בפנינו. על-פי סדרי הדין הפלילי, משיכריע בית-משפט השלום בקובלנת העותר, תהא פתוחה בפני העותר הדרך - כסעד חלופי לזה המתבקש במסגרת העתירה שבפנינו - להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי כנגד פסק-דינו של בית-משפט השלום, ובכלל זה כנגד החלטות-הביניים שניתנו במהלך הדיון. בנסיבות אלו, העתירה למתן צו על-תנאי נדחית. ניתן היום, ד' בשבט תשס"א (28.1.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 01006120.L02