מדינת ישראל נ. נדב חנן נחמיאס

פסק-דין בתיק ע"פ 6112/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6112/11 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: נדב חנן נחמיאס ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.6.2011 בת"פ 13240-05-10 שניתן על ידי כב' השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: ט"ז בשבט התשע"ב (09.02.12) בשם המערער: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב: עו"ד מיכאל עירוני פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור מטעם המדינה על קולת העונש. ביום 31.1.2011 הורשע המשיב, יליד 1982, בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 13240-05-10, השופט ר' כרמל) בעברות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. במסגרת הדיון בגזר הדין התקבלה בקשת המשיב לצרף לדיון שלושה תיקים שנדונו בבית משפט השלום, ובהם הורשע בעברות הבאות: ייצור, הכנה והפקה של סם לפי סעיף 6 לפקודת הסמים (ת"פ 30235-08-10), החזקה ושימוש בסם מסוכן לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים (ת"פ 7164/08) ושימוש נוסף בסם לפי סעיף 7(ג) הנ"ל (ת"פ 7597/08). ביום 20.6.2011 נגזר דינו של המשיב למאסר בפועל של שנה אחת, הפעלת מאסר מותנה לתקופה של 4 חודשים שנגזר עליו בבית משפט השלום באשקלון בת"פ 1468/09 ומתוכו חודשיים בחופף לשנת המאסר הנ"ל, וכן מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים באם יעבור עברה מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו. ערעורה של המדינה מתייחס למשך תקופת המאסר בפועל של 14 חודש שנגזרה על המשיב. 2. על פי כתב האישום המתוקן בו הורשע המשיב בת"פ 13240-05-10, אמו של המשיב והמתלונן חיו כבני זוג, נפרדו ובעקבות הפרידה הסתכסכו על רקע מחלוקות הנוגעות לתשלומי מזונות. ביום 10.12.2007 בסביבות השעה 23:30 צעד המתלונן לכיוון ביתו בירושלים. באותה עת הגיעו למקום שני אנשים האוחזים באלות עץ כאשר פניהם מוסתרות והתקרבו למתלונן, אשר הרים שני קרשים על מנת להתגונן. באותה שעה, המשיב – אשר הסתתר מאחורי שיחים – יצא מן השיחים באוחזו חפץ חד כאשר פניו מוסתרות, הפיל את המתלונן ארצה, דחף בחוזקה שתים מאצבעותיו לתוך עיניו של המתלונן עד שגרם לדימום בעין הימנית, ודקר את המתלונן בגבו באמצעות החפץ החד. בד בבד הכו השנים האחרים את המתלונן בשאר חלקי גופו. המשיב משך בחוזקה את ידו של המתלונן, שמשכה את הכיסוי מפניו, וגרם למתלונן לפריקת כתף ולשבר ביד. לאחר מכן איים המשיב על המתלונן כי ירצח אותו אם יתלונן במשטרה ואם יתקרב לאמו. כתוצאה ממעשי הנאשם ושותפיו, נגרמו למתלונן שברים פתוחים בשתי שוקיו ובכף ידו הימנית וחתך בגפו, והוא נזקק לאשפוז ולטיפולים רפואיים נוספים לתקופה ממושכת. ביום 23.1.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי על הסדר טיעון אליו הגיעו. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיב יודה בכתב האישום המתוקן ובתיקים שצורפו מבית משפט השלום, וכי המדינה תטען לעונש של 33 חודשי מאסר בפועל הכולל את הפעלת עונש המאסר המותנה, ואילו ב"כ המשיב יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. 3. בפסק הדין צוין כי בעברו של המשיב – כבן 29 בזמן מתן גזר הדין – 3 הרשעות קודמות בעברות אלימות, רכוש וסמים; וכי לפי תסקיר שירות המבחן הוא נשוי, אב לשלושה ילדים, מכור לשימוש בסמים זה כעשר שנים, מתקשה בהתמודדות עם מצבי לחץ ובעל דפוסי חשיבה עבריינים. בתסקיר נאמר שהמשיב לא הביע חרטה על מעשיו, והסבירם על רקע הטרדות ותקיפות של המתלונן את אימו במשך השנים כאשר תלונות במשטרה לא גרמו להפסקתן. בית המשפט המחוזי זקף לזכותו של המשיב את נסיבות חייו הקשות, הכוללות התבגרות בסביבה מורכבת בה שני הוריו מכורים לסמים ואת העובדה שבמשך תקופה ארוכה נפל עליו עול הטיפול באמו ואחיו; את הודאתו בעברות; את העובדה שגם עול גידול ילדיו שלו נופל על כתפיו בלבד. כמו כן נלקח בחשבון שכתב האישום הוגש רק בחלוף כשלוש שנים ממועד האירוע, בנסיבות שבהן לא קמה מניעה להגשתו בסמוך למועד. מנגד נשקלה חומרת מעשיו המצטברים של המשיב, וכך הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה שהוצגה לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. 4. המדינה סבורה שהעונש שהשית בית המשפט המחוזי על המשיב אינו הולם את חומרת העברות, אינו מספק גמול נאות ואינו יוצר את ההרתעה הדרושה מפני מעשי אלימות. המדינה מוסיפה ומציינת שבענייננו מדובר בעברת אלימות שבוצעה במחשבה תחילה ולאחר תכנון מוקדם, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר. כמו כן נטען שלא ניתן משקל ראוי לפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן, שהפך מאדם בריא ועובד לאדם חרד ומוגבל. המדינה סבורה כי ההשתהות בהגשת כתב האישום צריכה הייתה לבוא לידי ביטוי בעונש הנמוך אליו עתרה – 33 חודשי מאסר. המשיב, מצידו, מבקש לדחות את הערעור ולקבוע שכל עונש שנופל בתוך המתחם שנקבע בהסדר הטיעון, דהיינו בין 0 חודשי מאסר ל-33, צריך להיות מקובל על שני הצדדים. בנוסף לכך, העונש הולם את רף הענישה המקובל בהתחשב בנסיבות האישיות הקשות. 5. לאחר שעייננו בחומר, בטענות הצדדים ובתסקיר שירות המבחן, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. המשיב הפגין במעשיו אכזריות שבאה לידי ביטוי באלימות מתוכננת וקרת רוח. אלימות שכזו, על תוצאותיה הקשות, לצערנו, אינה תופעה נדירה במדינתנו. הלב כואב, והשכל אינו תופס, אך המציאות המחרידה בשלה. בית המשפט אינו פטור מנטילת חלק במאבק בנגע זה, ומחויב הוא לתרום את תרומתו. צודק הסנגור, כי יש להעניק משקל לכך שהתוצאה נופלת במתחם הסדר הטיעון. דהיינו, בין עונש מאסר בפועל של 33 חודש לבין "טיעון פתוח" לעניין ענישה מטעם הסנגוריה, לרבות אי-הטלת עונש מאסר בפועל. ברם, לשני הצדדים עומדת זכות ערעור הלכה למעשה בתיק כזה, כאשר – כאמור – יישקל נושא ההסדר על פי נסיבות המקרה. בענייננו, חומרת מעשה האלימות שהוא העברה העיקרית, עברות הסמים בהן הורשע המשיב על פי הודאתו במסגרת בקשתו לצירוף תיקים, התסקיר שלא בא בהמלצה טיפולית ועברו הפלילי של המשיב לרבות עונש מאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו – כל אלה מצביעים על כך כי העונש נוטה לקולא באופן שמצדיק את התערבותנו. באשר למידת ההתערבות, יילקח בחשבון הסדר הטיעון ותחומו וכן הכלל לפיו ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין. סוף דבר, עונש המאסר בפועל יעמוד על 24 חודשים כולל הפעלת המאסר על תנאי. יתר חלקי גזר הדין יוותרו בעינם. ניתן היום, ‏כ' שבט תשע"ב, (13.2.2012). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11061120_Z03.doc שש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il