יהודה ברוך נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6108/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: יהודה ברוך נ ג ד המשיבים: 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד טל אור מארדכייב פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטתו של המשיב 2, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בבר"ע 63319-06-23 מיום 8.7.2023, והחלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי) בק"ג 70127-01-20 מיום 11.6.2023, במסגרתן התקבלה באופן חלקי בקשתה של המשיבה להוצאת מסמכים רפואיים שצורפו כנספחים לתצהיר העדות הראשית של העותר. ואלה העובדות הרלוונטיות: ביום 2.11.2012 היה העותר מעורב בתאונת דרכים, בה, לטענתו, נגרמה לו פגיעה רב מערכתית אשר כתוצאה ממנה הוא סובל מנכות תפקודית. בעקבות התאונה החלה המשיבה 1, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה), בה היה העותר מבוטח, לשלם לו תגמולי ביטוח בגין אבדן מלא של כושר עבודה, וזאת עד ליום 10.9.2015. בתקופה שלאחר מכן, שילמה המשיבה לעותר פיצוי בגין אבדן חלקי (50%) או אבדן מלא (100%), לסירוגין, של כושר העבודה בהתאם לקביעות רופאיה. על רקע זאת, הגיש העותר ביום 29.1.2020 תביעה לבית הדין האזורי, בה הוא טען כי כושר העבודה שלו נפגע באופן מלא ולצמיתות, ולפיכך ביקש כי בית הדין האזורי יורה למשיבה להשלים את תגמולי הביטוח ששולמו לו בעבר באופן חלקי וכן ייתן צו המצהיר על זכותו העתידית לקבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן מלא של כושר עבודה (להלן: ההליך העיקרי). יצוין, כי במקביל מנהל העותר הליכים לקבלת פיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (ת"א 59723-04-19) (להלן: ההליך המקביל). לאורך ההליך העיקרי העותר צירף מספר חוות דעת רפואיות שניתנו בעניינו. תחילה, העותר צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית בתחום התעסוקתי. לאחר מכן, בחודש אפריל 2021, ובהסכמת בית הדין האזורי, צירף העותר חוות דעת רפואית עדכנית בתחום התעסוקתי וכן חוות דעת נוספות בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. ביום 15.8.2022 ביקש העותר להגיש חוות דעת משלימה שניתנה על ידי ד"ר חיים משה אדהאן (להלן: ד"ר אדהאן), אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי בהליך המקביל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: חוות הדעת המשלימה). ביום 5.11.2022 בית הדין האזורי דחה את הבקשה (להלן: ההחלטה הראשונה), אך קבע כי העותר יוכל לצרף את חוות הדעת המשלימה ככל שיגיש יחד איתה את חוות הדעת המקורית שניתנה על ידי ד"ר אדהאן בהליך המקביל, וכן יקבל את הסכמתו להעיד בהליך העיקרי עד ליום 24.11.2022. עוד הבהיר בית הדין האזורי כי לאחר מועד זה לא תינתן לעותר אפשרות להגיש חוות דעת נוספות. ביום 11.1.2023, וכחלק מתצהיר העדות הראשית שהגיש העותר, צורפה חוות הדעת המשלימה יחד עם חוות דעת נוספות (להלן: חוות הדעת הנוספות). בתגובה, הגישה המשיבה ביום 9.3.2023 בקשה להוצאת מסמכים מראיות העותר (להלן: בקשת ההוצאה), המתייחסת לחוות דעת המשלימה וכן לחוות הדעת הנוספות, בטענה כי בהתאם להחלטה הראשונה חלף המועד להגשת חוות דעת רפואיות נוספות. ביום 11.6.2023 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את בקשת ההוצאה (להלן: ההחלטה השנייה), וקבע כי משלא התקבל אישור מד"ר אדהאן על הסכמתו להעיד בהליך העיקרי יוצאו מחומר הראיות המסמכים שנערכו על ידו, לרבות חוות הדעת המשלימה. כמו כן, נקבע כי יוצאו מחומר הראיות חוות דעת שניתנו על ידי ד"ר אילן בלט (להלן: ד"ר בלט) וד"ר מיכל כהן (להלן: ד"ר כהן), מאחר שהעותר לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה הראשונה. העותר הגיש על ההחלטה השנייה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אשר דחה אותה ביום 8.7.2023 מטעמים דומים לאלה של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי קבע כי בהתאם להחלטה הראשונה, היה על העותר להגיש את חוות הדעת של ד"ר אדהאן וד"ר כהן יחד עם אישור על הסכמתם להעיד בהליך העיקרי, ומאחר שלא עשה זאת, העותר היה מנוע מלצרף את חוות דעתם לתצהירו. באופן דומה, נקבע כי העותר מנוע מלהגיש את חוות הדעת של ד"ר בלט מאחר שחלף המועד שנקבע בהחלטה הראשונה להגשת חוות דעת רפואיות נוספות. לצד זאת, בית הדין הארצי העיר כי החלטתו אינה מתייחסת לאפשרות לעשות שימוש בחוות הדעת שהוגשו בהליך המקביל במהלך החקירה הנגדית של מומחי המשיבה, ככל שאלו הסתמכו, כפי שנטען על ידי העותר, על חוות הדעת האלו. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה מבקש העותר כי נורה לבית הדין הארצי לדון בבקשת רשות הערעור לגופה, או לבטל את מחיקת הראיות מהתיק. במסגרת העתירה תוקף העותר את התנהלותה של המשיבה, וטוען כי היא פועלת על מנת להסתיר מבית הדין האזורי מידע משמעותי לגבי מצבו הרפואי. לדידו של העותר, החלטתו של בית הדין הארצי לדחות את בקשת רשות הערעור נותנת הכשר להתנהלות זו, ומובילה לכך שבית הדין האזורי יצטרך להכריע בהליך על סמך תשתית ראייתית חסרה. כמו כן, העותר סבור כי בשים לב לשלב הדיוני של ההליך, בטרם החל שלב ההוכחות, לא ייגרם למשיבה נזק או עיוות דין כתוצאה מקבלת בקשת רשות הערעור. כך במיוחד, שעה שגם המשיבה הסתמכה על ראיות אלו בעריכת חוות הדעת מטעמה. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה, והתערבות בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה ושיקולי צדק מחייבים זאת (ראו מיני רבים: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986); בג"ץ 1431/23 קביליו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (20.2.2023); בג"ץ 4584/23 מזוז נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פסקה 7 (13.7.2023)). הלכה זו נכונה ביתר שאת כאשר עסקינן בעתירות המופנות כלפי החלטות דיוניות של בתי הדין לעבודה. לא בכדי נקבע ביחס לאמת המידה המצומצמת להתערבות בהחלטות מעין אלו כי "אם כך לגבי פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, קל וחומר שכך לגבי החלטות ביניים של בית הדין הארצי לעבודה, ובן בנו של קל וחומר לגבי החלטות ביניים של בית הדין האזורי לעבודה בעניינים של סדר דין ודיני ראיות" (בג"ץ 3400/98 בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה (27.9.1998); בג"ץ 695/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (13.2.2020); בג"ץ 7646/22 בלילי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 (14.11.2022)). העתירה שלפנינו אינה נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותנו בהתנהלותה של מערכת בתי הדין לעבודה. רחוק מכך. לא רק שעסקינן בסוגיה דיונית מובהקת, המצויה בגרעין הקשה של כלל אי-ההתערבות, אלא שהעותר אף לא הצביע על כל פגם משפטי שנפל לעמדתו בהחלטה השנייה או בהחלטה של בית הדין הארצי שלא ליתן לו רשות ערעור. סוף דבר: דין העתירה להידחות על הסף. משלא נתבקשה תשובה, והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' באלול התשפ"ג (‏20.8.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23061080_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1