פלוני נ. פרקליטות המדינה מחלקת עררים

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 61075-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבות: 1. פרקליטות המדינה מחלקת עררים 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אורי קינן פסק-דין השופטת רות רונן: 1. העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) (להלן: פרקליטות המחוז) לסגור את התיק החקירה שנפתח בעקבות תלונות שהגיש העותר (להלן: תיק החקירה); ונגד החלטת מחלקת העררים בפרקליטות המדינה (להלן: מחלקת העררים) שלא לשנות מן ההחלטה האמורה. ביום 28.10.2020 הגיש העותר תלונה במשטרת ישראל נגד משיבה 2, בת זוגו לשעבר (להלן: המשיבה), בעניין שורת מעשי אלימות שהמשיבה ביצעה לכאורה כלפי שלושת ילדיהם המשותפים של השניים (להלן: הילדים). מעיון בנספחי העתירה עולה כי התלונה הוגשה כשנה וחמישה חודשים לאחר אירוע שאירע בחודש מאי 2019; וכי אירועים נוספים התרחשו במועדים מאוחרים יותר – חלקם מספר חודשים לפני הגשת התלונה (להלן: התלונה הראשונה). עוד עולה, כי שתי תלונות נוספות הוגשו על-ידי העותר במהלך שנת 2021, בגין אירועים דומים (להלן: התלונות). לאחר בחינת התלונות על-ידי המשטרה, הועבר תיק החקירה לטיפולה של פרקליטות המחוז. למען שלמות התמונה יוער כי תלונה שהגיש העותר על התנהלות פרקליטות המחוז בעניין הטיפול בתיק, ובכלל זה בדבר עיכוב ההליך, נמצאה ביום 3.7.2023 מוצדקת על-ידי נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. בהמשך, הודיעה פרקליטות המחוז ביום 18.4.2024 על סגירת התיק, מן הטעם כי נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין. לבקשת העותר, הובהר כי התיק נסגר לנוכח חלוף הזמן; הרגיעה שחלה במצבם הרגשי של הילדים; והתרשמותם החיובית של גורמי הרווחה בנוגע ליחסים שבין הילדים לבין המשיבה. 2. ערר שהוגש על ההחלטה האמורה נדחה בהחלטה מיום 25.11.2024 (להלן: החלטת הערר). בהחלטה הובהר כי קיים ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה שדי בהן להעמדה לדין ביחס לחלק משמעותי מטענות העותר. קביעה זו התבססה, בין היתר, על התרשמותה הישירה של חוקרת הילדים; כמו גם על חלקו הפעיל של העותר בשיחותיו עם ילדיו שתמלולם צורף כראיה. עוד צוין כי בבחינת תיק החקירה הובאו בחשבון גם הזמן הרב שחלף ממועד קרות האירועים הנטענים ועד למועד הגשת התלונה הראשונה; עמדת גורמי המקצוע לפיה התנהלות העותר במסגרת הסכסוך בינו לבין המשיבה פוגעת בילדים; העובדה שלא הוגשו תלונות נוספות נגד המשיבה; וכן המצב הנוכחי של מערכות היחסים בין הגורמים המעורבים. לאור האמור, נקבע כי במכלול נסיבות העניין, טובת הילדים אינה מטה את כף אל עבר המשך מיצוי ההליך הפלילי. עם זאת, הוחלט לשלוח למשיבה מכתב אזהרה, בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 1.13 בעניין "הודעת אזהרה, הבהרה או התראה לחשוד שהתיק נגדו נסגר". 3. מכאן העתירה שלפנינו, בה חוזר העותר ומלין על החלטת הערר מכוחה נסגר תיק החקירה נגד המשיבה. לשיטתו, מדובר בהחלטה החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות לאור אופי העבירות בהן עסקינן – עבירות אלימות חמורות כלפי קטינים חסרי ישע; וכן בשל קיומן של די ראיות לכאורה המצדיקות העמדה לדין. לטענת העותר, בשים לב לכך שההליך דנן התעכב בשל גרירת רגליים מצד המשטרה והפרקליטות, סגירת התיק בשל חלוף הזמן מהווה פגם מהותי בשיקול הדעת. העותר הוסיף כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיבה שוללת מהילדים את ההגנה הרחבה שמעניק להם הדין ופוגעת באינטרס הציבורי; וכי מקור ההחלטה בשיקולים זרים ובאכיפה בררנית. נטען כי במקרים חמורים פחות מוגשים כתבי אישום, וכי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום בענייננו, על אף הראיות המוצקות הקיימות, נוגדת את מדיניותן החמורה של רשויות התביעה כלפי עבירות מסוג זה. לטענת העותר, המקרה דנן ממחיש את האיזון העדין בין כיבוד שיקול דעת הרשות לבין הצורך בביקורת שיפוטית, ומצדיק את התערבות בית המשפט. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות, אף ללא צורך בתגובת המשיבות. כידוע, לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב באשר לנקיטה בהליכים פליליים, לרבות ביחס להחלטה על סגירת תיק חקירה. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה, והתערבותו שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם מתעורר חשש לעיוות דין (ראו למשל מיני רבים: בג"ץ 3036/23 פלוני נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (22.6.2023); בג"ץ 8829/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (4.1.2023)). הטעם העיקרי לגישה זו נעוץ במומחיות, במקצועיות ובניסיון רב השנים אשר קנו לעצמן רשויות התביעה, וכן בצורך בשמירה על הפרדת רשויות ובמניעת החשש מפני השלכות בעייתיות של התערבות שיפוטית על תוצאות הליך פלילי שייפתח בעקבות אותה התערבות (ראו למשל: בג"ץ 6587/21 פלונית נ' פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 9 (7.8.2022) (להלן: עניין פלונית); בג"ץ 5752/17 פלונית נ' פרקליטות המדינה - מחלקת עררים, פסקה 21 (9.9.2019)). 5. מבלי להקל ראש כלל ועיקר באירועים נושא תיק החקירה – לא מצאנו כי המקרה דנן נופל לגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. עניינו של העותר נבחן פעמיים על-ידי גורמים מקצועיים שונים – הן בפרקליטות המחוז והן במחלקת העררים. כפי שעולה מהחלטת הערר, הגורמים הרלוונטיים בחנו את מכלול החומר הראייתי ואף הביאו בחשבון שיקולים נוספים הדרושים לעניין. לאור כל אלה נמצא כי ביחס לחלק משמעותי מטענות העותר – אין די ראיות המאפשרות העמדה לדין; וביחס לטענות שלגביהן יש די ראיות לכאורה לביסוס חשד – קיימות נסיבות אחרות בשלהן העניין אינו מתאים להעמדה לדין. במסגרת מכלול השיקולים שנבחנו, הובאו בחשבון, בין היתר, שיקולים של חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות הנטענות ועד למועד הגשת התלונה הראשונה (פרק זמן של שנה וחמישה חודשים מהאירוע המוקדם ביותר ועד הגשתה); עמדת גורמי המקצוע בכל הנוגע לפגיעה בילדים הנובעת מהתנהלות העותר במסגרת הסכסוך המתנהל בינו לבין המשיבה; היעדר אינדיקציות לקיומם של אירועי אלימות חדשים מצד המשיבה מעבר לאלה שתוארו בתלונות ואשר התרחשו לכאורה לפני למעלה מארבע שנים; הפער בין טענות העותר לבין החומרים הראייתיים בתיק החקירה; וכן בחינת המצב המשפחתי כיום, בראי פרק הזמן שחלף ממועד ביצוען של העבירות לכאורה. 6. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי מסקנת פרקליטות המחוז ומחלקת העררים בהחלטת הערר, לפיה במכלול נסיבות העניין טובת הילדים אינה מטה את הכף להמשך מיצוי ההליך הפלילי, נגועה בחוסר סבירות קיצוני, כפי שטוען העותר. מדובר במסקנה המבוססת על בחינה מקצועית של דיות הראיות, לצד שקילת שיקולים רלוונטיים נוספים, הנבחנים במקרים דומים שעניינם בעבירות נטענות של אלימות במשפחה (ראו והשוו: עניין פלונית, בפסקה 9; ולהרחבה ראו: הנחיית פרקליט המדינה 1.1 "אי פתיחה בחקירה או סגירת תיק בעילת 'נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/להעמדה לדין'" (2.9.2019)). יתרה מכך, הגם שמחלקת העררים הגיעה לכלל מסקנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטת פרקליטות המחוז לעניין סגירת התיק, היא החליטה לשלוח למשיבה הודעת אזהרה. החלטה זו משקפת אף היא את האיזון שנערך בין חומרת המעשים הנטענים והרצון למנוע את הישנותם, לבין מכלול נסיבותיו הפרטניות של המקרה. 7. בכל הנוגע לחלוף הזמן – אכן, חלק מהעיכוב בהליך רובץ לפתחן של רשויות התביעה. אולם מעבר לכך נשקל גם השיהוי שנפל בהגשת תלונתו של העותר במשטרה חרף חומרת העבירות הנטענות נגד ילדיו ואף שהאירוע הראשון לו הוא טען אירע כשנה וחמישה חודשים לפני הגשת התלונה הראשונה; היעדר הישנותם של אירועי אלימות דומים במשך הזמן הממושך שחלף מאז המקרים נושא העתירה; וכן השיפור שחל בשנים האחרונות במערכות היחסים המשפחתיות. במסקנה זו – המביאה לידי ביטוי את מכלול השיקולים הרלוונטיים ומאזנת ביניהם, אין מקום להתערבותנו. בהקשר זה יוער למעלה מן הצורך כי העותר אף הגיש את העתירה שלפנינו בשיהוי – שדי היה בו כשלעצמו להצדיק את דחייתה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 7478/22 נורואלייב נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 7 (28.11.2022); בג"ץ 5068/23 בובליק נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 9 (7.9.2023)). כך, הגם שההחלטה נושא העתירה ניתנה עוד ביום 25.11.2024, העתירה שלפנינו הוגשה רק בחלוף כארבעה חודשים, ביום 24.3.2025 – מבלי שהוצג כל נימוק המניח את הדעת ביחס לכך. 8. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ומאחר שלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ה (02 אפריל 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת