בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
6106/98
בפני: כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' אנגלרד
המבקשת: מדינת
ישראל
נ
ג ד
המשיבים: 1.
קיבוץ גבולות
2.
קיבוץ נירים
3.
מושב שדה ניצן
4.
מושב בית שקמה
5.
מושב תלמי יוסף
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בבאר שבע בתיק ע"ש 7648/96 שניתן
ביום
26.7.98 על ידי כבוד סגן הנשיא
א'
ריבלין
תאריך
הישיבה: כ"ב בכסלו תש"ס (1.12.99)
בשם
המבקשת: עו"ד לימור פלג, עו"ד בן קרתי
בשם
המשיבים: עו"ד לארי גולדשטיין
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
ביום 20.11.94 הכריזה ממשלת ישראל על תופעות
טבע שהתרחשו באותה שנה כעל אסון טבע. במסגרת זו תבעו המשיבים פיצויים בשל נזקי שרב
שנגרמו עקב פגיעת שרב בחנטין שהם חלק מן הצימוח הצעיר שבעצי פרדסיהם.
ועדת זכאות דחתה תביעתם. ועדת ערר דחתה את
עררם. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם, בטל את החלטת ועדת הערר והורה על החזרת
העניין לוועדת הזכאות. מכאן הבקשה שלפנינו שנדונה ברשות כערעור.
האם זכאים המשיבים לפיצויים מהמדינה במסגרת
חוק פיצוי נפגעי אסון טבע התשמ"ט-1989 (להלן:
החוק).
המסגרת הנורמטיבית
2. "נזק עקב אסון טבע" מוגדר
בסעיף 1 לחוק כ"נזק לנכס", שתוצאותיו הן אחת או יותר מאלה
המנויות באותו סעיף.
"נכס" מוגדר בסעיף 1 בשתי
חלופות הכלולות בשני סעיפי משנה הקובעים לאמור:
"1.
הגדרות (תיקון: תשנ"ו)
....
"נכס" -
(1) גידול חקלאי צומח בטרם נאסף, למעט עצים; מדגה;
אפרוחים ותרנגולות בלולים; בקר לחלב;
(2) נכס כמשמעותו לפי סעיף 35 לחוק מס רכוש וקרן
פיצויים (הדגשה לא במקור), התשכ"א1961-, שאנו מנוי בפסקה (1), ומבלי
לגרוע מכלליות האמור - לרבות אדמה, עצים נטועים, גידול חקלאי חי, יבול שנאסף, מבנה
חקלאי וציוד חקלאי, אך למעט כלי שיט, כלי טיס, בריכות מים המיועדות בעיקרן לשחיה
ומבנים ארעיים."
סעיף 1(1) מוציא מתחולתו בין השאר, עצים.
סעיף 1(2) מגדיר נכס בהגדרה המכילה שני ראשים:
ההגדרה הבסיסית וההגדרה המרבה. ההגדרה הבסיסית קובעת: "נכס כמשמעותו לפי סעיף
35 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים התשכ"א1961-. חוק מס רכוש מגדיר
"נכס" בין השאר כ"קרקע חקלאית לרבות היבול שעליה, מטעים....".
חלקה המרבה של ההגדרה כולל: " לרבות ... עצים נטועים...".
סעיף 3 כולל סייגים לזכות לפיצויים בקובעו:
"3.
סייג [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ו)
(א) לא ישולמו פיצויים בעד נזק עקב אסון טבע
אלא למי שמקיים את כל הדרישות שבדין לעניין תכנון חקלאי החלות עליו ואלא אם כן
נתקיים בנכס הניזוק אחד מתנאים אלה:
(1) הוא נכס לפי פסקה (1)
להגדרתו שבסעיף 1 והוא מבוטח מפני נזקי טבע בקרן או אצל מבטח אחר כמשמעותו בחוק
הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א1981-;
(2) הוא נכס לפי פסקה (2)
להגדרתו שבסעיף 1.
3. אין חולקים כי הנזקים לפרדסיהם של המשיבים -
שהם "נזק לנכס" - נגרמו עקב אסון טבע כהגדרתו בסעיף 1 ו-1א לחוק, המזכה את הניזוק בפיצויים מאוצר המדינה לפי הוראות סעיף 2
לחוק. דא עקא, שלפי סעיף 3 לחוק זכאי הניזוק לפיצוי עבור נזק לנכס כהגדרתו בסעיף
1(1) לחוק רק אם היה הנכס מבוטח מפני נזקי טבע; שלא כנזק לנכס כהגדרתו בסעיף 1(2)
לחוק שהפיצוי עבורו אינו מותנה בביטוח. בידי המשיבים לא היה ביטוח. מכאן חשיבותה
של השאלה באיזה חלק של הגדרת "נכס" כלול הצימוח הצעיר שניזוק.
4. תביעתם של המשיבים נדחתה על ידי ועדת הזכאות
שהוקמה לפי תקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם),
התשנ"ב1991- (להלן - "התקנות"). ועדת הערר שהוקמה לפי התקנות דחתה
את עררם. שתי הועדות סברו שמדובר בנכס כהגדתו בסעיף 1(1) לחוק, דהיינו "גידול
חקלאי צומח בטרם נאסף". לפיכך, בהעדר ביטוח, אינם זכאים לפיצויים. לעומת זאת,
סבר בית המשפט המחוזי שדן בערעורם, שמדובר בנכס כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק, בו אין
דרישת ביטוח ועל כן ביטל את החלטתה של ועדת הערר והורה להחזיר את הדיון לועדת
הזכאות. מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער.
בהסכמת באי כוח בעלי הדין הוחלט לדון בבקשה
כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
5. כיצד יש לסווג את החנטים הפריחה והצימוח הצעיר
שניזוקו. האם הם בגדר "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף למעט עצים..." (סעיף
1(1)).
סיווג החנטים הוא נושא שבמומחיות. ועדת הערר
מינתה מומחה מוסכם שקבע בחוות דעתו באופן חד משמעי, כי לא נגרם כל נזק לעץ אלא רק
ליבול. הוא אף העיד בפני הוועדה והבהיר את עמדתו אותה קיבלה הוועדה. אף שקביעותיהן
של הועדות נתונות לביקורת שיפוטית, הרי שדרושה יותר מאשר אינטואיציה או פרשנות
מילונית על מנת להפריך את קביעותיהן העובדתיות בתחום הסיווג החקלאי המקצועי, מה
עוד שהן מורכבות מאנשי מקצוע ושועדת הערר התבססה על דעתו של מומחה לדבר בקבעה בין
היתר:
"לא
השתכנענו כי אכן הצימוח הצעיר מהווה חלק יסודי של תשתית העץ, שכן מטבעו, להבדיל
למשל מגזע העץ, הינו גורם עונתי, אשר בסוף העונה הופך לחלק מענפי העץ הותיקים. לפי
דברי מר קפלן לא נפגעה תשתית העץ שכן בשנה שלאחר האסון התאושש העץ גם במקרה של נזק
כתוצאה מיובש ומצמיח צימוח צעיר חדש.
בנסיבות
אלה, אנו מתקשים לקבוע פגיעה בעץ עצמו, שכן השתכנענו לחלוטין שהעץ, למרות הפגיעה
באותם ענפונים צעירים, לא איבד מכושרו לייצר פירות או מעמידותו בפני גורמי נזק
שונים יותר מעץ שלא עבר טראומה של שרב. הפגיעה בצימוח הצעיר לכן, משמעה לפי
שיטתנו, פגיעה ביבול עצמו. עצם העובדה שהפרי מתפתח על הצימוח הצעיר ולא על הענפים
הותיקים, ועצם העובדה שהצימוח הצעיר מתחדש גם לאחר פגיעה, היא הנותנת".
6. על פי חוות דעת המומחה וקביעות הועדות, אין
הצימוח הצעיר מהווה עץ ואינו נכנס איפוא להגדרה שבסעיף 1(2). ממילא נותרים אנו עם
ההגדרה שבסעיף 1(1) שהיא, "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף". גידול זה, אם
ניזוק, מזכה בפיצויים רק אם היה מבוטח.
המומחה והועדה בעקבותיו קבע כי "מחוץ
לנזק לצימוח הצעיר לא נגרם כל נזק לעצים עצמם שהגיבו בצימוח חדש שנשא יבול בשנת
1955."
לא נראה לי כי היה מקום להתערב בהחלטת הועדה
לעררים שהתבססה על חוות דעת כה ברורה. לא נראה לי, כי היו בידי בית המשפט המחוזי
כלים לקבוע שנזק זה נגרם לעצים דוקא ולא לחנטים שלית מאן דפליג כי אין הם העצים
עצמם. במלים אחרות, לא נראה לי כי היתה בפני בית המשפט תשתית ראייתית שבעטיה היה
עליו להפוך על פיהן את החלטות הועדות שקדמו לו.
7. נזדמן לי לטפל בסוגיה ברע"א 5648/95,
5647 מדינת ישראל נ' קיבוץ זיקים ואח', פ"ד נ(4), שם הוחלט על דעת כל
חברי ההרכב כי שתילי אבטיחים שנשתלו בקרקע ונסחפו על ידי שיטפון, מסווגים תחת
החלופה הראשונה, ס' 1(1) לחוק, קרי: גידול חקלאי צומח בטרם נאספו ומשכך, חייב
בביטוח. אינני סבורה שיש מקום להבחנה מבחינת ההגדרה, בין שתילי אבטיחים שנסחפו
לבין הצימוח הצעיר שניזוק. שניהם באים בגדר "גידול חקלאי צומח בטרם
נאסף".
8. התחקות אחר תכלית החוק דברי ההסבר להצעת חוק
מס רכוש וקרן פיצויים ודברי הכנסת מלמדת כי:
"לפנינו
מערכת של איזונים בין אינטרסים שונים: מצד אחד, טובת החקלאים הניזוקים על ידי אסון
טבע המחייבת עזרה בסיוע ממשלתי, ומנגד מגבלות תקציביות וסדר עדיפויות של המדינה
המחייבים התחשבות בשיקולים ציבוריים; מצד אחד נכונות לסייע לחקלאים שניזוקו
ושלעתים נכרת מטה לחמם, מנגד חיוב החקלאים "בהקטנת" הנזק ובדאגה לרכושם
על ידי עריכת ביטוח" (רע"א 5647/95, 5648 מדינת ישראל נ' קיבוץ זיקים
ואח', פ"ד נ(4), עמ' 50 בעמ' 56
ראו גם בג"ץ 3627/92 ארגון מגדלי הפירות
בישראל בע"מ ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', עמ' 391.
לפיכך, לא כל נזק חקלאי מכוסה על ידי החוק וגם
כאשר הוא מכוסה, יש סוגי נזק הדורשים ביטוח כתנאי לפיצוי לפי החוק.
האבחנה איננה שרירותית. מאחוריה עומדת התפיסה
לפיה נזק לתשתית מכוסה על ידי המדינה ואילו נזק ליבול איננו מכוסה, אלא אם כן נערך
לגביו ביטוח. הצימוח הצעיר שניזוק, איננו בא בגדרו של נזק לתשתית שהוא נזק לעץ
עצמו.
9. לאור האמור, זכאים המשיבים לפיצוי רק אם הנכס
היה מבוטח או אם לא ניתן היה לבטחו למרות המאמץ לעשות כן (פס"ד זיקים בעמ'
58). בנושא זה קבע בית המשפט המחוזי שהמשיבים (כאן) לא הוכיחו כי אכן בטחו את
הנכסים החקלאיים מפני הנזקים הנתבעים מן המערערת וכי אין בראיות כדי ללמד כי ניסו
או ביקשו לבטח וסורבו וכי הם לא עשו כן מתוך בחירה, מסיבה כלכלית. בעיקרי הטיעון
שהגישה לנו המבקשת ובטיעוני בא-כוחה בעל-פה, הוצהר כי "בכל מקרה המציאות היא
אמנם שאין היום ולא היה בתקופה הרלבנטית ביטוח לחנטין." עם זאת צוין, כי ניתן
היה לבטח את הפרי ואם בוטח, היתה המדינה מפצה גם בגין הנזק לחנטין. לכאורה, אין
הדברים שנכתבו בפסק-דין קמא בנושא הביטוח עולים בקנה אחד עם ההצהרות הנ"ל.
נראה, כי שאלת הביטוח לא נתלבנה בצורה ראויה בערכאה הראשונה והאמירות שבפסק הדין
בנושא זה הן למעשה אמרות אגב, משום הסיווג שסווג בית המשפט את הנזק לחנטין, שלא
הצריך קיומו של ביטוח על מנת לזכות בפיצויים. אין אני מוצאת לנקוט עמדה לגופה של
שאלת הביטוח.
מאחר ולאור הסיווג הנכון בעיני, הופך הביטוח
להיות במוקד שאלת קיומה של הזכות לפיצוי, מציעה אני לבטל את פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי ולהחזיר את העניין לועדת הזכאות על מנת שתלובן שאלת הביטוח והשלכתה על
זכותם של המשיבים.
בסוף דברי מבקשת אני להצטרף להערתו של חברי
השופט י' טירקל, המופנית למחוקק המתבקש ליתן דעתו לנוסח החוק ולבעייתיות שבו.
בנסיבות העניין, אינני מציעה לפסוק הוצאות.
ש ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
1. פרדסיהם של המשיבים ניזוקו מחמת שרב. בית
המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' ריבלין), בפסק דינו מיום 26.7.98, תאר את הפגיעה
בפרדסים כך:
"מן
העדויות שבאו בפני הועדה שהוקמה על פי החוק נמצא כי פגיעת השרב נותנת אותותיה
בחנטין שהם חלק מן הצימוח הצעיר שבעץ. כתוצאה מעקת המים נגרמת נשירה של החלקים
האלה ומוסבת פגיעה בענפים הצעירים נושאי העלים. הצימוח הצעיר הוא זה אשר נושא עמו
גם את מרבית הפרי של אותה שנה".
האם "הצימוח הצעיר" הוא
"נכס" הבא בגדר "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף", כלשון סעיף
1(1) לחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט1989- (להלן - "החוק"), או
שהוא "נכס" שאינו כלול באותה פיסקה ואולי הוא בגדר "עצים
נטועים", כאמור בסעיף 1(2) לחוק? בהמשך הדברים נראה למאי נפקא מינה.
2. אין חולקים כי הנזקים לפרדסיהם של המשיבים
נגרמו עקב אסון טבע כהגדרתו בסעיף 1 ו- 1א לחוק, המזכה את הניזוק בפיצויים מאוצר
המדינה לפי הוראות סעיף 2 לחוק. דא עקא, שלפי סעיף 3 לחוק זכאי הניזוק לפיצוי עבור
נזק לנכס כהגדרתו בסעיף 1(1) לחוק רק אם היה הנכס מבוטח מפני נזקי טבע; שלא כנזק
לנכס כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק שהפיצוי עבורו אינו מותנה בביטוח. בידי המשיבים לא
היה ביטוח ומכאן שעל פי התשובה לשאלה שהוצגה בראש פסק הדין קמה או נופלת זכותם
לפיצויים.
תביעתם של המשיבים נדחתה על ידי ועדת הזכאות
שהוקמה לפי תקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם),
התשנ"ב1991- (להלן - "התקנות"). ועדת הערר שהוקמה לפי התקנות דחתה
את עררם. שתי הועדות סברו שמדובר בנכס כהגדרתו בסעיף 1(1) לחוק; לפיכך, בהעדר
ביטוח, אינם זכאים לפיצויים. בית המשפט המחוזי שדן בערעורם סבר שמדובר בנכס
כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק ועל כן ביטל את החלטתה של ועדת הערר והורה להחזיר את
הדיון לועדת הזכאות. מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער.
בהסכמת באי כוח בעלי הדין הוחלט לדון בבקשה
כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
3. לדעתי שגתה ועדת הערר בהגדרת השאלה שאותה
הציגה לעצמה: "האם פגיעה בצימוח הצעיר משמעה פגיעה בעץ עצמו?". ממילא
שגתה בתשובתה:
"לא
השתכנענו כי אכן הצימוח הצעיר מהווה חלק יסודי של תשתית העץ --- בנסיבות
אלה, אנו מתקשים לקבוע פגיעה לעץ עצמו, שכן השתכנענו לחלוטין שהעץ, למרות
הפגיעה באותם ענפונים צעירים, לא איבד מכושרו לייצר פירות ---. הפגיעה בצימוח
הצעיר לכן, משמעה לפי שיטתנו פגיעה ביבול עצמו. עצם העובדה שהפרי מתפתח על
הצימוח הצעיר ולא על הענפים הותיקים, ועצם העובדה שהצימוח הצעיר מתחדש גם לאחר
פגיעה, היא הנותנת" (ההדגשות שלי - י' ט').
כאמור, "נכס", כהגדרתו בסעיף 1(1)
לחוק, הוא "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף"; ההגדרה של "נכס"
בסעיף 1(2) לחוק היא "שיורית", תוך ריבוי של סוגים מסוימים: "נכס
--- שאינו מנוי בפסקה (1), ומבלי לגרוע מכלליות האמור - לרבות
---, עצים נטועים, ---, יבול שנאסף ---" (ההדגשה שלי - י' ט'). גידול חקלאי
שאינו נתפס במצודתה של ההגדרה שבסעיף 1(1) לחוק, נתפס, אפוא, במצודתה של ההגדרה
שבסעיף 1(2) משום שהוא "נכס --- שאינו מנוי בפסקה (1)" ולאו דווקא משום
שהוא "עץ נטוע" או "יבול שנאסף". טעותה של הועדה היתה בכך
שסברה שלפניה ברירה פרשנית בין שתי משבצות משפטיות - גידול שטרם נאסף או
עצים נטועים - שלתוך אחת מהן עליה לשבץ את הנכס הנדון; בעוד שהיה עליה להחליט אם
לשבץ את הנכס הנדון לתוך משבצת משפטית אחת, אם לאו. דומה שברירה זאת כוונה
אותה מראש אל החלטתה. הועדה שקלה איזו משתי המשבצות הולמת יותר את "הצימוח
הצעיר" והגיעה למסקנה שיותר משהוא עץ הוא גידול שטרם נאסף, בעוד שהיה עליה
לשקול האם הוא גידול שטרם נאסף או שאינו כזה, בין שהוא עץ ובין שאינו עץ.
4. בעיני "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף"
הוא יבול הראוי להאסף - או כמעט ראוי להאסף - שטרם נאסף משום שלא הבשיל עד תומו,
או משום שטרם הגיעה שעתו להאסף מסיבה אחרת. גידול שלא צמח עד כדי כך שיהיה ראוי
ששם הפרי האמור לצאת ממנו ייקרא עליו, אינו בגדר "גידול חקלאי שטרם
נאסף" (לדעתי, אין להקיש מן ההכרעה בפרשת שתילי האבטיחים שנדונה ברע"א
5647/95 5648/95 מ"י נ' קיבוץ זיקים, פ"ד נ(4) 50 לפרשת הצימוח
הצעיר במקרה שלפנינו בשל טיבם השונה של הגידולים). המומחה מטעם ועדת הערר תיאר
בחוות דעתו את הנזק שנגרם לפרדסים כ"פגיעה בצימוח הצעיר שנשא חנטים בגילים
שונים ופרחים. חלק מהצימוח הנ"ל התייבש וחלק מן החנטים ופרחים נשר. כתוצאה
מכך היה נזק ליבול". אכן, אלמלא השרב היה סופו של "צימוח צעיר" זה
להיות פרי הראוי לאסיף, אולם בזמן שנפגע אי אפשר היה לראות בו פרי ולא היה ראוי
להקרא "על שם סופו" (עיינו, מתוך מקורות רבים, משנה סנהדרין פ"ח,
מ"ה; שם, מ"ו; סנהדרין סח, ע"ב; שם, עב, ע"א).
כך קבע בית המשפט המחוזי - ולדבריו אני מסכים - כי:
"פשיטא
היא, שהחנטין אינם גידול חקלאי שאמור להאסף. קביעתה של ועדת הערר יוצרת,
בפועל, סיווג משנה נוסף של פגיעה במה שעשוי אולי בעתיד לתת יבול אך אינו היבול
עצמו. סיווג משנה זה אינו מתיישב עם הוראות החוק ויש בו כדי לסתור את האבחנה
החדה בין הפגיעה בעץ לבין הפגיעה בגידול הצריך להאסף. גם לגוף הדברים ולגוף המקרה
אין לאמץ את קביעת הועדה. אסון הטבע הזה אינו מן הסוג הגורם לפגיעה בפרי עצמו
כדוגמת מכת הברד ובעת האסון לא היה אף פרי על העץ וממילא לא ניתן לדבר על נזק לנכס
כמשמעותו בפיסקה (1)" (ההדגשות שלי - י' ט').
5. קראתי בעיון את חוות דעתה של חברתי הנכבדה
השופטת ט' שטרסברג-כהן לפיה סיווג החנטים הוא נושא שבמומחיות. לדעתה ראוי היה שבית
המשפט המחוזי לא יתערב בעניין זה אחרי שמומחה מוסכם חיווה את דעתו על כך וחוות
דעתו אומצה על ידי וועדת הערר. אינני סבור כך. כפי שאמרתי למעלה מדובר בפרשנות
המונח "נכס" שבחוק ובברירה פרשנית בין שתי משבצות משפטיות. הכרעות אלה
הן בתחום שיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לקבל את חוות דעתו של המומחה או לדחותה.
אילו נשמעה דעתי הייתי דוחה, אפוא, את הערעור בלי לדון בשאלה - שאותה עוררה המבקשת
בשלב הערעור - האם היה על המשיבים לבטח את הפירות שהיו עתידים לצמוח על עצי
הפרדסים ובשאלות אחרות הכרוכות בביטוח.
אולם אפילו הייתי הולך בדרכה של חברתי, לפיה
דברים אמורים בנכס שיש לבטחו כתנאי לזכאות בפיצויים, סבורני כי לפני ההכרעה בעניין
זכאותם של המשיבים יש לברר את השאלה אם ניתן היה לבטח את הנכס שבו מדובר ושאלות
נוספות הכרוכות בביטוח. זאת מן הטעם שלפי הצהרתה של באת כוח המבקשת בעיקרי הטיעון
שהגישה, והצהרתם של באי כוח המבקשת בדיון לפנינו, כי "בכל מקרה המציאות היא
אמנם שאין היום ולא היה בתקופה הרלבנטית ביטוח לחנטין". אם זה המצב הרי
שלכאורה אין לבוא בטרוניה על המשיבים על כך שלא ניסו לבטח את החנטים, או ביקשו
לבטחם וסורבו; ומכאן - ואף זאת, לכאורה - המסקנה כי המשיבים היו זכאים לתשלום
פיצויים מהמבקשת אף על פי שלא היה ביטוח לחנטים שעל עציהם. מסקנה זאת גם מתיישבת
עם דעת הרוב ברע"א 5647/95 5648/95 לפיה "אין לעשות הבחנה בין מי שביטח
את 'הנכס' למי שלא ביטחו מחמת העדר אפשרות להשיג ביטוח" ומפתחת אותה (דברי
השופטת שטרסברג-כהן בסעיף 10 לחוות דעתה שם, שלא היתה דעתי).
באי כוח המבקשת השיבו על טיעון אפשרי זה בכך
שניתן היה לבטח את הפרי, להבדיל מן החנטים, ולפיכך פיצתה המבקשת בעבר
חקלאים ש"ביטחו את הפרי עצמו ולא את החלקים האחרים שבהתהוות
הפרי". על כך ניתן לומר כי תשלום הפיצויים אינו ראיה שניתן לצאת ידי חובת
הביטוח על ידי ביטוח כזה; משום שלפי לשונו המפורשת של סעיף 3(א)(1) לחוק מותנה
התשלום בביטוח ה"נכס" שניזוק דווקא ולא בביטוח של
"נכס" אחר. החנטים - שהם הנכס שניזוק - אינם פרי ואין לעקוף את מצוות
החוק לעניין ביטוח על ידי סיווגם - לצורך הביטוח - בתור פרי.
6. כאמור, הייתי דוחה, אפוא, את הערעור, אולם
מכיוון שחברי המכובדים אינם סבורים כמותי לעניין סיווגם של החנטים אני מסכים כי
הדיון יוחזר לוועדת הזכאות על מנת שתדון בשאלות שהכרעתן דרושה לענין הביטוח, כפי
שהציעה חברתי הנכבדה, השופטת ט' שטרסברג-כהן בפסק דינה. בנסיבות העניין לא הייתי
פוסק הוצאות.
7. בשולי הדברים אעיר כי ניסוחו של החוק אינו
מניח את הדעת - הן לעניין הסיווג של "נכס" והן לעניין חובת הביטוח -
וראוי שהמחוקק ייתן על כך את דעתו.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור כבפסק-דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, ח' באדר א' תש"ס (14.2.00).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98061060.J03