שחדה עמרני נ. מדינת ישראל

1 7 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6106/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: שחדה עמרני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 30623-05-21 מימים 2.2.2023 ו-3.7.2023, בהתאמה, שניתנו על ידי השופט י' עטר תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשפ"ד (6.5.2024) בשם המערער: עו"ד סמיר אבו עאבד בשם המשיבה: עו"ד יצחק פרדמן בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס מתורגמן: מר סמיח חדאד פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עטר) ב-ת"פ 30623-05-21 מימים 2.2.2023 ו-3.7.2023, בהתאמה. כתב האישום האירוע מושא כתב האישום התרחש במהלך מבצע "שומר חומות", שעה שבמוקדים רבים ברחבי הארץ החלו הפרות סדר אלימות שכללו חסימות של צירי תחבורה, יידוי אבנים ועוד כיוצא באלו. בזמן זה, ביום 13.5.2021, בשעה 2:30 לערך, התקבל במוקד 100 של משטרת ישראל דיווח לפיו מספר צמיגים בוערים חוסמים את כביש 310 לכיוון שבט טראבין. כאשר ניידות משטרה הגיעו למקום, זיהו שם לפחות 10 אנשים, חלקם רעולי פנים, החוסמים את הכביש באמצעות הבערת צמיגים תוך שהם אוחזים אבנים בידיהם. בהמשך לכך, אחד השוטרים התקרב עם הניידת לעבר המערער. האחרון, שהיה רעול פנים והחזיק אבנים בשתי ידיו, סימן לשוטר לעצור את הניידת בצד הכביש. כשהגיע השוטר למרחק של כ-2 מטרים מהמערער, הלה יידה אבן בגודל כף יד לעבר הניידת. האבן פגעה בחזית הניידת, והמערער החל להימלט רגלית לכיוון פזורת אלעמרני. השוטר פתח אחריו במרדף, עד שבשלב מסוים הגיע באמצעות הניידת במקביל למערער. או אז, יידה המערער אבן נוספת ממרחק של כ-3 מטרים אשר פגעה בצידה הימני של הניידת. המערער המשיך להימלט מהשוטרים במשך כ-400 מטרים עד שלבסוף נעצר על ידם. עקב מעשים אלה נגרמו לניידת נזקי פח. בגין האמור, יוחסו למערער עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק; יידוי או ירי של אבן או חפץ לעבר כלי תחבורה לפי סעיף 332א(א) לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק; וחבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק. עיקרי הכרעת הדין וגזר הדין בתום ניהול הליך הוכחות, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. בהכרעת דין מפורטת, בית המשפט המחוזי סקר את עדויות חמשת השוטרים שהעידו לפניו וקבע כי יש ליתן בהן "אמון מלא". צוין, כי השוטרים ידעו להפריד בין עובדות שראו במו עיניהם, לבין עובדות שנודעו להם מאחרים בדיווחים שקיבלו; כי בכל הקשור לליבת האירוע עדויותיהם משתלבות זו בזו ומחזקות האחת את רעותה; וכי גרסת המערער עצמו עולה אף היא כדי חיזוק משמעותי לעדויותיהם, משזה אישר עובדות רבות אשר נטענו על ידי השוטרים. לעומת זאת, בחלקים אחרים בגרסת המערער נמצאו פרכות וסתירות, והוא הותיר על בית המשפט המחוזי רושם כללי שלא מאפשר ליתן אמון בעדותו. על בסיסם של ממצאים אלה, נקבע כי השתכללו כלל יסודותיהן של העבירות שיוחסו למערער במסגרת כתב האישום. בגזר הדין, בית המשפט המחוזי עמד על נסיבות ביצוע העבירה וכן על מדיניות הענישה הנוהגת. בתוך כך, צוין כי יש להתבונן על מעשיו של המערער בשים לב להקשר הכללי שבו הם בוצעו, היינו להיות מדינת ישראל מצויה באותה עת בלחימה, כאשר הפרות סדר נרחבות מתרחשות במקביל. כן הודגשה הסכנה למשתמשי הדרך כתוצאה מההתפרעות שבה נטל המערער חלק דומיננטי ביותר. לזכות המערער, ניתן משקל לכך שחרף הסיכון שגולם במעשיו, האירוע הסתכם בנזקים לפח הניידת, מבלי שנגרם נזק לגוף או לנפש. על בסיס זה, נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער הוא בין 27 ל-50 חודשי מאסר בפועל. בגדרי המתחם, בית המשפט המחוזי שקל לקולה את העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי; את היותו בן פחות מ-19 שנים בעת ביצוע העבירות; וכן את נסיבותיו האישיות כפי שהן נלמדות מתסקיר שירות המבחן. יחד עם זאת, מאחר שהמערער לא הביע חרטה על מעשיו, ובראי התרשמות שירות המבחן בדבר גישתו "המצמצמת", נקבע כי יש ליתן משקל משמעותי בגזירת עונשו לשיקולי הרתעת היחיד. עוד צוין כי יש להביא בחשבון גם שיקולים של הרתעת רבים, וזאת לנוכח החשש מהישנות התפרעויות והפרות סדר מעין אלו, לוּ מדינת ישראל תיקלע לתקופת לחימה פעם נוספת. בשים לב לכלל השיקולים שהוזכרו, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לגזור על המערער עונש ברף הבינוני של מתחם העונש העולם. על כן, גזר עליו עונש של 38 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת התפרעות, עבירת יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, או עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תקפידו, או עבירת אלימות מסוג עוון, למשך 3 שנים; ותשלום קנס בסך 8,500 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בערעור תחילה, יצוין כי במסגרת הדיון שנערך לפנינו, בא-כוח המערער הודיע, עקב הערות בית המשפט, כי הוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין. רכיב זה של הערעור נדחה אפוא. לפיכך, הטענות שתובאנה להלן הן אלו המופנות כלפי גזר דינו של בית המשפט המחוזי בלבד, ואליהן אתייחס בהמשך דיון זה. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי מתחם העונש ההולם הוא בין 27 ל-50 חודשי מאסר בפועל, שכן, מתחם זה אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת. עוד נטען כי לנוכח הפוטנציאל השיקומי של המערער, ראוי להורות על הפחתת עונשו באופן שבו עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות. המערער מוסיף וטוען כי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, גילו הצעיר והתמשכות המשפט – מצדיקים אף הם הקלה בעונשו. המשיבה, מנגד, סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. בתוך כך, המשיבה הצביעה על חלקו המרכזי של המערער באירוע מושא כתב האישום, אירוע שבנקל יכול היה להסתיים עם פגיעות בנפש. עוד הדגישה המשיבה את העובדה שהאירועים התרחשו במהלך מבצע "שומר חומות". לבסוף, הצביעה המשיבה על כך שתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער הוא "שלילי מאוד", כלשונה. כל אלה מוליכים לעמדתה למסקנה שאין מקום להקלה בעונש שנגזר על המערער. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כאשר מתגלה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו מיני רבים: ע"פ 6753/23 נזאר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (1.4.2024)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. בית משפט זה שב ועמד על החומרה המגולמת בעבירות התפרעות. הללו יוצרות סכנה מוחשית לאזרחים, זורות אימה בקרב הציבור ומערערות את יסודות שלטון החוק. על כן, נקבע כי יש לפעול כלפיהן ביד קשה ובענישה מרתיעה אשר תרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה (ראו והשוו: ע"פ 4585/22 מדינת ישראל נ' ערדאת, פסקה 14 (25.7.2022); ע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' אסווד, פסקה 8 (24.2.2022) (להלן: עניין אסווד)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהעבירות מתבצעות במהלכן של תקופות בהן שוררת מתיחות ביטחונית, וכאלו היו ימי מבצע "שומר חומות" – ימים שבהם הארץ בערה מבפנים ומבחוץ. בתקופות מעין אלה, מושקעים משאבים רבים על ידי כוחות הביטחון בניסיון לשמור על הסדר הציבורי. הנוטלים חלק באירועי התפרעות אלימים, מלבים את המתח השורר בקרב הציבור ומקשים על כוחות הביטחון בביצוע מלאכתם – מה שיוצר סיכון מוחשי לחיי אדם (ראו: עניין אסווד, בפסקה 10; ע"פ 2313/22 סרור נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (7.11.2022)). ביטוי ממשי לכך בענייננו ניתן למצוא בעדויותיהם של השוטרים לפני בית המשפט המחוזי. כך, למשל, העיד אחד מהם כי מיד בתום האירוע דנן, שאירע כאמור באישון ליל, עברו השוטרים להתמודד עם הפרת סדר אחרת, כאשר לאורך רובו ככולו של אותו לילה אירעו התפרעויות במוקדים שונים שהצריכו את הגעת כוחות הביטחון למקום (עת/3). על רקע זה בוצעו מעשיו של המערער אשר בנס בלבד הסתיימו בנזק לרכוש ותו לא. המערער החזיק בידיו אבנים גדולות, לא בחל מליידות אותן, וכל זאת כשלצדו מעורבים נוספים, חלקם רעולי פנים. אילו היה מגיע לזירה אזרח מן השורה בטרם הגיעו לשם כוחות הביטחון – ספק רב אם האירוע היה מסתיים מבלי פגיעות גוף ונפש. מובן, שבכך שפוטנציאל הנזק המשמעותי לא התממש אין כדי להקהות את חומרתם הרבה של מעשיו (ע"פ 9821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (30.11.2017)). עוד יש להדגיש כי למעשיו של המערער רובד חומרה נוסף משהם בוצעו כלפי אנשי אכיפת החוק. אין לקבל את ביצוען של עבירות כלפי האמונים על שמירת ביטחונו של הציבור. מעשים אלו, המערערים את מוסכמות היסוד של חברתנו, ראויים לגינוי ולהוקעה חסרת פשרות. חברה ששלטון החוק ניצב לנגד עיניה, אינה יכולה לאפשר פגיעה באנשי רשויות החוק, ובמקרים שבהם פגיעה כזו מתרחשת, על בתי המשפט לנהוג כלפיה באפס סובלנות, על מנת למגר מעשים אלה עד כמה שניתן (ראו: ע"פ 6642/09 מדינת ישראל נ' גביש, פסקה 9 (30.12.2009); ע"פ 1176/16 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (15.5.2016)). לנוכח האמור עד כה, בראי חומרת מעשיו של המערער, ובייחוד בהתחשב בחלקו המרכזי בהתפרעות האלימה, התוצאה העונשית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי היא תוצאה ראויה והולמת. בצדק נקבע אפוא שאין בנסיבותיו האישיות כדי להוביל לגזירת עונש מקל מזה. את עיקר יהבו השליך המערער בטיעוניו על שיקולי שיקום שמתעוררים לדבריו בעניינו. ואולם, ככלל ששיקולי שיקום אינם חזות הכול (ע"פ 2260/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.7.2022)), ובפרט – איני מוצא בתסקיר שירות המבחן שהונח לפנינו הצדקה כלשהי להקלה בעונש מטעמים שיקומיים. לא ארחיב בדברים מטעמי צנעת הפרט. אסתפק בכך שעל פי התסקיר, המערער "מתקשה לגלות אחריות בסיסית על מעשיו", וההתרשמות הייתה שהוא נעדר מוטיבציה להליך טיפולי. משאלו הם פני הדברים, איני מוצא בטיעון זה הצדקה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המערער אף ניהל את ההליך במלואו, וערער, עד הדיון, גם על הכרעת הדין. אומנם אין בכך כדי להחמיר עמו, אך המערער אינו זכאי להקלה לה זכאי נאשם שנוטל אחריות באופן מלא ושלם, בתחילת ההליך. סוף דבר: דעתי היא כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברי ולחברתי כי נעשה. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון. לבקשת בא-כוח המערער בתום הדיון, ניתנת למערער תקופת התארגנות כך שהוא יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו ביום 25.6.2024 עד השעה 10:00 ביס"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 074-7831077 או 074-7831078. ניתן היום, ‏ז' באייר התשפ"ד (‏15.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23061060_J10.docx שא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1