אילן קירשנבאום נ. אביב ניהול ואחזקת מבנים (א.נ.ו.מ) בע"מ

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 6099/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: אילן קירשנבאום נגד המשיבה: אביב ניהול ואחזקת מבנים (א.נ.ו.מ) בע"מ ערעור על החלטות הרשמת ל' משאלי שלומאי מימים 15.2.2024, 28.2.2024, 7.3.2024, 14.3.2024 ו-25.3.2024 ברע"א 626/24 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטות הרשמת ל' משאלי שלומאי מימים 15.2.2024, 28.2.2024, 7.3.2024, 14.3.2024 ו-25.3.2024 ברע"א 626/24, בהן נדחו בקשות המערער להפחתת סכום הערובה. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב, בקשר להקלטת הדיון לפניה ותמלולו. יחד עם הערעור הגיש המערער בקשה להפחתת הערובה לסך של 3,000 ש"ח, גובה הערובה שנדרש להפקיד בהליך בבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען בעיקר כי סיכויי הערעור גבוהים; כי סביר להניח שהמשיבה כלל לא תגיב לבקשתו שכן היא לא הגישה תשובה בהליך בבית המשפט המחוזי; וכי מדובר בהליך ערעורי "בהיקף מצומצם מאוד יחסית". בהחלטות שניתנו על ידי הרשמת נדחתה בקשתו מן הטעם שלא הוכחו התנאים להפחתת סכום הערובה, היינו הוכחת חוסר יכולת כלכלית והיעדר אפשרות להסתייע בסביבה הקרובה; וכן סיכויים מספקים להצלחת ההליך. גם לא נמצא כי בקשת רשות הערעור הינה בעלת היקף מצומצם ביחס לבקשות רשות ערעור אחרות מאותו סוג, זאת אף בשים לב לבקשתו לצמצם את היקף הבקשה ל-19 עמודים (כולל נספחים). כן צוין כי העובדה שהוא נוקט בהליכים משפטיים רבים אינה תומכת בבקשתו להפחתת סכום הערובה. מכאן לערעור שלפנַי בו נטען בעיקר כי הרשמת לא שקלה בהחלטותיה את השיקולים הרלוונטיים לעניין בקשה להפחתת ערובה, שהם השיקולים לקביעת גובהה ובהם מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, מספר הצדדים להליך, אומדן ההוצאות הצפוי ועוד. לטענתו, שיקולים אלה מובילים למסקנה כי היה מקום להפחית את גובה הערובה. כן טען המערער כי הרשמת התעלמה מטענותיו ומבקשותיו כי תנמק את החלטותיה והלין על התנהלותה לאורך ההליך. במוקד הערעור המנומק והמעוגן באסמכתאות שונות עומדת אפוא הטענה כי הרשמת לא לקחה בחשבון את השיקולים שיש לשקול לעניין קביעת גובה הערובה, בהתייחס בעיקר למבחן "אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך" (בעניין זה הפנה המערער לפסיקת רשם בית משפט זה ברע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ (8.7.2012)). ברם, הגם כי מבחן זה אינו בלתי רלוונטי גם כיום, יש לעמוד על השינוי המשמעותי שיצרו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) באופן קביעת גובה הערובה בהליכים ערעוריים. בשונה מהמצב המשפטי שקדם לתקנות, בו הסכום שהיה על מערער להפקיד בקופת בית המשפט נקבע על ידי הרשם או המזכיר הראשי, בתוספת השלישית לתקנות נקבעו סכומי ערובה קבועים מראש בהתאם לסוג ההליך שהוגש (ראו גם: ער"א 8876/23 בוטייל נ' דבח (1.1.2024)). סכומים אלה אינם בבחינת סוף פסוק, שכן כפי שמורה תקנה 135(ב) לתקנות, בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה. עם זאת אין להתעלם מכך שבקביעת סכומים קבועים לגובה הערובה, ביקש מחוקק המשנה לבטא את הצורך באחידות לעניין גובה הערובה בהליכים דומים (וראו: דברי ההסבר לתקנות, עמ' 41). סכומים אלה מבטאים אפוא את נקודת המוצא. שינוי סכום הערובה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בזיקה למבחנים למתן פטור מערובה – הוכחת חוסר יכולת כלכלית וסיכויים מספקים לקבלת הערעור – ובהתייחס לשיקולים נוספים בהתאם למכלול נסיבות העניין, ובהם אומדן ההוצאות הצפוי ככל שההליך יידחה, מורכבות ההליך והיקפו ועוד (וראו בפסיקת רשמי בית משפט זה: ע"א 4833/21 גב ממירים בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום – נאמן (27.1.2022); ע"א 5835/21 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – סניף אשדוד‏, פסקה 8 (30.9.2021); ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פסקה 2 (24.2.2022); וראו גם: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 562-561 (מהדורה שלישית דיגיטלית, 2024)). בשים לב לאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשמת המצדיק התערבות בשיקול דעתה. הרשמת לא מצאה כי הונחה על ידי המערער תשתית מספקת לשינוי סכום הערובה, משלא צורפו לבקשותיו מסמכים רלוונטיים לעניין מצבו הכלכלי; משלא נמצא כי מדובר בבקשה בעלת היקף מצומצם ביחס לבקשות רשות ערעור אחרות באופן המצדיק חריגה מסכום הערובה הקבוע בתוספת השלישית לתקנות עבור הליך מסוג זה, גם בשים לב לבקשתו לצמצם את היקפה; ותוך שהובהר למערער כי העובדה שהוא נוקט בהליכים משפטיים רבים אינה תומכת בבקשתו להפחתת סכום הערובה. החלטותיה של הרשמת ניתנו אפוא על פי שיקול הדעת הרחב המסור לה, וגם אין מקום לטענת המערער כי הרשמת התעלמה מטענותיו או לא נימקה את הכרעותיה. אוסיף בקשר לטענת המערער כי היה על הרשמת להפחית את סכום הערובה שהוא נדרש להפקיד בדומה להפחתה שניתנה לו בהליך בבית המשפט המחוזי, כי בענייננו מדובר בהליך ערעורי ב"גלגול שלישי". בשים לב להבחנה בין סכומי הערובה הקבועים בתקנות ביחס לכל אחד מההליכים, ובשים לב לאמת המידה המצמצמת להתערבות בהליך מעין זה, אין מקום להשוואה האוטומטית שביקש המערער לעשות בהקשר זה (וראו למשל: ער"א 5524/22 אולגה נ' סיגל גולדפרב, עו"ד (23.8.2022); ער"א 8836/23 יעיש נ' נציגות הבית המשותף (25.12.2023); ער"א 3045/23 פלוני נ' פלונית (23.4.2023)). אציין כי לא מצאתי כי יש ב"בקשה להוספת טענה" שהגיש המערער ביום 16.9.2024 כדי לשנות ממסקנה זו. לבסוף אציין כי לא מצאתי צל של יסוד לטענות המערער כי החלטות הרשמת מכוונות נגדו "באופן אישי". הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ד (30 ספטמבר 2024). דוד מינץ שופט