הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - מועצה אזורית גלבוע נ. רשות הר

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מינהליים עע"מ 6099/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערערת: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – מועצה אזורית גלבוע נ ג ד המשיבים: 1. רשות הרישוי – הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון 2. חוות טורבינות כפר יחזקאל שותפות מוגבלת 3. חוות טורבינות עין חרוד שותפות מוגבלת 4. חוות טורבינות בית אלפא שותפות מוגבלת 5. חוות טורבינות חפציבה שותפות מוגבלת 6. רשות הטבע והגנים 7. המשרד להגנת הסביבה 8. משרד האנרגיה 9. משרד הבריאות 10. משרד החקלאות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת ע' הוד) בעת"מ 52351-06-23 מיום 30.07.2023 תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשפ"ד (04.01.2024) בשם המערערת: עו"ד איתן לירז; עו"ד אהרון שורץ; עו"ד נעמה שאוה; עו"ד בר ג'ולי סבן בשם משיבים 1, 10-7: עו"ד אופיר גבעתי בשם משיבות 5-2: עו"ד רונן ירדני; עו"ד רם מוסרי דבשם משיבה 6: עו"ד נמרוד טויסטר; עו"ד יונתן הראל פסק-דין לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד השופטת ע' הוד), בעת"מ 52351-06-23 מיום 30.07.2023. בגדרו של פסק הדין נדחתה עתירת המערערת, היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה במועצה אזורית גלבוע, נגד החלטת משיבה 1, היא הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון ברשות הרישוי (להלן: רשות הרישוי) – לאפשר את התחלת עבודות הבניה של פרויקט הטורבינות בעמק חרוד על-ידי משיבות 5-2 (להלן: היזמיות), עוד בטרם תושלם תוכנית הניטור על-ידי צוות המעקב, תוכנית שמטרתה להגן על אוכלוסיית העטלפים מפני פגיעה מהטורבינות (להלן: ההחלטה). עובדות המקרה וטענות הצדדים תוארו בפירוט על-ידי בית משפט קמא, ולא מצאנו הצדקה לשוב על הדברים במלואם. נוכח מסקנתנו שלהלן, די אם נציין, כי רשות הרישוי קיבלה את רוב המלצות צוות המעקב בדבר הצורך לבצע תוכנית ניטור, אך דחתה את המלצת צוות המעקב באשר לשלביות הרישוי, דהיינו השלמת תוכנית הניטור תחילה, ורק אז התחלת עבודות בניה; ותחת זאת קבעה רשות הרישוי כי השלמת תוכנית הניטור תהווה תנאי להפעלת הטורבינות ולא תנאי לתחילת העבודות להקמתן. המערערת לא השלימה עם החלטה זו ועתרה לבית משפט קמא. לאחר שקיים דיון בנוכחות הצדדים ועיין בחומר שהונח לפניו, בית המשפט המחוזי נדרש להכריע בשאלה האם קמה עילה להתערבותו בהחלטת רשות הרישוי האמורה אם לאו. בית המשפט הבהיר את ההלכה הידועה לפיה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו שלו, ולאחר שמצא כי רשות הרישוי פעלה בגדר סמכותה, קיימה הליך תקין, וכי ההחלטה שיצאה תחת ידה לא מצדיקה התערבות שיפוטית בשל פגם בשיקול הדעת, נקבע כי דין העתירה להידחות. בתוך כך הודגש כי גורמי המדינה השונים, לרבות רשות הרישוי, שקלו מגוון רחב של שיקולים, לרבות שמירה על אוכלוסיית העטלפים בעמק חרוד, עת הוחלט כי ניתן להתחיל בעבודות במקביל להשלמת הליכי הניטור, כאשר השלמת הליכים אלה תהווה תנאי למתן היתר להפעלת הטורבינות. בין היתר הוער, כי לצוות המעקב אין סמכות לקבוע את הליך הרישוי אלא רק לקבוע הוראות לעניין תוכנית הניטור, בהתאם לסמכויותיו שנקבעו בתוכניות מס׳ 204-0284539; 204-0284679; 204-0284711, ולא מעבר לאמור שם; והודגש, כי בוודאי שאין לקבל טענה לפיה המלצתו בעניין שלבי הרישוי מחייבת את הרשות התכנונית. בנוסף, נדחתה הטענה בדבר חשש כי היזמיות לא יפעלו בהתאם לתוכנית הניטור ככל שיתחילו בהקמת הטורבינות, משהובהר כי הדבר ידוע וברור ליזמיות וצפוי להיאכף במידת הצורך. לפיכך הוטעם, כי אין הצדקה לעכב את הקמת הטורבינות, על היתרונות האנרגטיים והסביבתיים הגלומים בהן, עד להשלמת הליכי הניטור. לסיום, נדחו טענות שעניינן בפרוטוקול הדיון של צוות המעקב עליו התבססה רשות הרישוי וטענות בדבר מעורבות פסולה של יועמ"ש רשות הרישוי. בערעור שלפנינו נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא שגוי באופן המחייב את התערבותנו, תוך שבעיקרו של דבר המערערת חזרה על טענותיה שנדחו על-ידי בית משפט קמא. יוער, כי כפי שצידדה משיבה 6, היא רשות הטבע והגנים, בטענות העותרת בהליך דלמטה, כך תמכה היא בקבלת הערעור דנן. מנגד, היזמיות, רשות הרישוי ויתר משיבי המדינה טענו כי דין הערעור להידחות משום שלא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא או בהחלטת רשות הרישוי, באופן המקים עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות ובמסקנות, שבדין ובעובדות יסודן. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ושקלנו את טיעוני הצדדים בנדון, בכתב ובעל-פה, מצאנו כי דין הערעור להידחות מכוח סמכותנו שלפי תקנה 148(ב) לתקנות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. זאת, משלא ראינו הצדקה לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שתומכים במסקנה המשפטית לפיה דין העתירה היה להידחות; וכי כך או אחרת, אין בקביעות שבפסק הדין משום טעות שבחוק המצדיקה את התערבותנו. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין, ובפרט לנוכח חשיבות השמירה על החי והצומח ושיעור ההוצאות שקבע בית המשפט המחוזי, לא נעשה צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"ד (‏7.1.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23060990_C09.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1