אדם ניסימי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6099/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6099/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: אדם ניסימי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.07.2012 בת"פ 6207-08-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' אינפלד תאריך הישיבה: א' בכסלו תשע"ג (15.11.2012) בשם המערער: עו"ד הרצל סמילה בשם המשיבה: עו"ד עדי צימרמן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' אינפלד) בת"פ 6207-08-11 מיום 5.7.2012, במסגרתו הושתו על המערער – אשר הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון – 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או כל עבירה מסוג פשע הכוללת אלימות פיסית כלפי גופו של אדם; שישה חודשי מאסר מותנה למשך שנתיים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירת אלימות פיסית כלפי גופו של אדם מסוג עוון, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירת נהיגה ללא רישיון או בזמן פסילה; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לכל רכב מנועי למשך ארבע שנים מיום שחרורו ממאסר. העובדות על פי כתב האישום המתוקן 1. למערער אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה. ביום 29.7.2011 בסמוך לשעה 03:38, נהג המערער ברכב מסוג "מזדה" ביציאה מאשדוד לכיוון כביש מספר 4, לכיוון דרום. המערער נהג לאחר ששתה בירה. במקום ובמועד הנ"ל, שני שוטרי תנועה שישבו בניידת משטרתית הבחינו במערער כשהוא נוסע לאחור, הפעילו את האורות הכחולים המהבהבים ואת הסירנה, והחלו לנסוע לעבר המערער כנגד כיוון התנועה. המערער המשיך בנסיעה לאחור עד אשר הגיע לרמזור בצומת "משה סנה" באשדוד. המערער ביצע פניית פרסה ונסע במהירות תוך שהשוטרים דולקים אחריו וקוראים לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה. המערער הגיע בנסיעה מהירה למעגל תנועה בסמוך לתחנת הרכבת של אשדוד, נכנס למעגל התנועה והמשיך בנסיעה נגד כיוון התנועה. השוטרים עצרו את הניידת ביציאה ממעגל התנועה, על מנת לעצור את המערער, אולם המערער הצליח לעקוף את הניידת והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא גורם לכלי רכב אשר נסעו אותה עת כדין לסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע את התנגשות המערער בהם. המערער המשיך בנסיעה מהירה, וביצע פניה תוך שהוא נוהג בעקלתון ("זיגזג"). השוטרים המשיכו לדלוק אחריו כשהם מפצירים בו כל העת לעצור. כשהגיע המערער לדרך מנחם בגין נאלצו כלי רכב אשר נסעו אותה עת בדרך לבלום בפתאומיות על מנת למנוע את פגיעת המערער בהם. לבסוף, האט המערער את מהירות נסיעת הרכב ועצר. אשר על כן הואשם המערער בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בנהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; ובנהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) ו-(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. גזר דינו של בית המשפט המחוזי וההליכים לפניו 2. במסגרת הסדר הטיעון הגבילה עצמה המשיבה לעתור להשתת עונש מאסר לריצוי בפועל בן שלוש שנים בלבד, יחד עם רכיבי ענישה נוספים. בית המשפט המחוזי ציין כי על פי מזכר שהוגש בהסכמה אמר המערער לקצינה שראיינה אותו בטרם מעצרו: "אני סובל ממחלה, זה יותר חזק ממני", ובהמשך הוסיף: "אני רואה הגה אני חייב לנהוג". עוד ציין בית המשפט כי למערער מספר עבירות פליליות קודמות מהשנים 2002 ו-2005 של היזק לרכוש, החזקת סכין, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון, גניבת רכב, גניבה מרכב, פריצה לרכב וזיוף סימני זיהוי של רכב. בית המשפט הטעים כי עברו התעבורתי של המערער חמור משמעותית מעברו הפלילי: המערער הורשע בשמונה עבירות של נהיגה ללא רישיון וכן בעבירות נוספות, בגינן ריצה המערער עונשי מאסר ואף ריצה עונש של מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות. המערער הציג לטובתו מכתב ממקום עבודה קודם (תחנת מוניות, בה עבד במשך שבע שנים) וכן ממקום ריצוי עבודות השירות, ובשניהם נמסר כי המערער ביצע את המוטל עליו באחריות ובאדיבות. באשר לנסיבותיו האישיות הציג המערער תעודות רפואיות של אמו ושל אחיו, לפיהן השניים חולים במחלות המציבות עול קשה, בפרט כלכלי, על יתר בני המשפחה. בא כוח המערער הדגיש את החרטה שהביע המערער ואת היותו אדם נורמטיבי למעט בעיית הנהיגה ברכב. עוד נטען כי אין לייחס משקל רב לעבר הפלילי של המערער נוכח חלוף הזמן מביצוע העבירות (שנעשו בעת היות המערער קטין). המשיבה מצידה הדגישה את חומרת המעשים שביצע המערער, המצויים לשיטתה ב"מחצית היותר חמורה" של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. כן ציינה המשיבה את העבר התעבורתי המכביד של המערער, המלמד כי אף על פי שלמערער אין רישיון נהיגה, הוא נהג ללא רישיון פעם אחר פעם, כאשר בהזדמנות אחת נתפס נוהג ברכב ללא רישיון יום אחד לאחר שנשפט. המשיבה הזכירה בנקודה זו את מזכר הקצינה המלמד על "דחף לאו בר כיבוש" מצד המערער לאחוז בהגה. 3. תסקיר שירות המבחן: בית המשפט ציין כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער אמביוולנטי. מחד גיסא הודגשו נסיבותיו האישיות הקשות, ומשבר רגשי בעברו של המערער שהובילו לביצוע המעשה מושא כתב האישום. מאידך גיסא מייחס התסקיר למערער התנהגות אימפולסיבית וקושי בהצבת גבולות וקבלת סמכות. על כן המליץ שירות המבחן על עונש מאסר קצר לצד מאסר על תנאי מרתיע. 4. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי עיון בפסיקה הרלבנטית מלמד כי ענישה סטנדרטית לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בכפוף לחומרת המעשה, נעה בין 40 לבין 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל – זאת במקרים בהם לנאשם אין עבר פלילי מחמיר. בית המשפט איזן בין השיקולים השונים בציינו כי יש לתת משקל מכביד לטיבו של המרדף הנוכחי בהתחשב באורכו, בפעולות שנקט המערער במהלכו, בעובדה כי המרדף השתרע על פני "זירות" שונות ובהשפעה על כלי רכב אחרים שנאלצו לסטות מנתיב נסיעתם ואף לבלום בפתאומיות. בית המשפט הטעים כי הוא מקבל את טענת בא כוח המערער לפיה אין לייחס לעבר הפלילי הרחוק של המערער משקל רב, כאשר בינתיים עבד המערער ופירנס ביציבות את משפחתו במשך תקופה ארוכה. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש ליתן משקל משמעותי לחומרת עברו התעבורתי של המערער ולכך שעונשי מאסר מותנה ועבודות שירות לא הצליחו להרתיעו. לפי בית המשפט, כאשר נבחן המרדף על רקע עבר זה יש להשית על המערער עונש חמור ביותר, אף חמור מהעונש המרבי עליו סיכמו הצדדים. במקביל קבע בית המשפט כי יש להעניק משקל משמעותי לקולא לנסיבות האישיות של המערער, במיוחד כאשר מאסרו הצפוי יהיה לו הראשון (בפועל), וכן להודייתו במסגרת הסדר טיעון. אשר על כן השית בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים ברישא. מכאן הערעור; תמצית נימוקי הערעור 5. לטענת המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד הרצל סמילה – שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתפק בהפחתת חודשיים מן העונש המקסימאלי שסוכם כי המשיבה תהא רשאית לעתור לו, שעה שניתן משקל משמעותי (כביכול) לנסיבותיו האישיות. עוד נטען כי שגה בית המשפט כאשר לא העניק משקל להמלצת שירות המבחן בתסקירו. עוד הפנה בא כוח המערער לפסקי דין של בית משפט זה ושל בתי המשפט המחוזיים בהם הושתו על נאשמים שביצעו עבירות דומות ואף חמורות יותר עונשים קלים יותר מאלו שהושתו על המערער וביקש להקל בעונשו. במהלך הדיון שלפנינו הוגש לנו מכתבו של המערער בו הוא מביע חרטה על מעשיו ומפנה לנסיבותיו האישיות המורכבות. תגובת המשיבה 6. לטענת המשיבה בדיון שנערך לפנינו – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי צימרמן – לא נפלה כל טעות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר שקל את כל הנסיבות, לקולא ולחומרה, בכובד ראש. עוד נטען כי הודייתו של המערער בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון – אשר בא לידי ביטוי בתיקונו לטובתו – והסכמתו כי המשיבה תטען לענישה של 36 חודשי מאסר בפועל (מקסימום) מלמדת כי המערער עצמו מסכים שהעונש שהושת עליו, 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מצוי במתחם הסבירות, גם אם ברף העליון. המשיבה מדגישה את חומרת נסיבות המקרה ואת עברו התעבורתי המכביד של המערער, כאשר העונשים שהושתו עליו עד כה לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות זהות נוספות. תסקיר עדכני 7. להתרשמות גורמי הטיפול בכלא, המערער – בן 27 המגיע מרקע משפחתי מורכב – נעדר דפוסים עברייניים מוטמעים ומגלה יכולת תפקוד תקינה. ההתרשמות מן המערער היא חיובית, והמערער אף מגלה מוטיבציה ראשונית לשיקום, אולם בפועל טרם הוכנה עבורו תוכנית טיפולית נוכח אי פעילות קבוצה מתאימה לעבירות שביצע. כן צויין בתסקיר כי לאחרונה נרשם המערער לסדנת תעסוקה ולקבוצה שמשתתפיה ביצעו עבירות תעבורה. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינו בהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו וקראנו את האסמכתאות מטעמם, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות, כך שהעונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער יוותר על כנו. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער בפסק דין מקיף ויסודי, במסגרתו שקל ואיזן כהלכה בין השיקולים השונים, לקולא ולחומרה, ואף נתן משקל ניכר לעובדה כי יהיה זה מאסרו הראשון של המערער מאחורי סורג ובריח (בא כוח המערער הטעים במהלך הדיון לפנינו כי המערער ריצה עונש מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות בשנת 2004). אמנם, לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן, והעובדה כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד – הגם שאין להקל בו ראש – ובוצע בעוד המערער צעיר בשנים. יחד עם זאת, עיון בעברו התעבורתי של המערער, הכולל לא פחות משמונה עבירות שונות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, מלמד טוב מאלף עדים כי המערער לא הורתע מהעונשים שהושתו עליו עד כה בגין עבירות אלה. אמרתו של המערער – שכזכור אין ומעולם לה היה לו רישיון נהיגה – כפי שתועדה במזכר הקצינה לפיה "אני רואה הגה אני חייב לנהוג", באה לידי ביטוי באופן מטריד הלכה למעשה. בתי המשפט נתנו איפוא למערער לא מעט הזדמנויות שלא להיענש במאסר מאחורי סורג ובריח חרף עבירות משמעותיות שביצע – אך המערער שב לסורו. אם לא די בכך, במקרה שבנדון סיכן המערער בנהיגתו את חייהם של נהגים אחרים במהלך מנוסתו מהשוטרים. די היה בכך כדי להצדיק שהענישה שתושת על המערער בגין העבירות דנא תבטא עליית מדרגה משמעותית. בשים לב לאלה, אנו סבורים כי אין בעונש שהושת על המערער כדי להוות סטייה ניכרת מרף הענישה המקובל בעבירות דומות. יתרה מכך, אנו סבורים (כפי שסבר אף בית המשפט המחוזי) כי גם עונש חמור מזה היה עומד ברף האמור [ראו והשוו: ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.6.2006), במסגרתו קיבל בית משפט זה את ערעורה של המדינה על קולת העונש שהושת על המערער באותו עניין, אדם צעיר ונטול עבר פלילי, והעמיד את עונשו על ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 8410/09 אלשיך נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.10.2010), במסגרתו דחה בית משפט זה ערעור על חומרת העונש והותיר את העונש שהושת על המערער באותו עניין – ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל – על כנו; ע"פ 2613/07 איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.10.2007), במסגרתו הותיר בית משפט זה על כנו עונש מאסר לריצוי בפועל בן 40 חודשים שהושת על המערער באותו עניין חרף היעדר עבר פלילי ונסיבותיו האישיות]. 9. אכן, המגמה הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה היא להחמיר עם עונשם של המבצעים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה [ראו: ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (טרם פורסם, 7.6.2006)]. אמנם נכון הוא שאין מדובר ברף ענישה "כובל" שאין לסטות הימנו כי אם בהתוויית מדיניות כללית. בפועל, כל מקרה נבחן על יסוד נסיבותיו הפרטניות [ראו והשוו: ע"פ 5622/07 מדינת ישראל נ' קרדונה (טרם פורסם, 24.9.2007), פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל]. עיון בפסקי הדין אליהם הפנה בא כוח המערער מלמד כי אין בהם כדי להשליך ישירות על עניינו הפרטני [ראו והשוו: ע"פ 5177/10 אלדין נ' מדינת ישראל, במסגרתו הותיר בית משפט זה על כנו את העונש שהושת על המערער באותו עניין – תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל – כאשר המערער נעדר עבר פלילי; ע"פ 8280/12 בכר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.4.2012) בו לא התערב בית משפט זה בעונש שהושת על המערער – עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל – כאשר המערער נעדר עבר פלילי ותעבורתי; ע"פ 4669/09 אבירם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.10.2009), במסגרתו החליט בית משפט זה לבטל את הרשעתה של המערערת, שהורשעה בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובגרימת חבלה במזיד לאחר שיידתה אבנים לעבר רכבים שנסעו בכביש ביום הכיפורים, זאת נוכח אי השתתפותה במעשה בפועל, אורח חייה הנורמטיבי, גיוסה לצה"ל וגישור שנערך בינה לבין קורבן העבירה]. במקרה הנוכחי איזן בית המשפט המחוזי כהלכה בין הנסיבות לכאן ולכאן והעונש שהושת על המערער בנסיבות המקרה הולם בהחלט את רף הענישה הנוהג בתחום (ואף מקל במעט). לפיכך, ברי שאין כל יסוד להתערבותו של בית משפט זה בגזר הדין, זאת בפרט כאשר עונשו של המערער נגזר בתוך גבולותיו של הסדר הטיעון [ראו והשוו: ע"פ 4144/07 כלפון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.102007); ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.1.2005)]. 10. סיכומו של דבר: הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בכסלו תשע"ג (18.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12060990_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il