ועד הבית הרצל 53 נתניה נ. אברהם רובין

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 60988-12-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: נציגות הבית המשותף – רח' הרצל 53 נתניה נגד המשיב: אברהם רובין ערעור על החלטתו של המפקח על רישום מקרקעין בנתניה בתיק 7/78/2024 מיום 8.12.2024 שניתנה על ידי המפקח ארז שטיינברג בשם המערערת: עו"ד ארז בר-זיו פסק-דין ערעור על החלטת המפקח על רישום מקרקעין בנתניה (א' שטיינברג) בתיק 7/78/2024 מיום 8.12.2024 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת (להלן: המפקח ו-ההליך, בהתאמה). 1. עניינו של ההליך בתביעה שהגישה המערערת, שהיא נציגות בית משותף המצוי ברח' הרצל 53 בנתניה, כנגד המשיב, שהוא הבעלים של תתי חלקות המצויות בקומת המרתף של הבית המשותף. כפי שעולה מכתב הערעור, התביעה הוגשה בטענה להשתלטות שלא כדין מצד המשיב על קומת המרתף, המקלט, חצר הבניין ודרכי גישה, לטובת הקמה של מטווח ירי במקום; ובטענה שהמשיב לא משלם את חלקו בהוצאות להחזקת וניהול הרכוש המשותף. בהתאם לכך התבקש המפקח להורות על סילוק המשיב מהשטח שבמחלוקת ולהורות לו להשיב את המצב בשטח לקדמותו, לחייבו בדמי שימוש ראויים עבור השימוש בשטח וכן לחייבו בעלויות בהוצאות החזקה וניהול הרכוש המשותף. 2. ככל שניתן להבין מכתב הערעור ומנספחיו, בחודש יולי 2024 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בהליך (להלן: הדיון הראשון). בתום הדיון הראשון ניתנה לצדדים שהות להגיע להסכמות והמפקח אִפשר להם להגיש רשימות עדים ומומחים מטעמם עד לישיבת קדם המשפט השנייה (להלן: הדיון השני). לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, התקיים הדיון השני בהליך. סמוך לאחר מכן, הגישה המערערת בקשה למינוי מומחים מטעם המפקח אשר נדחתה על ידו, ובמקביל נקבע שההליך יקודם לישיבת הוכחות. בהמשך, המפקח נעתר לבקשת המערערת להגשת תצהיר וחוות דעת מומחים מטעמה, תוך שפסק לחובתה הוצאות בשל התנהלותה הדיונית. לאחר החלטה זו הגישה המערערת בקשה לפסילת המפקח. 3. בבקשת הפסלות טענה המערערת, בעיקרם של דברים, כי בשורת החלטות ובשני הדיונים שהתקיימו המפקח התנהל במשוא פנים "חריף" כלפיה. זאת, לצד מתן "הקלות" בלתי סבירות לטובת המשיב. המערערת טענה כי בדיון הראשון המפקח העיר כי "היה הסכם בין הנתבע לבין הועד באשר למקלט" (פסקה 3 לבקשת הפסלות), בעוד שלדבריה טענה זו כלל לא הועלתה על ידי המשיב. המערערת טענה כי משוא הפנים מצד המפקח ניכר בין היתר בשל כך שדחה את בקשתה למינוי מומחים מטעם המפקח, תוך שציינה כי אין באפשרותה לממן עלות זו. בתוך כך, בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשת הפסלות צוין כי המפקח "לחץ" על הצדדים להגיע להסכמות באמצעות הסכם שכירות מוגבל בזמן. 4. בהחלטתו מיום 8.12.2024 דחה המפקח את בקשת הפסלות תוך שקבע כי המערערת העלתה טענות כלליות ולא מנומקות; כי לא הפנתה לאף החלטה ספציפית; וכי לא הציגה פירוט או תיעוד לאירועים שעשויים להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. עוד הוסיף כי מקומן של טענות המערערת כלפי החלטות דיוניות אינו בהליכי פסלות, וכי הטענה שהמותב הפעיל לחץ על הצדדים להגיע לפשרה משוללת יסוד. המפקח אף הבהיר כי הערתו מהדיון הראשון אליה התייחסה המערערת הועלתה בכתב ההגנה. לבסוף, המפקח הדגיש כי תחושתה הסובייקטיבית של המערערת אינה מקימה עילת פסלות ולמען הסר ספק הבהיר המפקח כי אין לו היכרות מוקדמת עם הצדדים או באי-כוחם. 5. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו חוזרת המערערת על עיקרי טענותיה בבקשת הפסלות. לדבריה, המפקח "מייצג" את המשיב ולא מתנהל כגורם שיפוטי. המערערת מוסיפה כי בקשתה למינוי מומחים מטעם המפקח נדחתה תוך שהוער כי הבקשה לא הוגשה בזמן, אך לדבריה הבקשה הוגשה עוד בכתב התביעה. עוד מצביעה המערערת על כך שהמפקח מסרב לדון בדרישתה לדמי שימוש ראויים ובכך לטענתה "מנסה להכשיל את לב ליבו ולעקרו מכל תוכן את התביעה" (עמוד 4 לערעור הפסלות). לדבריה, המפקח הפגין לאורך ההליך יחס שלילי כלפיה וכלפי בא-כוחה. לטענתה הדבר הגיע לשיא כשהמפקח "זלזל" באירוע רפואי שחווה בא-כוחה ובהשפעתו על המועדים בהליך. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. בפתח הדברים יצוין כי המפקח על רישום המקרקעין אינו מכהן כשופט, ובחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, המסדיר את תפקידו וסמכויותיו, אין הוראה המסדירה את סוגיית פסלותו מלשבת בדין ואת תחולת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). עם זאת, כבר נפסק כי לנוכח מאפייני ההליך לפני המפקח על רישום המקרקעין כמו גם מאפייני תפקיד המפקח, בית משפט זה מוסמך לדון בערעור על החלטתו בבקשת פסלות (ראו: ע"א 741/22 נחום נ' רפפורט, פסקה 9 (1.8.2022); ע"א 5086/07 פולק נ' בן מאור, פסקה 4 (7.2.2008)). לפיכך, ערעורים מעין אלה נדונים כדבר שבשגרה, על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט (ראו, מני רבים: עפ"ס 6530-10-24 ערמי נ' מיקדן אם-1 (2002) בע"מ, פסקה 3 (30.12.2024) (להלן: עניין ערמי); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023) (להלן: עניין גנות); ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 13 (15.2.2023) (להלן: עניין פארן)). בהתאם לכך, אמת המידה לפסילת מותב – ובענייננו המפקח – מלשבת בדין הינה קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. לא מצאתי כי מתקיים חשש כזה במקרה דנן. טענות המערערת נוגעות בעיקרן להחלטות המפקח באשר לאופן ניהול ההליך. כך, המערערת מלינה על החלטות המפקח בנוגע למינוי מומחים מטעמו ולמועדי הגשת בקשות, ועל כך שאינו דן בטענתה ביחס לתשלום דמי שימוש. אלו הן החלטות דיוניות מובהקות שאין בהן כדי להקים עילת פסלות (עניין גנות, בפסקה 5; ע"א 1832/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (16.3.2023)). הדרך המתאימה להעלאת השגות על החלטות אלו היא בהליכי הערעור שקבועים בדין ולא בדרך של הליכי פסלות (עניין ערמי, בפסקה 5; ע"א 3399/20 קירשנבאום נ' אביב ניהול ואחזקת מבנים בע"מ, פסקה 5 (7.9.2020)). 7. אף לגופם של דברים, לא מצאתי ממש בטענות המערערת שלפיהן תוכן ההחלטות או אופן ניהול ההליך על ידי המפקח מעידים על חשש ממשי למשוא פנים, שיש בו כדי להצדיק את פסילתו. בהקשר זה המערערת מציגה חלקי משפטים שנאמרו לכאורה על ידי המפקח ומתארת התנהלות כללית ממהלך הדיונים שמבססת לשיטתה יחס מועדף כלפי המשיב – מבלי שניתן להבין את טיב הדברים, את הקשרם המלא, ומבלי שהביאה תימוכין כלשהו לטענותיה. זאת, בהתייחס ללחץ שהפעיל לכאורה המפקח על הצדדים להגיע להסכם פשרה; להערתו ביחס להסכם בין המערערת למשיב באשר לשימוש במקלט; ולכך שהמפקח נהג בזלזול כלפי בא-כוח המערערת. טענותיה בנדון נטענו בעלמא, וממילא אין בעצם העלאתן כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 5827/09 סטולר נ' נציגות הבית המשותף, פסקה 4 (19.8.2009)). עוד יוער כי ממילא, במסגרת קדם משפט רשאי המותב, ובמקרה דנן המפקח, לשקף לצדדים את התרשמותו מראיות שהוגשו, לנהל את הדיון בצורה "אקטיבית" (עניין פארן, בפסקה 15) וכן לנסות להביא את הצדדים לפשרה (עפ"ס 31162-01-25 אלרון נ' עליון, פסקה 4 (24.2.2025)) – ואין בהתנהלות זו, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ה (19 יוני 2025). יצחק עמית נשיא