בוזגלו נ' משטרת ירושלים - מפקד מחוז ירושלים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6094/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: רן כרמי בוזגלו נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ירושלים - מפקד מחוז ירושלים 2. התנועה למען איכות השלטו בישראל 3. עמותת חוזה חדש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יורם שפטל פסק-דין השופט ד' מינץ: בעתירה שלפנינו מבקש העותר שנורה למשיבים לנמק מדוע לא יאפשרו קיום הפגנות מול מעון ראש הממשלה בירושלים על פי המגבלות שקבע בית משפט זה "באותו עניין ממש" בבג"ץ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד משטרת ירושלים, פ"ד מח(4) 793 (1994) (להלן: עניין עם כלביא). העותר מלין בעתירתו על קיומן של הפגנות המתקיימות כמעט מידי יום לאורך שעות ארוכות מול מעון ראש הממשלה, מבלי שנעשה לטענתו כל ניסיון על ידי משטרת ישראל להגביל את מספר המפגינים, וזאת תוך אכיפת חוק בררנית. זאת אף לאחר שנקבעו מגבלות לקיום ההפגנות על ידי בית משפט זה, במסגרת בג"ץ 5078/20 פדידה נ' משטרת ישראל מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון ידיד (19.8.2020) (להלן: עניין פדידה). העותר מציין בעתירתו כי עתירה זהה שהגיש נדחתה על הסף ביום 19.8.2020 (בג"ץ 5528/20 בוזגלו נ' מפקד כוחות ירושלים במשטרה; להלן: העתירה הראשונה) בגין היעדר זכות עמידה נוכח קיומם של נפגעים ישירים שאינם נמנים על העותרים; בשל אי מיצוי הליכים, עקב היעדר פנייה למשטרת ישראל עובר להגשת העתירה; בשל אי צירופם של המפגינים או נציגיהם כמשיבים לעתירה. כמו כן התקבלה עמדת המשיבים כי המתווה הקונקרטי שאומץ בעניין עם כלביא הוא תולדת הסכם שאליו הגיעו הצדדים באותו עניין, שאין בו כדי להשליך בהכרח על הסיטואציה הנוכחית. לטענת העותר, עתירה זו מוגשת לאחר שנרפאו כל הפגמים שנפלו בעתירה הראשונה: מוצו הליכים מול משטרת ישראל; צורפו משיבים נוספים; שעה שמדובר בעניין ציבורי מובהק המעורר שאלות מובהקות של שלטון החוק, אין בכך שהעתירה לא הוגשה על ידי נפגעים ישירים כדי למנוע את הדיון בה; אין בכך שבעניין עם כלביא דובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים, כדי לגרוע מכוחו המחייב של המתווה שנקבע. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי שמתעורר צורך בקבלת תגובת המשיבים. כפי שהובהר זה מכבר לעותר במסגרת פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, בענייננו קיימים, כאמור, נפגעים ישירים מן ההפגנות – וחלקם אף בחרו לעתור לבית משפט זה במסגרת העתירה שהוגשה בעניין פדידה. אין מקום לפתוח את שערי בית משפט זה בפני עותר אשר עתירתו מעמידה אינטרסים אישיים של אחרים אשר יכלו להגישה בעצמם (ובמקרה זה אף עשו כן), אף אם מדובר בסוגיה שיש בה עניין ציבורי (בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז (2) 62, 69 (2003); וראו גם: בג"ץ 4244/17 הר שמש נ' מנהל רשות המיסים (12.4.2018); בג"ץ 837/19 עו"ד יוסי פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.2.2019); בג"ץ 1724/18 שמיר נ' שרת המשפטים ח"כ איילת שקד, חוות דעתו של השופט א' שטיין (11.6.2019)). יש אף מקום לתמיהה מדוע בחר העותר להתעלם באופן מופגן מקביעת בית משפט זה אשר הובהרה לו זה מכבר, לעניין זכות העמידה שלו. זאת ועוד, כפי שצוין גם כן בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, המתווה הקונקרטי שאומץ בעניין עם כלביא הוא תולדת הסכם שאליו הגיעו הצדדים. אין מקום אפוא לטענת העותר כי מדובר במתווה מחייב המשליך גם על עניינו. לא למותר לציין כי רק לאחרונה, התבררו במסגרת דיון מפורט השיקולים הרלוונטיים והאיזון הנדרש לעניין עריכת הפגנות בסמוך למעון ביתו של ראש הממשלה בעניין פדידה, לרבות בסוגיות אליהן מתייחס העותר כגון שעות קיום ההפגנה והגבלת הקמת רעש במקום. שעה שאלה חודדו בפסק דין מקיף ועדכני, הדיון אותו מבקש העותר לערוך אף אינו נדרש לעת הזו (ראו גם: בג"ץ 5716/20 מור-מוסלי נ' ראש ממשלת ישראל (26.8.2020)). העתירה נדחית אפוא על הסף. העותר ישא בהוצאות (מתונות בנסיבות העניין) לטובת אוצר המדינה בסך של 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ד באלול התש"ף (‏3.9.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20060940_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il