ש.מ נוה בר בע"מ ואח' נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע

פסק-דין בתיק ע"א 6093/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6093/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: ש.מ נוה בר בע"מ ואח' נ ג ד המשיבה: "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) מיום 24.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 454/06 (בש"א 8570/08) בשם המערערים: עו"ד רון אביב פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי), מיום 24.6.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א. 454/06 (בש"א 8570/08). 1. המערערת השתתפה במכרז שפרסמה המשיבה למכירת זכויות במקרקעין. בעקבות זכייתה במכרז חתמו בעלי הדין על הסכם לפיו רכשה המערערת את הזכויות במקרקעין נשוא המכרז. המערערת הגישה תביעה לבטל את המכרז ואת ההסכם בטענה של הטעיה ומרמה, מאחר ורק בדיעבד התברר, לטענתה, כי הזכויות שנמכרו לה היו שונות באופן מהותי ויסודי מן האמור והמוצהר במסמכי המכרז, עד כדי הפיכת העסקה לבלתי כדאית בעליל. 2. בבקשת הפסלות שהגישה, ייחסה המערערת לבית המשפט את הדברים הבאים, שנאמרו, לפי הטענה, במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 20.9.2007: "התביעה שלך מריחה לא טוב, וכדאי שתחשוב טוב אם אתה רוצה להמשיך אותה. התוצאה של ההליך נראית ברורה לחלוטין; למה הלקוח שלך לא בדק לפני שהוא קנה? אם הוא קנה משהו לא מוצלח, זאת בעיה שלו, ובכלל לא משנה מה אמר המוכר" (ההדגשות כאן ובהמשך – כולן במקור, ד.ב.). בקשת הפסלות התייחסה גם לדברים שאמר השופט לבא כוח המשיבה, לפי הטענה, ביום 11.5.2008, בתום שמיעת עדים מומחים מטעם המערערת (שמאי ואדריכל): "אל תביא בכלל את הארכיטקטית שלך, אין צורך. חוות הדעת מטעם התביעה לא שוות כלום, העדויות לא העלו דבר, ונראה לי שאפשר כבר לסיים את התיק. זו נראית לי תביעה פשוטה שבפשוטות, התוצאה שלה ברורה, וחבל על הזמן". המערערת טענה כי יש באמירות אלה משום הבעת דעה מוקדמת. בנוסף, טענה למשוא פנים בהתחשב בעוינות שביטא בית המשפט כלפי בא-כוח המערערים על רקע אחת משתיים: כתבה שפרסם בבטאון לשכת עורכי הדין במחוז חיפה בה נכללה ביקורת על התנהלותם, סגנונם ומזגם השיפוטי של חלק מציבור השופטים, או משקעים מן העבר, בעקבות עימותים שהיו בינו לבין השופט, בהיותו עורך דין, על רקע ייצוג לקוחות בהליכים משפטיים שונים. 3. השופט דחה את בקשת הפסלות ממספר טעמים. הראשון, פורמאלי, שכן הבקשה הוגשה ללא תצהיר תמיכה, בייחוד כשהדברים שאמר כביכול, הובאו בדרך של ציטוט. השופט קבע כי העדרו של תצהיר משמיט את התשתית העובדתית עליה מיוסדת הבקשה, ככל שהיא מייחסת לו דעה מוקדמת. ואולם, כדי להפיס את דעת המערערת, ציין השופט כי הדברים המיוחסים לו אינם משקפים את מה שנאמר, וכי מה שאמר ניתן אולי לפרש כהבעת דעה על מצב העניינים במשפט, אלא שלדידו, לא חרגו הדברים מגדר השיח המשפטי המקובל ולדעתו אף ההכרחי, באולם בית המשפט ואשר שיקפו את מצב העניינים כפי שהשתקף מכתבי הטענות - בדיון הראשון, ומן התצהירים - בדיון השני. השופט הוסיף כי דברים אלה נאמרו על רקע השקפתו לפיה על המערערת הטוענת לביטול הסכם שנכרת בעקבות מכרז בשל הטעיה ומרמה, מוטל עול ראיה כבד מן הרגיל, ולא היה בהם שום ביטוי לדעה קדומה או מסקנה מוקדמת ביחס לתוצאות המשפט. עוד הוסיף השופט כי הדברים שאמר בתום דיון ההוכחות היו מכוונים לכך שבהתחשב במהותה של התביעה הראיות החשובות הן אלה הנוגעות להטעיה ולמרמה ולא דווקא עדויות או חוות דעת של מומחים. הטעם השני לדחיית הבקשה היה השיהוי בהגשתה, הן לעניין הדעה הקדומה שיוחסה לו בעקבות דבריו בישיבת קדם המשפט, והן בנוגע לטענת המשוא פנים בשל עוינות, כביכול, כלפי בא כוחם של המערערים. הטעם השלישי לדחיית הבקשה עסק בטענת המשוא פנים. השופט קבע כי דבר פרסום הכתבה ותוכנה לא היו בידיעתו עד להגשת בקשת הפסלות ולכן הטענה אינה רלוונטית. אשר לטענה בדבר עימותים בעבר בינו לבין בא כוחם של המערערים, קבע השופט כי חלפו שנים רבות מאז הזדמן לו להופיע בהליך משפטי בו נטל חלק בא כוחם של המערערים, ולכן אינו יכול אלא להביע תמיהה על האופן בו מועלית הטענה, כמו גם על עצם העלאתה. 4. מכאן הערעור שלפניי. לטענת בא כוח המערערים, הגיש הוא את בקשת הפסילה רק אחרי ישיבת ההוכחות, שכן נוכח אז לדעת כי מדובר בעוינות מובהקת וחד משמעית מצד השופט כלפיו, וכי התבטאותו של השופט בקדם המשפט לא היתה אקראית. לכן, לאחר התייעצות עם שולחיו ועם לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, הגיש את הבקשה. אשר לטענה בדבר העדר תצהיר, קיווה בא כוח המערערים כי לא יהא צורך, בנסיבות העניין, בתצהיר. בלילת ברירה, צירף כעת תצהיריהם של לקוחותיו ושל האדריכל שהעיד מטעמם. ביחס להתבטאות מישיבת קדם המשפט טוען בא כוח המערערים כי התבטאות זו לא נרשמה בפרוטוקול הדיון, ובנסיבות העניין לא היה טעם לבקש את תיקונו. הדברים שאמר השופט בישיבת הראיות, באופן כעוס, עוין וזועף, גם הם לא מצאו ביטויים בפרוטוקול ולא היה טעם לבקש את תיקונו, לטענתו. בא כוח המערערים מוסיף כי בהתבטאויותיו של השופט במהלך הדיונים לא נאמרה מעולם אמירה ביחס לעול כבד מן הרגיל שעל המערערת לעמוד בו, וכל שביקשה המערערת להוכיח בהבאת המומחים מטעמה הוא את הפער העצום בין תיאור הזכויות הנמכרות לבין המצב בפועל. לדעת בא כוח המערערים, מדובר בהבעת דעה נחרצת וחד משמעית בשלב מוקדם של ההליך, המקימה חשש ממשי לכך שדעתו של השופט ננעלה ואין עוד טעם להמשיך בדיון שהפך "משחק מכור". אשר לטענה בדבר משוא פנים, מבהיר בא כוח המערערים כי קיים חשש ממשי שהשופט מוטה נגדו והוא מפרט בהרחבה את העימותים בינו לבין השופט כשעסק בעריכת דין. בא כוח המערערים טוען כי יש לדחות את התייחסותו של השופט לטענות שהעלה, מאחר וכלל לא היה מקום כי יביע דעה כלשהי על מצב העניינים בתיק. לטענת בא כוח המערערים זהו המקרה המחייב פסילת השופט, אם לא מן הדין, אזי לפנים משורת הדין, מחמת מראית פני הצדק. 5. בהתאם להחלטתי מיום 3.11.2008 נתן השופט הערותיו לנטען בערעור. השופט מכחיש בכל תוקף כי אמר את הדברים שהמערערים מייחסים לו, והודיע כי רק הביע דעתו על תוצאות המשפט נכון לאותו מועד - דעה אשר אין בה כדי להצדיק פסילתו. אשר לטענות בדבר יחסי העבר בין השופט לבא כוח המערערים ציין השופט כי אין לדברים תימוכין במציאות שכן לא נותר אצלו שום משקע כלפי בא כוח המערערים. השופט מוסיף כי נשאל על ידי נשיאת בית המשפט ב' גילאור, בעקבות פניית יו"ר וועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין, אם יש בליבו על בא כוח המערערים בעקבות התדיינויות עבר, והשיב בשלילה. השופט מכחיש גם כי בהיותו עורך דין וגם כשופט פנה אי פעם לעורך דין באולם בשמו הפרטי או בשם משפחתו. לאור כל האמור סבור השופט כי אין מקום שיפסול עצמו, ובמיוחד, כאשר הינו נכון לשמוע את המשך התביעה, ואין כל מניעה מבחינתו שהתביעה תתקבל במידה והמערערים ישכילו לבססה. 6. קראתי את הודעת הערעור על נספחיה, את התצהירים שצורפו ואת החלטת השופט והערותיו המכחישות מכל וכל את התרשמות בא-כוח המערערת ממשקעי העבר המיוחסים לשופט, והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. ברי, כי הזכות להליך הוגן, צודק, יעיל מהיר וזול היא, בראש ובראשונה, זכותו של בעל הדין. לפיכך, רק בנסיבות בהן היחסים בין עורך הדין לשופט מקימות חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של בעל הדין יהיה מקום לפסול את השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 235-240 (2006)). כפי שציין בא כוחם של המערערים, ההיכרות עם השופט מן התקופה שקדמה למינויו, עת עסק במקצועו כעורך דין, היתה, מנקודת מבטו של בא כוח המערערים - בלבד - על דרך של התנצחות והחלפת מהלומות משפטיות. ואולם, הלכה היא כי קביעת עילת פסלות "קלה" בשל חיכוך מעין זה, עלולה לחתור תחת הניהול היעיל והראוי של המשפט ולפגוע בשופטים, בעורכי דין ובבעלי הדין גם יחד (יגאל מרזל, עמודים 237-238). לזאת יש להוסיף את הכחשתו של השופט בנוגע לקיומם של משקעי עבר. 7. אשר להתבטאויות המיוחסות לשופט, הרי אלה מוכחשות על ידו; אך אפילו אצא מנקודת הנחה כי אכן נאמרו, הרי שאין בהתבטאויות אלה כדי ללמד כי השופט כבר גיבש דעתו ביחס לתוצאת התביעה. כאמור, מתח מסוים בין שופט לפרקליט, הגם שאין הוא רצוי, אין בו עדיין כדי לבסס טענה של דעה קדומה או עוינות (ע"פ 542/88 רחמים זבריקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.1988)); יש התבטאויות של שופט שהן ראויות ויש שאינן, אולם לא כל התבטאות בלתי ראויה מקימה בהכרח עילת פסלות ויש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו (יגאל מרזל, עמודים 189-190). ביחס לתיק שלפנינו, הגם שיכול שהמערערים או בא כוחם יחושו תחושה סובייקטיבית כי דעתו של השופט ננעלה ביחס לתוצאות ההליך, אין בהתבטאויות אלה (המוכחשות) משום ראיה לגיבוש דעה כאמור, אלא מדובר בהתבטאויות הקשורות לנקודת מבטו הדיונית של היושב בדין אודות ההליך שבפניו (יגאל מרזל, עמוד 192; השווה ע"א 1866/99 מי ערד – חברה להנדסה ופיתוח בע"מ נ' חרות בע"מ (לא פורסם, 6.5.1999)). לפיכך, אין מדובר בדעה קדומה וב"משחק מכור" באשר לגורל ההליך, כפי טענת המערערים. בית משפט זה קבע לא פעם כי התבטאויות הנוגעות להליך המתנהל בפני בית המשפט אינן מהוות כשלעצמן עילה לפסילה, אף אם הן בלתי ראויות; עם זאת, כאשר יש באותן התבטאויות כדי ללמד על גיבוש דעה ברורה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע בלב פתוח ובנפש חפצה - ניתן לפסול את השופט מלישב בדין (ע"פ 10698/06 דקל אליאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007)). אין זה המקרה שלפנינו. 8. לכך אוסיף, כי יש לדחות את טענת המערערת בדבר פסילה בשל מראית פני הצדק ולו לפנים משורת הדין. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה. כאמור, פסילת שופט היא מעשה יוצא דופן והיא מוצדקת רק בנסיבות בהן מוכח חשש ממשי למשוא פנים בעיניו של שופט סביר, ולא כל אימת שעולה חשש סובייקטיבי "ולו למראית עין". מראית פני הצדק אינה אמת המידה לפיה נבחנית בקשת פסלות (ראה, בין היתר, ע"א 9914/07 שון לביא [גרשון ליבל] נ' עו"ד צבי לוטן (לא פורסם, 4.6.2008) והאסמכתאות שם; ע"פ 9740/06 יעקב ארנסטוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2007)). לסיכום , המערער לא הראה חשש ממשי למשוא פנים ודין הערעור להדחות. לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בכסלו התשס"ט (9.12.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08060930_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il