יראון פסטינגר נ. דר שלמה כהן-ראש לשכת עוהד ויור הועד המרכזי

פסק-דין בתיק בג"ץ 6091/04 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 6091/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. עו"ד יראון פסטינגר 2. עו"ד עמוס ון-אמדן 3. עו"ד נתי יריב 4. עו"ד יחיאל כץ נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דר' שלמה כהן, ראש לשכת עורכי-הדין ויושב-ראש הוועד המרכזי של הלשכה 2. הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין 3. המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין 4. שר המשפטים (פורמלי) עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט באדר ב' תשס"ה (30.3.2005) בשם העותרים: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבים: עו"ד בועז בן צור, עו"ד עודד נשר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. פעם נוספת נקרא בית-משפט זה אל זירת ההתגוששות בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, אשר על כורחך אתה תוהה אם יש בה, ובהתדיינויות החוזרות ונשנות שהיא מפרנסת, להרבות כבודם של הלשכה ושל מקצוע עריכת-הדין בכלל. עניין לנו הפעם בדרך התנהלותו של הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין, באופן בו נקבעים בפניו נושאים לדיון ובשאלה אם יש לייחד לגורמי האופוזיציה בשורותיו נתח ממכסת המינויים עליהם מופקד הוועד. הרקע וטענות הצדדים 2. העותרים – ובראשם עורך-הדין יראון פסטינגר – הינם אנשי "הרשימה להצלת המקצוע" אשר מאיישת כיום, בעקבות הבחירות שנערכו במחציתה של שנת 2003, שמונָה מתוך עשרים ושמונה המושבים במועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין. זו רשימת המיעוט הגדולה ביותר במועצה הארצית, והיא נוהגת כאופוזיציה לוחמנית לראש הלשכה, דר' שלמה כהן. 3. חברי המועצה הארצית בוחרים 16 מתוך 17 החברים בוועד המרכזי, הוא הגוף הביצועי של לשכת עורכי-הדין. החבר הנוסף הוא ראש הלשכה, אשר מכהן על-פי חוק גם כיושב-ראש הוועד המרכזי. שיטת הבחירות לוועד אינה מחייבת כי יינתן בו ייצוג לכל הרשימות המרכיבות את המועצה הארצית (ראו סעיף 11(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק), וכן בג"צ 5410/96 עו"ד ארנון ואח' נ' שר המשפטים ואח', פ"ד נ(3) 710, 718). אולם בפועל, משקף בדרך כלל הוועד המרכזי את יחסי הכוחות הפוליטיים בלשכה. רשימת העותרים נמנית איפוא עם המיעוט גם בו. 4. הוועד המרכזי מתכנס מעת לעת לדיון בנושאים שעל סדר היום. עצם כינוסן של הישיבות אינו דורש מניין, אולם הצבעות יכולות להיערך אך בנוכחותם של רוב החברים, קרי: תשעה איש לפחות (ראו סעיף 1(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (מנין חוקי בישיבות המועצה הארצית והועד המרכזי), התשנ"א-1991). בהעדר קוורום, אין הוועד המרכזי מוסמך לקבל החלטות מעשיות. הסמכות לנהל את ישיבות הוועד המרכזי ולקבוע את סדר הנושאים לדיון מסורה בחוק ליושב-הראש, אך די בכך ששליש מחברי הוועד הביעו רצונם כי נושא מסוים יידון, ויושב-הראש חייב לכלול נושא זה ברשימת הנושאים לדיון בישיבה הקרובה. כך נקבע בסעיף 11ב לחוק: (א) יושב ראש הועד המרכזי ינהל את ישיבות הועד המרכזי ויקבע את סדר יומן. (ב) ביקשו שליש מחברי הועד המרכזי לכלול נושא בסדר היום, יכלול היושב ראש את הנושא לדיון בישיבה הראשונה שתתקיים לאחר שקיבל את הבקשה. אולם, לעתים מזומנות, צרה מסגרת הזמן מהכיל את שלל הנושאים שהוצעו ויושב-הראש, מכוח שיקול הדעת שנמסר לו, נאלץ לדרג את הנושאים על פי עדיפותם ודחיפותם. התוצאה היא, פעמים רבות, כי נושא הקבוע לסדר היום אינו נדון כלל בשל אילוצי הזמן. 5. לצדו של הוועד המרכזי פועלות למעלה ממאה ועדות מקצועיות, העוסקות, בחתך נושאי, במרבית העניינים החשובים שבטיפול הלשכה. מעמדן של ועדות אלו אינו מוסדר בחיקוק, והן פועלות מכוח סמכותו השיורית של הוועד המרכזי (סעיף 11(א) לחוק). החברוּת בהן פתוחה לכל חברי הלשכה ואינה מותנית באישורו של איש, אולם חברי הנשיאות בכל ועדה – כשלושה במספר – מתמנים לתפקידם בידי הוועד המרכזי בהצבעת רוב. לחברי הנשיאות אמנם אין פררוגטיבה בכל הנוגע לתחום עיסוקה המקצועי של הוועדה, אולם בידם הסמכות לנהל את ישיבותיה ולקבוע את סדרי עבודתה. כך יוצא, כי מי שהוא בעל השליטה בוועד המרכזי אוחז בידיו, באמצעות הכוח למנות את חברי הנשיאות, גם מידה של השפעה על התנהלותן האדמיניסטרטיבית של הוועדות המקצועיות. לבד מוועדות אלו, פועלות לצד הוועד המרכזי שתי ועדות בעלות תפקיד סטטוטורי: ועדת האתיקה, המגבשת את נורמות ההתנהגות המקצועיות של עורכי-הדין, וועדת ההתמחות, האחראית על עניינם של המתמחים בעריכת-דין. עוד מפעיל הוועד המרכזי צוותי-עבודה, הממונים על הוצאתם לפועל של פרויקטים שונים. החברים בוועדות האתיקה וההתמחות ובצוותי העבודה מתמנים כולם בידי הוועד המרכזי. כן ממנה הוועד את נציגי הלשכה בגופים חיצוניים דוגמת הוועדה לבחירת שופטים, הוועדה לבחירת יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות, ועוד. 6. שליש מחברי הוועד המרכזי דהיום, ובהם העותרים, נמנים עם שורות האופוזיציה לראש הלשכה. פירוש הדבר הוא, על-פי תמונת הדברים שהוצגה לעיל, כי לא לעתים קרובות עולה בידם לגייס את הרוב הדרוש לשיבוץ מועמד מטעמם באחד מן התפקידים המחייבים מינוי. לא זו אף זו, הגם שכוחם עומד להם להעלות נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי, הרי בהעדר שליטה על אופן ניהולן של ישיבות הוועד, אין גורמי האופוזיציה יכולים להבטיח כי נושאים אלה יידונו בפועל. ואכן, העותרים מלינים על כי נושאים הקרובים ללבם נדונים אך לעתים רחוקות, שכן לא זו בלבד שראש הלשכה מכנס את הוועד בתדירות שלדעתם אינה מספקת, הוא אף דוחק, כנטען, סוגיות שהעלו העותרים לתחתיתה של רשימת הנושאים לדיון, עד כי לא נותר פנאי להידרש להן. במצב דברים זה, טוענים העותרים, נשלל מהם כל כוח השפעה ממשי על הנעשה בלשכת עורכי-הדין, וזאת על אף שרשימתם מייצגת אחוז נכבד של המצביעים בבחירות למוסדות הלשכה. העותרים מבקשים כי בית-משפט זה יתערב לתיקון המצב, במובן זה שיכריז על בטלותם של כלל המינויים שנערכו עד כה לנשיאויותיהן של הוועדות המקצועיות; יורה על קיומם של הליכי מינוי חדשים לנשיאויות בגדרם תינתן לכל סיעות הוועד המרכזי דריסת רגל בגיבושן של רשימות המועמדים; ויחייב יישומו של הסדר, המבטיח לכל הסיעות ייצוג בגופי המשנה שלצד הוועד המרכזי. עוד מתבקש בית-המשפט להורות ליושב-ראש הוועד המרכזי לקיים את ישיבות הוועד לפחות אחת לשבוע, ולדון בכל הנושאים שהעלו העותרים עד כה. 7. המשיבים, מצדם, חולקים על התמונה העובדתית שמבקשים העותרים לצייר. לטענתם, כל גופי המשנה שליד הוועד המרכזי מתנהלים באורח עניני ושלא מתוך שיקולים פוליטיים צרים, והעומדים בראשם הם אנשי מקצוע מן השורה הראשונה שלמינויַם אין כל נגיעה להשתייכות סיעתית. ראש הלשכה, טוענים המשיבים עוד, מנהג את ישיבות הוועד ללא משוא פנים ואינו מקפח את המיעוט. לראיה, מצביעים הם על מספר לא מבוטל של מועמדי האופוזיציה אשר מונו לנשיאות בוועדות מקצועיות, ועל נושאים רבים שהעלו העותרים ונדונו במליאת הוועד המרכזי. מנגד, מדגישים המשיבים, עשו העותרים, באורח חוזר ונשנה, שימוש לרעה בזכויותיהם כמיעוט, אם באמצעות מניעת קוורום וסיכול היכולת לקיים הצבעות בישיבות הוועד המרכזי, ואם בהתנהגות לא ראויה בישיבות בהן נכחו. 8. בעתירה זו ניתן בתאריך ט' בתמוז תשס"ד (28.6.04) צו ביניים, בו נצטוו המשיבים להימנע מעריכתם של מינויים נוספים מן הסוג האמור בעתירה, עד להחלטה אחרת של בית-משפט זה. ביום י"ט באדר ב' תשס"ה (30.3.05) התקיים בפנינו הדיון על-פה. דיון 9. עקרון יסוד הוא, כי משגוף ביצועי כולל בין חבריו גם גורמי מיעוט, עומדת לאלה זכותם ליטול חלק בתהליכי הדיון וגיבוש ההחלטות המתקבלות. שורשיו של עקרון זה בכלל הבסיסי, לפיו במסגרת דמוקרטית אין להתיר קיפוח של זכויות המיעוט בידי הרוב. עמד על כך השופט מ' חשין: "...יש להיזהר בכבודה של האופוזיציה. על דרך העיקרון נאמר, כי שלילת מעמדה של אופוזיציה... שלילה מכול-וכול – אינה עולה בקנה אחד עם ההליך הדמוקרטי התקין". [בג"ץ 3250/94 אורן ואח' נ' מועצת עיריית פתח-תקווה ואח', פ"ד מט(5) 17, 34] הסוגיה אשר ביסוד העתירה שבפנינו איננה, איפוא, אם גורמי המיעוט בלשכת עורכי-הדין זכאים כי תינתן להם האפשרות להשפיע כפי כוחם על הנעשה במוסדות הלשכה. דבר זה אינו מוטל כלל בספק. הסוגיה אף אינה מצמצמת עצמה לשאלה אם מכוח זכותם זו קונים להם חברי המיעוט שותפות בניהול הלשכה, לרבות חלק במכסת המינויים וברשימת הנושאים המובאים לדיון. ברי, כי הקצאתן של משרות נשיאות כאלו ואחרות או קביעתה של מנת הנושאים לדיון, כשלעצמן, אינן ערובה להבטחת שיתופו של המיעוט בפעילות הלשכה. דבר זה נהיר ודאי גם לעותרים, אשר חזקה עליהם כי לא כיבודים ביקשו לעצמם, כי אם סעד עקרוני. השאלה העקרונית המונחת לפתחנו היא, איפוא, אם בהסדרים מכוחם מתנהלת לשכת עורכי-הדין יש כדי לשלול את זכויות המיעוט, או שמא מעגנים ההסדרים זכויות אלו במידה הולמת. 10. שלושה אינטרסים חוברים להם יחד בבסיס הסוגיה. האחד נוגע לכושרו של הרוב לקדם את העניינים שעל סדר יומו ולהגשים את המטרות שלשמן נבחר; השני הוא יכולתו של המיעוט להשמיע את קולו, אף אם קול מנוגד הוא, בניסיון לשכנע את הרוב בצדקת עמדותיו. על שני אינטרסים אלה עמדה השופטת ד' ביניש: "הגופים הנבחרים בשיטתנו באופן דמוקרטי נותנים ביטוי לשני היבטים מובהקים של המשטר הדמוקרטי. ההיבט האחד הוא הכלל לפיו ההכרעות מתקבלות על יסוד דעת הרוב; ההיבט האחר - המשלים אותו - מתבטא בזכותו של המיעוט להיות מיוצג, ובכך להתנגד לרוב, להביע דעתו ולשכנע בצדקת דרכו". [בג"ץ 1020/99 דואק ואח' נ' ז'ק, פ"ד נד(3) 396, 401 (להלן: עניין דואק)] האינטרס השלישי, ומשותף הוא לכל חברי לשכת עורכי-הדין באשר הם, הנו כי מוסדותיה יתנהלו כראוי. שלושה אינטרסים אלה אינם סותרים זה את זה. הם משלימים האחד את השני. עניינם הוא של כל הנוגעים בדבר, כי לשכת עורכי הדין תתנהל באורח דמוקרטי מחד גיסא, וביעילות מאידך גיסא. לשם כך נחוצה החלפה חופשית ופתוחה של דעות, הטיית אוזן איש לדברי רעהו, ושימוש תם לב של כל חבר בזכותו לבטא את עמדותיו, וכל זאת, שלא מתוך כוונה להפריע לאחר או לחבל בהתנהלותו של הוועד המרכזי. ואף זאת נזכור: המיעוט של היום עשוי להיות הרוב של מחר, ולהפך. הצדדים יודעים זאת מניסיונם, ואין צורך להכביר על כך מלים. כל הסדר המעגן את אופן ניהולם של ענייני הוועד המרכזי והגופים הפועלים לצדו חייב איפוא ליתן ביטוי, הן בהוראותיו והן באופן יישומו, לעקרונות אלה ולאזן ביניהם כך שיוכלו לדור בכפיפה אחת. שאם לא כן, עלול הרוב לנשל את המיעוט מזכויותיו, או לחלופין – והיו דברים מעולם – למצוא עצמו מתמודד חדשות לבקרים עם ניסיונות של המיעוט לתקוע מקל בגלגלי הוועד. זה, כמו זה, מעיבים על התנהלותה של לשכת עורכי-הדין ועל יכולתה לממש את היעדים לשמם הוקמה. האם ההסדר הקיים, על שני חלקיו – הן זה המסדיר את אופן העלאתם של נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי והן זה המעגן את אופן פעולתם של הגופים הפועלים לצדו – עונה על דרישה זו? אבחן את הדברים כסדרם. העלאת נושאים לדיון בוועד המרכזי 11. בשנת 1997 הוגשה לבית-משפט זה עתירתם של שלושה חברים בוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין דאז, אשר לא נמנו עם מחנהו של ראש הלשכה וחשו עצמם נפגעים מהתנהגותו. הם טענו, בין השאר, כי ראש הלשכה מסרב להעלות על סדר יומו של הוועד המרכזי נושאים בהם ביקשו לדון. ראש הלשכה, בתשובתו לעתירה, חלק על טענות העותרים. הוא גרס, כי לא אחת נדונו בישיבות הוועד נושאים שהללו העלו, וזאת על אף שהיקף הנושאים המוצעים לדיון מחד, וקוצר הזמן מאידך, לא אפשרו להידרש לרבים מן העניינים שעל סדר היום. בית-המשפט קיבל את העתירה. כך פסק השופט מ' חשין: "סמכותו של ראש הלישכה לקבוע את סדר היום לישיבות הוועד המרכזי, אין בה כדי לשלול - מיניה וביה - זכות שאפשר קונה חבר ועד יחיד להשפיע בדרך זו או אחרת על קביעת סדר היום". [בג"ץ 954/97 עו"ד כהן ואח' נ' ראש לשכת עורכי הדין ואח', פ"ד נב(3) 486, 504 (להלן: עניין כהן)]. ועוד נקבע, כי לא די בכלילתם הסתמית של נושאים ברשימת הנושאים שעל סדר היום, בלא שהם נדונים בפועל: "אין המדובר אך בהצעה לסדר-יומו של הוועד, הצעה שהוועד בישיבתו אפשר יקבל אותה ואפשר ידחה אותה. זכותו של חבר ועד עומדת לו כי נושא שהוא חפץ ביקרו יעלה על סדר-יומו של הוועד לדיון בו לגופו, וראש הלשכה חייב להיענות לבקשה כי תופנה אליו..." [שם, בעמ' 494]. פסק-הדין התייחס אמנם לזכותו של חבר ועד יחיד להעלות נושאים לדיון – זכות הקמה מכוח עקרונות יסוד של המשפט המינהלי, להבדיל מזכותם הסטטוטורית של שליש מחברי הוועד לעשות כן, אך הדברים דומים להפליא. באותו ענין חייב בית-המשפט את מוסדות הלשכה, בצו מוחלט, להתקין נוהל חדש תחת הנוהל שהיה קיים אז (סעיף 4 לנוהל עבודת הוועד המרכזי, מס' 101-01), ובו יעוגן כוחם של חברי הוועד, שאינם נמנים עם מחנה הרוב, לקחת חלק בקביעת סדר היום. בנוהל שהתקנתו נדרשה חויבה הלשכה להסדיר את יכולתו המעשית של כל חבר בוועד המרכזי להעלות נושא לדיון. מבית-המשפט לא נעלם הצורך במציאת איזון ראוי בין חובת הדיון לבין הצורך לארגן את סדר יומו העמוס של הועד המרכזי. עם זאת, הודגש: "עיקר הוא כי תישמר זכותו של היחיד וכי לא ייעשה לפגיעה בזכותו: הן מבחינת עצם זכותו של היחיד להשמיע את קולו בנושא סדר-יומו של הוועד המרכזי הן באשר לעיתוי קיומה של הזכות" [שם, בעמ' 510]. פרטי ההסדר שגיבושו נדרש הושארו לשיקול דעתה של הלשכה. 12. כמו מאליו נמצא אתה שואל: מה נשתנה מאז ניתן פסק-הדין באותה עתירה? ובכן, עותר מס' 1 שם נעשה בינתיים לראש לשכת עורכי-הדין, והוא משיב 1 בעתירה שבפנינו. חברים שנמנו אז עם מחנה הרוב, ובהם חלק מן העותרים דנן, חובשים כיום את ספסלי האופוזיציה. היוצרות התהפכו, אך ההכרעה השיפוטית לא איבדה מטעמה. שכן, כפי שמשתמע מן העתירה ומהתשובה לה, עד היום לא התקינו מוסדות הלשכה נוהל מתוקן. המשיב אמנם מעיד על עצמו, כי מאז נכנס לתפקידו הקפיד לכלול ברשימת הנושאים שעל סדר היום סוגיות ככל שהתבקש, ולו בידי חבר יחיד. עם זאת, אף המשיב מודה כי יש ונושאים אינם נדונים בשל מיקומם הנמוך בסדר הקדימויות שהוא עצמו קובע. 13. לכן, אפילו ראינו בנוהג הקיים משום הסדר מחייב, ברי כי אין בו מענה הולם לדרישה אשר הוצבה לפתחה של לשכת עורכי-הדין בפסק-הדין כהן הנ"ל. שכן, הסדר מעין זה פותח פתח – אף אם אין אלה פני הדברים לעת הזו – לקיפוחו של המיעוט באמצעות שלילה, הלכה למעשה, של יכולתו להעלות נושאים לדיון. לפי ההסדר, כוח ההכרעה היה ונותר בידי יושב-הראש לבדו. ברצותו, יידון נושא שהועלה במליאת הוועד המרכזי, ברצותו יידחק הנושא אל מעבר למסגרת הדיון, עד כי יאבד בתהום הנשייה. 14. סעיף 11ב(2) הנ"ל לחוק מכוון, על-פי תכליתו, ליתן בידי יושב-ראש הוועד המרכזי, כמי שעומד בראשו של גוף ביצועי, סמכות לקבוע את סדר יומו של גוף זה, ובאמצעותו להשפיע על ניהול הלשכה כולה. דומני, אף כי אין לנו צורך להכריע בכך לעת הזו, כי הסעיף נותן בידי יושב-הראש כוח היורד למהותו של סדר היום, ולא אך סמכות פרוצדורלית כחלק מניהולן האדמיניסטרטיבי של ישיבות הוועד המרכזי. אולם, אין לקרוא לתוך סעיף זה יותר משיש בו. החוק אינו מכוון להעמיד את המיעוט במצב בו הוא תלוי, לשבט או לחסד, ברצונו של יושב-הראש. מיושב-ראש הוועד המרכזי מצפה אתה, כי ידע להתעלות מעל למחלוקות אישיות ומקצועיות, וינהל את דיוני הוועד באורח שוויוני ככל שניתן. המשיב טוען כי כך נוהג הוא בפועל. העותרים חולקים על כך. בידי בית-המשפט אין כלים לבחון את הדבר. אולם מערכת היחסים הרעועה השוררת, למרבה הצער, כבר שנים בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, שוב אינה מאפשרת להפקיד בידיו של יושב-הראש את ענייניו של מי שאינו נמנה עם מחנהו. עיגונן של זכויות המיעוט חייב, על כן, להיעשות בהסדר נורמטיבי בר קיימא, אשר יושב-הראש, ועמו יתר חברי הוועד המרכזי, כפופים לו. כזאת, כאמור, לא עשתה לשכת עורכי-הדין על אף הצו שניתן בגלגולו הקודם של העניין. בד בבד, אך מובן הוא כי חיובו בסעיף 11ב(ב) לחוק של יושב-הראש להעלות על סדר היום כל עניין אשר התבקש בידי שליש מחברי הוועד, מותנה בתום לבם של המבקשים. כל הסדר שייקבע חייב אם כן לכלול מנגנון, המונע ניצולם לרעה של ההליכים בידי קבוצות מיעוט המבקשות לשתק את פעילות הוועד. על מוסדותיה של לשכת עורכי-הדין לערוך איפוא, ברוח זו, נוהל המסדיר את אופן העלאתם של נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי והדיון בהם. סבורני, כי בעניין זה אין צורך כי נשוב ונעשה צו מוחלט, שכן ציוויו של בית-משפט זה, כפי שנפסק בעניין כהן הנ"ל, שריר וקיים. ייצוג המיעוט בגופים הפועלים לצד הוועד המרכזי 15. לא די בכך שגורמי המיעוט זוכים לייצוג במליאת הגוף הביצועי בו הם חברים. הואיל וחלק מפעילותו של גוף זה נעשית באמצעות גופי משנה, מן הדין כי המיעוט ייקח חלק גם בהם. על כך נאמר מפי השופטת ד' ביניש: "זכותו של המיעוט אינה מצומצמת לייצוג הולם בגוף הנבחר באורח דמוקרטי ואף לא להזדמנות הנאותה הניתנת לו להביע דעה בכל הנוגע לעניינים הנדונים באותו גוף, אלא היא גם מקימה זכות לייצוג בגופי המשנה הפועלים מטעם הגוף הנבחר ומייצגים אותו. שלילתה של זכות זו בגופי המשנה תשלול מהמיעוט את האפשרות להביע דעתו בתחומים מרכזיים עליהם מופקדים הגופים הנבחרים באמצעות גורמי [ה]משנה... ענין זה בולט ביותר בתחום...שבו נעשית עיקר העבודה...באמצעות ועדות וגופי משנה". [עניין דואק הנ"ל, בע' 402] השאלה היא מהו היקפה של חובת שיתופו של המיעוט בגופי משנה אלה? האם מחובה זו נגזר בהכרח לשלב את אנשיו בעמדות מפתח באותם גופים, כגרסת העותרים? כבכל עניין, אף במענה לשאלה זו נודע משקל מכריע לתכליתה של הנורמה, לאמור, למטרה לשמה נדרש שיתופם של גורמי המיעוט. תכלית זו, כפי שצוין לעיל, היא מתן אפשרות ממשית בידי המיעוט לבטא את דעותיו ולהשפיע כמיטב כוחו על הנעשה באותן מסגרות משנה. ברי איפוא, כי תחומי השיתוף והיקפו נגזרים מן המידה בה מוגשמת תכלית זו. ככל שיכולתם של חברי המיעוט להשמיע את קולם קטנה יותר, כך תגבר הנטייה לצוות על העמקת שיתופם. אך בכך לא סגי, ויש להראות גם כי מידת השיתוף הנדרשת בידי המיעוט אכן חיונית להגשמת התכלית האמורה, ואין היא משתרעת אל מעבר לגדריה. שכן, זאת נזכור, המיעוט – מיעוט הוא, ואין זה סביר כי יועמד במקום השמור לרוב, אשר נבחר להוביל את סדר היום על-פי תפישתו. 16. בישמנו את הדין על בעלי הדין שבפנינו, נדרשים אנו לבחון את מאפייני הפעולה של גופי המשנה שלצד הוועד המרכזי, ואת היקף השיתוף שהם מציעים לחברי האופוזיציה. והנה, התמונה הנגלית לעינינו היא של גופים שהפוליטיזציה טרם פשתה בהם, לכל הפחות לא במידה הרעה המאפיינת את הוועד המרכזי. מספרם של גופים אלה הוא רב, והביזור הגדול מקשה על השלטת סדר יום אחיד בכולם. ההצטרפות למרבית הגופים היא חופשית, ופתוחה לחברי המיעוט והרוב כאחד. רובם מונהגים בידי אנשי מקצוע מן השורה הראשונה, אשר איכויותיהם המוכחות, כמו גם מספרם הרב, אינם מאפשרים לקטלגם כנמנים עם מחנה יחיד. כפי שצוין, המשיבים מביאים דוגמאות למקרים בהם מונו חברים לתפקידי ניהול בוועדות המשנה על-פי הצעת העותרים. בכל אלה יש כדי להקטין את החשש, כי בכל הנוגע לפעולתם של גופי המשנה שלצד הוועד המרכזי, נפגעות זכויותיו של המיעוט. יתרה מכך, וזה עיקר, העותרים עצמם לא הראו מה מגבלה מוטלת על כושרם להשמיע קול בוועדות המקצועיות בשל אי שיתופם בקביעתם של חברי הנשיאות, או בשל אי-שילובם כחברים בצוותי העבודה האחרים. בא-כוחם המלומד, עו"ד זכי כמאל, אמנם טען בדיון בפנינו (טענה שזכרה לא בא בכתב העתירה), כי "ראשי הוועדות [המקצועיות] הם בעצם הממונים והמופקדים על סדר היום של הוועדות, כולל ההזמנות לישיבות וכלל הנושאים שיועלו", אולם, למעט בעניין ביטאון הלשכה, בו הניחה את דעתנו תשובת המשיבים כי לעותרים ניתנה במה להצגת עמדותיהם, לא הוצגו בפנינו נתונים שבכוחם לתמוך בטענה זו. זאת ועוד, מידת התועלת בקביעתם של המינויים לנשיאויות על-פי מפתח סיעתי – תוצאה בלתי נמנעת של הסעד המבוקש – קטנה מן הנזק הרב הכרוך בהכנסתו של מאבק פוליטי בין המחנות הנצים בדלת הכניסה הראשית אל הנעשה בוועדות המקצועיות של לשכת עורכי-הדין. דומה, כי אם ייעתר בית-משפט זה לבקשת העותרים, יצא שכרם של אלה, בהפסדם של חברי הלשכה כולה. קולעים לעניין זה דברי השופט ת' אור: "המפלגתיות והפוליטיזציה המופלגות קנו להן שביתה בהרבה מאורחות חיינו, גם במקומות ובמקרים שאין כל הצדקה לכך. אין להגביר ולהאדיר גישה זו במקום שאין הדבר דרוש וראוי, לא על-פי דברו של המחוקק, ולא לגופם של דברים". [בג"צ 828/90 סיעת "הליכוד" במועצת עיריית חיפה נ' מועצת עיריית חיפה ואח', פ"ד מה(1) 506, 512] 17. העותרים מבקשים ללמוד על ענינם מן ההסדר הנהוג בכנסת ישראל, אשר גם היא מפעילה, כידוע, ועדות מקצועיות בחתך נושאי. ברם, בחינתו של הסדר זה מגלה כי אין בו כדי לתמוך בעמדת העותרים. על-פי תקנון הכנסת, החברוּת בוועדות השונות של בית-הנבחרים נקבעת על-פי מפתח סיעתי (סעיף 9(א) לתקנון). אך על אופן מינויים של ראשי הוועדות, כמו גם של ממלאי מקומם ושל ראשיהן של ועדות-משנה, חולש – כל עוד לא הוסכם אחרת בין סיעות הבית – הסדר שאינו מתחשב בעקרון הייצוג היחסי (סעיפים 10(א), 11(א) ו-15(ג) לתקנון הכנסת). אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתם של העותרים בבקשם, לחלופין, להקיש מהוראות הדין הנוגעות לדירקטוריון של חברה. דיני החברות אוסרים אמנם על קיפוח המיעוט בידי בעלי השליטה בחברה, אך מעבר לעקרון כללי זה, שאינו חדש עמנו, לא הצביעו העותרים על מקור כלשהו לחובה להעניק ייצוג בדירקטוריון לבעליהן של מניות המיעוט בחברה, ובוודאי שלא להתיר להם לקבוע את סדר יומו. המודל הקרוב ביותר לעניננו הוא דווקא זה המאפיין מועצה של רשות מקומית. כמו הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, גם מועצת הרשות המקומית היא גוף ביצועי, המאויש בחתך סיעתי. והנה, בעוד החיקוקים הנוגעים בדבר דורשים כי הרכב החברים בוועדות-משנה, הפועלות לצדה של מועצת הרשות, ישקף את יחסי הכוחות הסיעתיים במועצה, הרי אין החוק מחייב כי בראשן של ועדות אלה יעמדו נציגים מכל הסיעות (ראו סעיף 162 לפקודת העיריות, סעיף 125 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 וסעיף 42 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958). 18. העולה מכל האמור הוא, כי לא עלה בידי העותרים לבסס עילה להתערבותו של בית-משפט זה באופן בו ממנה הוועד המרכזי את ראשי הגופים הפועלים לצדו ואת חבריהם. זאת, הן בהתייחס למינויים עתידיים והן בכל הנוגע למינויים שכבר נעשו, אף שבעניין האחרון די בשיהוי הכבד בו נגועה העתירה ובאי צירופם של בעלי התפקידים שאת מינוים נדרש לבטל כמשיבים, כדי להביא לדחייתה. סוף דבר 19. מן הטעמים שפורטו לעיל אציע לחברַי, כי בקשר לראשה הראשון של העתירה (אופן העלאתם של נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי), מבלי שייעשה צו מוחלט, ננחה את משיבים 1 – 3 לפעול ללא דיחוי להתקנת הסדר ברוח העקרונות שהותוו בפסיקה. את ראשה השני של העתירה הייתי דוחה, ומכך מתבקש כי יבוטל צו הביניים שניתן. ושוב, לא נותר אלא לחזור ולהביע משאלה, הצופה פני העתיד, כי תחת פנייה לערכאות שיפוטיות, טוב יעשו הצדדים להבא אם ישקדו על שיפור יחסיהם הטעונים, בהציבם לנגד עיניהם, קודם למחלוקות האישיות, את לשכת עורכי-הדין ואת חבריה, שאת ענינם נבחרו הם לשרת. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: 1. לענין ייצוג המיעוט בגופים הפועלים לצד הועד המרכזי דעתי כדעת חברי השופט א' א' לוי. 2. מקובל עלי גם כי הצו ההחלטי שנפסק בענין כהן בעינו עומד ואין צורך שנשוב ונעשה צו מוחלט. 3. חברי מציין (פיסקה 14 לפסק דינו): "מיושב-ראש הוועד המרכזי מצפה אתה כי ידע להתעלות מעל למחלוקות אישיות ומקצועיות, וינהל את דיוני הוועד באורח שוויוני ככל שניתן. המשיב טוען כי כך נוהג הוא בפועל. העותרים חולקים על כך. בידי בית-המשפט אין כלים לבחון את הדבר." התשתית העובדתית לטענות העותרים בענין אי העלאת נושאים לסדר היום מצויה בסעיפים 31-34 לעתירה. הוזכרו באופן קונקרטי 3 נושאים שלא הועלו על סדר היום: 1. דו"ח היועץ המשפטי לממשלה בענין ניצב מזרחי 2. זכות השביתה 3. הדלפות פרקליטים. כן צויין כי ישנם נושאים "אחרים", שלא פורטו, הממתינים מהעבר לדיון בפועל. לענין אחרון זה לא נוכל, כמובן, להתייחס נוכח הטענה הסתמית. בתגובת המשיבים נמסרו הסברים בשלושת הנושאים: לענין הנושא הראשון מוסבר בתשובה כי ראש הלשכה סבר שאין להעלות את הנושא בטרם נפלה הכרעה ברשות המוסמכת. הנושא הועלה בישיבה שלאחר שנפלה ההכרעה; בנושא השני הוסבר שהוא לא היה דחוף לאחר שהסתבר שלפרסומים בענין לא היה המשך. בסופו של דבר הורד הנושא מסדר היום כנושא תיאורטי. הנושא השלישי הועלה על ידי מי שאינו נמנה על העותרים או מטעמם. הנושא הועבר, תחילה, להתייחסות ועדת האתיקה. המציע עצמו לא הלין על כך. 4. איני רואה צורך לקבוע אם ההחלטה שלא לדון בכל אחד משלושת הנושאים הללו היתה נכונה. לטעמי לא הונחה על-ידי העותרים תשתית עובדתית מספקת לטענותיהם בדבר הפלייתם כקבוצת מיעוט וקיפוחם לרעה בענין אי העלאת נושאים לדיון. 5. אני מסכימה עם המסקנה האופרטיבית של חברי בפיסקה 19 לפסק דינו. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ד באייר תשס"ה (2.6.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04060910_O04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il