שושנה פולבר נ. המחלקה לחקירות שוטרים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6083/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6083/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. שושנה פולבר 2. מרדכי פולבר 3. אלרן פולבר 4. רוית פולבר נ ג ד המשיבות: 1. המחלקה לחקירות שוטרים 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העתירה דנא תוקפת דחייתו של ערר שהגישו העותרים כנגד סגירתו של תיק חקירה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), בו הלינו על שוטרים. העותרים מבקשים גם המצאת מסמכים הנוגעים לתיק החקירה. רקע הליכי החקירה ב. ביום 2.9.09, בעקבות אירוע אלים שהתפתח אגב מתן דו"ח תעבורה לעותרת 1, נפתחו נגד העותרים תיקי משטרה (פל"א 387641/2009 ו-32274/2009). מדו"חות הפעולה של השוטרים שנכחו באירוע עלה לכאורה, כי לאחר מתן הדו"ח, הותקפו השוטרים על ידי העותרים באלימות פיסית ומילולית עד שנאלצו להזעיק תגבורת. במסגרת החקירה נחקרו העותרים באזהרה, וביום 14.9.10 הוגשו לבית משפט השלום ברמלה כתבי אישום נגדם בגין עבירות איומים, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר (ת"פ 40134-10-10; להלן ההליך הפלילי). ג. ביום 11.10.09 הגישו העותרים תלונה במשטרת ישראל לפיה היו אלה השוטרים אשר תקפו אותם "באלימות ואכזריות קשות ביותר", ובעקבות זאת נפתח תיק מח"ש 5205/09. במסגרת החקירות בתיק מסרו העותרים הודעות מטעמם, בהן העלו טענות בדבר אלימות שננקטה נגדם על ידי השוטרים באירוע; והשוטרים מצידם חזרו על טענותיהם במסגרת ההליך הפלילי. ד. ביום 4.2.10 הוחלט לסגור את ההליך במח"ש והודעה נמסרה לעותרים לפיה: "עם סיום החקירה, ולאחר שבחנו את חומר הראיות ואת מכלול הנסיבות הרלוונטיות לתיק זה, החלטנו לסגור את התיק מחוסר אשמה. נבקש להבהיר, כי ניתוח הראיות והגרסאות השונות העולות מחומר החקירה, משקלן של כל אלה, ובחינת מכלול נסיבות העניין, לא בססו באופן ממשי חשד סביר ביחס לאשמתם של החשודים נגדם התלוננת. בנסיבות אלה, ראינו לנכון לסגור את תיק החקירה". כן נמסרה לעותרים הודעה שבידיהם להגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה, בתוך 30 יום. הליכי ההשגה ה. ביום 22.2.10 התקבלה מטעם העותרים פניה למח"ש ובה נאמר, כי: "לאור החלטתכם לסגור את תיק מחוסר אשמה. החלטנו לערער על החלטתכם ולכן אנו מעוניינים לצלם את חומר החקירה" [ההדגשה הוספה – א"ר]. ביום 4.3.10 התקבלה הודעת מח"ש לעותרים, כי "אין באפשרות מחלקתנו להיענות לבקשתך לצילום חומר החקירה בתיק וזאת בשל הליכים מקבילים המתנהלים נגדך, בגין האירוע נשוא התיק. התיק ממחלקתנו הועבר אל תביעות רמלה, ואליהם עליך לפנות, כגורם המוסמך להחליט כעת באפשרותך לעיין בחומר". העותרים שבו ופנו בעניין צילום חומר החקירה, ובפנייתם מיום 25.5.11 צוין, כי החומר הנזכר דרוש כחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק הסדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 ולצורך הגשת עתירה לבית משפט זה; ללא פירוט נוסף. יצוין כבר עתה כי גם בעתירה הנוכחית לא עמדו העותרים באופן מפורש על הצורך בחומר המבוקש, ונאמר אך כי "המסמכים המבוקשים חיוניים לקיום ההליך בעתירה וגם להליך משפטי ראוי מחוצה לה" (עמ' 7 לעתירה). ו. בהמשך פנו העותרים למח"ש בימים 19.8.10, 6.2.11, 23.3.11, 18.5.11 ו-19.5.11 בבקשה לשקול מחדש את החלטה לסגור את תיק החקירה. בפניות נכללו טענות בדבר חומר החקירה שבתיק, וצורף חומר נוסף התומך - כך נטען - בגירסתם (בין היתר, כללו הפניות חומר רפואי המתעד את פציעת העותרת 1 כתוצאה מן האירוע ותמלול שיחות – כך נטען – עם עדים נוספים לאירוע). ז. ביום 26.5.11 נשלח לעותרים מאת מח"ש מענה ובו צוין, כי הערר מיום 19.8.10 לא הגיע לידי המחלקה, אולם מכל מקום חלף המועד להגשתו; ולפיכך אפילו היה מגיע במועד הנטען לא היה מקום לטפל בו בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד ההחלטה על סגירת התיק. בעניין צילום חומר החקירה נמסר שוב, כי יש לפנות לאחר מיצוי ההליכים בהליך הפלילי, או בתיאום עם מחלקת התביעות ברמלה. להשלמת התמונה יצוין, כי העותרים אכן פנו (ביום 12.9.10) לתביעה המשטרתית ברמלה בקשה לקבל לעיונם חומר נוסף, זאת מבלי לציין כי החומר נדרש לפי סעיף 74 לחוק הסדר הדין הפלילי. לפי בדיקת המשטרה (שנזכרת בתגובה המקדמית לעתירה, מיום 28.10.12) לא הוגשה בקשה דומה – כנדרש – לבית משפט השלום ברמלה בו מתנהל ההליך הפלילי בעניינם של העותרים. העתירה הראשונה וההחלטה בערר ח. ביום 25.7.11 הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 5523/11 שושנה פולבר נ' המחלקה לחקירות שוטרים), ובה נתבקש להורות למשיבות ליתן טעם מדוע לא יוסיפו לחקור (בהתייחס להליך במח"ש). ביום 25.9.11, לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבות, נמחקה העתירה, וזאת לשם מיצוי הליך הערר על החלטת המשיבות בעניין סגירת התיק במח"ש. ט. ביום 12.7.12 נשלחה לעותרים הודעה מאת מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, בה צוין כי המשנה לפרקליט המדינה לא מצא לנכון לשנות מן ההחלטה המורה על סגירת תיק החקירה נגד השוטרים. הוטעם, כי הראיות בתיק תומכות בגירסת השוטרים, בין היתר, התיעוד הרפואי שצירפו הנילונים ועדות של עד ראייה אובייקטיבי; וכי אין בחומר הנוסף שצירפו העותרים בשלב מאוחר של ניהול החקירה כדי לשנות מן ההחלטה. בפרט צוין, כי: "עד ראייה נוסף סירב למסור עדות במשטרה. התמליל של שיחת עד זה עם גורם בלתי מזוהה, מבלי שצורפה אליו קלטת השיחה, תמליל שצורף על ידכם לתיק בשלב מאוחר, אין בו כדי לשנות את ההחלטה על סגירת התיק. אשר לתמליל השיחה עם העד הנוסף, שצורף אף הוא לתיק בשלב מאוחר, הרי שמרשתך [העותרת 1 – א"ר] מסרה בחקירתה במח"ש כי אינה יכולה למסור פרטים אודות עד זה למעט שמו הפרטי. ממילא באותו שלב לא ניתן היה לחקרו. על כל פנים, מהתמליל עולה כי העד סירב להתייצב לצורך מסירת עדות בבית משפט". ועוד נאמר: "ככל שבמסגרת פסק הדין המתנהל בעניינם של מרשיך [העותרים - א"ר] ייקבעו על ידי בית המשפט ממצאים לחובת הנילונים שיכול שיהא בהם כדי לשנות את ההחלטה בערר, באפשרותך לחדש את הפנייה למח"ש, והעניין ייבחן שוב על ידי מח"ש, בהתאם לממצאים שייקבעו על ידי בית משפט ולנסיבות כפי שיהיו באותו מועד". העתירה השניה ותגובת המשיבות י. ביום 13.8.12 הוגשה העתירה הנוכחית. העתירה נחלקה לשני ראשים. הראשון - טענות בנוגע לסגירת תיק החקירה, בהתייחס לראיות הנוספות שהעבירו העותרים למשיבות. השני - טענות בדבר העברת חומרי החקירה בתיק מח"ש לידי העותרים, לרבות תיקו המשמעתי של אחד השוטרים המעורבים בפרשה. העותרים טענו, כי המשיבות מפרות את חובתן הסטטוטורית לקיים חקירה ולהעמיד לדין את השוטרים המעורבים בפרשה. כן נטען, כי ההחלטה על סגירת התיק נתקבלה תוך הליך פגום, על סמך חומר נתונים חסר ובהפעלת שיקול דעת לקוי המפלה את העותרים לרעה, לעומת השוטרים המעורבים. עוד נטען, כי השוטרים הפעילו לחצים על עדים בפרשה למסור גירסה התומכת בעדותם, וכי יש חשש שעד משפטם הפלילי של העותרים לא תמוצה החקירה במח"ש, ובכך תסוכל מטרת העתירה. י"א. בתגובתם מיום 28.10.12 טענו המשיבות כי דין העתירה להידחות על הסף. בנוגע לראש הראשון נטען, כי לא קמה עילה להתערבות בשיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בדבר העמדה לדין, לפי הלכות בית משפט זה. באשר לראש השני נטען, כי ככל שמדובר בבקשה לקבלת החומר במסגרת הגנת העותרים בהליך הפלילי המתנהל נגדם - קיים סעד חלופי בדמות פניה לבית משפט השלום בו מתנהל התיק בבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי; וככל שהעותרים מבקשים את החומר האמור מטעמים אחרים - אזי דינה של העתירה להידחות על הסף נוכח היעדר זכות קנויה לקבלת החומר. הכרעה י"ב. לאחר העיון סבורני כי אין עילה להתערבותנו בנידון דידן. באשר לראש הראשון של העתירה, בית משפט זה חזר ושנה, כי אין הוא מחליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת בשיקול דעתו שלו; וכי אינו בודק ככלל את תבונתה או את יעילותה של ההחלטה השלטונית, אלא את חוקתיותה או חוקיותה (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2), 481, 570; בג"צ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 838-837; בג"ץ 8749/06 עמותת אומץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.12.2007), פס' ו). עלינו לבחון איפוא האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות (ראו גם י' זמיר הסמכות המינהלית (מה' שניה, תש"ע) כרך א', עמ' 133). י"ג במקרה דנן, חרף טענות העותרים, נראה כי אין בהחלטה על סגירת התיק חריגה ממתחם הסבירות. כפי שהודגש במקרים רבים, מתחם הביקורת של בית משפט זה אינו רחב, והוא לא יטה להתערב בהחלטות רשויות התביעה והחקירה אלא במקרים חריגים: "אין חולק כי העיקרון המנחה הינו כי התערבותו של בית-משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה וגורמי הפרקליטות בנוגע לניהול חקירה ולהעמדה לדין פלילי ... הינה מצומצמת ביותר. אף שעניינים אלה אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, הלכה פסוקה היא כי התערבות בית-המשפט בהן הינה מצומצמת ושמורה לנסיבות מיוחדות כגון: שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה" (בג"צ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 26.2.08); פסקה 11 (הנשיאה (כתארה אז) ביניש)). י"ד. כידוע הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטה בדבר דיות הראיות לשם העמדתו של אדם לדין (ראו עניין פלונית, פסקה 15 – השופטת פורקצי'ה). התמונה העובדתית שנגלתה בפנינו איננה מלאה, אך עם זאת על פניו נראה כי החלטת המשיבות על סגירת התיק מעוגנת דיה בחומר הראיות, ובין היתר, עדויות השוטרים, המסמכים הרפואיים והעדויות הנוספות, ולא ניתן לומר עליה כי היא בלתי סבירה. מעבר לכך, וזו עיקר, עניינם של העותרים עתיד להתברר גם בפני ערכאה שיפוטית. כאמור הפרשה נידונה בבית משפט השלום ברמלה; שם - יש להניח - תיפרס התמונה העובדתית במלואה, ובית המשפט, ככל שייערך משפט הוכחות, ידון ויכריע בין הגירסאות - גירסת ההגנה - העותרים - מזה, מול גירסת התביעה - השוטרים - מזה. דברים אלה, בשילוב הצהרתן של המשיבות שהובאה בפסקה ט' מעלה, המותירה צוהר אפשרי להמשך החקירה, מניחים את הדעת, כי ההחלטה לסגור את תיק מח"ש לעת הזאת סבירה, ואינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. ט"ו. באשר לראש השני, מקובלת עלינו עמדת המשיבות, כי ככל שהבקשה נוגעת לצרכי ההגנה בהליך הפלילי, הנתיב הנכון לקבלת הסעד מצוי בבית משפט השלום בהתאם לסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (וההחלטה ניתנת ניתן לערעור בפני בית המשפט המחוזי לפי סעיף 74(ה)). כפי שנקבע מקדמת דנא: "בית-משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על-פי דין. לא פעם פסקנו כי אי-מיצוי הליכים על-ידי פנייה לרשות המוסמכת קודם הגשת העתירה מצדיק דחייה על הסף" (עניין חוף עזה, פסקה 122 לעמדת שופטי הרוב וההפניות שם). "מעקף" דיוני אינו ראוי כמדיניות שיפוטית, והוא עלול להיות מקור להחלטות סותרות. כעולה מן התגובה, העותרים לא מימשו את זכותם הדיונית בפני בית משפט השלום ברמלה והדרך לכך עודנה פתוחה, כסעד חלופי שלא מוצה. מעבר לכך אין זה ברור מדוע קושרים העותרים את ההליכים זה בזה, כאילו הקפאת ההליך במח"ש מונעת או "מסכלת" את הגנתם בהליך הפלילי. ט"ז. לבסוף, באשר לקבלת החומר במסגרת בקשה פרטית שאינה נוגעת להליך הפלילי או לעתירה לפי חוק חופש המידע: העותרים לא הניחו בסיס לזכותם בדין לקבלת חומר החקירה. י"ז. סוף דבר, אין בידינו להיעתר למבוקש. ניתן היום, ד' בכסלו התשע"ג (18.11.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12060830_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il