פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6074/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6074/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 6.7.2011 בת"פ 10441-03-10 שניתן על ידי כבוד השופט מ' לוי תאריך הישיבה: ל' בשבט התשע"ב) 23.2.2012) בשם המערער: עו"ד ליאורה גלאובך בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה שירות המבחן לנוער: הגב' שלומית מרדר פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. המערער, יליד 1993, הורשע בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (ת"פ 10441-03-10, השופט מ' לוי), על פי הודאתו ובהתאם לכתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) והושתו עליו, בין היתר, 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בתחילה הופנה הערעור אף כלפי ההרשעה, כשהמערער מבקש כי ייקבע שביצע את המיוחס לו מבלי שיורשע, אך בהמשך חזר בו המערער מכך ומיקד את ערעורו בחומרת העונש, כמפורט להלן. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.2.10 בילה המערער במסיבת פורים במועדון, שבמהלכה פרץ עימות בינו לבין המתלונן. בשלב מסוים נטל המערער קרש וחבט בראשו של המתלונן מספר פעמים. בעקבות הפגיעה נגרם למתלונן שבר בגולגולת, הוא נותר מחוסר הכרה במשך מספר ימים, סבל מקשיי הליכה ועבר שיקום ממושך. כיום סובל המתלונן, בין השאר, מבעיות התנהגותיות ונוירולוגיות. יצוין גם, כי בעקבות מצבו שוחרר המתלונן משירות צבאי. 3. בתסקירי שירות המבחן לנוער (מיום 22.11.10 ומיום 28.4.11), אשר הוגשו לאחר שהמערער נטל חלק בהליך שיקומי, הומלץ שלא להרשיעו, אלא להטיל עליו צו מבחן לתקופה של חצי שנה, פיצוי כספי למתלונן ושירות לתועלת הציבור; זאת נוכח התהליך האישי החיובי שעבר מיום ביצוע העבירה וההערכה, כי קיים סיכוי נמוך להישנותה של התנהגות אלימה מצדו. בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות (מיום 5.7.11) נמצא המערער מתאים לעבודות שירות. פסק הדין קמא 4. בפסק דינו (מיום 6.7.11) עמד בית משפט קמא על השיקולים הרלבנטיים בעניינו של המערער, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירה. בין השיקולים לקולא נמנו גילו של המערער, סיכויי שיקומו, עברו הנקי, החרטה שהביע וגיוסו הקרב לצה"ל. עם זאת נקבע, כי יש לשקול לחומרה את אופי העבירה וחומרתה ותוצאתה הקשה למתלונן ולמשפחתו. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי אין הצדקה להימנע מהרשעת המערער. לעניין העונש צוין, כי עליו לשקף את הנזק שנגרם למתלונן וכן לאזן בין שיקולי שיקום לבין שיקולי גמול והרתעה. לפיכך, נגזרו על המערער 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; 4 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; קנס בסך 2,000 ש"ח ותשלום פיצוי למתלונן בסך 15,000 ש"ח. הערעור 5. טענותיו המרכזיות של המערער נוגעות לאי קבלת המלצות שירות המבחן על-ידי בית משפט קמא ולכך שלא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, ובכללן הליך השיקום המוצלח שעבר. המערער הדגיש, כי מיד לאחר שהבחין במצבו של המתלונן דאג לטפל בו ולהזעיק עזרה, וכי המעשה היה בגדר "תגובה ספונטנית, שגויה ומוטעית של המערער, שנתקבלה על-ידו כשמנגנוני הבקרה שלו עמומים ומתוך לחץ ובהלה שאחזו בו". נטען כי המערער חש אשמה וחרטה ומאז האירוע המצער הוא משקיע את כל מרצו בעשייה חיובית ובשיקום. למערער משפחה נורמטיבית, חמה ותומכת והוא מתפקד כראוי בכל המסגרות. בהסכמת הצדדים, הורה בית משפט זה (השופט רובינשטיין) על עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. 6. בדיון ראשון שנערך בעניינו של המערער (ביום 9.1.12) ציינה באת כוחו, כי לאחר סיום ההליך בבית משפט קמא גויס המערער לצה"ל והביעה חשש כי לא תתאפשר חזרתו לשירות צבאי אם זה ייקטע לצורך ביצוע עבודות השירות. הוחלט, כי בטרם תינתן החלטה בערעור יוגש תסקיר משלים, שבו תיבחנה חלופות לעניין עיתוי ריצוי עבודות השירות בהתחשב בשירות הצבאי. בתסקיר המשלים (מיום 19.12.11) הוערך, כי הפסקת שירותו הצבאי של המערער לצורך ריצוי המאסר בעבודות השירות עלולה לפגוע בהמשך שירותו ולכן הומלץ על ביטולו של המאסר והמרתו בשירות לתועלת הציבור בהיקף משמעותי. כל זאת בהתחשב גם ביתר השיקולים לקולא המתקיימים במקרה דנן. 7. בדיון שנערך ביום 23.2.12 חזרה נציגת שירות המבחן לנוער על ההערכה דלעיל. באת כוחו של המערער חזרה והדגישה, כי קיים חשש שלאחר ביצוע עבודות השירות יחליטו רשויות הצבא שלא לאפשר למערער לשוב לשירות צבאי, וביקשה כי עונש המאסר יומר בעונש של שירות לתועלת הציבור שירוצה ללא צורך בקטיעת השירות הצבאי. דיון והכרעה 8. לא ניתן להמעיט מחומרת מעשיו של המערער. אף אם, כבקשתו, נתחשב בהיותו קטין בעת ביצוע העבירה, ובכל יתר השיקולים לקולא, נותרת בעינה העובדה שהמערער הכה את המתלונן באמצעות קרש עד שזה נפל ארצה זב דם והותירו כשהוא סובל מנזקים בריאותיים ונפשיים צמיתים, שבגינם נזקק המתלונן (וודאי עוד יזדקק) להליכי שיקום ממושכים. המערער טען, כי יש להתחשב לקולא בעובדה שהיה תחת השפעת אלכוהול ולכן לא שלט בצורה מלאה במעשיו, אך אנו סבורים כי מדובר בנסיבה לחומרה דווקא ותוצאות המעשה מדברות בעד עצמן. בית משפט זה הדגיש בעבר שמעשי אלימות מעין אלה ראוי שייענו בענישה מרתיעה ההולמת את חומרתם: "למרבה הצער, עבירות אלימות במועדונים, בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו, בתי המשפט מצווים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה" (ע"פ 1132/07 מקונן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.07)). הדבר אף עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, ס"ח 2330 (להלן התיקון לחוק; תיקון שעתיד להיכנס לתוקף ביום 10.7.12), שם נקבע (בעקבות המלצות הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין (ירושלים, תשנ"ח)) כי העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, "לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיוטל עליו" (ראו דברי ההסבר לסעיף 40ב בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו - 2006). 9. לצד עקרון ההלימה, יש להביא בחשבון בעת גזירת הדין גם את נסיבותיו הייחודיות של המקרה ושל הנאשם (ראו ע"פ 7374/07 שמאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.09); הדברים אף עולים מהתיקון לחוק - ראו למשל סעיף 40ד(א) העוסק בסיכויי שיקום או סעיף 40ט(א) העוסק בנסיבות ביצוע העבירה). ואכן נסיבותיו האישיות של המערער לא נעלמו מעיני בית משפט קמא, אשר איזן באופן ראוי בין מכלול שיקולי הענישה וגזר על המערער עונש מופלג לקולא בהתחשב בחומרת העבירה בה הורשע ובתוצאותיה. 10. כאמור, בדיון בפנינו הובע החשש שריצוי עבודות השירות יפגע בהמשך שירותו הצבאי של המערער. אכן, ההליך השיקומי שעבר המערער, אשר בא לידי ביטוי גם בגיוסו המוצלח, מעורר תקווה. עם זאת, כפי שציינו לעיל, השיקול השיקומי איננו חזות הכל ויש לאזנו עם שיקולים נוספים, וסבורים אנו שאיזון זה יבוא לידי ביטוי בריצוי עבודות השירות ללא דיחוי. 11. נדגיש, כי הרשעתו של המערער והעובדה שעונש מאסר תלוי ועומד כנגדו לא מנעו בפועל את גיוסו לשירות צבאי, שהרי, כפי שגם ציין בית המשפט קמא, עבר פלילי הוא שיקול אחד מני רבים בהחלטה על גיוס והצבה בשירות הצבאי (ראו פסקה 7 לפסק הדין קמא; ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי (לא פורסם, 6.2.08)). יש להניח כי רשויות הצבא יביאו זאת בחשבון גם בבואם לשקול את המשך שירותו של המערער לאחר ריצוי עונשו. 12. סוף דבר, אין בידינו להיעתר לערעור ואנו דוחים אותו. המערער יתייצב לביצוע עבודות השירות, כמפורט בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 5.7.11, במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום של שב"ס בתאריך 17.4.12, עד לשעה 9:00. המזכירות תמציא העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים, וכן לממונה על עבודות השירות בשב"ס. ניתן היום, ד' באדר התשע"ב (27.2.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11060740_ 06.doc שפ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il